הגֶרֶב – זָכָר או נקבה?

גם וגם!

כך קראנו באתר האקדמיה ללשון העברית:

לאחר שנים של הִתְלַבְּטוּת הֶחליטה האקדמיה לְאַשֵר את השימוש במילה גֶּרֶב במין נקבה לצד מין זכר.

המילה הופיעה לָראשונה בדְפוס במודעות בעיתונו של אליעזר בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1884), ואומנם החידוש מְיוּחָס לו (עם זאת במִילונו הוא אינו מְסַמֵן את המילה כחִידוּשוֹ). במילון עַצמו הערך בא בניקוד גָּרָב ומוּשְוֶוה למילה בערבית (גֻ'רַאבּ). מין המילה הוא זכר. המילה גָּרָב בצוּרָתה זו מוּכֶּרֶת בלְשון חז"ל בְּמַשמעות 'כלי חרס גדול' או 'שׂק של עור'.

ניקוד המילה כפי שהיא מוכרת לנו היום – גֶּרֶב – מְתוֹעָד במילון גרזובסקי–ילין משנת תרפ"ז (1927), ושָם מינה נקבה. ואולם בְּמילונים אחרים מאז ועד היום – בעקבות בן־יהודה – מין המילה נִקבע בזכר, וכך גם בַּמילונים המִקצועיים של האקדמיה.
כידוע בפי רוב הדוברים המילים 'גרב' ו'גרביים' משמשות בלְשון נקבה (גם ביחיד, שלא כמכנסיים וכדומה), כנראה בהשפעת נעליים ורגליים. כבר הלְשונאי יצחק אבינרי סבר שמֵאחר שמְדובר במילה חדשה כדאי שמינהּ יהיה נקבה (אף שרוב השמות במשקל זה הם זכר), והוא אף מוֹנֶה שלושה טְעָמים לדבר: (א) רבים גם השמות במשקל הזה שמינם נקבה (כגון ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם); (ב) סְמיכות הגרב לַנעל ולָרגל; (ג) השימוש הנהוג. הוא אף הביא רְאָיָה מֵרשימה שהתפרסמה עוד בניסן תרס"ד (1904) ב"עולם קטן": "סורֶגֶת גרבים… גרב אחת… גרב שניה" (יד הלשון, עמ' 99–100).
בעבר נדונה השאלה בוַועדת הדקדוק כמה פעמים, והוועדה נִמְנְעה מִלְשנות את מה שמקובל בַּמילונים, אך עתה הוחלט שאין סיבה של ממש לֶאֱסור את השימוש הרוֹֹוֵח במילה גרב גם במין נקבה. המוּרְגלים להשתמש במילה במין זכר יוכלו כמובן להמשיך בדרכם.

בתמונה: גרביים, תחת רישיון, ויקיפדיה