ערב ראשון של לְבד,
יושב וכותב לך מכתב
על כל הדברים שהיו
כל מה שקרה בְּדִיוּק
אותיות מופיעות על הקיר אני הפַּחַד – נָעים לְהַכִּיר, הדְמוּיוֹת אוהבות לְשַׂחֵק זזות כאן בבית הריק, הריק
ואַת, אַת לא יודעת כמה מִמֵך נִיסִיתִי לְהַסְתיר את כל הסִיוּטִים בלילה צְרָחוֹת ודם על המַדִים. את לא מבינה כבר למה אני מִזְמַן כבר לא אני. תְמונות רָצות מאותו לילה דְמָעוֹת, כְּאֵב של לוחמים
זה עֶרֶב ראשון שאַת שָם, שוכֵב וחושב, לא נִרְדָם. השֶקֶט לְאַט מִתְנַגֵן מַקְדִיש לך עכשיו שיר בְּלִי שֵם שיר בלי שם
יום העברית תשפ"ד המְצוין כמִדֵי שנה בכ"א בטבת, הוא יום הולדתו של אליעזר בן־יהודה, מִתקיים השנה בצֵל המִלחמה הקשה שפָרְצָה בשמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023.
לְרֶגֶל יום העברית האקדמיה ללשון העברית והמועצה הציונית בישראל מַציגות מֵיזָם מיוחד של מילים שנותנות קול ומַשְמָעוּתלתְקוּפָה.
את המילים בָּחֲרו עשרים נשים וגברים – אם ששָכְלָה את בנה הלוחם, אימָהות שילדיהן נֶחטפו, שוטרת שלחמה בשְׂדֵרות, בני נוער מְפוּנִים מהדרום ומהצפון, תושָבי העוטף, לוחֲמֵי צה"ל, אִישֵי ציבור, רופאים ומִתְנַדְבִים– כולם הפָּנים היפות של ישראל.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה נְתונים על השמות שנתנו הורים לתינוקות שנולדו בישראל בשנת 2022.
הינה נתונים אחדים:
השם הנָפוץ ביותר במִגְזָר היהודי לבנות הוא אביגיל, שהוריד למקום השני את השם תמר, שהיה במקום הראשון בשנה קודמת. במקום השלישי השם איילה. אחריהם ברְשימת עשרת השמות המובילים לבנות יהודיות בשנת 2022: מאיה, נועה, שרה, יעל, אסתר, אדל וליבי.
בשמות הבנים במִגזָר היהודי: השם דוד היה הנפוץ ביותר זו השנה השנייה. אחריו ברשימת עשרת השמות המובילים לשנת 2022 לבנים יהודים: אריאל, לביא, רפאל, יוסף, ארי, נועם, אורי, משה ויהודה.
מוחמד היה השם הנפוץ ביותר בישראל לבנים גם בשנת 2022. בשנת 2022 נקראו 2,418 בנים בישראל בשם מוחמד. השם השני הנפוץ ביותר היה אריאל, שניתן ל-2,088 ילדים, (1,404 בנים ו-618 בנות).
במגזר המוסלמי השם הנפוץ ביותר לבנים היה מוחמד והשם הנפוץ לבנות היה מרים.
בקרב הבנות הדרוזיות השם הנפוץ ביותר היה: איילה. בקרב הבנים הדרוזים השם הנפוץ ביותר היה אדם.
השמות הנְדִירִים
והיו גם שמות מיוחדים ונְדירים: בין הבנים: חושן, נמרוד, פורת, רגב, שלם, אהוביה, דוראל, ישעי, כליל, ג'ון, ארטיום, טבע, יניב, ירון, מייק, מישל, ענר, קים, אלישמע, לשם, מייקי, מקס, מקסים, מרטין ותאו.
בין השמות הנדירים לבנות: נחלה, פז, קירה, אלכסנדרה, לוסי, מל, שיינה, שילה, תלמה, זוהרה, יונה, שירז, אפריל, דבש, שקל, הינדל, זעלדא, נהורה, נחל, הינדי, חסיה, צליל, שון, תניא, תרצה – וכך גם השמות ענת ושרית – שהיו נפוצים מאוד בעבר.
שֵם ועוד שֵם ועוד שֵם ש'הוּתַר לפִרסום'… תמונה ועוד תמונה ועוד תמונה… משפחה ועוד משפחה…
עוד משפחה שמעה את 'הַדְפיקה בדלת'. עוד משפחה הִצְטרפה למשפחת השְכוֹֹל.
קשה לְהָכִיל את שִבְרון הלב, את הכְּאב.
ההַלְוָויוֹת
להַלְוָויוֹת בבתי העלמין הצְבאיים באים אזרחים רבים שלא הִכִּירו את הנופל ומשפחתו. נושְׂאים את דגלֵי ישראל לאורך הדרכים המובילות לבתי העלמין. מבקשים לְכַבֵּד, לומר תודה.
בתוך הטֶקס הדתי והצבאי – בני המשפחה והחברים נושְׂאים הֶסְפֵּדים קוֹרְעֵי לב. חלק מההורים והאחים מַסְפידים בצרפתית, באנגלית, ברוסית…
חֶלקם מספרים על הדברים האחרונים שאמרו להם הנופלים. על הפגישה האחרונה. על שיחת הטלפון האחרונה, שבה אמרו להם: תִשְמוֹר על עצמך… והם ביקשו לְהַרְגִיעַ: אל תִדאגו…
בליבם הם ידעו שלא כל מי שיוצא למלחמה – חוזר…
זמרים שרים שיר שהנופל אהב, שיר שהמשפחה ביקשה.
שלוש היְריוֹת בסוף הטקס מְפַלְחוֹת את האוויר. זוֹעֲקוֹת לשמיים.
כלֵי התִקְשורת מביאים את סיפור חייהם ונְפילתם. בני המשפחות והחברים מספרים עליהם בדְמעות, בגַאֲוָוה. מספרים מי היו ומה לא יהיו עוד.
תַעֲצוּמוֹת הנֶפֶש והגְבורה של בני משפחות הנופלים מְעוֹרְרוֹת פְּליאה והַשְרָאָה. איזה אנשים!… הטובים שבטובים שגידְלו וחינְכו את הטובים שבטובים.
הצַוָואוֹת
יש חיילים שמַשאירים מכתב צַוָואה למשפחה. הם מַפקידים אותו אצל חבר. המכתבים פותחים במילים: אם אתם קוראים את המכתב הזה סימן שקרה לי משהו…
שניים מהמכתבים האלה פורסמו על ידי בני משפְּחותיהם בתִקְשוֹרֶת. נָביא אותם כאן:
צַוָואָתו של בן זוסמן
בן זוסמן רס"ל (במיל') מירושלים, לוחם בְגדוד ההנדסה הקְרבית, נפל ב-3 בדצמבר 2023 בקְרב בצפון רצועת עזה, בן 22 בנופלו.
כך כתב:
"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבָּסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מַכִּירים אותי, כנראֶה אין מְאוּשָר ממני כרגע.
לא סתם הייתי ממש לִקראת הַגְשָמַת החלום שלי בקרוב. אני שמח ומודֶה על הזְכות שתהיה לי לְהָגֵן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.
גם אם יִקֱרֶה לי משהו, אני לא מַרְשֶה לכם לִשְקוֹעַ בעֶצֶב. הייתה לי הזְכות לְהַגְשים את החלום והיִיעוּד שלי ותהיו בטוחים שאני מִסתכל עליכם מִלמעלה ומְחַיֵיך חִיוּך עֲנָק. כנראה שאֵשֵב ליד סבא ונַשלים קצת פְּעָרִים. כל אחד יְסַפר על החוויות שלו ומה הִשתנה בין מלחמה למלחמה. אולי גם נְדבר קצת פוליטיקה, נִשְאַל אותו מה דעתו.
אם חס וחלילה אתם יושבים 'שבעה', תַהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכֵיף. שיהיה אוכל, בְּשָׂרי כמובן, בירות, שְתייה מְתוקה, גרעינים, תה וכמובן כמובן עוגיות של אמא. תעשו צְחוֹקִים, תִשמעו סיפורים, תִפגשו את כל שְאר החברים שלי שעוד לא ראיתם. וואלה? מְקַנֵא בכם. הייתי רוצה לָשֶבֶת שם לראות את כולם.
עוד נְקודה חשובה מאוד מאוד. אם חלילה אֶפּוֹל בשֶבי, חי או מת – אני לא מוכן שחייל או אזרח אחד יִיפָּגְעו בגלל איזו עִסקה לשִחְרוּרי. אני לא מַרְשֶה לכם לא לנהל קמפיין או מַאֲבָק או משהו כזה. לא מוכן שיְשוחְרְרו מְחַבְּלים תְמוּרָתי. בשוּם דרך, צורה או עִסקה. אל תָפֵרו את המילים שלי בבקשה.
אני אַגִיד את זה שוב, יצאתי מהבית בלי שבִּכְלָל זוּמַנְתי למילואים. אני מְלֵא גַאֲוָוה ותְחוּשַת שְליחות ותמיד אמרתי שאם אֶצְטָרֵך לָמוּת הַלְוַואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. 'ירושלים, הִפְקַדְתי שומרים, שיום יַגִיעַ ואֶהיֶה אֶחד מהם'".
צַוָואָתו של יוסף גיטרץ
רב-סמל (במיל') יוסף גיטרץ מתל אביב, לוחם שיריון, נפל ב-25 בדצמבר 2023 בקרב בדרום רצועת עזה, בן 25 בנופלו.
כך כתב, בין השאר:
"אימא ואבא היקרים, אני מאוד אוהב אתכם. הכול כמו שאמור להיות. אני בעצמי בחרתי בזה. חייתי חיים טובים ומעניינים. יחד עם זאת מעולם לא פחדתי מהמוות. אני עשיתי את הבחירה הזאת בעצמי, והלכתי איתה עד הסוף. נָפַלְתי בכבוד לְמַעַן עמי. אין לי חֲרָטוֹת.
הייתי יכול לא ללכת לכאן ולְהִסְתַתֵר. אבל זה היה מְנוּגָד לכל מה שאני מַאֲמִין ומַעֲרִיך – ולמי שאני מַחְשיב את עצמי. לכן לא הייתה לי בְּרֵירה, והייתי עושה את אותו דבר אם הייתי יכול לִבְחוֹר שוב.
אני מאוד אוהב אֶתְכֶם וגֵאֵה שאתם ההורים שלי. נָתַתֶם לי הָמוֹן. היו לי חיים מאוד מעניינים, עשירים, מְאושרים, יְיחוּדיים. המָוֶות שלי רק מַדְגִיש זאת.
אתם בְּוַודָאוּת בִּכְאֵב רב. אבל אתם תִתְגַבְּרו על זה. מאוד הייתי רוצה בזה. זה הדבר העיקָרי שאני רוצה. לשניכם יש הרבה אנשים קְרובים שיִתְמְכוּ בכם. בבקשה תִמְצְאו בכל זה משהו חִיוּבִי. תהיו עם הנְכָדִים. תעזרו לישראל. אני בסדר".
זהו ערב קשה. בכל פעם מחדש הלב של כולנו מִתְכַּוֵוץ בכְאֵב וביָגוֹן, למשמע המילים הוּתַרלפִרְסוּם. מאחורי כל שם של חָלָל בלְחימה, נִמצא גיבור ישראל – בן למשפחה, בן להוריו, בן זוג, אבא, אח, נֶכֶד, אהוב.
הנשיא הִבִּיעַ תִקְוָוה שהרוח הישְׂרְאלית, הרוח של אַחדות ועַרְבוּת הֲדָדִית – היא שתביא את הניצחון. הנשיא אמר כי כל אם ששולחת את ילדיה לגן או לבית הספר כשאביהם בחזית – היא הניצחון; כל משפחה שַכּוּלָה שקמה בכל בוקר לחיים – היא הניצחון; כל משפחה של חטופים שפועלת לְמַעַן הֲשָבָתָם, כל משפחה שפּוּנְתָה מביתה בצפון או בדרום ומְנהלת חיים בחדר במלון, כל מי שזורֵעחיטה, כל מי שמִתְנַדֵבלְסַיֵיע בעורֶף – כל אלה הם הניצחון.
המלחמה שפָּרצה ב-7 באוקטובר הִשפיעה רבות על רְשימת החיפושים הפופולריים השנה, אף על פי שהֵחֵלה ברֶבע האחרון של השנה. כמעט כל קטגוריה אפשר לחלק ל-'לפני השַבעה באוקטובר' ו'אחרי השַבעה באוקטובר'.
לפני השבת השחורה, בראש רְשימת האנשים שחיפשו הישְׂרְאלים השנה הייתה יעל אלקנה, הזוכה הגדולה בתוכנית "הזַמָר במסֵכה". אחריה – כתב חדשות 12 יאיר שרקי שיצא מהאָרון ואחריו ברונו מארס שהופיע בישראל בשבוע שלפני המלחמה. מי זוכֵר?…
אחת מתוך המשפחות הרבות שעולמן חָרַב עליהן במלחמה האֲרורה היא משפחתו של השר גדי איזנקוט ששָכַל את בנו גל. גם אַחְיָינו של איזנקוט – בן אחותו – נָפל בקרב, יום לאחר בן דודו.
איזנקוט הִגִיעַ בשבוע שעבר לישיבת קבינט המלחמה בתוך יְמי ה'שבעה' על בנו. בתום ימי ה'שבעה' פרסם איזנקוט, שהיה הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל פוסט, שבו כתב:
"שבוע חלף מאז שחיינו הִשתנו לתמיד. הגַעְגוּעַ לגל אהוב ליבנו עצום והכאב בלתי נִתְפָּס. הִבטחתי אתמול מעל קִברו שעל אף הקושי והחָלָל העֲנָק שנִפְעַר בנו, נמשיך להיות משפחה חזקה ומְאושרת, משפחה שתִבְחַר בחיים בכל יום מחדש. זה מה שגל היה מבקש מאיתנו לו רק היה יכול".
עוד כתב: "במהלך ימי ה'שבעה' ביקרו אותנו חבריו הרבים של גל, קרובים ורחוקים, שפגשו אותו בצְמָתִים שונים של חייו המלאים. כמה אנחנו אוהבים אותם. עבורנו הם כמו ילדינו שהִצטרפו למשפחה. כל אחד ואחת מהם הוסיף לנו עוד פיסַת מידע, עוד סיפור, על מה שגל היה עֲבוּרָם, עד כמה נוֹכְחותו הִשְפִּיעָה עליהם ותמשיך להשפיע, גם בעתיד.
גל היה 'צִיר הכֵּיף' של המשפחה, כפי שהוא עצמו הֵיטִיב לְתָאֵר זאת, ואנחנו נִשמור על המורֶשֶת שלו. בין עֲשָׂרות רבות מתְמונותיו, שאת חֶלְקָן רָאינו לרִאשונה השבוע, בלט חִיוּכוֹ המֵאִיר והשָׂמח, אוהב החיים.
גל שלנו שייך לדור מוּפְלָא של צְעירות וצְעירים, שהוכיחַ בשָבועות שחלפו מאז 7 באוקטובר שעתיד מדינת ישראל, שֶכֹּה אָהַב, יכול להיות מְשַׂגְשֵׂג אם רק נוביל את המדינה על פי העֲרָכִים ואַמוֹת המידה שלְאורָם הוּקְמָה. אסור לנו לְאַכְזֵב אותם".
תודה
איזנקוט הודה לכל המנחמים: "מאז נְפילתו של גל, אלפים רבים של מנחמים ומנחמות הגיעו לביתנו, התקשרו וכתבו, הִשתתפו בכְאֵבֵנו. לא את כולם אנחנו מַכִּירִים, אך קשה לְתָאֵר במילים את ההַעֲרָכָה וההוֹקָרָה שאנו חָשִים כְּלַפֵּי כל אחת ואחד מכם. החיבוק החם, התְמיכה והאהבה שהִרְעַפְתֶם עלינו הִגִיעו ונָגעו, ועוֹדָם מְרגשים ומְחזקים אותנו מאוד. אני מבקש להודות לכם מֵעומֶק הלב בשְמי ובשם משפחתי ומִתחייב לפעול בכל כוחי לטובת מדינת ישראל חזקה, מְפוּתַחַת, צודֶקֶת ומִתקדמת".
נוֹכַח האסון שפקד את קיבוץ נחל עוז, את יִישוּבי העוטף ואת מדינת ישראל ב-7 באוקטובר 2023, אי אפשר שלא להזכיר את אַחַד הטקסטים המְכוֹנְנים בתולדותמַאֲבַק הדמים על הארץ הזו – הֶסְפֵּדושל משה דיין, הרמטכ"ל ושר הביטחון המיתולוגי, לְזכר חבר קיבוץ נחל עוז שנִרְצַח על ידי פלסטינים מעזה בשנת 1956.
הַחִיטָה צוֹמַחַת שׁוּב הוא שיר אֵבֶל וזיכָּרון שנִכתב בשנת 1974 על יְדֵי דורית צַמֶרֶת, חברת קיבוץ בית השיטה שבעֵמק חרוד. היא כתבה את השיר בְּעִקְבוֹתנְפִילָתָם של 11 מבני הקיבוץ במִלחֶמֶת יום הכיפורים. השיר הוּלְחַןבשנת 1978 על ידי חיים ברקני, חבר קיבוץ שער הגולן.
