אֶצְלֵנוּ בגן

וּבַקִיבּוּץ

את החיים שלנו בארץ מְלַוִוים שירים רבים על לוחֲמים ועל נוֹפְלים. שירים הם דרך לְהַבִּיע את הכְּאֵב והצַעַר, לשיר אותם. הם דרך לִזְכּוֹר את מי ששִילְמו בְּחַיֵיהֶם על הרצון שלנו לחיות בארץ הזאת.

אחד השירים האלה הוא השיר "אצלנו בגן".

את השיר כתב והִלְחִין יפתח קרזנר, ובִיצְעָה הזַמֶרֶת שי-לי עטרי. השיר נִכתב בזמן מִבְצע 'צוּק אֵיתָן' ופוּרְסַם ב-23 ביולי 2014.

מֵאז פִּרְסוּמוֹ הָפַך השיר לשיר זִיכָּרוֹן לחַלְלֵי מַעַרְכוֹת ישראל. שרים ומַשְמִיעִים אותו בערבי שִירֵי לוחֲמים ובטְקָסִים מַמלכתיים.

ב'שבת השחורה', 7 באוקטובר 2023, קיבֵּל השיר מַשְמָעוּת קשה נוֹסֶפֶת.

שי-לי עטרי אִיבְּדָה את בַּעֲלָה יַהַב וינר, קוֹלְנוֹעָן מוּכְשָר. יַהַב נֶהֱרַג במִתְקָפָה של המְחַבְּלים על קיבוץ כפר עזה, שבו גָרו.

שי-לי ובִתָם התִינוֹקֶת בת החודש שיָה – שָׂרְדוּ.

הן שָהוּ בממ"ד ללֹא אוכל במשך יותר מִימָמָה. למַזָלָן הרב המְחבלים לא שָמעו את בְּכִי התינוקֶת…

אחרי 27 שעות חוּלְצוּ השתיים על ידי חַיָילֵי צה"ל. 

למה?!?! למה ככה זה אצלנו?!?!?!

אֶצְלֵנוּ בַּגַן

מילים ולחן: יפתח קרזנר

אֶצְלֵנוּ בַּגַן יֵש הֲמוֹן יְלָדִים
אֶת חֶלְקָם אֲנִי אוֹהֵב אֶת חֶלְקָם אֲנִי לֹא מַכִּיר
אֲבָל מִי לֹא שָמַע עַל הָאוֹמֶץ שֶל רַן
הוּא הָכִי מָהִיר בַּחוֹל הוּא הָכִי חָזָק בַּגַּן
אֲבָל יֵש לוֹ סוֹד אֶחָד שֶפָּחַד הוּא לְגַלוֹת
שֶהוּא כֹּל כָּך מְאוֹהָב בְּאַחַת הַיְלָדוֹת

אָז בְּלֵילוֹת קָרִים
עִם פָּנָס מִתַחַת לַשְּמִיכָה הֵם מְדַבְּרִים
וְהוּא מְגַלֶה לָה מַה הִיא בִּשְבִילוֹ
כֹּל עוֹלָמוֹ מוּגָן מִתַחַת לַשְּמִיכָה

אֶצְלֵנוּ בַּגַן יֵש הַרְבֵּה חֲבוּרוֹת
יֵש כָּאֵלֶה נֶחְשָבִים יֵש כָּאֵלֶה שֶפָּחוֹת
אֲבָל מִי לֹא שָמַע עַל קוֹפְצֵי הַנַדְנֵדוֹת
מְרִיעִים לָהֶם כַּפַּיִים מְלַמְדִים אוֹתָם לִנְחוֹת
מוּרָמִים עַל נֵס הַדֶגֶל גַאֲווַת כֹּל הָאֵזוֹר
רַק לִפְעָמִים כְּשֶהֵם קוֹפְצִים רָחוֹק הֵם שוֹכְחִים לַחְזוֹר

אָז בְּלֵילוֹת קָרִים
עִם פָּנָס מִתַחַת לַשְּמִיכָה הֵם מְדַבְּרִים
וְהוּא מְגַלֶה לָה מַה הִיא בִּשְבִילוֹ
כֹּל עוֹלָמוֹ מוּגָן מִתַחַת לַשְּמִיכָה

אֶצְלֵנוּ בַּגַן נִפְרָדִים בְּשִׂמְחָה
כִּי הַיוֹם לֹא אָרוֹך וְנִפְגָשִים שוּב מָחָר
חוּץ מֵאֵלֶה שֶפִּתְאוֹם לֹא חוֹזְרִים יוֹתֵר לַגַן
אָמְרוּ לִי שֶהֵם רַק עָבְרוּ דִירָה מֵעֵבֶר לֶעָנָן

אָז בְּלֵילוֹת קָרִים
עִם פָּנָס מִתַחַת לַשְּמִיכָה הֵם מְדַבְּרִים
וְהוּא מְגַלֶה לָהּ מַה הִיא בִּשְבִילוֹ
הִיא בּוֹכָה כְּשֶהוּא מַצִיעַ לָהּ לִהְיוֹת
כֹּל עוֹלָמוֹ בָּעֶרֶב שֶלִפְנֵי הַמִלְחָמָה

אֶצְלֵנוּ בַּגְדוּד יֵש הֲמוֹן יְלָדִים
אֶת חֶלְקָם אֲנִי אוֹהֵב אֶת חֶלְקָם אֲנִי לֹא אַכִּיר