"לקרוא אחרי מותי" 

מכתבו האחרון של סמ"ר עדי ליאון

סמ"ר עדי ליאון נפל בקרבות בצפון רצועת עזה ב-31.10. ארבעה ימים לפני נפילתו, בערב שלפני שהגדוד שלו נכנס לעזה הוא התבקש לכתוב מכתב פרדה.

וכך כתב, בין השאר, במחברת שהיגיעה להוריו אחרי נפילתו. צוואה של איש צעיר, כמעט בן 21…

"לקרוא אחרי מותי" – זה השם שנתן סמ"ר עדי ליאון למחברת שבה כתב את מכתבו האחרון.

וכך פתח את מכתבו: "לא האמנתי שאני אצטרך לכתוב דבר כזה בחיים, ניסיתי לדחות ולדחות אבל הודיעו לנו שמחר נכנסים לעזה ויש מצב שלא נחזור".

"יש לי כמה דברים שאני חייב שתדעו לפני שזה נגמר", הסביר את החלטתו לשבת ולכתוב.

הוא הפנה דברים להוריו, לשתי אחיותיו הצעירות, למשפחתו המורחבת ולחבריו. 

אימא ואבא היקרים

להוריו כתב: "אימא ואבא היקרים, למרות שאני לא מראה לכם הרבה אהבה ולא מקדיש לכם הרבה זמן, תדעו שאני מעריך אתכם כל כך… תמיד דאגתם שיהיה לנו הכול ולא יחסר כלום, ואתם עובדים קשה מאוד בשביל זה. חינכתם אותנו בצורה מדהימה".
עוד כתב: "בתקופה האחרונה לא הייתי כמעט בבית, וגם כשהייתי לא באמת הייתי, אני כל כך מצטער על זה, שלא הקדשתי יותר זמן למשפחה ורק חיפשתי לבלות. בסופו של דבר המשפחה זה הכול, ואתם תמיד קיבלתם אותי כמו שאני. אתם כל עולמי".

אח בכור

לאחותו כתב: "עכשיו את האחות הבכורה. זאת משימה קשה אבל אני בטוח שתעמדי בה כי כזאת את. אחראית, חכמה, דואגת". 

לאחותו בת ה-10 כתב: "אני לא יודע איך ילדה בגילך אמורה לקרוא דבר כזה ואיך תקבלי את זה, אבל תזכרי תמיד שאני אוהב אותך ומתגעגע. ואם תרצי את יכולה לדבר איתי במחשבות, אני אקשיב לך גם מלמעלה".

מקווה שתזכרו אותי

את המכתב סיים עדי במילים האלה:

"אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים, התינוקות והזקנים וכל הנשים שהיו פשוט חסרי אונים מול התופת של החמאס.

זה החינוך שנתנו לי הוריי. בזה אני מאמין.

מקווה שתזכרו אותי".