חדש בחדשון
חדש בחדשון
הכול נִשְאָר במשפחה
המָדוֹר 'הכול נשאר במשפחה' היה (והוא עדַיִין!) אחד המְדורים הפופולריים ביותר ב'שער למתחיל' – שבועון החדשות בעברית קלה של האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך שהוצָאתו לאור הופסקה ב-2012, לְצַעַר מורים ולומדים רבים.
המדור משמש חומר לימוד ונושא לשיחה בכיתות רבות ללימוד עברית בארץ ובעולם לאורך כל השנים, גם כיום. אף על פי שעבר זמן רב מאז נכתבו הפרקים, הניסיון מלמד כי לֹא נָס לֵחָם. רבים מהם רלבנטים גם היום. כנראה שהבעיות הבְּסיסיות במשפחה קַיָימות מֵאז ומִתמיד…
ואולם, אנחנו הִשְתַנֵינוּ. המשפחות הִשְתַנוּ. ולכן, החלטנו לחדש את המדור הזה בחדשון. בצד הכתבות מתוך האַרְכִיוֹן הדיגיטלי של 'שער למתחיל' (ראו בטור השְׂמָאלִי) נְפַרְסֵם בחדשון פרקים חדשים הלְקוּחים מחיי המשפחה שלנו בהווה.
**********************************************************************************
הילדים מְכוּרִים למַסַכִּים
שרון כותבת: אני אם לארבעה ילדים מקסימים בני 16, 13, 9 ,6. יש דבר אחד המשותף לכולם: כולם מְכוּרִים למַסַכִּים.
כשאני נכנסת הביתה אחרי יום עבודה ואומרת 'שלום' בשמחה ובקול רם – אף אחד מהילדים לא שומע אותי ולא עונה. כל אחד מהם יושב או שוכב מול המסך שלו או מול הטלוויזיה שבסלון. הם מרוכזים עד כדי כך בתוכנית ובמשחק עד כי הם באמת לא שומעים אותי. גם אם אגיד להם שהבאתי פיצה והמבורגר וארטיק – הם לא ישמעו אותי (ואולי את זה הם כן ישמעו)…
כשאני מזמינה אותם לשולחן לאכול – אין תְגוּבָה. בעלי ואני צריכים להתקרב לכל אחד מהם ולהזמין אותו לשולחן באופן אישי. התשובה תמיד היא: בסוף הפרק, או: בסוף המשחק. רק רגע… אבל הפרק והמשחק לא נגמרים אף פעם. וכשהם מגיעים לשולחן, הגדולים מביאים את הטלפון הנייד, כאילו היה זה כלי אוכל. הם לא מבינים למה צריכים לשבת ליד השולחן אם אפשר לאכול מול הטלוויזיה. אפילו האיום שלי "יהיו נְמָלִים" לא מַפְחִיד אותם.
בקיץ נסענו עם הילדים לשבוע לאיטליה. בעלי ואני רצינו לטייל ולהראות להם מקומות מעניינים. אבל אותם עניין רק דבר אחד – הם רצו רק להישאר במלון ולִצְפּוֹת במסכים. כעסנו עליהם מאוד. בקושי הצלחנו לְשַכְנֵעַ אותם לפעמים לבוא לבריכה במלון (עם הטאבלט והטלפון, כמובן).
אני שואלת: מה לעשות כנגד התוֹפָעָה. אֵיך מִתְמוֹדְדִים איתה? האם לקחת מהם את המכשירים? האם לְהַגְבִּיל את שעות הצפייה ביום?
———————————————————————————————-
היִתְרוֹנוֹת, החֶסְרוֹנוֹת, הסַכָּנוֹת, הפִּתְרוֹנוֹת
הבעיה ששרון מעלה מַטְרִידָה הורים רבים. אפשר לומר כמעט בביטחון שהיא מטרידה את כל ההורים והמחנכים. אכן, הילדים שלנו (וגם אנחנו) מוּצָפִים במסכים שגורְמִים לחלקנו לְהִתְמַכֵּר להם: הטלוויזיה, המַחְשֵב, הטאבלט, הטלפון הנייד.
היִתְרוֹנוֹת
יש למכשירים האלה יִתְרוֹנוֹת רבים. הם עושים את חיינו קלים יותר. הם מאפשרים לנו למצוא בקלות מידע חשוב ומעניין. הם מאפשרים לנו להתחבר עם אנשים קרובים ורחוקים. הם ממלאים את שְעות הפְּנַאי במוסיקה ובמשחקים ובקשרים עם אנשים.
ובוֹאוּ נוֹדֶה: הם הבייבי סיטר הזול ביותר והקל ביותר להַשָׂגָה. תְנו לילד מסך – ויהיה לכם, ההורים, שֶקֶט, ותוכלו לְהִתְמַכֵּר לטלפון שלכם…
החסרונות והסכנות
אבל יש במכשירים גם חֶסְרוֹנוֹת וסַכָּנוֹת, בעיקר אם משתמשים בהם שעות רבות מדי, אם מתמכרים להם:
ישיבה ממושכת וחוסר פעילות גופנית מַזִיקוֹת לבריאות. צפייה ממושכת במסכים מַזִיקָה לעיניים, ולא רק לעיניים.
זאת ועוד: התמכרות למסך עלולה לבוא במקום פעילויות חשובות אחרות: קריאה, ספורט, טיולים. היא עלולה להזיק לקשר החברתי שלנו עם בני אדם.
אם מתחילים את ההתמכרות בגיל צעיר, הנזקים הבריאותיים והחברתיים גדולים בהרבה.
העוּבְדָה שכולם אנונימיים ברֶשֶת מְסוּכֶּנֶת. אתה לא יודע עם מי באמת אתה מתכתב ומהן הכַּוָונוֹת שלו.
כל האמור כאן נכון פי כמה כשאנחנו מדברים על ילדים. ילדים אינם מוּגָנִים מפני הסכנות שבקשר עם זרים. הם עלולים לפתח קשרים עם גורמים מסוכנים.
איך מתמודדים?
ההתמכרות למסכים היא התמכרות ויש לנסות לִמְנוֹעַ אותה או לטפל בה כמו שמטפלים בהתמכרות.
יש צורך לנסות להילחם בתופעה. לא נוכל לחסל אותה. אבל חובה עלינו כהורים להגביל אותה. עלינו להיות מוּדָעִים לסכנות ולהיות כל הזמן עם היד על הדוֹפֶק.
תַפְקידֵנו כהורים הוא לשים לילדים גבולות בכל התְחוּמים, וגם בתחום הזה. ההורים צריכים לְשׂוֹחֵחַ עם הילדים על הסכנות – כל ילד על פי המַתְאִים לגילו. ההורים (וגם המורים!) צריכים לִקְבּוֹעַ חוקים ולְהַקְפִּיד על קִיוּמָם. למשל: לא באים לשולחן עם טלפון; בשעת הארוחה משוחחים בלי מַכְשִירִים; צופים בטלוויזיה או משחקים במחשב רק אחרי שמסיימים להכין שיעורים ולהתכונן למבחן; צופים בטלוויזיה רק שעה, שעתיים, או שלוש ביום (כל משפחה בהתאם לבחירה שלה); לבית הספר באים בלי מסכים (אלא אם כן יש צורך להשתמש בהם בשיעור), ועוד.
חשוב לקבוע חוקים שאפשר לַעֲמוֹד בּהֵם, וחשוב לא פחות – לדאוג לכך שהילדים יקיימו את החוקים.
וגם: חשוב למצוא תַחְלִיפִים שיעניינו את הילדים ויקימו אותם מהכיסא: לארגן פעילויות מְשוּתָפוֹת לכל המשפחה: טיול, משחקי קופסה, תַשְבֵּצים וחִידוֹת, סודוקו, צעידה, פעילות אירובית משותפת לצלילי מוזיקה, קריאה של ספר ושיחה עליו, בישול ארוחות…; לְהטִיל על הילדים מְשִׂימוֹת בבית: לשטוף כלים, ללכת למינימרקט, לנקות את החדרים שלהם, לשמור על האחים הקטנים, להכין סלט, לערוך שולחן, לקפל כביסה…
אם הילדים יִהְיוּ עֲסוּקִים בִּפְעילויות המְעניינות אותם הם יִיפָּרְדוּ מהמסך לכמה דקות או שעות…
בהצלחה!
בתמונה: ילד משחק במשחק מחשב (ויקיפדיה)