Browsing Category

בארץ

הזַמָר עידן עמדי נִפְצַע קשה בעזה

הזַמָר עידן עמדי נִפְצַע קשה בעזה
הצילום: Kobi Gideon (לע"מ)

הזַמָר עידן עמדי נִפְצַע קשה בעזה

כְּאֵב של לוחֲמים

 

צה"ל מְפרסם את שמות הנופלים. שמות הפְּצועים הרבים אינם מתפרסמים. על הסֵבֶל שלהם מדברים בתִקשורת, אבל פחות. על הנִפגעים בנֶפֶש מדברים עוד פחות.

אתמול פורסם כי הזמר עידן עמדי נפצע קשה בקרב בעזה. הוא מְאוּשְפָּז בבית החולים שיבא. הוא מוּרְדָם ומוּנְשָם. מַצָבו קשה אך יַצִיב.

עידן, שנולד וגדל בירושלים, התפרסם בשנת 2010 בתוכנית 'כוכָב נולד', לאחר שהִשְתַחְרֵר משֵירות קרבי בצה"ל. הוא שר בתוכנית את שירו: כְּאֵב של לוחמים.

מאז – עמדי הוא אחד הזַמָרים האֲהוּבים בישראל. הוא אחד מכּוֹכְבי סִדְרַת הטלוויזיה המַצליחה 'פאודה'. 

ב-7 באוקטובר עמדי גוּיַס למילואים. בעיתונים הִתפרסמו תְמונות שלו במַדים עם הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי. הוא פִּרסם לאורך המלחמה פוסטים מתוך הרְצועה.

קוֹלָם של לוחמים

בפוסט שפִּרסם ב-25 בדצמבר כתב, בין השאר:

הלב שלנו עם משפחות הגיבורים שנפלו, אנחנו מַמשיכים ומַבטיחים שמותם של יקירינו לא יהיה לַשָוְוא.
לכל אלה שחזרו לאותם הרגלים של ה-6.10, תפסיקו.
יש קשר ישיר בין היְכוֹלֶת שלכם לְאַחֵד את השורות למצב הלוחמים בשטח.
אִמְרוּ מעט, עֲשׂוּ הרבה.

 

כְּאב של לוחמים

מילים ולחן: עידן עמדי

ערב ראשון של לְבד,
יושב וכותב לך מכתב
על כל הדברים שהיו
כל מה שקרה בְּדִיוּק

אותיות מופיעות על הקיר
אני הפַּחַד – נָעים לְהַכִּיר,
הדְמוּיוֹת אוהבות לְשַׂחֵק
זזות כאן בבית הריק, הריק

ואַת, אַת לא יודעת כמה
מִמֵך נִיסִיתִי לְהַסְתיר
את כל הסִיוּטִים בלילה
צְרָחוֹת ודם על המַדִים.
את לא מבינה כבר למה
אני מִזְמַן כבר לא אני.
תְמונות רָצות מאותו לילה
דְמָעוֹת, כְּאֵב של לוחמים

זה עֶרֶב ראשון שאַת שָם,
שוכֵב וחושב, לא נִרְדָם.
השֶקֶט לְאַט מִתְנַגֵן
מַקְדִיש לך עכשיו שיר בְּלִי שֵם
שיר בלי שם

ואַת, אַת לא יודעת כמה…

זה ערב ראשון של לְבַד,
יושב וכותב לך…

 

 

 

בתמונה: הזמר עידן עמדי בטקס לציון 120 שנה לתנועה הציונית, הר הרצל, ירושלים. הצילום: Kobi Gideon,
2017, לע"מ

יום העברית תשפ"ד

יום העברית תשפ"ד
הצילום: ויקיפדיה

יום העברית תשפ"ד

שָׂפָה שמְחַבֶּרֶת אותָנו

באתר האקדמיה ללשון העברית אנחנו קוראים, בין השאר:

יום העברית תשפ"ד המְצוין כמִדֵי שנה בכ"א בטבת, הוא יום הולדתו של אליעזר בן־יהודה,
מִתקיים השנה בצֵל המִלחמה הקשה שפָרְצָה בשמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023.

לְרֶגֶל יום העברית האקדמיה ללשון העברית והמועצה הציונית בישראל מַציגות מֵיזָם מיוחד של מילים שנותנות קול ומַשְמָעוּת לתְקוּפָה.

את המילים בָּחֲרו עשרים נשים וגברים – אם ששָכְלָה את בנה הלוחם, אימָהות שילדיהן נֶחטפו, שוטרת שלחמה בשְׂדֵרות, בני נוער מְפוּנִים מהדרום ומהצפון, תושָבי העוטף, לוחֲמֵי צה"ל, אִישֵי ציבור, רופאים ומִתְנַדְבִים – כולם הפָּנים היפות של ישראל.

ביחד הִתקבל פְּסֵיפס של מילים שמַצִיעַ הִתְבּוֹנְנוּת על האוֹפֶן שבו נָגְעו אֵירוּעֵי המלחמה בכל אחד מאיתָנו.

המילים שנִבחרו:

אור

חיים

רוּחַ

שוּתָפוּת

מוֹלֶדֶת

יִשְׂרְאֵלִיוּת

בית

רֵעוּת

אַהֲבָה

אַחְדוּת

מִשְפַּחְתִיוּת

בְּאֵר

כִּיסוּפִים

ריחוק

זֶהות

שְלִיחוּת

רֶפֶת

אֱמוּנָה

תוּשִייָה

את רשימת האנשים שבחרו את המילים ואת דבריהם על הבחירה אפשר למצוא באתר האקדמיה ללשון.

 

בתמונה: דגל ישראל, תחת רישיון נחלת הכלל

 

השמות הפופולריים לתינוקות שנולדו בישראל ב-2022

השמות הפופולריים לתינוקות שנולדו בישראל ב-2022
הצילום: ויקיפדיה

השמות הפופולריים לתינוקות שנולדו בישראל ב-2022

אביגיל ודוד, מוחמד ומרים

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נְתונים על השמות שנתנו הורים לתינוקות שנולדו בישראל בשנת 2022.

הינה נתונים אחדים:

השם הנָפוץ ביותר במִגְזָר היהודי לבנות הוא אביגיל, שהוריד למקום השני את השם תמר, שהיה במקום הראשון בשנה קודמת. במקום השלישי השם איילה. אחריהם ברְשימת עשרת השמות המובילים לבנות יהודיות בשנת 2022: מאיה, נועה, שרה, יעל, אסתר, אדל וליבי.

בשמות הבנים במִגזָר היהודי: השם דוד היה הנפוץ ביותר זו השנה השנייה. אחריו ברשימת עשרת השמות המובילים לשנת 2022 לבנים יהודים: אריאל, לביא, רפאל, יוסף, ארי, נועם, אורי, משה ויהודה.

מוחמד היה השם הנפוץ ביותר בישראל לבנים גם בשנת 2022. בשנת 2022 נקראו 2,418 בנים בישראל בשם מוחמד. השם השני הנפוץ ביותר היה אריאל, שניתן ל-2,088 ילדים, (1,404 בנים ו-618 בנות).

במגזר המוסלמי השם הנפוץ ביותר לבנים היה מוחמד והשם הנפוץ לבנות היה מרים.

בקרב הבנות הדרוזיות השם הנפוץ ביותר היה: איילה. בקרב הבנים הדרוזים השם הנפוץ ביותר היה אדם.
השמות הנְדִירִים
והיו גם שמות מיוחדים ונְדירים: בין הבנים: חושן, נמרוד, פורת, רגב, שלם, אהוביה, דוראל, ישעי, כליל, ג'ון, ארטיום, טבע, יניב, ירון, מייק, מישל, ענר, קים, אלישמע, לשם, מייקי, מקס, מקסים, מרטין ותאו.
בין השמות הנדירים לבנות: נחלה, פז, קירה, אלכסנדרה, לוסי, מל, שיינה, שילה, תלמה, זוהרה, יונה, שירז, אפריל, דבש, שקל, הינדל, זעלדא, נהורה, נחל, הינדי, חסיה, צליל, שון, תניא, תרצה – וכך גם השמות ענת ושרית – שהיו נפוצים מאוד בעבר.

 

 

בתמונה: חדר התינוקות, 1952, ע"י בנו רותנברג /אוסף מיתר / הספרייה הלאומית / האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, תחת רישיון

מבקר המדינה:

מבקר המדינה:
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן (ויקיפדיה)
מְבקר המדינה:
נִבְחַן אַחְרָיוּת אִישִית ל-7 באוקטובר בכל הדְרָגִים 

מְבַקֵר המדינה מתניהו אנגלמן סָקַר אתמול בפני עובדי משרד המְבקר את רְשימת התְחוּמים שבְּכַוָונָתו לִבְדוֹק בכל הנוֹגֵעַ לטֶבַח 7 באוקטובר, לתְקוּפה שקָדְמָה לו ולהִתְנַהֲלוּת משְׂרְדֵי הממשלה בנושא הטיפול שניתן לִכְלַל תושבי המדינה בתְקופה שלאחריו.

המבקר אמר, בין השְאר: "כבר כָּעֵת בָּרור שהממשלה וכוחות הביטָחון מְחוּיָבים לְבַצֵעַ בֶּדֶק בית מַשְמָעוּתִי כיצד אֵירַע הכֶּשֶל הגדול ב-7 באוקטובר".
המבקר אמר כי הֶטבַח, הַשְלָכוֹתָיו והכְּשָלִים המִסְתַמְנים בזיקָה אליו עד לימים אלו מחייבים את בִּיקורֶת המדינה לִבְחוֹן את האַחְרָיוּת האישית של כל הדְרָגִים – המְדיני, הצְבָאי והאֶזְרָחי
בתְחום המְדיני תִיבָּחֵן הִתְנַהֲלוּת הממשלה בהֶיבֵּטים הבאים: ביטְחוני – התנהלות הקבינט המְדיני-ביטְחוני; אֶזרָחי – ניהוּל הטיפול של משרדי הממשלה בעוֹרֶף; כַּלְכָּלִי – הִתנהלות הקבינט הכלכלי-חֶברתי.
בתמונה: מתניהו אנגלמן, ע"י איציק הררי, תחת רישיון

אימא ואבא יקרים!

אימא ואבא יקרים!
בית קברות צבאי (ויקיפדיה)

אימא ואבא יקרים!

אם אתם קוראים את המכתב הזה…

מְחיר המלחמה כָּבֵד מיום ליום.

שֵם ועוד שֵם ועוד שֵם ש'הוּתַר לפִרסום'… תמונה ועוד תמונה ועוד תמונה… משפחה ועוד משפחה…

עוד משפחה שמעה את 'הַדְפיקה בדלת'. עוד משפחה הִצְטרפה למשפחת השְכוֹֹל. 

קשה לְהָכִיל את שִבְרון הלב, את הכְּאב.

ההַלְוָויוֹת

להַלְוָויוֹת בבתי העלמין הצְבאיים באים אזרחים רבים שלא הִכִּירו את הנופל ומשפחתו. נושְׂאים את דגלֵי ישראל לאורך הדרכים המובילות לבתי העלמין. מבקשים לְכַבֵּד, לומר תודה.

בתוך הטֶקס הדתי והצבאי – בני המשפחה והחברים נושְׂאים הֶסְפֵּדים קוֹרְעֵי לב. חלק מההורים והאחים מַסְפידים בצרפתית, באנגלית, ברוסית…

חֶלקם מספרים על הדברים האחרונים שאמרו להם הנופלים. על הפגישה האחרונה. על שיחת הטלפון האחרונה, שבה אמרו להם: תִשְמוֹר על עצמך… והם ביקשו לְהַרְגִיעַ: אל תִדאגו…

בליבם הם ידעו שלא כל מי שיוצא למלחמה – חוזר…

זמרים שרים שיר שהנופל אהב, שיר שהמשפחה ביקשה. 

שלוש היְריוֹת בסוף הטקס מְפַלְחוֹת את האוויר. זוֹעֲקוֹת לשמיים.

כלֵי התִקְשורת מביאים את סיפור חייהם ונְפילתם. בני המשפחות והחברים מספרים עליהם בדְמעות, בגַאֲוָוה. מספרים מי היו ומה לא יהיו עוד. 

תַעֲצוּמוֹת הנֶפֶש והגְבורה של בני משפחות הנופלים מְעוֹרְרוֹת פְּליאה והַשְרָאָה. איזה אנשים!… הטובים שבטובים שגידְלו וחינְכו את הטובים שבטובים.

 

הצַוָואוֹת

יש חיילים שמַשאירים מכתב צַוָואה למשפחה. הם מַפקידים אותו אצל חבר. המכתבים פותחים במילים: אם אתם קוראים את המכתב הזה סימן שקרה לי משהו…

שניים מהמכתבים האלה פורסמו על ידי בני משפְּחותיהם בתִקְשוֹרֶת. נָביא אותם כאן:

 

צַוָואָתו של בן זוסמן

בן זוסמן רס"ל (במיל') מירושלים, לוחם בְגדוד ההנדסה הקְרבית, נפל ב-3 בדצמבר 2023 בקְרב בצפון רצועת עזה, בן 22 בנופלו.

כך כתב:

"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבָּסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מַכִּירים אותי, כנראֶה אין מְאוּשָר ממני כרגע.

לא סתם הייתי ממש לִקראת הַגְשָמַת החלום שלי בקרוב. אני שמח ומודֶה על הזְכות שתהיה לי לְהָגֵן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.

‏גם אם יִקֱרֶה לי משהו, אני לא מַרְשֶה לכם לִשְקוֹעַ בעֶצֶב. הייתה לי הזְכות לְהַגְשים את החלום והיִיעוּד שלי ותהיו בטוחים שאני מִסתכל עליכם מִלמעלה ומְחַיֵיך חִיוּך עֲנָק. כנראה שאֵשֵב ליד סבא ונַשלים קצת פְּעָרִים. כל אחד יְסַפר על החוויות שלו ומה הִשתנה בין מלחמה למלחמה. אולי גם נְדבר קצת פוליטיקה, נִשְאַל אותו מה דעתו.

‏אם חס וחלילה אתם יושבים 'שבעה', תַהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכֵיף. שיהיה אוכל, בְּשָׂרי כמובן, בירות, שְתייה מְתוקה, גרעינים, תה וכמובן כמובן עוגיות של אמא. תעשו צְחוֹקִים, תִשמעו סיפורים, תִפגשו את כל שְאר החברים שלי שעוד לא ראיתם. וואלה? מְקַנֵא בכם. הייתי רוצה לָשֶבֶת שם לראות את כולם.

‏עוד נְקודה חשובה מאוד מאוד. אם חלילה אֶפּוֹל בשֶבי, חי או מת – אני לא מוכן שחייל או אזרח אחד יִיפָּגְעו בגלל איזו עִסקה לשִחְרוּרי. אני לא מַרְשֶה לכם לא לנהל קמפיין או מַאֲבָק או משהו כזה. לא מוכן שיְשוחְרְרו מְחַבְּלים תְמוּרָתי. בשוּם דרך, צורה או עִסקה. אל תָפֵרו את המילים שלי בבקשה.

‏אני אַגִיד את זה שוב, יצאתי מהבית בלי שבִּכְלָל זוּמַנְתי למילואים. אני מְלֵא גַאֲוָוה ותְחוּשַת שְליחות ותמיד אמרתי שאם אֶצְטָרֵך לָמוּת הַלְוַואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. 'ירושלים, הִפְקַדְתי שומרים, שיום יַגִיעַ ואֶהיֶה אֶחד מהם'".

 

צַוָואָתו של יוסף גיטרץ

רב-סמל (במיל') יוסף גיטרץ מתל אביב, לוחם שיריון, נפל ב-25 בדצמבר 2023 בקרב בדרום רצועת עזה, בן 25 בנופלו.

כך כתב, בין השאר:

"אימא ואבא היקרים, אני מאוד אוהב אתכם. הכול כמו שאמור להיות. אני בעצמי בחרתי בזה. חייתי חיים טובים ומעניינים. יחד עם זאת מעולם לא פחדתי מהמוות. אני עשיתי את הבחירה הזאת בעצמי, והלכתי איתה עד הסוף. נָפַלְתי בכבוד לְמַעַן עמי. אין לי חֲרָטוֹת.

הייתי יכול לא ללכת לכאן ולְהִסְתַתֵר. אבל זה היה מְנוּגָד לכל מה שאני מַאֲמִין ומַעֲרִיך – ולמי שאני מַחְשיב את עצמי. לכן לא הייתה לי בְּרֵירה, והייתי עושה את אותו דבר אם הייתי יכול לִבְחוֹר שוב.

אני מאוד אוהב אֶתְכֶם וגֵאֵה שאתם ההורים שלי. נָתַתֶם לי הָמוֹן. היו לי חיים מאוד מעניינים, עשירים, מְאושרים, יְיחוּדיים. המָוֶות שלי רק מַדְגִיש זאת.

אתם בְּוַודָאוּת בִּכְאֵב רב. אבל אתם תִתְגַבְּרו על זה. מאוד הייתי רוצה בזה. זה הדבר העיקָרי שאני רוצה. לשניכם יש הרבה אנשים קְרובים שיִתְמְכוּ בכם. בבקשה תִמְצְאו בכל זה משהו חִיוּבִי. תהיו עם הנְכָדִים. תעזרו לישראל. אני בסדר".

 

בתמונה: Kfar Saba military Cemetery, ע"י User:Ori~, תחת רישיון

 

 

נְשיא המדינה בנְאום לאוּמָה:

נְשיא המדינה בנְאום לאוּמָה:
נשיא המדינה יצחק הרצוג (ויקיפדיה)

נְשיא המדינה בנְאום לאומה:

אסור לחזור לשִׂיחַ של 6 באוקטובר

 

נְשִׂיא המדינה יצחק הרצוג נָשָׂא אֱמֶש נְאוּם ביום ה-79 של המלחמה.

וכך אמר הנָשיא, בין השאר:

"אחיותיי ואחי אֶזרחיות ואזְרְחי ישראל,

זהו ערב קשה. בכל פעם מחדש הלב של כולנו מִתְכַּוֵוץ בכְאֵב וביָגוֹן, למשמע המילים הוּתַר לפִרְסוּם. מאחורי כל שם של חָלָל בלְחימה, נִמצא גיבור ישראל – בן למשפחה, בן להוריו, בן זוג, אבא, אח, נֶכֶד, אהוב.
בנינו ובנותינו נלחמים בגְבורה עִילָאִית. הם מְחַרְפִים נַפְשָם בסִמְטָאוֹת, בפִּירים, במִנְהָרות, בשֶטַח האוֹיֵב. הם נִלחמים כדי לְהָגֵן על הבית של כולנו, במִלחֶמֶת אין-בְּרֵירָה נגד טרוריסטים אַכְזָרִיים. הם נלחמים כדי שלא נחזור לסִבְבֵי דָמים שוּב ושוב ושוב. הם נלחמים כדי שלנו – עם ישראל – יהיה עתיד טוב יותר. כדי שלכל האזור, ואפילו לאֱנוֹשוּת כולה – יהיה עתיד טוב יותר. וכדי שאחיותינו ואחינו החטופים יחזרו הביתה במהרה. לא נָנוּחַ ולא נִשְקוֹט עד שהם יחזרו הביתה.
זו מַעֲרָכָה הֶכְרֵחִית, זו מערכה קשה, כבדה, מְמוּשֶכֶת וכוֹאֶבֶת, אין בה 'זְבֵּנְג וגָמַרְנו'".
אסור לחזור לשִׂיחַ של 6 באוקטובר

עוד אמר הנשיא: "אבל במיוחד ביום קשה וכואב זה, אסור לנו לְהִישָבֵר, אנחנו חַיָיבים לְהָרִים ראש. האויב רק מחכה שנראה סְדָקִים בתוכנו. שנתחיל לָרִיב האחד עם השני. הוא רואה את העִימוּתִים ומַאַבְקֵי האגו הפוליטיים – גם על היום שלִפני וגם על אחרי – והוא חוגג בכל פעם שהמַחְלוֹקֶת מְפַלֶגֶת אותנו.

דווקא בְּשֶל כך אני מבקש להביא את תְחִינָתָן של המשפחות השַכּוּלוֹת וקול החיילים בחֲזית ולקרוא לכולם – בואו נַחְדוֹל מהמַאֲבָקִים הפנימיים בשעת המערכה הקשה".
הנשיא הִזְהִיר: "אסור לחזור לשִׂיחַ של ה-6 באוקטובר. אסור לחזור לשיח של 'אנחנו והם'. אסור לחזור להֲפָצַת הרַעַל ברְשָתוֹת. אני מַזהיר בצורה מְפוֹרֶשֶת: כל מי שמחזיר אותנו לשיח של ה-6 באוקטובר, פוגֵע במַאֲמַץ המלחמתי ובביטחון אזרחי המדינה".
הרצוג הפנה קריאה ישירה ל"הנהגה, ולכל מי שפועלים בשָׂדה הציבורי והפוליטי", ואמר: "גַלו אַחְרָיוּת. אם לא לְמַעַנְכֶם, תעשו את זה לְפָחות למען חיילינו וילדינו בחזית. תִתִאַפְּקו עוד קצת עם הקמפיינים והמְסָרים הפוליטיים. זה לא יַזִיק."
אמון מלא בצה"ל ובכוחות הביטחון

הנשיא הִבִּיע אֵמוּן מלא ברָאשֵי צה"ל וכוחות הביטחון, ואמר, בין השאר: "אני מבקש מכאן לְגַבּוֹת ולְחַזֵק את צה"ל, לוחמיו ומְפקדיו – אשר מחרפים את הנפש למַעַן הֲשָבַת החטופים וביטחון ישראל; ואת המטה הכללי והרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי – על הובלה אחראית, נְחושה ומִקְצועית. אני מְחַזֵק מכאן את לוחמי השב"כ והמוסד ומפקדיהם, ואת המשטרה, השב"ס וכוחות ההַצָלָה ומְפקדיהם. ברוח זו, אני מְיַיחֵל ומתפלל להצלחת קבינט המלחמה ברָאשוּת ראש הממשלה. במַצָב חֵירוּם היסטורי שלא ידענו כְּמוֹתוֹ, הצורך באַחְדוּת ואַחריות עומד מעל הכול".

הרוּחַ הישְׂרְאלית היא התִקְוָוה והניצָחון

 

 

מה חִיפַּשְׂנו בגוגל בשנת 2023

מה חִיפַּשְׂנו בגוגל בשנת 2023
סמליל מנוע החיפוש גוגל ויקיפדיה

מה חִיפַּשְׂנו בגוגל בשנת 2023

לפני ואחרי 7 באוקטובר

לקראת סיום שנת 2023, פִּרְסְמָה עֲנָקית החיפוש 'גוגל' את סיכום השנה בחיפוש בגוגל ב-60 מדינות, וגם בישראל.

אז מה חיפשו הישראלים בגוגל?

המלחמה שפָּרצה ב-7 באוקטובר הִשפיעה רבות על רְשימת החיפושים הפופולריים השנה, אף על פי שהֵחֵלה ברֶבע האחרון של השנה. כמעט כל קטגוריה אפשר לחלק ל-'לפני השַבעה באוקטובר' ו'אחרי השַבעה באוקטובר'.

לפני השבת השחורה, בראש רְשימת האנשים שחיפשו הישְׂרְאלים השנה הייתה יעל אלקנה, הזוכה הגדולה בתוכנית "הזַמָר במסֵכה". אחריה – כתב חדשות 12 יאיר שרקי שיצא מהאָרון ואחריו ברונו מארס שהופיע בישראל בשבוע שלפני המלחמה. מי זוכֵר?

לאחר המלחמה נמצא במקום גבוה ברשימה את דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי, שהפך לדְמות מוּכֶּרֶת בכל בית בישראל. במקום גבוה ברְשימה נמצאים גם מַגִיש חדשות 12 דני קושמרו והאלוף במיל' וחה"כ לשעבר יאיר גולן שחִילֵץ פְּצועים ואֶזְרָחים בשבת השחורה. 

הינה חלק מהרְשימות:

מלחמת ישראל-חמאס:

  1. פיקוד העורֶף
  2. צבע אדום
  3. רישְיון נשק
  4. חרְבות ברזל
  5. עזה
  6. דניאל הגרי
  7. אַזְעָקוֹת
  8. מוחמד דֶף
  9. חמאס
  10. אתר מילואים

אנשים: 

  1. יעל אלקנה
  2. יאיר שרקי
  3. ברונו מארס
  4. דניאל הגרי
  5. דניאל פרץ
  6. דני קושמרו
  7. עמוס לוזון
  8. אליהו יוסיאן
  9. יאיר גולן
  10. חה"כ שמחה רוטמן

טכנולוגיה ותופעות רשת: 

  1. chat gpt

סיכום השנה של ישראל ו-60 מדינות נוסָפות זְמינים באתר Year in Search.

 

גדי איזנקוט – אבא של גל, שר ורמטכ"ל

גדי איזנקוט – אבא של גל, שר ורמטכ"ל

גדי איזנקוט – אבא של גל, שר ורמטכ"ל:

"אסור לנו לאכזב אותם"

 

אחת מתוך המשפחות הרבות שעולמן חָרַב עליהן במלחמה האֲרורה היא משפחתו של השר גדי איזנקוט ששָכַל את בנו גל. גם אַחְיָינו של איזנקוט – בן אחותו – נָפל בקרב, יום לאחר בן דודו. 

איזנקוט הִגִיעַ בשבוע שעבר לישיבת קבינט המלחמה בתוך יְמי ה'שבעה' על בנו. בתום ימי ה'שבעה' פרסם איזנקוט, שהיה הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל פוסט, שבו כתב:

"שבוע חלף מאז שחיינו הִשתנו לתמיד. הגַעְגוּעַ לגל אהוב ליבנו עצום והכאב בלתי נִתְפָּס. הִבטחתי אתמול מעל קִברו שעל אף הקושי והחָלָל העֲנָק שנִפְעַר בנו, נמשיך להיות משפחה חזקה ומְאושרת, משפחה שתִבְחַר בחיים בכל יום מחדש. זה מה שגל היה מבקש מאיתנו לו רק היה יכול".

עוד כתב: "במהלך ימי ה'שבעה' ביקרו אותנו חבריו הרבים של גל, קרובים ורחוקים, שפגשו אותו בצְמָתִים שונים של חייו המלאים. כמה אנחנו אוהבים אותם. עבורנו הם כמו ילדינו שהִצטרפו למשפחה. כל אחד ואחת מהם הוסיף לנו עוד פיסַת מידע, עוד סיפור, על מה שגל היה עֲבוּרָם, עד כמה נוֹכְחותו הִשְפִּיעָה עליהם ותמשיך להשפיע, גם בעתיד.
גל היה 'צִיר הכֵּיף' של המשפחה, כפי שהוא עצמו הֵיטִיב לְתָאֵר זאת, ואנחנו נִשמור על המורֶשֶת שלו. בין עֲשָׂרות רבות מתְמונותיו, שאת חֶלְקָן רָאינו לרִאשונה השבוע, בלט חִיוּכוֹ המֵאִיר והשָׂמח, אוהב החיים.
גל שלנו שייך לדור מוּפְלָא של צְעירות וצְעירים, שהוכיחַ בשָבועות שחלפו מאז 7 באוקטובר שעתיד מדינת ישראל, שֶכֹּה אָהַב, יכול להיות מְשַׂגְשֵׂג אם רק נוביל את המדינה על פי העֲרָכִים ואַמוֹת המידה שלְאורָם הוּקְמָה. אסור לנו לְאַכְזֵב אותם".
תודה

איזנקוט הודה לכל המנחמים: "מאז נְפילתו של גל, אלפים רבים של מנחמים ומנחמות הגיעו לביתנו, התקשרו וכתבו, הִשתתפו בכְאֵבֵנו. לא את כולם אנחנו מַכִּירִים, אך קשה לְתָאֵר במילים את ההַעֲרָכָה וההוֹקָרָה שאנו חָשִים כְּלַפֵּי כל אחת ואחד מכם. החיבוק החם, התְמיכה והאהבה שהִרְעַפְתֶם עלינו הִגִיעו ונָגעו, ועוֹדָם מְרגשים ומְחזקים אותנו מאוד. אני מבקש להודות לכם מֵעומֶק הלב בשְמי ובשם משפחתי ומִתחייב לפעול בכל כוחי לטובת מדינת ישראל חזקה, מְפוּתַחַת, צודֶקֶת ומִתקדמת".

 

 

 

מֵאָז ועד היום

מֵאָז ועד היום
רועי רוטברג (ויקיפדיה)

מֵאָז ועד היום

נחל עוז – 1956, 2023

נוֹכַח האסון שפקד את קיבוץ נחל עוז, את יִישוּבי העוטף ואת מדינת ישראל ב-7 באוקטובר 2023, אי אפשר שלא להזכיר את אַחַד הטקסטים המְכוֹנְנים בתולדות מַאֲבַק הדמים על הארץ הזו – הֶסְפֵּדו של משה דיין, הרמטכ"ל ושר הביטחון המיתולוגי, לְזכר חבר קיבוץ נחל עוז שנִרְצַח על ידי פלסטינים מעזה בשנת 1956.

דיין נָשָׂא את ההֶסְפֵּד על קִבְרו של רועי רוטברג, חבר קיבוץ נחל עוז בן 21 ששִימֵש כמא"ז (מפקד אזור – רכז ביטחון), ונִרצח על ידי מִסְתַנְנִים פלסטינים מרצועת עזה. הם גָרְרו אותו אל מעבר לגְבול והִתְעַלְלוּ בגוּפָתו.

דיין נָשָׂא את ההֶסְפֵּד ב-30 באפריל 1956 בהַלְוָויָיתוֹ של רוטברג בקיבוץ.

ההֶסְפֵּד הנוֹקֵב נֶחְשָב לאחד הנְאוּמים הבּוֹלְטים בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואַחַד המִסְמָכים אשר עִיצְבו את הזֶהוּת הישראלית.

מאז ועד היום, והיום עוד יותר  – הנְאום מְצַמְרֵר. האֱמֶת קשה. כּוֹאֶבֶת ומלאה בסִימָנֵי שאלה ובסִימָנֵי קריאה. 

 

ההֶסְפֵּד

אתמול עם בוקר נִרצח רועי. השֶקט של בוקר האביב סִנְוְורוֹ, ולא ראה את האוֹרְבִים לנַפְשֹו על קו התֶלֶם.

לא מהעַרבים אשר בעזה, כי אם מֵעצמנו נְבקש את דמו של רועי.

איך עָצַמנו עינינו מלְהִסְתַכֵּל נְכוֹחָה בגוֹרָלנו,

מלראות את יֵיעוּד דורְנו במְלוֹא אַכְזָרִיוּתו?

הֲנִשְכַּח מֵאִיתָנו כי קבוצת נְעָרים זו, היושבת בנחל עוז, נוֹשֵׂאת על כְּתֵפֶיהָ את שַעֲרֵי עזה הכבדים, שְערים אשר מעֶבְרָם מִצְטוֹפְפִים מאות אלפֵי עיניים וידיים המִתפללות לחוּלשָתנו כי תבוא, בכדי שיוכלו לקרְענו לגְזָרִיםהשָכַחְנו זאת?

הן אנו יודעים, כי על מְנַת שתִגְוַוע התִקְוָוה להַשְמִידֵנו חַיָיבים אנו להיות, בוקר וערב, מְזוּיָנים ועֲרוּכים.

דור הִתְנַחֲלוּת אנו, ובלי קוֹבַע הפְּלָדָה ולוֹעַ התוֹתָח לא נוכל לָטַעַת עֵץ ולִבנות בית.

לילדינו לא יהיו חיים אם לא נַחפור מִקלטים, ובלי גֶדֶר תַיִל ומַקְלֵעַ לא נוכל לִסְלוֹל דֶרֶך ולִקְדוֹחַ מים.

מיליונֵי היהודים, אשר הוּשְמְדוּ באין להם ארץ, צופים אלינו מאֵפֶר ההיסטוריה הישְׂרְאלית ומְצַוִוים עלינו לְהִתְנַחֵל ולְקוֹמֵם אֶרֶץ לעמנו.

אך מֵעֵבֶר לְתֶלֶם הגְבול גואֶה ים של שִׂנְאָה ומַאֲוָויֵי נָקָם, המְצפֶּה ליום בו תַקְהֶה השַלְוָוה את

דְריכוּתֵנו, ליום בו נַאֲזין לשַגרירֵי הצְביעוּת המִתְנַכֶּלֶת, הקוראים לנו לְהניחַ את נִשְקֵנו.

אלינו ורק אלינו זוֹעֲקים דְמֵי רועי וגופו השָסוּעַ. על שאֶלֶף נָדַרנו כי דמֵנו לא יִיגר לַשָוְוא – ואתמול שוב נִתְפַּתֵינו, האזנו והֶאֱמַנוּ.

את חֶשְבונֵנו עם עַצמנו נעשה היום.

אל נֵירָתַע מלראות את המַשְׂטמָה המְלַוָוה ומְמַלֵאת חַיֵי מאות אלפֵי ערבים, היושבים ומְצַפִּים לָרגע בו תוכל ידם לְהַשִיג את דמנו.

אַל נָסֵב את עינינו פֶּן תֶחְלַש ידנו.

זו גְזֵרַת דורֵנו;

זו בְּרֵירַת חיינו – להיות נְכוֹנִים וחֲמוּשים חזקים ונוּקְשים, או כי תִישָמֵט מאֶגְרוֹפֵנו החֶרֶב – ויִיכָּרְתו חַיֵינו.

 

רועי רוטברג, הנער הבלונדיני אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשַערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור שבליבו עִיוֵור את עֵיניו, ולא ראה את בְּרק המַאֲכֶלֶת.

העֶרְגָה לשלום הֶחְרִישָה את אוזנָיו, ולא שמע את קול הרֶצח האוֹרֵב.

כָּבְדוּ שַַעֲרֵי עזה מכְּתֵפָיו וָיוכלו לו.

 

 

הינה ההֶסְפֵּד בקולו של משה דיין:

 

 

בתמונה למעלה: תמונת רועי רוטברג בפינת ההנצחה לנופלים במערכות ישראל בבית הספר התיכון שבח מופת בתל אביב, שבו למד, ע"י User:Avi1111, תחת רישיון

 

הַחִיטָה צוֹמַחַת שׁוּב

הַחִיטָה צוֹמַחַת שׁוּב
הצילום: ויקיפדיה

הַחִיטָה צוֹמַחַת שׁוּב

בעֵמֶק ובנֶגֶב

הַחִיטָה צוֹמַחַת שׁוּב הוא שיר אֵבֶל וזיכָּרון שנִכתב בשנת 1974 על יְדֵי דורית צַמֶרֶת, חברת קיבוץ בית השיטה שבעֵמק חרוד. היא כתבה את השיר בְּעִקְבוֹת נְפִילָתָם של 11 מבני הקיבוץ במִלחֶמֶת יום הכיפורים. השיר הוּלְחַן בשנת 1978 על ידי חיים ברקני, חבר קיבוץ שער הגולן.

החיטה צומחת שוב הוא אַחַד השירים המְרַגשים המוּשָרים ביום הזִיכָּרוֹן לחַלְלֵי מַעַרְכות ישראל ובטִקְסֵי זִיכָּרון. הוא מוכר בבִיצוּעים של להקת ה'גֶבַעטְרוֹן' מקיבוץ גבע, הנמצא בעמק יזרעאל, ושל הזמֶרֶת חוה אלברשטיין.

השיר מְתָאֵר את כל היופי שאָבַד, את הפֶּצַע בלב על אלה שלא יָשוּבוּ, אך גם את החיים שנִמְשָכים וצוֹמְחים שוב.

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת,

אַתֶם אֵינְכֶם וְלֹא תוּכְלוּ לָשוּב…

אַךְ הָחִיטָה צוֹמַחַת שׁוּב

 

החיטה צוֹמַחַת שוב

מילים: דורית צמרת   לחן: חיים ברקני

 

שָׂדוֹת שְׁפוּכִים הַרְחֵק מֵאֹפֶק וְעַד סַף

וְחָרוּבִים וְזַיִת וְגִלְבּוֹעַ –

וְאֶל עַרְבּוֹ הָעֵמֶק נֶאֱסַף

בְּיוֹפִי שֶׁעוֹד לֹא הָיָה כָּמוֹהוּ.

 

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק, זֶה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת,

אַתֶם אֵינְכֶם וְלֹא תוּכְלוּ לָשוּב

הַשְבִיל עִם הַשְׂדֵרָה, וּבַשָׁמַיִם עַיִט

אַךְ הָחִיטָה צוֹמַחַת שׁוּב

 

מִן הֶעָפָר הַמַר הָעִירִיוֹת עוֹלוֹת

וְעַל הַדֶשֶׁא יֶלֶד וְכַלְבּוֹ

מוּאָר הַחֶדֶר וְיוֹרְדִים לֵילוֹת

עַל מָה שֶׁבּוֹ וּמָה שֶׁבְּלִבּוֹ

 

זֶה לֹא אוֹתוֹ הָעֵמֶק…

 

וְכָל מָה שֶׁהָיָה אוּלַי יִהְיֶה לָעַד

זָרַח הַשֶׁמֶשׁ שׁוּב הַשֶמֶש בָּא

עוֹד הַשִׁירִים שָׁרִים אַךְ אֵיךְ יוּגַד

כָּל הַמַכְאוֹב וְכָל הָאַהֲבָה

 

הֵן זֶה אוֹתוֹ הָעֵמֶק, הֵן זֶה אוֹתוֹ הַבַּיִת

אֲבָל אַתֶם הֵן לֹא תוּכְלוּ לָשוּב

וְאֵיךְ קָרָה, וְאֵיךְ קָרָה וְאֵיךְ קוֹרֶה עֲדַיִין

שֶׁהָחִטָה צוֹמַחַת שׁוּב.

 

הצילום: ויקיפדיה

בול יום הזיכרון (ויקיפדיה)

זה לא אותו הנֶגֶב 

הנֶגֶב הוא אֲסַם הַתְבוּאָה של מדינת ישראל.

הנגב – כמו העֵמֶק (עמק יזרעאל, עמק חרוד, עמק הירדן, עמק בית שאן) – הוא סֵמֶל לחֲלוּצִיוּת, להַפְרָחַת הַשְמָמָה, להִתְיַישְבוּת, לעבודת האדמה.

לאחר מִתְקֶפֶת הפֶּתַע על ישראל ב-7 באוקטובר הִקְלִיטו חברי ה'גבעטרון' את השיר בשינוי של המילים.

הם שרים:

"זה לא אותו הנגב ולא אותו הבית,

אתם אינכם ומוּכְרָחִים לָשוב".

 

ה'גבעטרון' צילמו קליפ בְּשִיתוּף בית הספר המַעֲרָבִי יִפְעת עֵמק יזרעאל.

הקְליפ צוּלם לְמַעַן תושָבי העוטף ולמען הֲשָבַת החֲטופים בשָעות שבהן החיטה נִזְרְעָה מחדש בשְׂדוֹת בארי.

 

 

בתמונה למעלה: שדה חיטה Mit Weizen wird eine Reihe von Arten der Süßgräser (Poaceae) in der Gattung Triticum L. bezeichnet. Im Bild: Weizenähren der Sorte Triticum polonicum L, ע"י User:Böhringer, תחת רישיון

בתמונה למטה: בול יום הזיכרון ה'תשע"ה שהוקדש לשיר זה. הצילום ויקיפדיה