יום העברית תשפ"ד המְצוין כמִדֵי שנה בכ"א בטבת, הוא יום הולדתו של אליעזר בן־יהודה, מִתקיים השנה בצֵל המִלחמה הקשה שפָרְצָה בשמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023.
לְרֶגֶל יום העברית האקדמיה ללשון העברית והמועצה הציונית בישראל מַציגות מֵיזָם מיוחד של מילים שנותנות קול ומַשְמָעוּתלתְקוּפָה.
את המילים בָּחֲרו עשרים נשים וגברים – אם ששָכְלָה את בנה הלוחם, אימָהות שילדיהן נֶחטפו, שוטרת שלחמה בשְׂדֵרות, בני נוער מְפוּנִים מהדרום ומהצפון, תושָבי העוטף, לוחֲמֵי צה"ל, אִישֵי ציבור, רופאים ומִתְנַדְבִים– כולם הפָּנים היפות של ישראל.
כדי לענות על השאלה מהי המילה הארוכה ביותר בעברית יש להגדיר למה מתכוונים כשאומרים 'מילה'. אם הכוונה לכל רצף של אותיות הכתובות בלי רווח ביניהן והנושאות יחד משמעות מסוימת, אזי יש בעברית מילים ארוכות למדי, כגון וּכְשֶבְּהִשְתַעַשְעוּיוֹתֵיהֶם, וְלִכְשֶתִתִמַרְמֵרְנָה.
במילים אלו נוספו אותיות שימוש בראש המילה היסודית וצורני נטייה (צורן הרבים וכינוי השייכות) בסופה. בשפות אחרות (אנגלית למשל) רצף זהה במשמעות נכתב בכמה מילים. למשל, בעברית נוכל לומר במילה אחת וּכְשֶׁיֵּאָכֵל, ואילו באנגלית נזדקק לשם כך לחמש מילים: and when it is eaten.
ערכים מילוניים
אם השאלה היא על מילים שהן עצמן ערכים מילוניים, ללא אותיות שימוש וללא צורני נטייה, קשה למצוא מילים עבריות ארוכות. העברית, ובעיקר לשון המקרא, מבוססת על שורשים ותבניות (משקלים במערכת השם ובניינים במערכת הפועל), ורוב השורשים הם בני שלוש אותיות בלבד. המילים הארוכות ביותר שיכולות להיווצר בדרך זו הן מילים משורשים מרובעים בתבניות ארוכות יחסית, כגון התגלגלות.
בלשון חכמים ובלשון ימי הביניים ועוד יותר בעברית החדשה נעשה השימוש בצורני גזירה שכיח יותר בעברית. שלא כתבנית, שבתוכה משולבות אותיות השורש, צורני הגזירה נוספים למילה קיימת, ולפיכך עשויים ליצור מילים ארוכות יחסית. למשל: עיתון + ־ַאי + ־וּת = עיתונאות. סמכות + ־ן + ־וּת = סַמְכוּתָנוּת. ואולם צורני הגזירה העבריים קצרים יחסית, ולכן הוספתם לערך עברי קיים איננה יוצרת מילה ארוכה בהשוואה למילים ארוכות בשפות אחרות. צורנים המצטרפים למילים בראשן נכתבים לרוב בתיבה נפרדת, כגון 'בין־עירוני'.
בעברית החדשה נוצרות מילים גם בדרך של הֶלְחֵם, כגון מִדרחוב ומַחזמר. אך גם אלה לא יוצרות מילים ארוכות מאוד.
אחת הסיבות העיקריות לאריכותן של מילים בשפות אחרות לעומת מילים בעברית היא נוהג הכתיבה: בלשונות אירופה צירופי מילים נכתבים לעיתים קרובות במילה אחת, ואילו הצירוף העברי המקביל נכתב בשתי מילים. לדוגמה, בגרמנית ובאנגלית כותבים kindergarten במילה אחת ואילו המקבילה העברית נכתבת בשתי מילים: גן ילדים.
מילים שאולות
למעשה רוב הערכים המילוניים הארוכים בשפה העברית אינם ערכים עבריים מקוריים, אלא מילים שאולות, כגון אנדרלמוסיה (מילה יוונית שנשאלה לעברית בלשון חז"ל), אנציקלופדיה, גאומורפולוגיה, תרמואלקטרומוטורי, אינטרדיסציפלינריוּת.
בתנ"ך
גם אחת משלוש המילים הארוכות ביותר בתנ"ך והידועה שבהן – וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (אסתר ט, ג) – איננה מילה עברית במקורה, אלא מילה פרסית. אך שתי האחרות עבריות, ושתיהן מיחזקאל: וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן (טז, מז), וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם (כ, מד).
המילה שַתֶפֶת נוצרה מהשורש ש.ת.ף. השורש הזה מוכר בפעלים בַּבניינים פיעל, פועל, התפעל, בשמות פעולה, בשמות עצם ובשמות תואר: לְשַתֵף, לְהִשְתַתֵף; שוּתָף, שוּתָפוּת; שִיתוּף, שִיתוּפִי, שיתוף פעולה; מְשוּתָף; מִשְתַתֵף, הִשְתַתְפוּת.
השַתֶפֶת נוצרה במשקל 'קַטֶּלֶת' שהוא משקל המחלות בעברית: אַדֶמֶת (Rubella), צַהֶבֶת(Icterus), חַזֶרֶת(Parotitis), דַלֶקֶת, שַעֶלֶת (Pertussis), מַתֶנֶת (בלועזית: לוּמְבָּגוֹ), פַּקֶקֶת (בלועזית: תְּרוֹמְבּוֹזָה), טָרֶשֶת (בלועזית: סְקְלֵרוֹזִיס), שַחֶפֶת (tuberculosis).
שַפַּעַת, קַדַחַת (מחלה מלוּוה חום גבוה),צָרַעַת (leprosy).
מהמחלות האמיתיות האלה נולדו בעברית המדובֶּרֶת ה'מחלות': דַבֶּרֶת, נַיֶירֶת, סַחֶבֶת, טַפֶּשֶת, שַתֶפֶת. וגם: פַּטְפֶּטֶת, קַשְקֶשֶת, בַּרְבֶּרֶת – 'מחלות' שמתארות דיבורים בלי הפסקה ולפעמים בלי שיש מאחוריהם ידע, חוכמה או אמת. דוגמאות רבות ל'חולים' בהן אפשר לראות ולשמוע בטלביזיה…
הינה פִתגמים ומִשפטים חכמים בנושא המלחמה. השלום יְחַכֶּה…:
בתנ"ך ובתַלְמוּד:
עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם (קוהלת, ג, ח). המַשְמָעוּת: לכול זמן ועֵת לכל חֵפֶץ תחת השמיים. בעולם יש גם וגם… כל דבר בזמן שלו…
הַבָּא לְהׇרְגְּךָהַשְׁכֵּם לְהׇרְגוֹ (מן התלמוד על פי התורה). המשמעות: אם אתה רואה שמישהו רוצה להרוג אותך – תַקְדִים אותו, הֲרוג אותו לפני שהוא מַצליח להרוג אותך.
כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה (משלי, כ"ד, ו). המַשמעות: כדי להצליח במלחמה יש לִנְקוֹט בתַחְבּוּלוֹת, טְריקים, מניפולציות, הַפְתָעוֹת.
אַל יִתְהַלֵל חוֹגֵר כִּמְפַתֵחַ (ראו בין הפתגמים שבחדשון). המשמעות: כשאתה יוצא למלחמה – אל תְהַלֵל את עַצְמךָ כאילו כבר ניצַחְתָ, כאילו כבר הִסְתַיְימה המלחמה בניצָחון שלך.
עוד ניצחון כזה ואָבַדְנוּ.המשמעות: הניצחון עלה במחיר רב, ולכן לא בטוח שהוא ניצחון, לא בטוח שהיה כדאי לצאת למלחמה. לעיתים משתמשים בפתגם גם להַבָּעַתחֲשָש מהמחיר העתידי שישלם המנצח עֵקֶבתוֹצְאות ניצְחונו. אף שמְקוֹרוֹ של הביטוי בניצחון צבאי, הוא משמש גם בתְחוּמים אחרים.
ניצחון פִּירוּס – ביטוי המשמש לתיאור ניצחון שעלה במחיר רב, ולכן לא בטוח שזה ניצחון. לא בטוח שהיה כדאי.
להתראות בשש אחרי המלחמה. המשמעות: אחרי המלחמה, כשהמלחמה תִסְתַיֵים סוף סוף… אָמֵן!
בספרות ההלכה אדם 'מקבל עליו אחריות' כשם שהוא 'מקבל עליו' דברים אחרים: עול מלכות שמיים, עוֹל מִצְווֹת, ועוד.
בימינו רבים נוֹקְטים "קיבל אחריות", בהַשְמָטַת מילת היַחַס 'על', ואולם בדרך זו מִשְתַנֶה המשמעות המקורית של הצירוף: 'קיבל עליו' משמעותו פעילה (אקטיבית), ואילו 'קיבל' סתם משמעותו סבילה (פסיבית). לפי זה השמטת מילת היחס 'על' אינה מוּמְלֶצֶת, ומוטב לדְבּוֹק בלשון המְקורות: 'קיבל עליו אחריות'.
נָשָׂא באחריות
הצירוף 'נָשָׂא באחריות' נוֹצַר בעברית החדשה, כנראה על פי צֵירופים דומיםכגון 'נָשָׂא בעוֹל' בלשון חכמים, וסָבִירשהוא הוּשְפַּע מאנגלית ואולי עוד קודם לכן מגרמנית.
לָקַחַת אחריותזָר לעברית ומוּטָב לְהִימָנַע מִמֶנו.
אַחְרַאי, אַחְרָיוּת
כְּכֹל הנִראֶה המילה אַחְרַאי והמילה אַחְרָיוּת, המוּכָּרות לנו לְמִן לְשון המשנָה, נִגְזְרוממילת היַחַס אַחַר (אַחֲרֵי) במוּבןמַתַן דין וחֶשבוןאחרי מַעֲשָׂיו של מישהו, "עֲמִידָה" מאחורֵי הַבְטָחָה. גְזִירָה זו מיוחדת לעברית. בלְשונות אירופה מילים המְציינות אחריות גְזוּרוֹת ממילים שפירושן מַעֲנֶה, תשובה – על שם המַעֲנֶה שהאחראי צריך לתת בעניין שהוא אחראי לו, כגון באנגלית responsibility.
בלשון חכמים המילה אחראי מצריכה את מילת היחס ל־. זה הנִיסוּחַ המומלץ בכתיבה מוקפדת, לדוגמה: 'כל אדם בּוֹגֵר אחראי למעשיו'.
סביר שבעקבות הצירופים ממונה עלומופקד עלהקישו דוברי העברית גם למילה אחרַאי, ובלשון ימינו רווח הניסוחַ אחראי על, אחריות על.
לכבוד שנת ה־70 למדינה החליטו בצה"ל שהגיע הזמן למצוא למילה "אפטר" חלופה עברית. המילה "אפטר" – המציינת את הרשות לצאת מן היחידה או מן המחנה לפרק זמן מוגבל – נוצרה מקיצור של הצירוף after duty pass, והיא ירושה מן המנדט הבריטי בארץ.
במיזם משותף של צה"ל, גלי צה"ל והמזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית פורסמה פנייה לחיילים ולציבור הרחב להציע חלופות למילה "אפטר".
ההיענות הייתה רבה במיוחד. חיילים ואזרחים וגם משפחות שלמות מילאו יותר מ־3,700 טפסים, ובהם הוצעו כ־1,350 הצעות שונות.
ועדה מיוחדת התכנסה לבחור מכל ההצעות שהגיעו מן הציבור את המילה שתחליף את "אפטר".
לשלב הסופי עלו שש חלופות: חָפְשִׁית (חופשית), חֻפְשׁוֹן (חופשון), הֲפוּגוֹן, הֲפוּגֹנֶת (הפוגונת), אַוְרִירִית (אוורירית) וחֹפֶז (חופז).
בעברית בת ימינו הִתפתחה מַשְמָעוּת נוספת למילה הַתְרָאָה: 'הודעה (מוּקדֶמֶת)', כגון 'הם הִגִיעו לביקור בלי הַתְרָאָה (מוקדמת)'. שימוש זה נָפוֹץ בלָשון הצְבאית: הַתְראה היא הודעה על פעולה צְפויה הנִמְסֶרֶתמִבְּעוֹד מוֹעֵדכדי לאפשר לְהֵיעָרֵך לִקרָאתה. בדִיוּןבאקדמיה על השימוש בהתראה במשמעות של 'הודעה מוקדמת' הוסכם שאין טעם לפסול שימוש זה, ועם זאת מוּטָב לִנְקוֹט 'הודעה מוקדמת'.
נשאלנו מה עָדִיף – "נעבור את זה ביחד" או "נעבור את זה יחד".
תשובתנו היא ששתי הצורות 'יחד' וגם 'ביחד' תִקְנִיוֹת. אומנם במקרא יש רק "יחד", ואילו את "ביחד" אפשר למצוא רק בספרות חז"ל, ואולם דַי בתֵיעוּד זה כדי לְהתִיר את השימוּש בצֵירוּף "ביחד".
האתר מביא דברים אחדים בנושא: ב' היחס לפני תוארי פועל.
שואלים אותנו לא אחת מה הן הצורות התקניות – יחד או ביחד, חִינֵם או בחינם. תשובתנו היא ששני הזוגות טובים ומְתוֹעָדִים במְקורות.
ואולם היִיתָכֵן שב' היחס ליצירת תואר הפועל תבוא לפני מילה שֶמִלְכַתְחילה מְשמשת תואר הפועל? האין בכך משום עוֹדְפוּת? ובכן, עיון במְקורות מעלה תֵיעוּד גם לדרך זו.
במקרא לצד מוֹפעים רבים של תואר הפועל מְהֵרָה אנו מוצאים את הצירוף בִּמְהֵרָה; ולצד מופעים רבים של פִּתְאֹם מצוי הצירוף בְּפִתְאֹם. עוד מִזְדַמֵן במקרא הצירוף בִּמְאֹד מְאֹד לצד מְאֹד מְאֹד.
בספרות חז"ל מתועד תואר הפועל בוודאי לצד ודאי, בעל פה לצד על פה, בְּעַל כּוֹרְחו לצד על כורחו ואף בכאן לצד כאן.
ומה בדבר תוארי הפועל ביחד ובחינם?
במקרא מתוֹעָדוֹת פעמים רבות רק הצורות ללא ב' – יחד וחִינָם, ואילו הצירופים ביחד ובחינם עולים בספרות חז"ל.
אין כמובן בדברים אלה כדי ללמדנו שאפשר להוסיף את ה"ב' היְתֵֵרָה" הזאת לכל תואר פועל, אך עצם התיעוד במקורות הקדומים יש בו כדי לְהַכְשִיר את הצירופים ביחד ובחינם גם בעברית של ימינו.
'שִבעה' ברבים
נִשאלנו אם למילה "שִבעה" לציון ימי האֵבֶל יש צורת רבים, ואם כן מהי.
תשובתנו: המילה 'שבעה' נתפסת בפי הדוברים כשם עצם בצורת נקבה ("השבעה הייתה עצובה מאוד"), ולפי זה יש לה גם צורת רבים: "שְׁבָעוֹת". מי שמַעֲדִיף לְהִימָנַע מכך יוכל לומר "נִיחומֵי אֲבֵלִים".
אזעקה או הזעקה?
לכל אחת משתי המילים מַשְמָעוּת משלה: 'הַזְעָקָה' היא הפעולה, כגון 'הזעקת המשטרה למקום האירוע'. 'אַזְעקה' היא הצלילים המופעלים בשעת סַכָּנָה.
שוּבוּ בשלום או שובו לשלום?
נשאלנו אם יש עֲדִיפוּת לאֶחד משני הצירופים.
תשובתנו היא ששתי הדרכים טובות.
הרוצה לִדְבּוֹק בנוסח המִקראי של הברכה יאמר 'שוּבוּ בשלום', והרוצה לאחל על דרך לשון חז"ל יאמר 'חִזרו לשלום'.
ויש המַקְפִּידים לומר תמיד 'לשלום' (אף בשינוי מן המקור המקראי) בעקבות המקובל במסורת היהודית בברכה למי שיוצא לדרך "לך לשלום" (ולא "לך בשלום" הנֶאֱמָר בשעת פרֵדה מן המת).
בְשׂוֹרוֹת טובות
נשאלנו אם המילה 'בשורה' והפועל 'לבשר' יכולים לשמש גם להודעה רעה ועצובה.
במקרא מילים אלו משמשות הן להודעות טובות הן להודעות רעות. אומנם רוב הבשורות טובות, אבל יש גם כאלה שלא. ידוע גם הצֵירוף 'בשורת איוב', אך לעומתו הביטויים 'איש בשורה' ו'יום בשורה' הלְקוחים מן המקרא כַּוָונָתָם לטובה.
באתר האקדמיה ללשון העברית אנחנו קוראים: המזכירות המַדָעית של האקדמיה ללשון העברית מביאה לפניכם את רְשימת שמות היִישובים בישראל בארבעה כתיבים: כְּתיב מלא, כתיב מְנוּקָד, כתיב בערבית ותַעֲתִיק לאותיות לטיניות. הכְּתיבים נִשְעָנים על כְּלָלֵי הניקוד וכְלָלי הכְּתיב המלא בעברית ועל כללי התַעֲתִיק שנִקְבעו באקדמיה ללשון העברית ובוַועֲדַת השמות המֶמשלתית בהִשתתפות נְציגים של האקדמיה ללשון הערבית.
רְשימה זו נוֹעֲדה לשִימוּשָם של משְׂרְדי הממשלה והגופים המְשַלְטים (בשִלְטֵי דרכים ובשילוט אלקטרוני), עורְכֵי לשון בגופֵי תִקְשוֹרֶת, מְנַהֲלֵי מאגרֵי מֵידע ועוד. מַטְרָתָה להביא לכְתיב אחיד של שמות היִישובים בכל המַעֲרָכוֹת ובמֶרְחָב הצִיבורִי.
