Browsing Category

מורשת

מחר – יום העברית

מחר – יום העברית
הצילום: KLUGER ZOLTAN לע"מ

מחר – יום העברית

הציבור בוחר את מילת השנה

כבכל שנה, גם השנה מְציינים את יום העברית בכ"א בטבת (5 בינואר) – יום הולדתו של אליעזר בן־יהודה, מְחַיֵה השפה העברית.

באקדמיה ללשון העברית מְציינים את יום העברית תשפ"א בצורה מיוחדת ומקוּוֶנֶת בשֶפַע אֵירועים ופְעילויות – כולם זְמינים לציבור ללא תשלום:

אַלִיפות העברית – חידון יֶדע בעברית; מֵיזָם המילה האהובה – בחירות הציבור; שִׂיחוּחַ חי בפייסבוק עם רונית גדיש, אבשלום קור ורוביק רוזנטל; רַב־שִׂיחַ על מילונאים ומילונים בהַנְחָיַית ירון לונדון; מִגְוַון הַרצאות; סַדְנה על גְבולות העריכה הלְשונית; סִרטונים ובהם הסברים של עובדֵי האקדמיה על סוּגיוֹת לשון.

הציבור מוזמן להיכנס לאתר האקדמיה ולקחת חלק בפעילויות.

העולות לגְמר

מחר תַכְריז האקדמיה מי נִבחרה כמילת השנה, מי זכתה בתואר המילה האהובה ומהי מילת הסלנג שאי אפשר בלעדיה.

הינה רשימת המילים שהִגיעו לגמר:

מילות השנה: מטוֹֹש, בידוד, מסֵכה, סגר, נְגיף, אלכוג'ל

המילה האהובה (אף מילה על קורונה…): אימא, אהבה, חיבוק, משפחה, הִתְכַּרְבֵּל, הביתה.

מילת הסלנג: סַבַּבָּה, יאללה, תַכְלֶס, שנ"צ, אַחְלָה.

היכָּנסו לאתר האקדמיה ובַחרו את המילים שלכם!

 

בתמונה: פוסטר של מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה. KLUGER ZOLTAN לע"מ

מוֹרֶשֶת הקוּסְקוּס

מוֹרֶשֶת הקוּסְקוּס
בצילום: קוסקוס ויקיפדיה

מוֹרֶשֶת הקוסקוס

בארוחות חגיגיות ובימי שלישי

ארגון אונסק"ו הוסיף השבוע את הקוסקוס לרשימת המאכלים בעלי מורֶשֶת עולמית. את הבקשה להוסיף את הקוסקוס לרשימה הִגִישו בְּמשותף המדינות הצפון אפריקאיות: מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ומאוריטניה.

בפְּנייה של המדינות נכתב, בין השאר: הקוסקוס, שמוגש בכל אירוע חברתי או תרבותי, הוא מאכל 'רגיל' ו'מְיוחד' בְּעֵת וּבְעוֹנָה אחת. הוא רגיל בגלל התְדירוּת שבה מגישים אותו בארוחות משפחתיות, ומיוחד מכיוון שיש לו תַפקיד מְאַחֵד ומְפַיֵיס בשמחות שבהן חולקים את האוכל.

עוד נכתב: לנשים, בעיקר, יש תפקיד מַשְמָעוּתי בהכנת המאכל ובשִימוּר הערך המָסוֹרְתי. הנערות באזור לומדות לא רק את הטכניקה של הכנת הקוסקוס, אלא גם את השירים והמֶחֱווֹת שמְלַוִוים את ההכנה.

בצפון אפריקה הקוסקוס נחשב למאכל בְּסיסי שבלעדיו אין ארוחה שלמה, כמו אורז או אטריות במטבח האסייתי. מכינים אותו מחיטה או שעורה, ולעיתים מתירס, או דורה. 

כמו 'מלחמת החומוס' במזרח התיכון, הקוסקוס הוא מקור לגַאֲוָוה אך גם למַחלוקות בין מדינות צפון אפריקה.

 

למה אוכלים קוסקוס בימי שלישי?

ארוחות קוסקוס נחשבות לארוחות חגיגיות בְּקֶרֶב יהודי צפון אפריקה, מלוב ועד תוניס, ולכן הן גם מוגשות בדרך כלל בערבי שבת וחגים.

בתוניס, שהיא המָקור למאכל האהוב, יום שלישי הוא היום החופשי של המַאֲפִיוֹת במדינה. קוסקוס הוא התַחליף ללחם, ולכן אכלו בתוניס קוסקוס בימי שלישי. המסורת עלתה לישראל עם העולים מצפון אפריקה וכיום ניתן לראות בתַפריט של מסעדות רבות את הקוסקוס בימי שלישי ושישי.

 

המורשת התרבותית הבלתי מוחשית

רשימת 'המורשת התרבותית הבִּלתי מוחָשִית' של אונסק"ו כוללת מנהגים מְרַתְקים ברחבי העולם שרְאויים לשימור. היא נוצְרה בשנת 2003, בעיקר כדי להגביר את המוּדָעוּת למנהגים מסורתיים ובכך לְסַיֵיעַ לְשַמֵר אותם.

 

בצילום: קוסקוס לובי ויקיפדיה

 

בתמונה למעלה: קוסקוס, ע"י Rainer Zenz, תחת רישיון. בתמונה למטה קוסקוס לובי, ע"י File:Libyan Cuscous.jpg, תחת רישיון

 

החנוכייה של סבא

החנוכייה של סבא
עולים ממרוקו באונייה בדרך לחיפה

החנוכייה של סבא

על חנוכייה, חינוך ואור

לקראת חג החנוכה שלח לנו נער בן 13 סיפור שכתב סבא שלו, שעלה ממרוקו כילד למעברת 'חצרים' בבאר שבע. הסיפור מופיע בספר 'שערי רצון' – סיפור של ילד שעלה ממרוקו, שכתב הסב.

"המספר הוא סבא שלי!! הוא מספר על סבא רבא וסבתא רבתא" כתב לנו הנער, והוסיף: "הייתי שמח לפרסם את הסיפור ולגרום לסבא נחת רוח".

התרגשנו מהסיפור ומהבקשה של הנער, שמתעניין בשורשים של המשפחה שלו ורוצה לגרום לסבא נחת רוח. 
בתשובה לבקשתנו לקבל את אישורו של הסב לפרסום הסיפור, כתב לנו הסבא: "כתבתי את הספר עבור ילדיי ונכדיי ולכבוד העולים שהתיישבו בנגב, סללו, בנו והפכו את השממה לגן פורח".
הינה הסיפור:

 

 

הפרידה מהחנוכייה שלנו / אלי אשרף – שפר

סיפור מתוך הספר 'שערי רצון'

….השנה 1958. חג פסח חלף לו, חג שבועות ממשמש ובא, אך המכתב על תוצאות מבחן הסקר בושש לבוא. היו אלה ימי מתח עבורי.

במוצאי שבת אחד, הסתודדו ההורים שלי עם אחי ורעייתו. לאחר שסיימו להתלחש, הם קראו לי להצטרף אליהם.

אחי פנה אליי ואמר: זה עתה סיימנו לדבר עליך ומוטב שתשמע במה מדובר. שמענו לאחרונה כי כמה ילדים בגילך התחילו לעבוד לפרנסת המשפחה ורצינו לדעת מה אתה חושב לעשות בשנה הבאה.

הרגשתי כאילו שפכו עליי מים צוננים. הבנתי לקראת מה השיחה הזאת מובילה. פניי ורעידות גופי הסגירו את רגשותיי.

אבא אחז בידי ואמר: – שמע בני מה כתוב ב"פרקי אבות":

"הוא הָיָה אֹומֵר: בֶּן חָמֵש ׁשָנִים – לַמִקְרָא, בֶּן עֶשֶׂר – לַמִשְנָה, בֶּן ׁשְלֹׁש עֶשְרֵה – לַמִצְוֹת, בֶּן חֲמֵש עֶשְרֵה – לַתַלְמוד" …. כיוון שאתה עדיין אינך בן חמש עשרה, מחובתנו לעשות הכול על מנת שתמשיך ללמוד.

הרגשתי כמו ציפור שהחזה שלה נתמלא באוויר ורציתי לעוף ולצייץ מרוב אושר.

אבא המשיך ואמר: תחילה חשבנו שתעבוד שנה – שנתיים עקב המצב הכלכלי הקשה, אולם כיוון שראינו את הנחישות שלך הגענו להחלטה משותפת שאתה תמשיך ללמוד ובכל מחיר…

…לימים סיפרה לי אמא כי לאחר אותה שיחה, היא עשתה מעשה להוצאת ההחלטה אל הפועל. בלי ליידע מישהו מהמשפחה, אמא לקחה את החנוכייה העתיקה שעברה במשפחתנו מדור לדור מאז גירוש ספרד והלכה לשאול לדעתו של רב בית הכנסת שלנו מה וכיצד עליה להוציא לפועל את ההחלטה שנתקבלה באותו מוצאי שבת.

אמא סיפרה כי הרב אמר לה שחכמינו לימדונו כי ילד שיש לו אב, האב חייב ללמדו ולכן על ההורים מוטלת החובה ללמד את בניהם תורה.

אמא סיפרה עוד כי הרב עודד אותה והמליץ לה להציע למכירה את החנוכייה למוזיאון ישראל בירושלים, שם ראוי שהחנוכייה תישמר ותוצג לדורות הבאים. אמא שמעה וכן עשתה.

בתקופה שהיינו עולים במעברה, ההורים שלי נאלצו למכור חפצי ערך כמו פמוטים ותכשיטים. אמא מכרה אפילו את הצמה הארוכה והיפה שלה. כל אלה התקבלו אצלי בהבנה, אולם כאשר נודע לי על מכירת החנוכייה הצטערתי עד למאוד. המכתב שבישר לי כי עברתי את מבחן הסקר לא ניחם אותי. ידעתי שכבר לא נוכל להדליק את החנוכייה עתיקת היומין ולא נותר לי אלא ללכת לאמא ולהודות לה על ההקרבה העצומה שעשתה בעניין החנוכייה, והבטחתי לה שאשתדל ללמוד כמיטב יכולתי ולהביא אור הביתה במקום החנוכייה שאיננה איתנו עוד.

* * * *

אור מדור לדור

עד כאן הסיפור.

לשאלתנו, האם החנוכייה נשמרה במוזיאון ישראל, ענה הנכד: "כן. סבא לקח אותי לראות את החנוכייה במוזיאון".

בלי להכיר מקרוב את הסבא, הנכד והמשפחה – אפשר לומר בביטחון כי במשפחה הזו – אור החינוך וההשכלה ממשיכים להאיר!

 

בתמונה למעלה: חוגגים בבטן האונייה בדרך לנמל חיפה. סבא (מספר 3) אחותו (2) ואחיו (1)
בתמונה למטה: סבא במעברת חצרים

אַרְכִיוֹנָה של חנה סנש הועבר לספרייה הלאומית 

אַרְכִיוֹנָה של חנה סנש הועבר לספרייה הלאומית 
חנה סנש UNKNOWN (לע"מ)

אַרְכִיוֹנָה של חנה סנש הועבר לספרייה הלאומית 

יועלה בקרוב לרֶשֶת

אַרְכִיוֹנָה של חנה סנש, ובו יומניה האישיים וחֲפָצִים מילדותה, הועבר לאחרונה לספרייה הלאומית. הספרייה תפעל לְהַנְגָשה דיגיטלית של הארכיון החשוב לטובת הציבור בארץ ובעולם.

בשנת 1945, שנה לאחר הוצָאֲתָה להורֵג של חנה סנש בהונגריה, חייל הבריגדה היהודית, משה ברסלבסקי, חזר לארץ ומצא מתחת למיטתה של סנש בקיבוץ שדות ים מִזוָודָה ובה מכתבים, יומנים, וגם מחברות עם שירים שאיש מעולָם לא ראה. כך הִתְגַלְתָה לציבור הצַנְחנית המשוררת שהפכה לסֵמֶל לגְבוּרָה

 

האוסֶף המשפחתי

אימה של חנה, קטרינה, שהִגִיעה לארץ כעבור כמה חודשים, הֵביאה איתה את כל החומֶר ששמרה אצלה כל השנים בבית בבודפשט. כאן קיבלה לידיה את המִזְוָודָה שנִמצאה בקיבוץ.

מאז נִשמר האוסף בידי קטרינה סנש בדירתה בחיפה. הוא כולל, בין השאר, את כתבֵי היד של שיריה; יומנים אישיים; עיתון שערכה בגיל 6; הִתְכַּתְבוּת עם בני משפחתה ועם אחרים; תַצלומים; תעודות אישיות מילדותה בהונגריה; מחברות לימוד מבית הספר החקלאי לנערות של חנה מייזל בנהלל; פרוטוקול של המשפט שלה; הִתכתבות ומִסמכים בנוגֵע לפרשת קסטנר, ועוד.

לאחר מותה בשנת 1992 ומות בנה גיורא סנש, אחיה היחיד של חנה, בשנת 1995, הִמשיכו שני בניו לעסוק בקִידוּם זִכְרָה ומוֹרַשְתָה. מֵעַתָה יִישָמֵר האוסף החשוב בספרייה הלאומית.

 

הפֶּּתֶק האחרון

אחד המִסמכים המרגשים באַרכיון הוא הפֶּתֶק האחרון שכתבה חנה סנש לאימה. הפתק נמצא בכיס שמלתה של חנה לאחר שהוצאה להורג. וכך כתבה: "אִמִי היקרה והאהובה. אין לי מילים, רק זאת אוּכַל להגיד לך: מיליונֵי תודות. סִלחי לי אם אפשר. את לְבדך תָבִיני מדוע אין צורך במילים. באהבה אין קֵץ, בִּתֵך". 

 

בתמונה: חנה סנש. צולם בקיבוץ שדות ים. 1939. הצילום: UNKNOWN (לע"מ)

 

אות החלוצים החדשים

אות החלוצים החדשים
פרופ' משה בן אשר הצילום: ויקיפדיה

אות החֲלוּצִים החדשים

כל דור והחלוצים שלו

'אות החלוצים החדשים' יוענק על ידי האיגוד הספרדי העולמי, משרד התרבות וק.ק.ל ל-73 ממְיַיסדֵי ערי הפיתוח, המושבים והקיבוצים בתקופת העלייה וההתיישבות בשנים המכוֹנְנוֹת של המדינה 1964-1946. ביניהם: אנשי אקדמיה, מדע, רפואה ומשפטים; מנהיגי ציבור ותקשורת; אומנים, אנשי רוח וספורטאים; עובדים ואנשי עסקים.

האות נועַד לְהַעֲלוֹת על נֵס את תְרוּמָתָם של מאות אלפי העולים מארצות ספרד והמזרח ובני קהילות אחרות שתרמו לבִיסוּס הארץ וצמיחתה בתחומי הבנייה, החברה, ההתיישבות. חלוצים אלה התיישבו בערי הפיתוח ואזורי הסְפָר, עברו את תְלָאוֹת הקליטה, עבדו בסְלילת כבישים, פיתוח היישובים, חקלאות ובניין, חינוך ושירותים רבים. זהו דור שהִנִיח תַשתית לבִיצוּר הכלכלה, החברה והמדינה וראוי עתה להוֹקִיר לו תודה ולציין את תרומתו הגדולה לפיתוח הארץ ולהישגֶיהָ של הציונות.
כל דור והחלוציות שלו – אומרים יוזְמי האות: דימונה, נתיבות, חצור, לוזית בְּדוֹרָן הן כמו דגניה, חניתה, נהלל ויגור בְּדוֹרָן.
'אות החלוצים החדשים' יוענק לנְציגים של שני דורות: דור המתיישבים ודור הבנים והבנות.  

רשימת מקבלי האות

 

ד"ר עליזה בלוך – ראש עיריית בית שמש

הצילום: ויקיפדיה

 

בתמונה למעלה: פרופ' משה בר אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית (תחת רישיון).

בתמונה למטה: ראש עיריית בית שמש ד"ר עליזה בלוך בלשכתה 2019, (ע"י "רווח הפקות", תחת רישיון)

 

 

 

 

יום ירושלים בצל הקורונה

יום ירושלים בצל הקורונה
הצילום: Mark Neyman לע"מ

יום ירושלים בצל הקורונה

53 שנים לאיחוד העיר

יום ירושלים לציון 53 שנים לאיחוד העיר, שיָחוּל מחר, יְצוּיַן היום בשורה של אֵירוּעִים. החגיגות המַסוֹרְתִיוֹת יֵיעָרְכוּ השנה במַתְכּוֹנֶת מְצוּמְצֶמֶת בְּשֶל מַגֵפַת הקורונה. ישיבת הממשלה המְיוחדת שנוהֶגֶת להִתכנס באחד מאֲתָרֵי העיר נִדְחֲתָה; טִקסי יום הזיכרון המַמלכתיים ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל ולחללי מלחמת ששת הימים, ייערכו לְלא קָהָל.

מצעד ריקוד הדגלים המסורתי, שמושך אליו בכל שנה אלפי צעירים מרחבי הארץ – שצועדים ממרכז העיר אל הכותל המערבי – יִתקיים מחר במתכונת מצומצמת, בְּשֶל מִגְבְּלוֹת הקורונה. האירוע יכלול שרשרת אנושית סביב שערי העיר העתיקה וישתתפו בו כ-700 איש. בנוסף תצא שַיֶירֶת מכוניות מאצטדיון טדי לעיר העתיקה. בכותל המערבי תתקיים עצֶרֶת בהשתתפות כ-450 איש שיֵירשמו מֵרֹאש.

 

 

בתמונה: מצעד הדגלים המסורתי לרגל יום ירושלים ברחובות העיר. 2009, Mark Neyman לע"מ

 

 

23,816 נופלים במערכות ישראל

23,816 נופלים במערכות ישראל
הצילום: ויקיפדיה

23,816 נופלים במערכות ישראל

נזכור את כולם

מדינת ישראל מציינת השבוע את יום הזיכרון לחלְלֵי מערְכות ישראל ופעולות האֵיבָה.

23,816 חלָלים נָפלו במערכות ישראל מאז שנת 1860, תְקוּפת רֵאשית הציונות. בפיגועי טרור נִרְצְחו מאז 4,166 בני אדם. מיום הזיכרון אשתקד נוספו 42 חיילים ואזרחים למניין הנופלים ונִפְטְרו 33 נְכֵי צה"ל, שנפטרו בעִקְבוֹת פְּציעתם.

 

אֵירוּעֵי יום הזיכרון

אֵירוּעֵי יום הזיכרון יִתקיימו השנה תחת מִגְבְּלוֹת הקורונה. בתֵי העָלמין הצבאיים יהיו סגורים לקהל מערב יום הזיכרון (יום שני) בשעה 16:00 וביום הזיכרון (יום שלישי).

יום הזיכרון יִיפָּתח ביום שני ב-20:00 בערב בצְפִירָה שתִישָמַע ברחבי הארץ. אחריה יִתקיים טֶקֶס הזיכרון המַמְלכתי לפתיחת אירועי יום הזיכרון. הטקס יתקיים ברחבת הכותל המערבי בירושלים, ללא קהל ויועבר בשידוּר ישיר באֶמצעֵי התִקשורֶת.

בסיום הטקס, הציבור בישראל יִיקָרֵא לצאת למרפסות לשירה הֲמוֹנִית של ההִמנון הלְאומי 'התִקווה'.

אֵירוע 'שירים לְזִכְרָם' צוּלַם מֵרֹאש ללא קָהָל וישוּדַר בטלוויזיה.

ביום הזיכרון, יום שלישי, ב-11:00, תִישָמַע ברחבי הארץ צְפירת דוּמִייָה בת שתי דקות. בסיומה יִתקיים בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים טקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל. הטקס יִתקיים ללא קהל ויועבר בשידור ישיר באמצעי התקשורת.

בשעה 11:00 יחלוף מַטַס חיל האוויר מעל בית העלמין הצבאי בהר הרצל ומעל היכל הזיכרון.

באותה שעה, בכל אחד מֵ-52 בתי העלמין הצבאיים ובאֲתַר ההַנְצָחָה ללוחם הבדואי יתקיים 'משמר הנר' – חיילים יעמדו ליד אֲבוּקַת הזיכרון ויוּשְמַע ההִמנון.

בהיכל הזיכרון הממלכתי יִקראו לאורך היום חיילים את שמות כל הנופלים.

הטקס הממלכתי לזכר חלְלֵי פעולות האֵיבָה יתקיים ביום שלישי, בשעה 13:00 בהר הרצל, ללא קהל.

 

בתמונה: בית הקברות הצבאי הלאומי בהר הרצל, ירושלים (ויקיפדיה)

 

מדליקי המשואות ב'יד ושם'

מדליקי המשואות ב'יד ושם'
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג. לע"מ

מדליקי המשואות ב'יד ושם'

סולידריות בעולם מתפרק

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ייפתחו מחר בשעה 20:00, בשידור של עצרת הפתיחה הממלכתית שתיערך בכיכר גטו ורשה ב'יד ושם' שבירושלים. בשל המגבלות בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, העצרת צולמה מֵרֹאש ללא קָהָליִשְׂאוּ דברים נשיא המדינה וראש הממשלה.

הנושא המרכזי של יום השואה בשנה זו הוא 'הצלה בידי יהודים בשואה – סולידריות בעולם מתפרק' – יהודים שסיכנו את עצמם כדי להציל את בני עמם בזמן המשטר הגרמני הנאצי.

ששה שורדי שואה ישיאו שש משואות לזכר ששה מיליון היהודים שנרצחו בשואה.

משיאי המשואות השנה: 

זוהר ארנון נולד ב-1928 בהונגריה. עלה לישראל בינואר 1945. 

לחם במלחמת העצמאות ולימים היה יערן, מפיק ובמאי. לזוהר ולרעייתו אהובה שתי בנות.

אביבה בלום וקס נולדה בוורשה בשנת 1932. עלתה לישראל בשנת 1950. לאביבה בת, ארבעה נכדים ועשרה נינים.

חיים ארביב נולד ב־1934 בעיר בנגאזי שבלוב. עלה לישראל בשנת 1949. בזכות שליטתו בשפה הערבית שירת בחיל המודיעין. היום הוא מלמד שחמט בהתנדבות בגני ילדים ובמועדוני קשישים. לחיים בן, בת וחמישה נכדים.

לאה מרים ראובני נולדה ב-1926 בצ'כוסלובקיה. ב־1960 עלתה לישראל ועבדה כאחות בבתי חולים. כיום היא מתנדבת בבית אבות ומבקרת ניצולי שואה בודדים.

אברהם כרמי נולד ב-1928 בפולין. עלה לארץ בספטמבר 1945. במלחמת העצמאות היה בן מגיני גוש עציון ונפל בשבי הירדני. לאחר שחרורו עבד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל והיה מפקח במשרד החינוך. לאברהם ולרבקה, שורדת ברגן בלזן, שלושה ילדים, תשעה נכדים ו-23 נינים.

יהודה בייליס נולד ב-1927 בקובנה שבליטא. ב־1946 עלה לישראל באוניית מעפילים, התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות. ליהודה ולרעייתו אהובה שתי בנות, ארבעה נכדים וחמישה נינים.

 

בתמונה: עצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ג ביד-ושם בירושלים. בצילום: ניצול השואה ברוך קופולד מצית אחת מ-6 המשואות לזכרם של 6 מיליון יהודים שנספו בשואה. (לע"מ)

 

העולם זוכר

העולם זוכר
מוזיאון יד ושם בירושלים (ויקיפדיה)

העולם זוכר     

75 שנים לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו

כ-50 מִשלחות מֵרחבי העולם ובהן מלכים, נשיאים, ראשי ממשלות ודיפלומטים הִשתתפו בישראל בכינוס פורום השואה הבין לאומי שהִתקיים ב'יד ושם' בירושלים ביום חמישי, 23 בינואר.

כּוֹתֶרֶת הכינוס, שנערך לציון 75 שנים לשִחרור מַחֲנֵה הַהַשְמָדָה אושוויץ בירקנאו הייתה: זוכרים את השואה – נלחמים באנטישמיות. לְעוֹלָם לא עוד!

כ-700 בני אדם הִשתתפו באֵירוע ב'יד ושם' שבו נָשְׂאוּ דברים נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרב הרָאשִי לשעבר ויו"ר מועצת "יד ושם" הרב מאיר לאו ונציגי כל המַעֲצָמוֹת שהיו שותָפות במלחמה בנאצים – נְשיא רוסיה ולדימיר פוטין, סְגן נשיא ארצות הברית מייק פנס, נְשיא צרפת עמנואל מקרון ויורש העצר הבריטי הנסיך צ'ארלס. נשא דברים גם נשיא גרמניה פרנק-וולטר שטיינמאייר.

נשיא אוקראינה ולודימיר זלנסקי, שהגיע אף הוא לישראל, הודיע בבוקר האירוע כי הוא ואנשיו מְוַותְרִים על מְקומותיהם בטקס לטובת נִיצולֵי שואה שביקשו להגיע אך לא נמצא עֲבוּרָם מקום. קודם לכן וִיתרו אחדים משרי ממשלת ישראל על מקומם בטקס לטובת ניצולי שואה.

נשיא פולין הֶחְרִים את הכינוס.

 

אַחְרָיוּת משותֶפֶת 

בפֶתח הטקס נשא דברים הנשיא ראובן ריבלין שאמר, בין השאר: אנחנו עומדים כאן יחד היום, מלכים, מנהיגים, ראשי מדינות, בבית 'יד ושם' בירושלים, למען נִזכור, לְמַעַן לא נשכח. בשם העם היהודי, וכנשיא מדינת ישראל, אני מוֹדֶה לכם מֵעוֹמֶק הלב, שהִגַעתֶם לכאן. תודה על הסולידריות שלכם עם העם היהודי. תודה על המְחוּיָבוּת שלכם לזִיכְרון השואה. תודה על המְחוּיָבות שלכם לאזְרְחי העולם המַאֲמִינִים בחֵירוּת ובִכְבוֹד האדם.

ריבלין אמר כי האנטישמיות לא עוצרת ביהודים. אנטישמיות וגִזְעָנוּת הן מחלה מַמְאֶרֶת, שהורֶסֶת חֲבָרוֹת ומדינות מבפנים, ואף חברה ואף דמוקרטיה לא חֲסִינָה מפניהן. הוא קרא לְאוּמוֹת העולם לפעול יחד נגד האנטישמיות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הִכְרִיז: לא תהיה שואה נוסֶפֶת.

נשיא רוסיה פוטין אמר, בין השאר: אנחנו מְאוּחָדִים תחת אַחְרָיוּת מְשוּתֶפֶת, יש לנו חוֹב בפני העבר והעתיד.

 

עושה שלום בִּמְרוֹמָיו

סְגן נשיא ארצות הברית מייק פנס אמר, בין השאר: היום אנחנו עוצרים כדי לזכור את הכתם הכֵּהֶה על ההיסטוריה האֱנוֹשִית.

עוד אמר: יש לנו האַחְרָיוּת והכוח להבטיח שמה שאנחנו זוכרים היום, לא יִקְרֶה שוב לעולם.

פנס סִיים את דבריו בעברית ואמר: עושה שלום בִּמרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.

נשיא צרפת מקרון אמר: אירופה חַיֶיבֶת להישאר מִאוחדת ולעולם לא לאפשר את הִישָנוּת זְוָועוֹת כאלה.

עוד אמר: האנטישמיות היא לא רק בְעָיָיתָם של היהודים, אֶלא בראש ובָרִאשונה בעייתם של האחרים. אנחנו הִתכנסו כאן מִשום שאֶל מול האנטישמיות החדשה הזאת אסור לנו לְוַותֵר, אנו נֶאֱבָקִים כל אחד בִּמדינתו שלו.

הנסיך צ'ראלס אמר שהאנושות כוּלה צריכה לְהָפִיק לְקָחִים מהשואה. עוד אמר: הָרוֹעַ, גם אם לא נִיתָן לְהָבִין אותו, אין פֵּירוּש הדבר שאי אפשר לְנַצֵחַ אותו.

 

שֶהֶחֱיָינוּ וקִייְמָנוּ   

נְשיא גרמניה שטיינמאייר פתח את דבריו בִּבְרָכָה בעברית: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

בדברים שנָשָׂא באנגלית, אמר, בין השְאר: הרֶצַח המְתוֹעָשׂ ההֲמוֹנִי של שישה מיליון יהודים הוא הפֶּשַע הנורא ביותר בהיסטוריה המודרנית כנגד האֱנוֹשוּת. פֶּשַע זה בּוּצַע על ידי בנֵי עמי. המלחמה הנוֹרָאִית אשר גָבְתָה את חַיֵיהֶם של יותר מ-50 מיליון איש יצאה מתוך ארצי שלי. כיום, 75 שנה אחרי שִחרור אושוויץ, אני נִיצָב כאן ומַרְכִּין את רָאשֵי בְּצַעַר עָמוֹק.

עוד אמר הנשיא הגרמני: הַלְוַואי ויָכוֹלתי לומר שאנו הגרמנים למדנו את הלֶקַח אחת וְלתמיד. אבל אני לא יכול לומר זאת כאשר השנאה מִתְפַּשֶטֶת. שטיינמאייר הכריז: אנו נלחמים באנטישמיות, אנו מְנַסִים לעמוד מול רַעַל הלְאוּמָנִיוּת ואנו עומדים לְצַד ישראל.

הרב לאו, יליד פולין שהיה ילד בתקופת השואה ושָׂרַד, אמר, בין השאר: לא נשכח לעולם, אך עלינו לסלוח לאחים ולהתנהג כחברים. זו חובתנו. הוא פנה אל מנהיגי העולם ואמר: מנהיגי העולם – העולם בידכם.

 

בתמונה: מוזיאון 'יד ושם' בירושלים (ויקיפדיה)

אנדרטה להרוגי המצור על לנינגרד נחנכה בירושלים     

אנדרטה להרוגי המצור על לנינגרד נחנכה בירושלים     
טקס חנוכת האנדרטה (ויקיפדיה)

אנדרטה להרוגי המצור על לנינגרד נחנכה בירושלים     

לזכר 750 אלף חיילים ואזרחים 

נְשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ונְשיא רוסיה ולדימיר פוטין חָנְכוּ בגן סאקר בירושלים אנדרטה לְזכר הֲרוּגֵי המָצוֹר על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. בטֶקֶס, שהִתקיים ביום חמישי, 23 בינואר, הִשתתפו גם ראש העיר ירושלים, מושל מְחוז סנט פטרבורג, שרים, סגנֵי שרים, שגרירים ומאות אורחים מרוסיה וממדינות נוספות. לטקס הוּזְמְנו כ-70 וטרנים וגיבּוֹרֵי המצור על לנינגרד החיים בישראל.

האנדרטה מַנְצִיחָה את זִכְרָם 750 אלף החיילים והאֶזְרָחִים הרוסים שנֶהֶרגו בְּמַהֲלַך המצור של גרמניה הנאצית על העיר לנינגרד, הנקראת כיום סנקט פטרבורג.

בתמונה: ולדימיר פוטין בטקס חנוכת האנדרטה בירושלים ב-23 בינואר 2020 (ויקיפדיה)