עצמאות – סיפורה של מילה

 

את המילה עַצְמָאוּת חידש איתמר בן אב"י בראשית המאה העשרים. בלשון חכמים רגילים ביטויים דוגמת 'ברשות' עצמו', 'לעצמו', 'בעצמו' המדגישים שעושה הפעולה מבצע אותה בכוחו, לבדו, ללא עזרת אחרים, ונראה שאלה היו ההשראה לחידוש המילה עצמאות.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.




מַסּוֹק – סיפורה של מילה

ההצעה למצוא חלופה עברית למילה הליקופטר הובאה לפני ועדת הקבע של מונחי צה"ל כבר ב־19 בספטמבר 1951. לפני הוועדה עמדו ארבע הצעות: מַסּוֹק ונֶסֶק  – שתי הצעות שנגזרו מן השורש נס"ק, המוכר מן הפועל נָסַק שפירושו 'עלה', 'המריא', וגם בֶּרְגָּף או בֻּרְגָּף  – הלחם של בֹּרֶג ושל עָף, מעין תרגום המונח הליקופטר 'סליל מעופף'. בישיבה נוספת שהתקיימה ב־3 באוקטובר 1951 הוחלט לקבוע את המונח מַסּוֹק.

ואולם, המונח שנקבע כבר בראשית שנות החמישים המתין שנים ארוכות למזלו, ורק בשנות השישים המאוחרות הפך לנחלת הכלל.

מספרים כי כשביקר הנשיא יצחק בן צבי בבסיס חיל האוויר תל נוף בשנת 1957, אחד המארחים הציע לנשיא לראות את ההליקופטרים שבבסיס. הנשיא שאל מדוע אינם משתמשים במונח העברי, וסיפר להם שיש מונח עברי: מסוק. תגובתם הראשונה הייתה צחוק. הם לא הבינו למה נחוץ מונח עברי.

עדות נוספת לאי־קבלתו של ה'מסוק' עולה ממכתב ששלח יצחק בן צבי אל נשיא האקדמיה ללשון העברית בשנת 1962. במכתבו הוא שאל לגורל הצעתו מסוק.

בתשובה למזכירו של בן־צבי, השיבה האקדמיה שהמונח מסוק נקבע כהוראת־שעה בוועדת הקבע למונחי צבא, ויש לאשר אותו במליאת האקדמיה, וזו תעיין בדבר "כשתגיע לדיון במונחי התעופה בכלל".

תשובה זו לא סיפקה את אחיו של בן צבי – אהרן ראובני והוא פנה כעבור כמה ימים לאקדמיה בבקשה לקבוע מונח עברי במקום הליקופטר.

מעורבותו של יצחק בן צבי לאורך כל התקופה בקידום המונח מסוק ומכתבו לאקדמיה בעניין זה מחזקים את הסברה שהוא מחדשהּ של המילה מסוק והוא שהציעהּ לצה"ל.

נראה כי אחיו של בן צבי, אהרן ראובני, הוא שהציע את המונח נֶסֶק – שלא התקבל. שני האחים דחפו את הוועדה למונחי צבא ואת האקדמיה לקבוע חלופה עברית.

 

כדאי לזכור:

במילה מסוק בא דגש בסמ"ך במקום הנו"ן השורשית והמ"ם שלפניה מנוקדת בפתח: מַסּוֹק. הפתח הזה נשמר גם בנטייה: מַסּוֹקִים, מַסּוֹקֵי־.

לעומת זאת המילה הקרובה מָטוֹס גזורה מן השורש טו"ס, והמ"ם מנוקדת בקמץ. ברבים הקמץ משתנה לשווא: מְטוֹסִים, מְטוסי חיל האוויר.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.




מטוס – סיפורה של מילה

 

הצילום: ויקיפדיה

 

בראשית המאה העשרים המטוס לא טס אלא עוֹפֵף, הטיסה נקראה מָעוֹף, והטייס מְעוֹפֵף.

חיים נחמן ביאליק הוא שהציע לייחד לעניין זה את הפועל המקראי טָס שיש בו יסוד של מהירות, וכך קיבלנו את המטוס וגם את המילים טִיסָה, טַיִס, טַיָּס וטַיֶּסֶת (קבוצת מטוסים).

לצד המטוס של ביאליק משמשת עד היום המילה אֲוִירוֹן – חידוש של איתמר בן־אב"י בהשראת המילה הצרפתית המקבילה avion.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.




מכונית – סיפורה של מילה

 

הצילום: אופיס

 

חידוש המכונית העברית מיוחס לאיתמר בן אב"י. תחילה הוא חידש את הצירוף 'עגלה מכונית' – עגלה שהיא מכונה המונעת באופן מכני, אך עד מהרה התקצר הצירוף והיה למכונית.

המילה מְכוֹנִית היא אב טיפוס למילים המציינות כלי תחבורה, למשל: מַשָּׂאִית, טִיּוּלִית, מְכָלִית, כַּבָּאִית.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.

 

 




דרכון – סיפורה של מילה

 

דרכון ישראלי ביומטרי (ויקיפדיה)

 

את המילה דַּרְכּוֹן – מן דֶּרֶךְ – חידש עורך העיתון 'מולד' אפרים ברוידא לבקשת ידידו משה שרת, שר החוץ הראשון של מדינת ישראל. בתקופת ההשכלה שימשו לכך כמה מונחים אחרים, ובהם מַסָּעִית, כְּתַב תִּיּוּר, תְּעוּדַת מַעֲבָר, מִכְתַּב צֵאת וָבוֹא.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.




ממשלה – סיפורה של מילה

 

ממשלת ישראל ה-34 עם נשיא המדינה ראובן ריבלין (ויקיפדיה)

 

בתנ"ך המילה מֶמְשָלָה מציינת 'שלטון', 'שליטה', למשל: "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם [=למשול ביום] וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית). פעם אחת היא מציינת את אנשי השלטון, ככתוב על סנחריב מלך אשור "וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ" (דברי הימים), על פי זה חוּדשה המשמעות המוכרת לנו כיום: חֶבֶר השרים העומד בראש המדינה.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.




שגריר – סיפורה של מילה

 

 

שגריר ישראל באו"ם דני דנון (ויקיפדיה)

בתלמוד הירושלמי מובא משל על שני מלכים ושגריריהם: "מלכו של זה גדול ממלכו של זה ושגרירו של זה גדול משגרירו של זה". לפי הפירוש המקובל שַׁגְרִיר פירושו 'שליח', שכן שִׁגֵּר פירושו 'שילח'.

את החיבור בין השגריר לקונסול – נציג רשמי של המדינה במדינה אחרת, הציע העסקן והעיתונאי חיים מיכל מיכלין במכתב שפרסם בעיתון 'האור' בשנת תרנ"ג, 1893.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.




עיתון – סיפורה של מילה

 

 

עיתון ( SAAR YAACOV לע"מ)

את המילה עיתון הגה אליעזר בן־יהודה, שהיה ממחדשי העיתונות העברית בארץ. חידושו בא להחליף את הצירוף שנהג עד אז – מכתב עיתי, שנגזר גם הוא מן המילה עֵת – 'זמן'. אך הקישור בין עיתון ובין זמן יסודו בטעות: אליעזר ליפמן זילברמן, עורך השבועון העברי הראשון 'המגיד', חידש את מכתב עיתי בהשראת המילה הגרמנית לעיתון Zeitung, הקשורה כביכול ל־Zeit 'זמן'. אך כנראה מקורו האמיתי של המונח הגרמני במילה אחרת: zīdunge  שנעשתה לימים zītunge ואחר tijding – 'מסר', 'חדשה' (כמו tidings באנגלית – 'חדשות' 'ידיעות').

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.




כותרת – סיפורה של מילה

 

עיתונים (SAAR YAACOV לע"מ)

 

בתנ"ך כּוֹתֶרֶת היא מעין כֶּתֶר – ראשו המקושט של עמוד אבן, ואילו בלשוננו היום הכותרות רגילות יותר בראשם של עמודי נייר: כותרת של ספר, כותרת בעיתון וכדומה. מסופר שהמשמעות הזאת של המילה כּוֹתֶרֶת נולדה במערכת עיתון 'דבר' בעצה אחת בין העורך ברל כצנלסון לסופר והעיתונאי יצחק בן־דור.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.




ריאיון – סיפורה של מילה

 

ריאיון עם בנימין נתניהו (OHAYON AVI לע"מ)

 

במשנה נאמר: "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והבכורים והראיון…". ומהו הריאיון? הֵירָאוּת לפני האל בעת העלייה לרגל, ככתוב בתורה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'".

בימי הביניים החלה המילה לשמש בהקשר של חולין לציון עמידה לפני אדם חשוב – מלך או שר.

בעברית החדשה ציינה תחילה המילה פגישה רשמית שנקבעה מראש, ובהמשך התייחדה לשיחה של עיתונאי עם אדם חשוב לצד שימושים אחרים כגון 'ראיון עבודה'. הריאיון של ימינו אינו כרוך בהכרח בראייה, והוא יכול להתקיים גם בטלפון או בהתכתבות.

 

המידע – מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית.