גַנֶנֶת בגן עירוני בפתח תקווה, בת 64 נִפְטְרָה ביום שישי מקורונה. הגננת נִדְבְּקָה כנִראה מאחד הילדים בגן לפני כשבועיים.

לאחר שנִדבקה כתבה הגננת להורי הגן הודעה בקבוצת הווטסאפ של ההורים.

הנה עיקרי הדברים שכתבה: 

לְצַעֲרִי, היו שהֶעֱדִיפוּ לשלוח את הילד לגן מתוך הַרְגָשַת ה'סְמוֹך' הישראלי תוך פְּגִיעָה אֲנוּשָה בערך חשוב של 'ערְבוּת הֲדָדִית' ו'לא תַעֲמוד על דם רֵעךּ'.

לי זה כבר לא מְשַנֶה ממי נִדבקתי ומי הֵפֵר בִּידוּד. אבל אני פשוט מִתְחַנֶנֶת ומבקשת עבוּר הסבים והסבתות, השכנים והדודים המְבוּגָרִים שמַקִיפִים אותנו ולא מגיע להם למות. 

נכון… בידוד לילד קטן היא חַוָויָה לא נעימה, אבל היא עוברת תוך מקסימום שבועיים. אפשר למצוא הֲמוֹן סיבות ותֵירוּצִים למה אנחנו לא חַיָיבִים לשמור בידוד. ואפשר רגע אחד להיות שותָפים להַצָלַת חיים אֲמִיתִית. לְחַנךֵ את ילדינו לערבות הדדית, לכָבוֹד לאחר ולשמירה על החיים.

אובְדָן של אדם קרוב, או הידיעה כי מישהו חלה בגללך, קשה פי כמה וכמה מבידוד של שבועיים…

יִיתָכֵן והדברים קשים לִקריאה. אבל נִכְתָבִים בדַם לִיבִּי ובִתְפילה שאֶזְכֶּה בקרוב לצאת ממַסַע הַיִיסוּרִים.

מְאַחֶלֶת בריאות אֵיתָנָה לכולם ורק בְּשׂוֹרוֹת טובות. אני ב"ה מִתְאוֹשֶשֶת והשָלָב הקשה ביותר של המחלה, כבר מאחורַיי.

בסִיוּם הודעתָה כתבה:

אם יהיה מישהו אחד שיִקרא את הדברים ויָבִין את ההַשְלָכוֹת של חובַת הבידוד – והיה זה שְׂכָרִי. אוהבת באמת כל אחד ואחת מכם. חִיבּוּק גדול לילדים.