רשימת מונחים – חדשון בעברית קלה

אגנס קלטי, אגדת ההתעמלות ההונגרייה-ישראלית, הלכה לעולמה בהונגריה שבוע לפני יום הולדתה ה-104. קלטי זכתה בעשר מדליות בהלסינקי 1952 ומלבורן 1956, חמש מתוכן מזהב, כשייצגה את הונגריה במשחקים האולימפיים.

היא המתעמלת היהודייה הגדולה בכל הזמנים.

בשנת 2017, בגיל 96 היא זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים בספורט ונחשבת ל"אימא של ההתעמלות הישראלית".

תולדות חיים

קלטי נולדה ב-1921 בהונגריה למשפחה יהודית מבוססת.

בגיל ארבע החלה להתאמן בהתעמלות מכשירים במועדון ספורט יהודי.

מגיל 6 עד 17 הקדישה את עיקר זמנה לנגינה בצ'לו. מגיל 16 החלה להתאמן בקביעות בהתעמלות והייתה לאלופת הונגריה.

כשהנאצים הגיעו להונגריה היא נאלצה להסתתר ולאמץ זהות בדויה. היא נישאה נישואים פיקטיביים למתעמל הונגרי. השניים היו נשואים במשך 5 שנים.

אביה ורבים מבני משפחתה הוצאו להורג במחנה ההשמדה אוושויץ. רק אגנס, אימה ודודתה שרדו את השואה.

אחרי המלחמה, בגיל 24, היא חזרה למשטר אימונים מלא. היא זכתה בתואר אלופת הונגריה בהתעמלות; באליפות העולם ברומניה בשנת 1956 זכתה בשלוש מדליות; במשחקים האולימפיים בהלסינקי בשנת 1952 ובמלבורן בשנת 1956 זכתה בעשר מדליות, והפכה לאגדה בחייה.

בזמן אולימפיאדת מלבורן בשנת 1956 התרחש המרד ההונגרי, וקלטי, כמו ספורטאים הונגרים רבים, נשארה באוסטרליה וקיבלה בה מקלט מדיני.

בישראל

בשנת 1957 הגיעה קלטי לישראל למשחקי המכביה החמישית והחליטה לעלות לארץ.

היא הניחה את היסודות לענף התעמלות המכשירים בישראל. היא עבדה במכון וינגייט ושימשה כמאמנת נבחרת המתעמלות של ישראל.

בארץ נישאה בשנת 1959 לרוברט בירו, מורה לחינוך גופני יליד הונגריה שעִברת את שמו לראובן שופט, ולזוג נולדו שני בנים.

באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 קלטי הייתה חלק ממשלחת ישראל לאולימפיאדה, אבל למרבה המזל היא לא נכחה במגורי המשלחת בכפר האולימפי בעת השתלטות המחבלים על הספורטאים הישראלים.

בשנת 1989, אחרי נפילת הקומוניזם בהונגריה, חזרה לבקר שם וזכתה בהוקרה רבה מהמשטר הדמוקרטי החדש.

בגיל 96 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים בספורט.

בשנים האחרונות לחייה שבה להתגורר בהונגריה כדי להיות קרובה לבנה.

: הצילום: ויקיפדיה

בתמונה למעלה: אגנס קלטי, מדגימה שפגט בהגיעה לגיל 98, ע"י Róth Tamás, תחת רישיון

בתמונה למטה: אגנס קלטי מאמנת במכון וינגייט בשנת 1960, ע"י פריץ כהן, תחת רישיון נחלת הכלל

ו׳ בטבת תשפ״ה 06.01.25 15:24

מילים ומושגים

קלטת

קַלֶטֶת – קסטה

השורש: ק.ל.ט

מילים מהשורש: קליטה, מַקלט ׁ(רדיו, טלוויזיה), מִקלָט (מקום בטוח)

הערך קלטת נמצא בידיעות: 09.10.16, 01.12.16, 03.04.18

ג׳ באדר ב׳ תשע״ו 13.03.16 11:25

אנשים

קליגר נח

נֹחַ קליגר

1926 – 2018

330px-Noah_Klieger_en_el_acto_de_conmemoración_del_Día_Internacional_en_Memoria_del_Holocausto_en_Madrid_(2018)

נוח קליגר (ויקיפדיה)

העיתונאי נֹחַ קליגר הלך לעולמו

מ'צעדות המוות' ל'מצעד החיים'

נֹח קליגר, מבכירי העיתונאים ב'ידיעות אחרונות', נפטר ביום חמישי בגיל 92. יומיים קודם לכן עוד פורסם בעיתון טור שכתב, לכבוד חגיגות 79 שנים לידיעות אחרונות. "את רוב חיי, 61 שנים ליתר דיוק, בִּילִיתִי במערכת העיתון. שורד שואה, שחלם לעלות לארץ ישראל ולכתוב בעיתון בשפה העברית. זכיתי", כתב בטור החגיגי.

קליגר נולד בשנת 1926 בשטרסבורג שבצרפת. הוא גדל והתחנך בלוקסמבורג ובבלגיה והיה ספורטאי בנעוריו. כשהגרמנים כבשו את בלגיה, היה פעיל במחתרת והעביר ילדים יהודים דרך צרפת לשווייץ. בשנת 1942 נעצר על ידי הגסטפו ונשלח לאושוויץ. הוא שרד את צעדות המוות. גם בני משפחתו ניצלו.

לאחר המלחמה עלה לישראל על אוניית המעפילים 'אקסודוס'. בקרב נגד הבריטים שהתפתח על הספינה, היה אחד המפקדים.

עיתונאי

למערכת 'ידיעות אחרונות' הצטרף בשנת 1957 ושימש ככתב, עורך מוסף הספורט ועורך חדשות החוץ. פרסם אלפי כתבות בנושא השואה ודיווחים ממשפטי אייכמן ודמיאניוק, ומשפטים אחרים בעולם לפושעים נאציים. הוא זכה לפרסים רבים. ב-1990 התקבל בלוס אנג'לס ל'היכל התהילה' (Hall of Fame) של הספורט היהודי העולמי כמתאגרף באושוויץ וכעיתונאי.

27 פעמים צעד נֹח בראש 'מצעד החיים' הצועד מאושוויץ בכל שנה ביום השואה.

שלושה חלומות

לפני כשנתיים הוזמן לנאום בטקס שנערך באו"ם לציון יום השואה הבינלאומי. בתחילת הנאום הציג את נכדו, שמשרת בחיל הים והגיע לטקס במדים לבנים. "זו הפעם הראשונה שיושב באו"ם חייל ישראלי. יש כמוהו אלפים ורבים שבזכותם המדינה שלנו תהיה קיימת לנצח", אמר. בהמשך סיפר: "הדבר היחידי שיכולנו לעשות באושוויץ באופן חופשי היה לחלום חלומות, בידיעה שלעולם לא נוכל להגשים אותם. היו לי שלושה חלומות: הראשון היה, כמובן, לשרוד את הגֵיהֵנוֹם הזה עֲלֵי אדמות, ואני הייתי משוכנע שאני לא יכול לעשות את זה כי אף יהודי לא הובא לְמחנה זה כדי לשרוד. השני היה לחיות כדי לספר לאנשים רבים ככל האפשר מה שהנאצים עשו ליהודים. במשך 60 שנים אני מדבר על כך בארץ ובכל רחבי העולם. דיברתי כנראה אלפי פעמים, מסידני עד מלטה, מהונג קונג עד דנמרק. והחלום השלישי שלי היה לעזור לַיהודים להשיב את אדמתם, שממנה גורשו לגלות. החלום הזה שלי מומש בישראל, המולדת היהודית ההיסטורית שלנו. אני יכול לומר בגאווה שהשגתי את כל חלומותיי".