רָשוּת, רְשוּת, רָאשוּת

האקדמיה ללשון העברית מסבירה

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות אתר האקדמיה ללשון העברית פרסם דברים על המילים רָשוּת, רְשוּת, רָאשוּת.

הינה עיקר הדברים: 

בעברית בת ימינו משמשות שתי מילים קרובות בצורתן ובהגייתן: רְשׁוּת ורָשׁוּת – שתיהן יְרושה שיָרַשְנו מְלשון חז"ל.

רְשׁוּת בשווא ברי"ש קשורה למילים רִישָיוֹן, להרשות, הרשאה, רַשַאי, רישוי. שורש המילה הוא רש"י והיא קרובה במשמעה למילה הֶיתר. בימינו 'קיבל רְשות', 'אין לך רְשות' וכדומה.

רְשות היא גם ההֵפֶך מ'חובה'. ובמבחנים בני ימינו יש לפעמים 'שאלת רְשות'. נזכיר גם את המימְרה "הכל צפוי והרְשות נְתוּנָה" (אבות ג, טו), שעניינה הבחירה החופשית הנתונה לאדם.

בלשון חז"ל יש שימוש רחב במילה רְשׁוּת במשמעות 'בעלות'. 'רְשות היחיד' היא מקום שבְּבַעֲלוּת אדם או גוף פְּרטי, ו'רשות הרבים' היא מקום השייך לכלל. מי שעומד ברְשות עצמו – אין לאדם אחר בַּעֲלוּת עליו.

רָשוּת

רָשׁוּת בקמץ היא מילה נִרְדֶפֶת ל'שִלְטון', 'שְׂרָרָה'.

כיום משמשת המילה רָשות שימוש נרחב. בדמוקרטיה מַפְרידים בין שלוש רָשויות (השופטת, המְחוקקת והמְבצעת), השִלטון המקומי מורכב מרָשויות מקומיות ואזוריות. מוסָדות שִלטוניים רבים מכונים רָשות, למשל רָשות המים, רָשות החשמל, רָשות המסים, רָשות הדואר, רָשות השידור, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

בכל השימושים האלה הקמץ ברי"ש נשאר בכל הנְטייה.

האומנם מדובר בשתי מילים נפרדות או במילה אחת שהתפצלה?

רוב המילונים מפרידים בין שתי המילים לא רק במשמען אלא גם בגִיזְרונָן: בעוד המילה רְשׁוּת משויכת לשורש רש"י, את המילה רָשׁוּת הם מסבירים כגזירה מן המילה רֹאשׁ – בהשמטת האל"ף.

ואולם היו שלא הפרידו בין המילים וראו בהן מילה אחת הגזורה מן השורש רש"י.

בימינו שתי המילים מוּבְחָנוֹת זו מזו במוּבְהָק.

אל רְשות ורָשות מצטרפת המילה המחודשת רָאשׁוּת המציינת את תפקידו של העומד בראש, למשל 'הִתמודדות על ראשות העירייה', 'מִשלחת ברָאשוּתה של השָׂרָה'.

בעברית בת ימינו נוכל אפוא למצוא משפט שבו מְשמשות שלוש המילים האלה וכל אחת מהן נושֵׂאת משמעות משלה: 'למועמדים לרָאשוּת הרָשות ניתְנה רְשׁוּת לְהִתְרַאֲיֵין".

בתמונה: בית עיריית תל אביב, ע"י דוד שי, תחת רישיון