נתן זך

13 בדצמבר 1930 − 6 בנובמבר 2020

הלך לעולמו המשורר נתן זך, אחד המשוררים העבריים החשובים בדורֵנו, חתן פרס ישראל לשירה.

זך היה משורר, עורך, מְתַרְגֵם ומְבַקֵר שירה ישְׂרְאֵלִי, פרופסור בחוג לספרות עברית וְהַשְוָואֲתִית באוניברסיטת חיפה.

הוא נולד בשנת 1930 בברלין, בן יחיד לאב לא יהודי ולאם יהודיה מִמוצא איטלקי. לאחר עֲלִייַת הנאצים לשִלטון הוא עלה עם הוריו לישראל בשנת 1936. הוא שֵירַת בצה"ל במלחמת העצמאות. הוריו התקשו לְהִסְתַגֵל לחיים בישראל וכִמעט שלא דיברו עברית. אביו שם קץ לחייו.

אוסֶף שירָיו הראשון של זך יצא לאור בשנת 1953.

בשנים 1968 – 1978 חי באנגליה והִשלים לימודי דוקטורט בסִפרות. כשחזר לישראל לימד באוניברסיטת תל אביב ומוּנָה לפרופסור באוניברסיטת חיפה.

בשנת 2014 נִישָׂא זך לשרה אביטל לאחר 40 שנות זוּגִיוּת. זך בחר לא להביא ילדים לעולם. בגיל 84, אמר ברֵיאיון בטלוויזיה, כי הוא מצטער מאוד על החלטה זו שלו.

בשְנותָיו האחרונות לָקָה באלצהיימר והִתְגוֹרֵר בבית אבות ברמת גן. הוא הלך לעולמו כחודש לפני יום הולדתו ה-90.

שירתו

זך נֶחשב לפוֹרֵץ דרך בשירה העברית. הוא הִשְתַיֵיך לחבורת 'לקראת' – משוררים שמָרְדוּ בפאתוס הלירי של המשוררים הציוניים.

הם יצאו נגד הסימטריה הנוּקְשָה, הריתמוס הקָבוּעַ והסימבוליזם הרב שאִפְיְינוּ את שירת אלתרמן, אַחַד המשוררים האהובים אז ועד היום.

לדעתם כל אלה מְכָנִיים ומְקוּבָּעִים, ולפיכך תמונת העולם שמִתְקבלת בשירה כזו היא מְלָאכוּתִית.

זך וחבריו סָבְרוּ שיש לכתוב שירה בשפה פשוטה, 'בגוֹבה העינַיים'. הם בָּחֲרוּ לכתוב שירה המְתארת את המְציאות כְּמוֹת שהיא, ללא המילים שנוֹעֲדוּ לְקַשֵט בלבד ולא באו לְתָאֵר חַוָויָה, מצב או תמונה.

הם 'שברו' את המִבְנֶה השירי ואת החֲרִיזָה ששָלטו בשירה העברית עד שנות השישים של המאה ה-20. העקרונות החדשים האלה שולטים מאז בשירה העברית. מאז שנות ה-60 רק משוררים מעטים כותבים במבנה השירי הישן.

משירָיו

רבים משיריו של נתן זך אֲהוּבִים ומוּכָּרִים. שירים רבים הוּלְחֲנוּ, ביניהם: כי האדם עץ השדה; כולנו זקוקים לחסד; כוכב אחד לבד; ציפור שנייה; כשצלצלת רעד קולך; לא טוב הֱיוֹת האדם לבדו; אני יושב על שפת הרחוב, ועוד.

צִפּוֹר שְנִייָּה / נתן זך

רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.

עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.

כי האדם עֵץ השָׂדֶה / נתן זך

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ
כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדָּע
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
כְּמוֹ הָעֵץ הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה
כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׂרָף בָּאֵשׁ
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
כְּמוֹ הָעֵץ הוּא צָמֵא לְמַיִם
כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׁאָר צָמֵא
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

אָהַבְתִּי וְגַם שָׂנֵאתִי
טָעַמְתִּי מִזֶּה וּמִזֶּה
קָבְרוּ אוֹתִי בְּחֶלְקָה שֶׁל עָפָר
וּמַר לִי מַר לִי בַּפֶּה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

אני יושב על שפת הרחוב / נתן זך

אני יושב על שפת הרחוב
וּמִסתכל באנשים.
הם אינם יודעים
שאני בהם מסתכל.

האם כך מסתכל בנו האֵל,
מבלי שנרגיש דבר, מבלי שנָבין,
מבלי שנִשאל?

אינני יודע.
יש דברים רבים שאני שואל.
לפי שעה
אני יושב על שפת הרחוב
ומסתכל

איך זה שכוכב אחד / נתן זך

איך זה שכוכב אחד לְבַד מֵעֵז.
איך הוא מֵעֵז, למען השם.
כוכב אחד לְבַד.
אני לא הייתי מֵעֵז.
ואני, בעצם, לא לְבַד.

בתמונה: נתן זך, ע"י מאת מוטי קיקיון.Original uploader was צחי לרנר at he.wikipedia – Transferred from he.wikipedia; transferred to Commons by User:Magnus Manske using CommonsHelper.(Original text : moti kikayon), Attribution, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=7902056, תחת רישיון