בארץ

מֵאָז ועד היום

מֵאָז ועד היום

נחל עוז – 1956, 2023

נוֹכַח האסון שפקד את קיבוץ נחל עוז, את יִישוּבי העוטף ואת מדינת ישראל ב-7 באוקטובר 2023, אי אפשר שלא להזכיר את אַחַד הטקסטים המְכוֹנְנים בתולדות מַאֲבַק הדמים על הארץ הזו – הֶסְפֵּדו של משה דיין, הרמטכ"ל ושר הביטחון המיתולוגי, לְזכר חבר קיבוץ נחל עוז שנִרְצַח על ידי פלסטינים מעזה בשנת 1956.

דיין נָשָׂא את ההֶסְפֵּד על קִבְרו של רועי רוטברג, חבר קיבוץ נחל עוז בן 21 ששִימֵש כמא"ז (מפקד אזור – רכז ביטחון), ונִרצח על ידי מִסְתַנְנִים פלסטינים מרצועת עזה. הם גָרְרו אותו אל מעבר לגְבול והִתְעַלְלוּ בגוּפָתו.

דיין נָשָׂא את ההֶסְפֵּד ב-30 באפריל 1956 בהַלְוָויָיתוֹ של רוטברג בקיבוץ.

ההֶסְפֵּד הנוֹקֵב נֶחְשָב לאחד הנְאוּמים הבּוֹלְטים בהיסטוריה של מדינת ישראל, ואַחַד המִסְמָכים אשר עִיצְבו את הזֶהוּת הישראלית.

מאז ועד היום, והיום עוד יותר  – הנְאום מְצַמְרֵר. האֱמֶת קשה. כּוֹאֶבֶת ומלאה בסִימָנֵי שאלה ובסִימָנֵי קריאה. 

 

ההֶסְפֵּד

אתמול עם בוקר נִרצח רועי. השֶקט של בוקר האביב סִנְוְורוֹ, ולא ראה את האוֹרְבִים לנַפְשֹו על קו התֶלֶם.

לא מהעַרבים אשר בעזה, כי אם מֵעצמנו נְבקש את דמו של רועי.

איך עָצַמנו עינינו מלְהִסְתַכֵּל נְכוֹחָה בגוֹרָלנו,

מלראות את יֵיעוּד דורְנו במְלוֹא אַכְזָרִיוּתו?

הֲנִשְכַּח מֵאִיתָנו כי קבוצת נְעָרים זו, היושבת בנחל עוז, נוֹשֵׂאת על כְּתֵפֶיהָ את שַעֲרֵי עזה הכבדים, שְערים אשר מעֶבְרָם מִצְטוֹפְפִים מאות אלפֵי עיניים וידיים המִתפללות לחוּלשָתנו כי תבוא, בכדי שיוכלו לקרְענו לגְזָרִים – השָכַחְנו זאת?

הן אנו יודעים, כי על מְנַת שתִגְוַוע התִקְוָוה להַשְמִידֵנו חַיָיבים אנו להיות, בוקר וערב, מְזוּיָנים ועֲרוּכים.

דור הִתְנַחֲלוּת אנו, ובלי קוֹבַע הפְּלָדָה ולוֹעַ התוֹתָח לא נוכל לָטַעַת עֵץ ולִבנות בית.

לילדינו לא יהיו חיים אם לא נַחפור מִקלטים, ובלי גֶדֶר תַיִל ומַקְלֵעַ לא נוכל לִסְלוֹל דֶרֶך ולִקְדוֹחַ מים.

מיליונֵי היהודים, אשר הוּשְמְדוּ באין להם ארץ, צופים אלינו מאֵפֶר ההיסטוריה הישְׂרְאלית ומְצַוִוים עלינו לְהִתְנַחֵל ולְקוֹמֵם אֶרֶץ לעמנו.

אך מֵעֵבֶר לְתֶלֶם הגְבול גואֶה ים של שִׂנְאָה ומַאֲוָויֵי נָקָם, המְצפֶּה ליום בו תַקְהֶה השַלְוָוה את

דְריכוּתֵנו, ליום בו נַאֲזין לשַגרירֵי הצְביעוּת המִתְנַכֶּלֶת, הקוראים לנו לְהניחַ את נִשְקֵנו.

אלינו ורק אלינו זוֹעֲקים דְמֵי רועי וגופו השָסוּעַ. על שאֶלֶף נָדַרנו כי דמֵנו לא יִיגר לַשָוְוא – ואתמול שוב נִתְפַּתֵינו, האזנו והֶאֱמַנוּ.

את חֶשְבונֵנו עם עַצמנו נעשה היום.

אל נֵירָתַע מלראות את המַשְׂטמָה המְלַוָוה ומְמַלֵאת חַיֵי מאות אלפֵי ערבים, היושבים ומְצַפִּים לָרגע בו תוכל ידם לְהַשִיג את דמנו.

אַל נָסֵב את עינינו פֶּן תֶחְלַש ידנו.

זו גְזֵרַת דורֵנו;

זו בְּרֵירַת חיינו – להיות נְכוֹנִים וחֲמוּשים חזקים ונוּקְשים, או כי תִישָמֵט מאֶגְרוֹפֵנו החֶרֶב – ויִיכָּרְתו חַיֵינו.

 

רועי רוטברג, הנער הבלונדיני אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשַערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור שבליבו עִיוֵור את עֵיניו, ולא ראה את בְּרק המַאֲכֶלֶת.

העֶרְגָה לשלום הֶחְרִישָה את אוזנָיו, ולא שמע את קול הרֶצח האוֹרֵב.

כָּבְדוּ שַַעֲרֵי עזה מכְּתֵפָיו וָיוכלו לו.

 

 

הינה ההֶסְפֵּד בקולו של משה דיין:

 

 

בתמונה למעלה: תמונת רועי רוטברג בפינת ההנצחה לנופלים במערכות ישראל בבית הספר התיכון שבח מופת בתל אביב, שבו למד, ע"י User:Avi1111, תחת רישיון

 

השפה העברית

אַחְרָיוּת

אַחְרָיוּת

לוקְחים, מְקַבְּלים או נושְׂאים?

 

עיסוק לְשוני (לא פוליטי!) בנושֵׂא המילה אַחְרָיוּת מצאנו בימים אלה בעמוד הבית של אֲתַר האקדמיה ללשון העברית. וכך קראנו, בין השְאר:

בשִׂיח הכללי רגיל הצֵירוּף "לקח אחריות", ואולם בעלֵי הסִגְנוֹן מַעֲדִיפִים לְהִימָנַע מִמנו, משום שהוא בָּבוּאָה של take responsibility באנגלית. המַקְפִּידים לְהִתְנַסֵחַ ברוח העברית יֹֹאמרו 'קיבל עליו אחריות' או 'נָשָׂא בְּאַחְרָיוּת'. ואולם הצֵירופים האלה אֵינָם שָָוִִוים במַַשְְמָָעָָם בכל הֶקְשֵר. הינה פֵּירוּט הדברים.

קיבל עליו אַחְרָיוּת

הצֵירוף 'קיבל עליו אחריות' הוא מירוּשַת התַלמוד הבבלי, אלא שבלְשון התלמוד אחריות היא הִתְחַיְיבוּת כַּלְכָּלית דַוְוקָא. 'אחריות' במְקוֹרוֹת הקדומים היא בעיקָרה הִתְחַיְיבוּת כלכלית, ואִילו 'אחריות' בימינו, עִנְיָינָה כללי יותר: נְכוֹנוּת או הִתְחַיְיבות להִתְנַהֲלות תַקִינָה; מידַת הדְאָגָה לתִפְקוּד תקין של מה שמוּפְקָדים עליו.

בספרות ההלכה אדם 'מקבל עליו אחריות' כשם שהוא 'מקבל עליו' דברים אחרים: עול מלכות שמיים, עוֹל מִצְווֹת, ועוד. 

בימינו רבים נוֹקְטים "קיבל אחריות", בהַשְמָטַת מילת היַחַס 'על', ואולם בדרך זו מִשְתַנֶה המשמעות המקורית של הצירוף: 'קיבל עליו' משמעותו פעילה (אקטיבית), ואילו 'קיבל' סתם משמעותו סבילה (פסיבית). לפי זה השמטת מילת היחס 'על' אינה מוּמְלֶצֶת, ומוטב לדְבּוֹק בלשון המְקורות: 'קיבל עליו אחריות'.

נָשָׂא באחריות

הצירוף 'נָשָׂא באחריות' נוֹצַר בעברית החדשה, כנראה על פי צֵירופים דומים כגון 'נָשָׂא בעוֹל' בלשון חכמים, וסָבִיר שהוא הוּשְפַּע מאנגלית ואולי עוד קודם לכן מגרמנית.

הצירוף 'נשא באחריות' רווח במיוחד בלשון החוק. 'לשאת באחריות' מקביל אל 'לָתֵת את הדין' ולפי זה הוא מתאים יותר בהקשר של הוֹדָאָה באַשְמָה או כִּישָלוֹן: "הוא ידע על הפָּרָשָה ולכן עליו לָשֵׂאת באחריות ולְהִתְפַּטֵר".

'נָשָׂא ב־' משמש בימינו בהורָאָה דומָה גם בצֵירוף 'נָשָׂא בתוצָאות'.

סִיכּוּמוֹ של דבר

מי שמקבל עליו אחריות הוא מי שמסכים לְהִשְתַדֵל בעניין מְסוּיָם או להיות עָרֵב לו, ואילו מי שנושא באחריות הוא מי שמוּטֶלֶת עליו האחריות, ולאחר מעשה – הוא מי שמוֹדֶה שיֵש לו חֵלֶק בעניין שלא עלה יפה.

לָקַחַת אחריות זָר לעברית ומוּטָב לְהִימָנַע מִמֶנו.

אַחְרַאי, אַחְרָיוּת

כְּכֹל הנִראֶה המילה אַחְרַאי והמילה אַחְרָיוּת, המוּכָּרות לנו לְמִן לְשון המשנָה, נִגְזְרו ממילת היַחַס אַחַר (אַחֲרֵי) במוּבן מַתַן דין וחֶשבון אחרי מַעֲשָׂיו של מישהו, "עֲמִידָה" מאחורֵי הַבְטָחָה. גְזִירָה זו מיוחדת לעברית. בלְשונות אירופה מילים המְציינות אחריות גְזוּרוֹת ממילים שפירושן מַעֲנֶה, תשובה – על שם המַעֲנֶה שהאחראי צריך לתת בעניין שהוא אחראי לו, כגון באנגלית responsibility.

בלשון חכמים המילה אחראי מצריכה את מילת היחס ל־. זה הנִיסוּחַ המומלץ בכתיבה מוקפדת, לדוגמה: 'כל אדם בּוֹגֵר אחראי למעשיו'.

סביר שבעקבות הצירופים ממונה על ומופקד על הקישו דוברי העברית גם למילה אחרַאי, ובלשון ימינו רווח הניסוחַ אחראי על, אחריות על.

אַחְרַאי, אַחְרָאִי

יש לָשִׂים לב שבצֵירוף אַחְרַאי ל־ (או אַחְרַאי על) המילה נֶהֱגֵית ahray בלי תנועת i. לְעוּמַת זאת כשמדברים על תְכוּנַת אוֹפִי מִשְתַמשים בשֵם התוֹאַר אַחְרָאִי בתְנועת i, לדוגמה 'הוא אדם חָרוּץ, רְצִינִי וְאַחְרָאִי'.

 

בתמונה: בניין אליעזר בן יהודה בקמפוס האוניברסיטה העברית, תחת רישיון נחלת הכלל