בן יהודה אליעזר
אליעזר בן יהודה
1858 – 1922
אליעזר בן-יהודה (פרלמן) נולד ביום כ"א בטבת תרי"ח, 7 בינואר 1858, בעיירה קטנה ליד וילנה
ונפטר בירושלים ביום כ"ו בכסלו תרפ"ג, 16 בדצמבר 1922.
הוא נֶחשָב "מְחַיֵיה השָׂפָה העברית".
כילד למד אליעזר בחדר ואחר כך בישיבה. שם התחיל להתעניין בסִפרֵי חוֹל והחליט ללמוד בגִמנסיה.
כדי להתקבל לגמנסיה לָמַד רוסית בשיעורים פרטיים אצל המורה דבורה יונאס ומאוחר יותר נָשָׂא אותה לאישה.
בשנת 1878 נסע ללמוד רפואה בפריז, אך לאחר שלוש שנים הפסיק את לימודיו, כשֶחָלָה בְּשַחֶפֶת.
בשנותיו בפריז נולד בלבו הרעיון להפוך את העברית, "לשון הקודש" לשפה חיה, שְׂפת היום יום.
הוא דיבר על "שני הדברים שֶבִּלעֲדֵיהֶם לא יהיו היהודים לעם: הארץ והלשון".
בן יהודה עלה לארץ בשנת 1881 והתיישב בירושלים.
בתחילה עבד בעיתון "חבצלת" ובשנת 1884 יסד וערך את העיתונים "מבשרת ציון" ו"הצבי".
בן יהודה היה קַנַאי לשפה העברית. הוא החליט לדבר רק עברית.
כשנולד בנו – בן ציון – דיבר אתו רק עברית.
בן ציון, שהחליף את שמו לאיתמר בן אב"י (ראשי תיבות: אליעזר בן יהודה) נֶחשָב לילד העברי הראשון ששְׂפַת הָאֵם שלו היא עברית.
בן יהודה היה הראשון שדרש ששׂפַת הלימוד בבתי הספר בארץ תהיה עברית. עברית בעברית!
מפעלו לא היה מצליח בלי עזרתם של מורים רבים במושבות שֶלָחֲמוּ יחד אתו את מלחמת השפות והחליטו ללמד רק בעברית ולכתוב ספרי לימוד בעברית.
בן יהודה חידש מילים רבות בעברית וכתב מילון גדול וחשוב – מילון בן יהודה.
המילה הראשונה שחידש : מילון.
היום קשה לנו להבין איך אפשר לחיות ולדבר בעברית בלי:
גלידה, מִסעדה, נקניק, תִזמורת, רכבת, משרד, מגבת, בּוּבָּה, אוֹפניים, מִדרכה, מִברשת,
טַיָיס, נַזֶלֶת ושַפַּעַת…– אלה אחדות מהמילים הרבות שחידש בן יהודה.
חייו האישיים של בן יהודה לא היו קלים: הוא היה חולה, אשתו דבורה ואחדים מילדיהם נפטרו והוא נָשָׂא לאישה את אחותה של דבורה – חֶמדָה.
במלחמתו למען תחִייַת השפה העברית היו לו מתנגדים רבים ביישוב היהודי בארץ של אותם ימים.
בשנת 2012 קבעה ממשלת ישראל את יום הולדתו של בן יהודה – כ"א בטבת, כיום הלשון העברית.
רחובות רבים ובתי ספר רבים נקראים על שמו של בן יהודה.
היישוב אבן יהודה בשרון נקרא על שמו (אבן – ראשי תיבות: אליעזר בן יהודה).