אלה שחזרו…
לאט לאט מתחילים להִתְפַּרְסֵם סיפוריהם של החטופים. כולם ירדו במִשְקָל. הילדים לוֹחֲשִים. מאפשרים להם לדבר או לִשְתוֹק. לספר או לא. לא שואלים אותם שאלות מְיוּתָרות. הם מוּקָפים בבני משפחה ובאנשי מקצוע.
חֵלֶק מהסיפורים אסורים לפרסום – כדי לא לִפְגוֹעַ במי שחזרו, במי שעדיין שם, ובכולנו.
בעֲצֶרֶת ב"כיכר החטופים" בתל אביב הוּקְרְנו אֱמֶש סִרְטוֹנים של חמש מהחטופות ששוחְרְרו משְבי חמאס בעזה. אחת המְשוּחְרָרוֹת הִגִיעָה לעצרת ונָאֲמָה בה.
הינה כמה ציטוטים מהדברים שסיפרו על השבי:
"הייתי 49 יום בתופת הזאת. אני מבקשת, מִתְחַנֶנֶת בכל פה למְקַבְּלֵי ההַחְלָטות – תוציאו את הילדים, תוציאו את כולם".
"האוכל לא היה רב מִלְכַתְחילה, אבל ככל שהזמן עבר האוכל הלך ופחת. זה תנאים כמעט של רָעָב. וככל שהזמן עובר הנֶזֶק הולך וגדל והיכולות של הגוף לִשְׂרוֹד את זה הוְלכות וקְטֵנוֹת. זו סַכָּנַת חיים, וגם סַכָּנָה נַפְשִית. חַיָיבים להוציא אותם מייד".
"הייתי 17 יום במנהרות, לא ישנתי כמעט, הייתה לי בעיה עם המָזוֹן. בארבעת הימים האחרונים חליתי, פָּחֲדוּ שאֶגְרוֹם למגֵפָה. כל יום הוא קריטי בגלל התְנאים הקשים שם והחַמְצָן בתְעָלוֹת הולך ואוֹזֵל".
"אני רוצה להגיד תודה שהחזרתם אותי, תודה שאני פה, תודה שאני יכולה לחזור ולחיות את החיים שלי. אני מחכה שכל החטופים יחזרו כולל אהוב לבי".