אחת מתוך המשפחות הרבות שעולמן חָרַב עליהן במלחמה האֲרורה היא משפחתו של השר גדי איזנקוט ששָכַל את בנו גל. גם אַחְיָינו של איזנקוט – בן אחותו – נָפל בקרב, יום לאחר בן דודו.
איזנקוט הִגִיעַ בשבוע שעבר לישיבת קבינט המלחמה בתוך יְמי ה'שבעה' על בנו. בתום ימי ה'שבעה' פרסם איזנקוט, שהיה הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל פוסט, שבו כתב:
"שבוע חלף מאז שחיינו הִשתנו לתמיד. הגַעְגוּעַ לגל אהוב ליבנו עצום והכאב בלתי נִתְפָּס. הִבטחתי אתמול מעל קִברו שעל אף הקושי והחָלָל העֲנָק שנִפְעַר בנו, נמשיך להיות משפחה חזקה ומְאושרת, משפחה שתִבְחַר בחיים בכל יום מחדש. זה מה שגל היה מבקש מאיתנו לו רק היה יכול".
עוד כתב: "במהלך ימי ה'שבעה' ביקרו אותנו חבריו הרבים של גל, קרובים ורחוקים, שפגשו אותו בצְמָתִים שונים של חייו המלאים. כמה אנחנו אוהבים אותם. עבורנו הם כמו ילדינו שהִצטרפו למשפחה. כל אחד ואחת מהם הוסיף לנו עוד פיסַת מידע, עוד סיפור, על מה שגל היה עֲבוּרָם, עד כמה נוֹכְחותו הִשְפִּיעָה עליהם ותמשיך להשפיע, גם בעתיד.
גל היה 'צִיר הכֵּיף' של המשפחה, כפי שהוא עצמו הֵיטִיב לְתָאֵר זאת, ואנחנו נִשמור על המורֶשֶת שלו. בין עֲשָׂרות רבות מתְמונותיו, שאת חֶלְקָן רָאינו לרִאשונה השבוע, בלט חִיוּכוֹ המֵאִיר והשָׂמח, אוהב החיים.
גל שלנו שייך לדור מוּפְלָא של צְעירות וצְעירים, שהוכיחַ בשָבועות שחלפו מאז 7 באוקטובר שעתיד מדינת ישראל, שֶכֹּה אָהַב, יכול להיות מְשַׂגְשֵׂג אם רק נוביל את המדינה על פי העֲרָכִים ואַמוֹת המידה שלְאורָם הוּקְמָה. אסור לנו לְאַכְזֵב אותם".
תודה
איזנקוט הודה לכל המנחמים: "מאז נְפילתו של גל, אלפים רבים של מנחמים ומנחמות הגיעו לביתנו, התקשרו וכתבו, הִשתתפו בכְאֵבֵנו. לא את כולם אנחנו מַכִּירִים, אך קשה לְתָאֵר במילים את ההַעֲרָכָה וההוֹקָרָה שאנו חָשִים כְּלַפֵּי כל אחת ואחד מכם. החיבוק החם, התְמיכה והאהבה שהִרְעַפְתֶם עלינו הִגִיעו ונָגעו, ועוֹדָם מְרגשים ומְחזקים אותנו מאוד. אני מבקש להודות לכם מֵעומֶק הלב בשְמי ובשם משפחתי ומִתחייב לפעול בכל כוחי לטובת מדינת ישראל חזקה, מְפוּתַחַת, צודֶקֶת ומִתקדמת".
נוֹכַח האסון שפקד את קיבוץ נחל עוז, את יִישוּבי העוטף ואת מדינת ישראל ב-7 באוקטובר 2023, אי אפשר שלא להזכיר את אַחַד הטקסטים המְכוֹנְנים בתולדותמַאֲבַק הדמים על הארץ הזו – הֶסְפֵּדושל משה דיין, הרמטכ"ל ושר הביטחון המיתולוגי, לְזכר חבר קיבוץ נחל עוז שנִרְצַח על ידי פלסטינים מעזה בשנת 1956.
הַחִיטָה צוֹמַחַת שׁוּב הוא שיר אֵבֶל וזיכָּרון שנִכתב בשנת 1974 על יְדֵי דורית צַמֶרֶת, חברת קיבוץ בית השיטה שבעֵמק חרוד. היא כתבה את השיר בְּעִקְבוֹתנְפִילָתָם של 11 מבני הקיבוץ במִלחֶמֶת יום הכיפורים. השיר הוּלְחַןבשנת 1978 על ידי חיים ברקני, חבר קיבוץ שער הגולן.
חתן פרס ישראל בחֵקֶר מַדַע המדינה, הפרופסור שלמה אבינרי, הלך לעולמו ביום שישי, בן 90.
אבינרי, יְליד פולין, היה פרופסור למַדְעֵי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, מוּמְחֶהמועֲרָך בעולם לפילוסופיה פוליטית וחבר באקדמיה הלְאומית הישְׂרְאלית למַדָעים.
לפני 50 שנה, כשהייתי חַיֶילֶת צעירה שהִתגייסה לצה"ל בעִיצוּמה של מלחֶמֶת יום הכיפורים – קנתה לי חברתי החיילת כמתנת יום הולדת את הספר: 'מלחמה זה דבר בּוֹכֶה' שכתבה המְשוֹרֶרֶת תִרְצָה אֲתָר.
הספר יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת תשל"ה (1974). הציורים בספר הם מעשה יְדֵי ילדֵי קיבוץ גבעת חיים, הקיבוץ המאוחד.
תִרצה אֲתָר (1941 – 1977), הייתה מְשורֶרֶת, סופרת, שַׂחקנית תיאטרון ומְתַרְגֶמֶת ישְׂרְאלית, בִּתָם של המְשורר נתן אלתרמן ושַׂחקנית התיאטרון רחל מרכוס.
בימים אלה של מלחמה נִזְכַּרְתי בספר הזה. שָלַפְתִי אותו ממַדַף הספרים ובָחרתי להביא חמישה שירים מתוכו.
את השיר הבא אני מקדישה לכל הילדים שאבא שלהם לא יחזור ובהם בת משפחתי היילי יהושע, כמעט בת שלוש, שאבא שלה, סרן (מיל.) איתי יהושע לחם ונפל בשבת השחורה בקיבוץ בארי.
אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי
לֹא חָזַר הַבַּיְתָה.
אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי
לֹא יַחֲזֹֹר הַבַּיְתָה.
אֲבָל אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי
תָּמִיד יִהְיֶה
אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי.
כָּכָה אָמְרָה לִי
סַבְתָּא.
וּפַעַם, יְלָדִים בֶּחָצֵר שָׁאֲלוּ אֶת יוֹחַאי:
"אֵיפֹה אַבָּא שֶׁלְּךָ?"
וְהֵם הָיוּ רַעֲשָניִיִם כָּאֵלֶּה וּגְדוֹלִים…
שָׁתַק יוֹחַאי וְחִפֵּשׂ, וְחִפֵּשׂ מִלִּים…
וְזָקַף אֶת הָרֹאשׁ…
וְהִרְכִּין אֶת הָרֹאשׁ…
(יוֹחַאי הוּא רַק בֶּן שָלֹֹש)…
וְלִבְסוֹף הוּא, כְּאִלוּ, עָצַם אֶת עֵינָיו
וְאָמַר בְּקוֹל רַךְ וּפִלְאִי:
אַבָּא שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ, עַכְשָׁיו.
אֲנִי
אַבָּא
שֶׁלִּי.
בסיומו של הספר פרסמה תרצה אתר שיר תמים של תקווה לשלום שכתבה כשהייתה בת שבע. היא סיימה את הספר במילים:
49 בנים מִתוכָם ובת אחת ‑ זכו לשם עוֹז בעל המַשְמָעוּת הכְּפוּלָה: גם סֵמֶל לגְבוּרה וגם שמָם של הקיבוצים נחל עוז וניר עוז.
הורים ל-34 בנים ול-11 בנות בחרו בשם בְּאֵרִי.
שמות נוספים קשורים גם הם לאֵירוּעֵי המלחמה: שמונה בנים ושתי בנות קיבלו את השם ארז – על שם הקיבוץ, על שם מעבר ארז והמוּצָב הנושא שם זה. חמישה בנים ושלוש בנות נִקְרְאו בשם נִיר, ויש גםדֶקֶל ומָגֵן.
שלוש בנות זָכוּלשם "נוֹבה". נובה בלטינית פֵּירוּשוֹ – חדשה.
נכון שכולנו צמאים לשמוע סיפורים מחממי לב בימים אלה?
הינה אחד כזה – אחד מתוך רבים.
בשבת האחרונה פגשנו סוף סוף את בן משפחתנו האהוב רס"ן א. שהגיע לחופשה קצרה בבית לאחר שבועות רבים בחזית עזה.
בין השאר, סיפר לנו א' בהתרגשות על החיבוק שהחיילים מקבלים מהאזרחים. על ההצפה של עוגות וסירים עמוסי כל טוב. ביקשתי ממנו שישלח לי תמונות מ'החזית של ההתנדבות' כדי לפרסם קצת טוב בחדשון.
למוחרת, בשעת ערב מאוחרת, בערב גשום וקר, טלפן אליי א'. בהתרגשות סיפר שהוא בתחנת רענון לחיילים אי שם בגבול עזה. "יש כאן משפחה מקסימה והמון מתנדבים שמפנקים את החיילים, ואפילו ילדה שחוגגת היום בת מצווה כאן. אני שולח לך תמונות. את חייבת לכתוב עליהם. איזה אנשים!!" אמר בהתלהבות.
"תשלח לי את מספר הטלפון של אחד האזרחים שאחראי לפעילות היפה הזו", ביקשתי. והוא שלח, כמובן: דניאל אורקין מרעננה.
בבוקר טלפנתי לדניאל. הצגתי לו את החדשון וביקשתי לשמוע על המיזם היפה של משפחתו.
דניאל עלה מאנגליה לפני כ-20 שנה. בת זוגו עלתה מדרום אפריקה. הם הורים ל-4.
כולם מתנדבים
דניאל שמח לספר לחדשון על המיזם של משפחתו:
"זו הייתה יוזמה של בן דודי אוריה אטיאס מנען. אוריה קרא לתחנת הרענון עמי-חי על שם אחיו עמיחי שנפטר לפני שנים אחדות ממחלה. כל עולמו של עמיחי היה נתינה.
אוריה פתח את תחנת הרענון ליד הגבול החל מהיום הרביעי למלחמה. אליו הצטרפו עוד ועוד בני משפחה וחברים מתנדבים מקהילות רבות.
בימים הראשונים הכנו במקום מאות המבורגרים לחיילים. 400 המבורגרים ביום. חיילים רבים עצרו לאכול את ההמבורגרים ובמקום נוצר עומס. צה"ל ביקש מאיתנו לשנות את המודל – כי התקהלות גדולה של חיילים מהווה סיכון ביטחוני. עברנו לסנדביצים. חלק מהם אנחנו מכינים במקומות שונים בארץ ומביאים אותם למקום. אנחנו מגישים כ-2000 סנדביצ'ים טריים מבוקר עד ערב.
אנחנו מגישים עוגות וקפה. בימים הקרים התחלנו להכין מרק חם.
הכנו מנות של מרק חם גם לחיילים שנמצאים בתוך הרצועה. חיילים שבאים לתחנה לפני הכניסה לעזה לוקחים את המנות ומכניסים אותן חמות לחבריהם הנמצאים בתוך הרצועה".
בת מצווה עם החיילים
דניאל המשיך לספר: "בתי נועה, שחגגה אתמול בת מצווה, החליטה לחגוג ביום זה עם החיילים במקום ללכת לבית הספר. היא באה איתי לעזור בהכנת טוסטים לחיילים. כששמעו החיילים שיש לה בת מצווה – הם הרימו אותה על כיסא ושרו לה". "לא נשכח את היום הזה לעולם!", אמר, וסיכם: "מה שמדהים הוא שהם אומרים לנו תודה!".
אומרים שהצבא צועד על קיבתו.
על צה"ל, צבא העם, צריך לומר: הצבא צועד על אַהֲבָתו. אַהֲבַת העם.
נשאלנו מה עָדִיף – "נעבור את זה ביחד" או "נעבור את זה יחד".
תשובתנו היא ששתי הצורות 'יחד' וגם 'ביחד' תִקְנִיוֹת. אומנם במקרא יש רק "יחד", ואילו את "ביחד" אפשר למצוא רק בספרות חז"ל, ואולם דַי בתֵיעוּד זה כדי לְהתִיר את השימוּש בצֵירוּף "ביחד".
האתר מביא דברים אחדים בנושא: ב' היחס לפני תוארי פועל.
שואלים אותנו לא אחת מה הן הצורות התקניות – יחד או ביחד, חִינֵם או בחינם. תשובתנו היא ששני הזוגות טובים ומְתוֹעָדִים במְקורות.
ואולם היִיתָכֵן שב' היחס ליצירת תואר הפועל תבוא לפני מילה שֶמִלְכַתְחילה מְשמשת תואר הפועל? האין בכך משום עוֹדְפוּת? ובכן, עיון במְקורות מעלה תֵיעוּד גם לדרך זו.
במקרא לצד מוֹפעים רבים של תואר הפועל מְהֵרָה אנו מוצאים את הצירוף בִּמְהֵרָה; ולצד מופעים רבים של פִּתְאֹם מצוי הצירוף בְּפִתְאֹם. עוד מִזְדַמֵן במקרא הצירוף בִּמְאֹד מְאֹד לצד מְאֹד מְאֹד.
בספרות חז"ל מתועד תואר הפועל בוודאי לצד ודאי, בעל פה לצד על פה, בְּעַל כּוֹרְחו לצד על כורחו ואף בכאן לצד כאן.
ומה בדבר תוארי הפועל ביחד ובחינם?
במקרא מתוֹעָדוֹת פעמים רבות רק הצורות ללא ב' – יחד וחִינָם, ואילו הצירופים ביחד ובחינם עולים בספרות חז"ל.
אין כמובן בדברים אלה כדי ללמדנו שאפשר להוסיף את ה"ב' היְתֵֵרָה" הזאת לכל תואר פועל, אך עצם התיעוד במקורות הקדומים יש בו כדי לְהַכְשִיר את הצירופים ביחד ובחינם גם בעברית של ימינו.
'שִבעה' ברבים
נִשאלנו אם למילה "שִבעה" לציון ימי האֵבֶל יש צורת רבים, ואם כן מהי.
תשובתנו: המילה 'שבעה' נתפסת בפי הדוברים כשם עצם בצורת נקבה ("השבעה הייתה עצובה מאוד"), ולפי זה יש לה גם צורת רבים: "שְׁבָעוֹת". מי שמַעֲדִיף לְהִימָנַע מכך יוכל לומר "נִיחומֵי אֲבֵלִים".
אזעקה או הזעקה?
לכל אחת משתי המילים מַשְמָעוּת משלה: 'הַזְעָקָה' היא הפעולה, כגון 'הזעקת המשטרה למקום האירוע'. 'אַזְעקה' היא הצלילים המופעלים בשעת סַכָּנָה.
שוּבוּ בשלום או שובו לשלום?
נשאלנו אם יש עֲדִיפוּת לאֶחד משני הצירופים.
תשובתנו היא ששתי הדרכים טובות.
הרוצה לִדְבּוֹק בנוסח המִקראי של הברכה יאמר 'שוּבוּ בשלום', והרוצה לאחל על דרך לשון חז"ל יאמר 'חִזרו לשלום'.
ויש המַקְפִּידים לומר תמיד 'לשלום' (אף בשינוי מן המקור המקראי) בעקבות המקובל במסורת היהודית בברכה למי שיוצא לדרך "לך לשלום" (ולא "לך בשלום" הנֶאֱמָר בשעת פרֵדה מן המת).
בְשׂוֹרוֹת טובות
נשאלנו אם המילה 'בשורה' והפועל 'לבשר' יכולים לשמש גם להודעה רעה ועצובה.
במקרא מילים אלו משמשות הן להודעות טובות הן להודעות רעות. אומנם רוב הבשורות טובות, אבל יש גם כאלה שלא. ידוע גם הצֵירוף 'בשורת איוב', אך לעומתו הביטויים 'איש בשורה' ו'יום בשורה' הלְקוחים מן המקרא כַּוָונָתָם לטובה.