Browsing Category

בארץ

מִלחמה זה דבר בּוֹכֶה

מִלחמה זה דבר בּוֹכֶה
הצילום: הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים

מִלחמה זה דבר בּוֹכֶה

שירים על ילדים

כתבה: ציפי מזר

 

לפני 50 שנה, כשהייתי חַיֶילֶת צעירה שהִתגייסה לצה"ל בעִיצוּמה של מלחֶמֶת יום הכיפורים – קנתה לי חברתי החיילת כמתנת יום הולדת את הספר: 'מלחמה זה דבר בּוֹכֶה' שכתבה המְשוֹרֶרֶת תִרְצָה אֲתָר.

הספר יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת תשל"ה (1974). הציורים בספר הם מעשה יְדֵי ילדֵי קיבוץ גבעת חיים, הקיבוץ המאוחד.

תִרצה אֲתָר (1941 – 1977), הייתה מְשורֶרֶת, סופרת, שַׂחקנית תיאטרון ומְתַרְגֶמֶת ישְׂרְאלית, בִּתָם של המְשורר נתן אלתרמן ושַׂחקנית התיאטרון רחל מרכוס.

בימים אלה של מלחמה נִזְכַּרְתי בספר הזה. שָלַפְתִי אותו ממַדַף הספרים ובָחרתי להביא חמישה שירים מתוכו. 

 

 

אֶתְמוֹל הָיִיתִי בַּמִּלְחָמָה,
נָסַעְתִּי לְבַקֵּר אֶת אַבָּא שֶׁלִּי בַּמֻּצָּב.
יֵשׁ לָהֶם פְרִיגִ'ידֶר וְתִקְרָה חוּמָה
וּלְכָל אֶחָד נוֹתְנִים דִּסְקִית
וְקָפֶה
בְּלִי חָלָב.

 

אַבָּא נִשֵּׁק אוֹתִי
וְהוֹשִׁיב אוֹתִי עַל הַכְּתֵפַיִם
וְאַבָּא חִבֵּק אוֹתִי בְּכָל כֹּחוֹ
וּבִקֵּשׁ שֶׁאַחְזִיק מַעֲמָד

בֵּינְתַיִם.

 

כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה מִן הַמֻּצָּב
אָמַרְתִּי: אַבָּא, אַבָּא, אוֹהֵב אוֹתָנוּ.
אִמָּא, אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת אַבָּא
וְאֶת כָּל הַחַיָּלִים שֶׁלָּנוּ.

 

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַבָּא יָשׁוּב בְּקָרוֹב.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא הָיָה מֻכְרָח לָלֶכֶת.
אֲבָל מִלְחָמָה זֶה דָּבָר בּוֹכֶה,
וַאֲנִי

בּוֹכָה

בְּשֶׁקֶט.

 

 

 

אַבָּא הַטּוֹב, הֶחָכָם, הַיָּפֶה.

בּוֹא כְּבָר הַבַּיְתָה, לִשְׁתּוֹת קָפֶה.

כִּי אִמָּא כָּל הַזְּמַן שׁוֹתָה לְבַד,

אוֹ אֵצֶל שְׁכֵנִים

וַאֲחִי נַעֲשֶׂה נוֹרָא לֹא נֶחְמָד

וְגַם

אֲנִי.

 

 

 

אִמָּא כּוֹתֶבֶת לְאַבָּא מִכְתָּב
שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו מָחֳרָתַיִם,
הַבֻּבּוֹת בָּאָרוֹן לֹא אָכְלוּ כְּבָר זְמַן רַב,
הַלֵּיצָן בַּקֻּפְסָה לֹא רָקַד כְּבָר חָדְשַׁיִם.

 

הַצּוּרוֹת נִרְדָּמוֹת עַל הַקִּיר שֶׁמִּמּוּל
וְלֹא מַפְחִידוֹת יוֹתֵר אַף אֶחָד
וַאֲחִי וַאֲנִי וְאַרְנָב וְחָתוּל
יוֹשְׁבִים צַד בְּצַד,
יָד בְּיָד
בַּחֹשֶׁךְ.
וּמְחַכִּים לְאַבָּא.

 

אַבָּא יָבוֹא בְּוַדַּאי בְּשַׁבָּת
וְשַׁבָּת זֶה אוּלַי מָחֳרָתַיִם,
אָז אֲחִי וַאֲנִי כְּבָר הֵכַנּוּ לְבַד
הַפְתָּעָה עִם צִיּוּר שֶׁל חַלּוֹן עִם שָׁמַיִם.

 

וְגַם שְׁבִיל בַּצִּיּוּר, מִתְפַּתֵּל מֵרָחוֹק
וּבַשְּׁבִיל הוֹלֵךְ אִישׁ וְשׁוֹרֵק לוֹ שִׁיר
וַאֲחִי וַאֲנִי, שֶׁהוּא קְצָת עוֹד תִּינוֹק
תּוֹלִים הַצִּיּוּר עַל הַקִּיר

בַּבֹּקֶר.
וּמְחַכִּים לְאַבָּא.

 

 

 

אַבָּא שֶׁלִּי יָבוֹא בְּשַׁבָּת,
בָּטוּחַ וּקְצָת אוּלַי
וְזֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׂמֹחַ
אֲבָל לֹא לְהַגְזִים מִדַּי.

 

כִּי עַד שַׁבָּת יָכֹל לִהְיוֹת
שֶׁיָּחוּלוּ שִׁנּוּיִים,
וְאָז אֲנַחְנוּ נִתְאַכְזֵב
וּנְמָרֵר לְאִמָּא אֶת הַחַיִּים.

 

… אֲבָל בַּסּוֹף הוּא בָּא
וְהוּא נִרְאָה קְצָת אָפֹר וְיָשָׁן
וּמַה הוּא עָשָׂה עַד סוֹף הַשַּׁבָּת?
יָשַׁן
וְיָשַׁן
וְיָשַׁן.

 

וַאֲנַחְנוּ הִסְתַּכַּלְנוּ בּוֹ בְּשֶׁקֶט,
וְהִסְתַּכַּלְנוּ בּוֹ בְּשֶׁקֶט
הַרְבֵּה שָׁעוֹת… כָּל הַזְּמַן…

 

וּכְשֶׁהוּא הִתְעוֹרֵר, הוּא לָבַשׁ אֶת הַמַּדִּים
שֶׁעָזַרְנוּ לְאִמָּא לְכַבֵּס וּלְגַהֵץ
וְהוּא נִרְאָה חָדָשׁ לְגַמְרֵי וְגָבוֹהַּ וְנוֹצֵץ.

 

אַל תִּתְבַּיֵּש לְסַפֵּר שֶאַתָּה רוֹצֶה

לְהִשָּאֵר אִתָּנוּ, אַבָּא, תִּהְיֶה גִּבּוֹר!

אַל תִּתְבַּיֵּש!

 

את השיר הבא אני מקדישה לכל הילדים שאבא שלהם לא יחזור ובהם בת משפחתי היילי יהושע, כמעט בת שלוש, שאבא שלה, סרן (מיל.) איתי יהושע לחם ונפל בשבת השחורה בקיבוץ בארי.

אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי

לֹא חָזַר הַבַּיְתָה.

אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי

לֹא יַחֲזֹֹר הַבַּיְתָה.

 

אֲבָל אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי

תָּמִיד יִהְיֶה

אַבָּא שֶׁל יוֹחַאי.

כָּכָה אָמְרָה לִי

סַבְתָּא.

וּפַעַם, יְלָדִים בֶּחָצֵר שָׁאֲלוּ אֶת יוֹחַאי:

"אֵיפֹה אַבָּא שֶׁלְּךָ?"

וְהֵם הָיוּ רַעֲשָניִיִם כָּאֵלֶּה וּגְדוֹלִים…

שָׁתַק יוֹחַאי וְחִפֵּשׂ, וְחִפֵּשׂ מִלִּים…

וְזָקַף אֶת הָרֹאשׁ…

וְהִרְכִּין אֶת הָרֹאשׁ…

(יוֹחַאי הוּא רַק בֶּן שָלֹֹש)…

 

וְלִבְסוֹף הוּא, כְּאִלוּ, עָצַם אֶת עֵינָיו

וְאָמַר בְּקוֹל רַךְ וּפִלְאִי:

אַבָּא שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ, עַכְשָׁיו.

אֲנִי

אַבָּא

שֶׁלִּי.

 

 

בסיומו של הספר פרסמה תרצה אתר שיר תמים של תקווה לשלום שכתבה כשהייתה בת שבע. היא סיימה את הספר במילים: 

לְהִתְרָאוֹת בְּסֵפֶר צוֹחֵק,
שֶׁלָּכֶם – תִּרְצָה אֲתָר.

הצילום: דוד אולמר (ויקיפדיה)

בתמונה למטה: תרצה אתר בראשית שנות ה-60. צילום: דוד אולמר, תחת רישיון

הילדים של אוקטובר 23

הילדים של אוקטובר 23
הצילום: ויקיפדיה

הילדים של אוקטובר 23

בְּאֵרי, ניר, עוז ונובה

כל מלחמה מַשְאִירָה חוֹתָם גם על שמות הילדים שנוֹלְדו בזמן המלחמה ואחריה.

גולן במלחֶמֶת ששת הימים; מיה – מלחמת יום הכיפורים; אֵיתָן – אחרי מבצע 'צוק איתן'.

כך כבר קורֶה בימים אלה.

לפי נְתוּנֵי רָשוּת האוּכלוסין וההֲגִירָה, מאז 7 באוקטובר נולדו בישראל יותר מ-17,629 תינוקות.

49 בנים מִתוכָם ובת אחת ‑ זכו לשם עוֹז בעל המַשְמָעוּת הכְּפוּלָה: גם סֵמֶל לגְבוּרה וגם שמָם של הקיבוצים נחל עוז וניר עוז.

הורים ל-34 בנים ול-11 בנות בחרו בשם בְּאֵרִי.

שמות נוספים קשורים גם הם לאֵירוּעֵי המלחמה: שמונה בנים ושתי בנות קיבלו את השם ארז – על שם הקיבוץ, על שם מעבר ארז והמוּצָב הנושא שם זה. חמישה בנים ושלוש בנות נִקְרְאו בשם נִיר, ויש גם דֶקֶל ומָגֵן.

שלוש בנות זָכוּ לשם "נוֹבה". נובה בלטינית פֵּירוּשוֹ – חדשה. 

 

בתמונה: שער קיבוץ בארי. צולם ב-6 בנובמבר 2023, חודש לאחר הטבח שהתחולל בו, ע"י תומר פרסיקו, תחת רישיון

לחיילים באהבה

לחיילים באהבה

לחיילים באהבה

בחזית ההתנדבות

 

ראיינה: ציפי מזר

נכון שכולנו צמאים לשמוע סיפורים מחממי לב בימים אלה?

הינה אחד כזה – אחד מתוך רבים.

בשבת האחרונה פגשנו סוף סוף את בן משפחתנו האהוב רס"ן א. שהגיע לחופשה קצרה בבית לאחר שבועות רבים בחזית עזה.

בין השאר, סיפר לנו א' בהתרגשות על החיבוק שהחיילים מקבלים מהאזרחים. על ההצפה של עוגות וסירים עמוסי כל טוב. ביקשתי ממנו שישלח לי תמונות מ'החזית של ההתנדבות' כדי לפרסם קצת טוב בחדשון.

למוחרת, בשעת ערב מאוחרת, בערב גשום וקר, טלפן אליי א'. בהתרגשות סיפר שהוא בתחנת רענון לחיילים אי שם בגבול עזה. "יש כאן משפחה מקסימה והמון מתנדבים שמפנקים את החיילים, ואפילו ילדה שחוגגת היום בת מצווה כאן. אני שולח לך תמונות. את חייבת לכתוב עליהם. איזה אנשים!!" אמר בהתלהבות.

"תשלח לי את מספר הטלפון של אחד האזרחים שאחראי לפעילות היפה הזו", ביקשתי. והוא שלח, כמובן: דניאל אורקין מרעננה.

בבוקר טלפנתי לדניאל. הצגתי לו את החדשון וביקשתי לשמוע על המיזם היפה של משפחתו.

דניאל עלה מאנגליה לפני כ-20 שנה. בת זוגו עלתה מדרום אפריקה. הם הורים ל-4.

 

כולם מתנדבים

דניאל שמח לספר לחדשון על המיזם של משפחתו:

"זו הייתה יוזמה של בן דודי אוריה אטיאס מנען. אוריה קרא לתחנת הרענון עמי-חי על שם אחיו עמיחי שנפטר לפני שנים אחדות ממחלה. כל עולמו של עמיחי היה נתינה.

אוריה פתח את תחנת הרענון ליד הגבול החל מהיום הרביעי למלחמה. אליו הצטרפו עוד ועוד בני משפחה וחברים מתנדבים מקהילות רבות.

בימים הראשונים הכנו במקום מאות המבורגרים לחיילים. 400 המבורגרים ביום. חיילים רבים עצרו לאכול את ההמבורגרים ובמקום נוצר עומס. צה"ל ביקש מאיתנו לשנות את המודל – כי התקהלות גדולה של חיילים מהווה סיכון ביטחוני. עברנו לסנדביצים. חלק מהם אנחנו מכינים במקומות שונים בארץ ומביאים אותם למקום. אנחנו מגישים כ-2000 סנדביצ'ים טריים מבוקר עד ערב.

אנחנו מגישים עוגות וקפה. בימים הקרים התחלנו להכין מרק חם.

הכנו מנות של מרק חם גם לחיילים שנמצאים בתוך הרצועה. חיילים שבאים לתחנה לפני הכניסה לעזה לוקחים את המנות ומכניסים אותן חמות לחבריהם הנמצאים בתוך הרצועה".

 

בת מצווה עם החיילים

דניאל המשיך לספר: "בתי נועה, שחגגה אתמול בת מצווה, החליטה לחגוג ביום זה עם החיילים במקום ללכת לבית הספר. היא באה איתי לעזור בהכנת טוסטים לחיילים. כששמעו החיילים שיש לה בת מצווה  – הם הרימו אותה על כיסא ושרו לה". "לא נשכח את היום הזה לעולם!", אמר, וסיכם: "מה שמדהים הוא שהם אומרים לנו תודה!".

אומרים שהצבא צועד על קיבתו.

על צה"ל, צבא העם, צריך לומר: הצבא צועד על אַהֲבָתו. אַהֲבַת העם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני מַאֲמִין

אני מַאֲמִין
הצילום: ויקיפדיה

אני מאמין

כאן היה עבר, פה יִהיה עתיד

הקְלישָאָה אומרת שכאשר התוֹתָחִים רוֹעֲמים המוזות שוֹתְקוֹת.

התוֹתָחים רועֲמים בישראל כבר חודש ימים, אך המוזות לא שותקות. הן פּוֹרְצות החוצה ומְבַטְאוֹת את הכְּאֵב ואת התִקְוָוה.

אחד השירים שנוֹצְרו במלחמה הוא השיר: 'אני מאמין' שכתב והִלְחִין אריאל הורוביץ. שיר שהוא כמו תְפילה.

אריאל הורוביץ הוא זַמָר, פִּזְמוֹנַאי ומלחין ישְׂרְאלי. הוא בְּנָהּ של הפִּזְמוֹנָאית נָעֱמִי שֶמֶר, מי שכתבה שירים שנִקשרו למלחמות, ביניהם: ירושלים של זהב, לוּ יְהִי.

על כְּתיבת השיר סיפר אריאל: "כמה ימים אחרי 'השבת השחורה' כתבתי את השיר והִתחלתי לְנַגֵן אותו בהוֹפָעות למְפוּנים, לחיילים ולפְּצוּעים. התְגוּבוֹת שִכְנְעו אותי לְהַקְליט אותו ולְהַעֲלות אותו לרֶשֶת, שָם הוא זָכָה להרבה מאוד שִיתוּפִים ותְגוּבוֹת".

הינה השיר:

 

אֲנִי מַאֲמִין / אריאל הורוביץ

אֲנִי מַאֲמִין

בֶּאֱמוּנָה שְלֵמָה

שֶאֵלֶה השָמַיִים

ושֶזֹֹאת הָאֲדָמָה

 

כָּאן הָיָה עָבַר

פֹּה יִהְיֶה עָתִיד

הֶאֱמַנְתִי פַּעַם

אֲנִי אַאֲמִין תָמִיד

 

וּכְשֶסוּפָה עוֹבֶרֶת

ובֵיתִי רוֹֹעֵד

חוֹזֵר אֵלַיי נִיגוּן יָשָן

שֶבִּזְכוּתוֹ הוּא עוֹֹד עוֹמֵד

 

אֲנִי מַאֲמִין

בֶּאֱמוּנָה שְלֵמָה

גַם בָּעֵינַיִים שֶל אָחִי

אֲנִי מוֹצֵא סִימָן

 

שֶאֲנִי לֹא לְבַד

שֶבְּלִי מִילִים נַגִיד

הֶאֱמַנּו פַּעַם

וְנַאֲמִין תָמִיד

 

וּכְשֶסוּפָה עוֹבֶרֶת

וּבֵיתִי רוֹעֵד

חוֹזֵר אֵלַיי נִיגוּן יָשָן

שֶבִּזְכוּתוֹ הוּא עוֹֹד עוֹמֵד

 

אֲנִי מַאֲמִין

בֶּאֱמוּנָה שְלֵמָה

בִּצְחוֹק הַיְלָדִים

עַל הַדֶשֶא שֶיִצְמַח

 

כָּאן הָיָה עָבַר

פֹּה יִהְיֶה עָתִיד

הֶאֱמַנְתִי פַּעַם

אֲנִי מַאֲמִין תָמִיד

 

בתמונה: דגל ישראל, תחת רישיון נחלת הכלל

נִזְכּוֹר

נִזְכּוֹר
היכל הזיכרון הממלכתי (אתר משה"ב)

נִזְכּוֹר

נִזְכּוֹר את כולם

היום מְצַיְינים מְלֹאת חודש למִתְקֶפֶת הפֶּתַע של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר. חודש למלחמה הנוֹרָאָה שעדיין לא מצאנו לה שם.

כ-1,400 אזרחים ואזרחיות נרצחו; 349 לוחמים ולוחמות נָפְלו; 240 ישראלים וזָרים נחטפו; רבים עדיין נֶעֱדָרים.

והמלחמה נִמְשֶכֶת.

הממשלה טֶרֶם הִכְרִיזָה על יום אֵבֶל לְאומי לְזֵכֶר הנִרצחים והנופלים.

משפָּחות שַכּוּלוֹת רבות וארגונים נוסָפים מְקיימים היום יום אֵבֶל אֶזְרָחִי. טְקָסים ואֵירוּעֵי זיכָּרון מתקיימים בכל רחבֵי הארץ. הערב בשעה 20.30 תִתקיים עצֶרֶת של משפְּחות החטופים והנעדרים ליד מִשְכַּן הכנסת בירושלים.

בהֵיכַל הזִיכָּרוֹן בהר הרצל בירושלים נוספו שמותיהם של 349 חַלְלֵי המלחמה, בהם שוטרים ולוחמֵי שב"כ.

הינה סִרְטוֹן שצוּלַם אתמול במעמד חֲשִׂיפַת שמות החללים.

יְהִי זִכרם בָּרוך!

 

מעמד חשיפת שמות חללי המלחמה בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל. הסרטון: YouTube

בתמונה: היכל הזיכרון הממלכתי מתוך אתר משרד הביטחון

יַחַד או בְּיַחַד?

יַחַד או בְּיַחַד?

יַחַד או בְּיַחַד?

האקדמיה ללשון העברית עונה

באתר האקדמיה ללשון העברית מתפרסמות הצעות רבות לפעילויות להַעֲשָרַת העברית לילדים, לנוער ולכל המשפחה. כְּדַאי!

האקדמיה מְפרסמת באתר גם שאלות ששאל הציבור בימי המלחמה ואת התשובות של האקדמיה.

אנחנו מביאים כאן את השאלות ואת תַקְצִיר התשובות.

יחד או ביחד?

נשאלנו מה עָדִיף – "נעבור את זה ביחד" או "נעבור את זה יחד".

תשובתנו היא ששתי הצורות 'יחד' וגם 'ביחד' תִקְנִיוֹת. אומנם במקרא יש רק "יחד", ואילו את "ביחד" אפשר למצוא רק בספרות חז"ל, ואולם דַי בתֵיעוּד זה כדי לְהתִיר את השימוּש בצֵירוּף "ביחד".

 

האתר מביא  דברים אחדים בנושא: ב' היחס לפני תוארי פועל.

שואלים אותנו לא אחת מה הן הצורות התקניות – יחד או ביחד, חִינֵם או בחינם. תשובתנו היא ששני הזוגות טובים ומְתוֹעָדִים במְקורות.

להלן פירוט הדברים:

אחת הדרכים הרוֹוְחות לִיצירת תוארי פועל בעברית היא הוסָפַת ב' היחס לפני שמות עצם מוּפְשָטים, למשל בנַחַת, בשמחה, בִּשְגָגָה, בכַוָונָה, במהירות, בקַלות, בדיוק, בשקט, בהצלחה, ברצינות. ב' זו עשויה לְהִצְטָרֵף גם לשמות תואר – בטוב, בנְעימים, בִּקְצרה, בגָלוי, בִּמְפוֹרָש וכיו"ב.

ואולם היִיתָכֵן שב' היחס ליצירת תואר הפועל תבוא לפני מילה שֶמִלְכַתְחילה מְשמשת תואר הפועל? האין בכך משום עוֹדְפוּת? ובכן, עיון במְקורות מעלה תֵיעוּד גם לדרך זו.

במקרא לצד מוֹפעים רבים של תואר הפועל מְהֵרָה אנו מוצאים את הצירוף בִּמְהֵרָה; ולצד מופעים רבים של פִּתְאֹם מצוי הצירוף בְּפִתְאֹם. עוד מִזְדַמֵן במקרא הצירוף בִּמְאֹד מְאֹד לצד מְאֹד מְאֹד.

בספרות חז"ל מתועד תואר הפועל בוודאי לצד ודאי, בעל פה לצד על פה, בְּעַל כּוֹרְחו לצד על כורחו ואף בכאן לצד כאן.

ומה בדבר תוארי הפועל ביחד ובחינם?

במקרא מתוֹעָדוֹת פעמים רבות רק הצורות ללא ב' – יחד וחִינָם, ואילו הצירופים ביחד ובחינם עולים בספרות חז"ל.

אין כמובן בדברים אלה כדי ללמדנו שאפשר להוסיף את ה"ב' היְתֵֵרָה" הזאת לכל תואר פועל, אך עצם התיעוד במקורות הקדומים יש בו כדי לְהַכְשִיר את הצירופים ביחד ובחינם גם בעברית של ימינו.

 

'שִבעה' ברבים

נִשאלנו אם למילה "שִבעה" לציון ימי האֵבֶל יש צורת רבים, ואם כן מהי.

תשובתנו: המילה 'שבעה' נתפסת בפי הדוברים כשם עצם בצורת נקבה ("השבעה הייתה עצובה מאוד"), ולפי זה יש לה גם צורת רבים: "שְׁבָעוֹת". מי שמַעֲדִיף לְהִימָנַע מכך יוכל לומר "נִיחומֵי אֲבֵלִים".

 

אזעקה או הזעקה?

לכל אחת משתי המילים מַשְמָעוּת משלה: 'הַזְעָקָה' היא הפעולה, כגון 'הזעקת המשטרה למקום האירוע'. 'אַזְעקה' היא הצלילים המופעלים בשעת סַכָּנָה.

 

שוּבוּ בשלום או שובו לשלום?

נשאלנו אם יש עֲדִיפוּת לאֶחד משני הצירופים.

תשובתנו היא ששתי הדרכים טובות.

הרוצה לִדְבּוֹק בנוסח המִקראי של הברכה יאמר 'שוּבוּ בשלום', והרוצה לאחל על דרך לשון חז"ל יאמר 'חִזרו לשלום'.

ויש המַקְפִּידים לומר תמיד 'לשלום' (אף בשינוי מן המקור המקראי) בעקבות המקובל במסורת היהודית בברכה למי שיוצא לדרך "לך לשלום" (ולא "לך בשלום" הנֶאֱמָר בשעת פרֵדה מן המת).

 

בְשׂוֹרוֹת טובות

נשאלנו אם המילה 'בשורה' והפועל 'לבשר' יכולים לשמש גם להודעה רעה ועצובה.

במקרא מילים אלו משמשות הן להודעות טובות הן להודעות רעות. אומנם רוב הבשורות טובות, אבל יש גם כאלה שלא. ידוע גם הצֵירוף 'בשורת איוב', אך לעומתו הביטויים 'איש בשורה' ו'יום בשורה' הלְקוחים מן המקרא כַּוָונָתָם לטובה.

ויִתקיימו בנו דברי הנביא:

"מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה" (ישעיהו נב, ז).

 

בתמונה: אחת מעמדות ריענון מזון ושתייה לחיילים יוזמה של אנשים פרטיים, ע"י היידן, תחת רישיון

מה קָרָה לנו?

מה קָרָה לנו?

מה קָרָה לנו?

מילים של מִלחמה, כַּעַס, כְּאֵב ודְאָגָה וגם כּוֹח ותִקְוָוה

מֵאז ה'שבת השחורה' אנחנו מְנַסים שוב ושוב להבין מה קרה, איך קרה… 

ואי אפשר להבין… אי אפשר לְהַאֲמִין שזו המְצִיאוּת.

הישְרְאלים כּוֹאֲבים, כּוֹעֲסִים, דוֹאֲגִים. והכְּאֵב והכַּעַס והדְאָגָה גדולים כל כך…

אנחנו רוצים להאמין שיהיה טוב!

אנחנו מְנַסים לְהַבִּיעַ במילים את הרְגָשוֹת שלנו – ולא תמיד מַצליחים. 

אז מה נשמע?

כששואלים אותנו 'מה נשמע?', אנחנו מחפשים תשובה, ועונים:

"כמו כולם"…,  "סָבִיר"…, "סָביר זה ה'בסדר' החדש";

הינה תשובות נוספות שאספנו מכלי התקשורת:

מה נשמע?

  – אני בסדר…

 – אני כאילו…

 – אני לא יודע לענות על השאלה הזאת…

 – משתדלים…

 – אני מתפקדת…

 – אני במצב קשה אך יציב

 – יהיה טוב!

 

אנחנו מִשְתַמשים שוב ושוב במילים שמתָאֲרות את המִלחמה:

מִלְחָמָה, מִתְקָפָה, טֶבַח, מְחַבְּלִים, חִיסוּל

חֲטוּפִים, נִרְצָחִים, הֲרוּגִים, חֲלָלִים, נֶעֱדָרִים, בְּנֵי עֲרוּבָּה, שְבוּיִים, פְּצוּעִים

פִּיקוּד העוֹרֶף, מִקְלָטמָמָ"ד, מֶרְחָב מוּגָן

אַזְעָקָה, אַזְעָקַת אֱמֶת, אזעקת שָוְוא, הַתְרָעָה

כַּטְבָּ"ם, מָלָ"ט, מַזְלָ"ט

פַּצְמָ"ר, כִּיפַּת בַּרְזַל, יֵירוּט

רַמַטְכָּ"ל, דוֹבֵר צה"ל, חַיָילֵי מילוּאִים, צו 8

תִמְרוֹן, תִמְרוּן

פִּינוּי, מְפוּנִים

הִזְדַהוּת

שִגְרָה, שִגְרַת מִלְחָמָה

עֲרָָפֶל, עַרְפֶל קְרָב

מֶחְדָל

 

אנחנו מְחַפְּשִׂים מילים שמְתָאֲרות את גודֶל האָסון:

אָסוֹן, שוֹאָה, קטסטרופה, מֶחְדָל, זְוָועָה, אָיום, נורָא, סִיוּט, לא יֵיאָמֵן

 

אנחנו מַאֲשִימִים, אנחנו מַצְבִּיעִים על האַחְרָאִים, דוֹרשים מהם לָקַחַת אַחְרָיוּת;

 

אנחנו מְנסים לִמצוא מילים שמְתָאֲרות את הרְגשות שלנו:

הֶלֶם, שוֹק, כַּעַס, אַכְזָבָה, אֵבֶל, צַעַר, חֲשָש, דְאָגָה, פַּחַד, חֲרָדָה, מֶתַח, לַחַץ, חוֹסֶר אוֹנִים;

מַבְטיחים לנו: צה"ל מוּכָן, אנחנו חזקים, אנחנו מְאוּחָדִים; נְחַסֵל, נִשְבּוֹר, נְנַצֵח;

האם אנחנו מַאֲמִינִים להַבְטחות? לא בטוח! רבים מאיתנו אִיבְּדו את הבִּיטָחון…

אומרים לנו: עכשיו זה לא הזמן לשאול שאלות, אחרי המלחמה נְחַפֵּש את האַחְרָאִים…,

אבל יש רבים שלא מוּכָנים לִשְתוֹק! הם רוצים לִצְעוֹק עכשיו! 

יש רבים שאומרים שדווקא עכשיו, בזמן מלחמה, אסור לשתוק! מְסוּכָּן לשתוק!

 

אנחנו מְנַסים לְחַזֵק את עַצמנו, לְהִתְעוֹדֵד: יַחַד, יַחַד נְנַצֵחַ, יש לנו עם נִפלא! העם שלנו מְאוּחָד, חָזָק! יש מִתְנַדְבִים רבים כל כך, יש עֶזרה הֲדָדִית מְחַמֶמֶת לב, יש תִקְוָוה; יהיה טוב!

 

אנחנו מְנַהֲלִים שִגְרַת חֵירוּם. מִתְקַשִים לישון בלילות, חולמים לחזור לשִגְרָה רגילה; 

המְפוּנים חולמים על בית…; לאן יַחזרו?

 

אנחנו בּוֹכים, מַזִילִים דִמְעָה, מְחַבְּקִים את המשפחות השכולות; איזה משפחות נפלאות…

כולנו מתפללים לשִחְרוּר החֲטופים, מחזקים את צה"ל במלחמתו הקשה, מִתפללים לִשְלום החיילים; 

 

עוד לא ממש מצאנו שם למלחמה. השם הרִשְמִי שצה"ל נתן למִלחמה הוא 'חַרְבוֹת בַּרְזֶל'. השם הזה לא מַתאים לאֵירוּעַ הגדול שעובר על ישראל. העם נותן לו שמות אחרים: השבת השְחורה, מִלְחֶמֶת סוכות, מִלחֶמֶת שִׂמחת תורה, המלחמה על הבית…

כשהמלחמה תִסְתיים – ההיסטוריה תִבחר את השם למלחמה הנוֹרָאָה הזו.

 

הצילום: ויקיפדיה

בתמונה למעלה: כוחות צה"ל מתכוננים לקראת הכניסה לרצועת עזה, ע"י יואב קרן, תחת רישיון

בתמונה למטה: מראות הרס בקיבוץ בארי מלחמת חרבות ברזל היום הרביעי למלחמה לאחר שביום שבת שמיני עצרת חג סוכות מחבלי ארגון הטרור חמאס פלשו ליישוב וביצעו טבח חסר אבחנה בתושבי הקיבוץ, ע"י קובי גדעון / לשכת העיתונות הממשלתית, תחת רישיון

אימא, כבר מוּתָר לִבְכּוֹת?

אימא, כבר מוּתָר לִבְכּוֹת?
הצילום: ויקיפדיה

אימא, כבר מוּתָר לִבְכּוֹת?

וילנה 1943 – עוטף עזה 2023

 

ההיסטוריה והגוֹרָל והמְציאות יוצְרים לפעמים חִיבּוּרים טרגיים.

הינה אחד החיבורים האלה של המלחמה הזו…

לפני 70 שנה,  ב- 19.10.1945, כתב המשורר נתן אלתרמן את הטור "אימא, כבר מותר לבכות?".

השיר נכתב בְּעִקְבוֹת דברים ששמע אלתרמן מפי המשורר אבא קובנר, שהיה מנהיג פרטיזנים ולוחמים מגטו וילנה.

קובנר סיפר לאלתרמן כי כשחזר לגטו וילנה עם הפרטיזנים היהודים, הרחובות היו רֵיקִים. לְפֶתַע יצאה לִקרָאתָם אישה ובִזְרוֹעוֹתֶיהָ ילדה. כאשר ראתה האם את הפרטיזנים, פָּרְצָה בְּבֶכִי, ואז הילדה שאלה אותה באידיש: "מאמע, כבר אפשר לבכות?"

האֵם סיפרה שהיא ובִתָה בת החמש, שנִראתה כמו ילדה בת שלוש, היו במַַחֲבוֹא בתוך כּוּך למעלה מ-11 חודשים.

כמה ימים אחרי ששמע את הסיפור מאבא קובנר פִּרְסֵם אלתרמן את השיר ב'טור השביעי' בעיתון דבר.

השיר הפך לאַחַד השירים המוכרים המְסַמְלִים את הַשואה. הוא נלמד בבתי הספר.

 

שלומי מתיאס, מוסיקאי ומורה למוסיקה הִלְחִין ושר את השיר המרגש הזה לפני שנים אחדות. 

הוא אף שלח אותו לחברו נתן סלור, נכדו של נתן אלתרמן.

 

7.10.2023

 

שלומי מתיאס ובת זוּגוֹ שַחַר מקיבוץ חוֹלִית נִרְצְחוּ בבֵיתָם בקיבוץ ב'שבת השְחורה' במִתְקֶפֶת הטרור על עוטף עזה. הם הִשְאִירוּ אחריהם שלושה ילדים יְתוֹמִים. בנם רוֹתֶם, בן 16, סיפר שהיה יחד עם הוריו בממ"ד. הוריו הֵגֵנוּ עליו בגוּפָם. אחרי שהוריו נֶהֶרְגוּ רותם הִצְלִיח לְהִימָלֵט ושָׂרַד.

עכשיו כבר מוּתָר לבכות… אי אפשר להפסיק…

 

בתמונה: נתן אלתרמן בשנות ה-40, תחת רישיון: שימוש חופשי

אצלנו בגן

אצלנו בגן
הצילום: Unsplash

אֶצְלֵנוּ בגן

וּבַקִיבּוּץ

 

את החיים שלנו בארץ מְלַוִוים שירים רבים על לוחֲמים ועל נוֹפְלים. שירים הם דרך לְהַבִּיע את הכְּאֵב והצַעַר, לשיר אותם. הם דרך לִזְכּוֹר את מי ששִילְמו בְּחַיֵיהֶם על הרצון שלנו לחיות בארץ הזאת.

אחד השירים האלה הוא השיר "אצלנו בגן".

את השיר כתב והִלְחִין יפתח קרזנר, ובִיצְעָה הזַמֶרֶת שי-לי עטרי. השיר נִכתב בזמן מִבְצע 'צוּק אֵיתָן' ופוּרְסַם ב-23 ביולי 2014.

מֵאז פִּרְסוּמוֹ הָפַך השיר לשיר זִיכָּרוֹן לחַלְלֵי מַעַרְכוֹת ישראל. שרים ומַשְמִיעִים אותו בערבי שִירֵי לוחֲמים ובטְקָסִים מַמלכתיים.

ב'שבת השחורה', 7 באוקטובר 2023, קיבֵּל השיר מַשְמָעוּת קשה נוֹסֶפֶת.

שי-לי עטרי אִיבְּדָה את בַּעֲלָה יַהַב וינר, קוֹלְנוֹעָן מוּכְשָר. יַהַב נֶהֱרַג במִתְקָפָה של המְחַבְּלים על קיבוץ כפר עזה, שבו גָרו.

שי-לי ובִתָם התִינוֹקֶת בת החודש שיָה – שָׂרְדוּ.

הן שָהוּ בממ"ד ללֹא אוכל במשך יותר מִימָמָה. למַזָלָן הרב המְחבלים לא שָמעו את בְּכִי התינוקֶת…

אחרי 27 שעות חוּלְצוּ השתיים על ידי חַיָילֵי צה"ל

למה?!?! למה ככה זה אצלנו?!?!?!

 

 

אֶצְלֵנוּ בַּגַן

מילים ולחן: יפתח קרזנר

אֶצְלֵנוּ בַּגַן יֵש הֲמוֹן יְלָדִים
אֶת חֶלְקָם אֲנִי אוֹהֵב אֶת חֶלְקָם אֲנִי לֹא מַכִּיר
אֲבָל מִי לֹא שָמַע עַל הָאוֹמֶץ שֶל רַן
הוּא הָכִי מָהִיר בַּחוֹל הוּא הָכִי חָזָק בַּגַּן
אֲבָל יֵש לוֹ סוֹד אֶחָד שֶפָּחַד הוּא לְגַלוֹת
שֶהוּא כֹּל כָּך מְאוֹהָב בְּאַחַת הַיְלָדוֹת

אָז בְּלֵילוֹת קָרִים
עִם פָּנָס מִתַחַת לַשְּמִיכָה הֵם מְדַבְּרִים
וְהוּא מְגַלֶה לָה מַה הִיא בִּשְבִילוֹ
כֹּל עוֹלָמוֹ מוּגָן מִתַחַת לַשְּמִיכָה

אֶצְלֵנוּ בַּגַן יֵש הַרְבֵּה חֲבוּרוֹת
יֵש כָּאֵלֶה נֶחְשָבִים יֵש כָּאֵלֶה שֶפָּחוֹת
אֲבָל מִי לֹא שָמַע עַל קוֹפְצֵי הַנַדְנֵדוֹת
מְרִיעִים לָהֶם כַּפַּיִים מְלַמְדִים אוֹתָם לִנְחוֹת
מוּרָמִים עַל נֵס הַדֶגֶל גַאֲווַת כֹּל הָאֵזוֹר
רַק לִפְעָמִים כְּשֶהֵם קוֹפְצִים רָחוֹק הֵם שוֹכְחִים לַחְזוֹר

אָז בְּלֵילוֹת קָרִים
עִם פָּנָס מִתַחַת לַשְּמִיכָה הֵם מְדַבְּרִים
וְהוּא מְגַלֶה לָה מַה הִיא בִּשְבִילוֹ
כֹּל עוֹלָמוֹ מוּגָן מִתַחַת לַשְּמִיכָה

אֶצְלֵנוּ בַּגַן נִפְרָדִים בְּשִׂמְחָה
כִּי הַיוֹם לֹא אָרוֹך וְנִפְגָשִים שוּב מָחָר
חוּץ מֵאֵלֶה שֶפִּתְאוֹם לֹא חוֹזְרִים יוֹתֵר לַגַן
אָמְרוּ לִי שֶהֵם רַק עָבְרוּ דִירָה מֵעֵבֶר לֶעָנָן

אָז בְּלֵילוֹת קָרִים
עִם פָּנָס מִתַחַת לַשְּמִיכָה הֵם מְדַבְּרִים
וְהוּא מְגַלֶה לָהּ מַה הִיא בִּשְבִילוֹ
הִיא בּוֹכָה כְּשֶהוּא מַצִיעַ לָהּ לִהְיוֹת
כֹּל עוֹלָמוֹ בָּעֶרֶב שֶלִפְנֵי הַמִלְחָמָה

אֶצְלֵנוּ בַּגְדוּד יֵש הֲמוֹן יְלָדִים
אֶת חֶלְקָם אֲנִי אוֹהֵב אֶת חֶלְקָם אֲנִי לֹא אַכִּיר

 

איפה הילדים ?!?!

איפה הילדים ?!?!

איפה הילדים ?!?!

דוּבּוֹנִים בכִיכַּר דיזנגוף

בכִיכַּר דיזנגוף בתל אביב הוּצְבוּ עֶשְׂרות בובות דוּבּוֹנים גדולות. הדובונים נוֹשְׂאים שמות ותְמונות של הילדים החֲטוּפִים בעזה. עֵינֵיהֶם מְכוּסוֹת בסְרָטִים שחורים ועל גוּפָם כְּתָמִים של דָם.

מלחמה היא לא משחק ילדים…