בארץ

אימא, כבר מוּתָר לִבְכּוֹת?

הצילום: ויקיפדיה

אימא, כבר מוּתָר לִבְכּוֹת?

וילנה 1943 – עוטף עזה 2023

הינה אחד החיבורים האלה של המלחמה הזו…

לפני 70 שנה, ב- 19.10.1945, כתב המשורר נתן אלתרמן את הטור "אימא, כבר מותר לבכות?".

השיר נכתב בְּעִקְבוֹת דברים ששמע אלתרמן מפי המשורר אבא קובנר, שהיה מנהיג פרטיזנים ולוחמים מגטו וילנה.

קובנר סיפר לאלתרמן כי כשחזר לגטו וילנה עם הפרטיזנים היהודים, הרחובות היו רֵיקִים. לְפֶתַע יצאה לִקרָאתָם אישה ובִזְרוֹעוֹתֶיהָ ילדה. כאשר ראתה האם את הפרטיזנים, פָּרְצָה בְּבֶכִי, ואז הילדה שאלה אותה באידיש: "מאמע, כבר אפשר לבכות?"

האֵם סיפרה שהיא ובִתָה בת החמש, שנִראתה כמו ילדה בת שלוש, היו במַַחֲבוֹא בתוך כּוּך למעלה מ-11 חודשים.

כמה ימים אחרי ששמע את הסיפור מאבא קובנר פִּרְסֵם אלתרמן את השיר ב'טור השביעי' בעיתון דבר.

השיר הפך לאַחַד השירים המוכרים המְסַמְלִים את הַשואה. הוא נלמד בבתי הספר.

שלומי מתיאס, מוסיקאי ומורה למוסיקה הִלְחִין ושר את השיר המרגש הזה לפני שנים אחדות.

הוא אף שלח אותו לחברו נתן סלור, נכדו של נתן אלתרמן.

7.10.2023

שלומי מתיאס ובת זוּגוֹ שַחַר מקיבוץ חוֹלִית נִרְצְחוּ בבֵיתָם בקיבוץ ב'שבת השְחורה' במִתְקֶפֶת הטרור על עוטף עזה. הם הִשְאִירוּ אחריהם שלושה ילדים יְתוֹמִים. בנם רוֹתֶם, בן 16, סיפר שהיה יחד עם הוריו בממ"ד. הוריו הֵגֵנוּ עליו בגוּפָם. אחרי שהוריו נֶהֶרְגוּ רותם הִצְלִיח לְהִימָלֵט ושָׂרַד.

עכשיו כבר מוּתָר לבכות… אי אפשר להפסיק…