Browsing Category

עוד נושאים על סדר היום

יום הבחירות – יום שַבָּתוֹן

יום הבחירות – יום שַבָּתוֹן
הצילום: עמוס בן גרשום (לע"מ)

יום הבחירות – יום שַבָּתוֹן

מי כן עובד?

על פי החוק בישראל יום הבחירות לכנסת הוא יום שַבָּתוֹן.

ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 פרסמה הודעה בעניין סוגֵי השֵירותים הציבוריים שֶיִפְעֲלוּ כְּסִדְרָם ביום הבחירות.

הנה הרשימה:

בכל השֵירותים שפּוֹרטו כאן תִינָתֵן לעובדים אפשרות להצביע.

 

בתמונה: העיר נתניה. בצילום, בתי קפה בכיכר העצמאות בעיר. עמוס בן גרשום (לע"מ)

 

ועדת הבחירות לכנסת ה-21

יושב ראש ועדת הבחירות לכנסת ה-21 הוא שופט בית המשפט העליון חנן מלצר. ממלא מקומו הוא שופט בית המשפט העליון ניל הנדל.

חברי הוועדה הם נציגים מטעם סיעת הליכוד, סיעת המחנה הציוני, סיעת הרשימה המשותפת, סיעת יש עתיד, סיעת כולנו, סיעת ש"ס וסיעת הבית היהודי. ​

מילון הבחירות לכנסת

אֲחוּז החֲסימה
אחוז חסימה הוא שיעור (מספר, גודל, אחוז) הקולות הקטן שרשימה חייבת לקבל כדי להיכנס לכנסת. עד הבחירות לכנסת ה-12 היה אחוז החסימה 1%. מהבחירות לכנסת ה-13 ועד לבחירות לכנסת ה-16 היה אחוז החסימה 1.5%, אז  הועלה ל-2%. לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הועלה אחוז החסימה ל-3.25%, וכך הוא כיום. ​

בחירות מקדימות

בחירות מקדימות – פריימריז נערכות במפלגות כדי להרכיב את רשימות המועמדים לבחירות לכנסת.

בחירות ארצִיות

מדינת ישראל ​היא אזור בחירה אחד.

בחירות חֲשָאִיוֹת

זכותו של הבוחר לשמור על חשאיות הצבעתו. הצבעה מאחורי פרגוד במעטפת הצבעה אטומה מבטיחה את הגינות הבחירות ומונעת הפעלת לחץ על הבוחרים. ​

בחירות יַחֲסִיות

משקל רשימה בכנסת הוא יחסי לשיעור המצביעים עבורה בבחירות. ​

בחירות יְשירות

הבוחר מצביע ישירות בעד רשימת מועמדים לכנסת.​

בחירות כלליות

כל מי שרשום בפנקס הבוחרים ראשי להצביע בבחירות. ​

בחירות שָווֹת

לכל בוחר קול אחד ומשקל הקולות שווה. לכל הרשימות הזדמות שווה להתמודד. ​

בעלֵי זְכות בחירה

כל האזרחים בני 18 ומעלה הם בעלי זכות בחירה לכנסת בלי הבדל דת, מין.

גוּש

קבוצת סיעות בכנסת שיש להן אידיאולוגיה דומה. למשל: גוש הימין, גוש השמאל, גוש המרכז.

הודעה לבוחר

כל אזרח בעל זכות בחירה מקבל לביתו בדואר הודעה לבוחר ובה כתובת הקלפי שבה הוא מצביע ומספרה. גם אזרח שלא קיבל הודעה כזו יבוא לקלפי ביום הבחירות עם תעודת זהות.

הֶסְכֵּם עוֹדָפִים

הסכם עודפים הוא הסכם שנחתם בין שתי רשימות לפני הבחירות. ההסכם קובע כי מפלגה שתזכה בבחירת בעודף גדול יותר של קולות מבין שתיהן (לאחר חלוקת המנדטים הראשונה), תקבל את עודף הקולות של המפלגה השנייה. הסכם עודפים יכול להבטיח ברוב המקרים עוד מנדט אחד לאחת משתי המפלגות שחתמו על הסכם עודפים ביניהן. הסכם עודפים צריך להיחתם ולהתפרסם לפני הבחירות.

ועדת הבחירות המרכזית

הגוף המנהל את הבחירות. תפקידי הוועדה: להכין את הבחירות, לספור את הקולות ולהודיע על תוצאותיהן. הרשימות המתמודדות בבחירות חייבות להגיש רשימות מועמדיהן לוועדת הבחירות.
בוועדה מיוצגות הסיעות. יושב-ראש הוועדה הוא שופט מכהן בבית המשפט העליון.

ועדת קלפי

בכל קלפי יושבת ביום הבחירות ועדה שבה נציגים של הרשימות המועמדות. תפקיד הוועדה לשמור שהבחירות בקלפי יתנהלו לפי החוק.

חֲבִירָה

שתי מפלגות שמתחברות זו לקראת הבחירות.

חוק הבחירות לכנסת

החוק עוסק בכל ההבטים הארגוניים והחוקיים של ניהול הבחירות.
החוק קובע את העקרונות שעל-פיהם נקבעים אזורי הבחירה ואזורי הקלפיות, ומוקמות ועדות הבחירות. ההצבעה בבחירות מתקיימת בתחומי המדינה (לרבות יישובים יהודיים באזורי יהודה ושומרון). רשאים להצביע גם ימאים השוהים בכלי שיט ישראלי שבו לפחות 14 ימאים ישראלים, שליחים בחו"ל שהם עובדי המדינה, עובדי קרן קיימת, קרן היסוד והסוכנות היהודית.

​חוק המפלגות

החוק מגדיר מפלגה כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים". כדי לייסד מפלגה "מאה בני-אדם או יותר, שהם אזרחי ישראל בגירים ותושביה" רושמים אותה בפנקס המפלגות, אצל רשם המפלגות. "לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה:
1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
2. הסתה לגזענות;
3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
4. יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות".
מפלגה רשומה היא תאגיד, יש לה תקנון שהיא חייבת לפעול לפיו, וחובה עליה שיהיו בה המוסדות הבאים: מוסד מרכזי (בדרך כלל מרכז), גוף המופקד על ניהול ענייני המפלגה ועל ביצוע החלטות (בדרך כלל לשכה, או מזכירות), מוסד לביקורת פנימית וכן כל מוסד אחר שייקבע בתקנון המפלגה. אסורה על מפלגה פעילות כלכלית עסקית. מפלגות חייבות לנהל ספרי חשבונות, מאזנים ודו"חות.

חוק יְסוד – הכנסת

חוק-יסוד: הכנסת הוא חוק-היסוד שבו כלולים העקרונות שבבסיס הבחירות הדמוקרטיות בישראל. בחוק נקבע שהבחירות לכנסת תהיינה כלליות, ארציות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.
חוק-היסוד מעניק את הזכות לבחור לכל אזרח שמלאו לו 18 וכן את הזכות להיבחר לכל אזרח שמלאו לו 21 שנים, בסייגים מסוימים שנקבעו בחוק-היסוד: כך למשל, מי שהורשע בפסק דין פלילי, ובית משפט דן אותו לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימות המועמדים טרם חלפו 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו האמור (אלא אם כן קבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העברה שעבר משום קלון) לא יכול להתמודד בבחירות לכנסת; בחוק-היסוד רשימה של בעלי תפקידים ציבוריים שלא יכולים להיות מועמדים לכנסת – ובהם: נשיא המדינה, רב ראשי, שופט מכהן, דיין מכהן, מבקר המדינה, הרמטכ"ל, רבנים וכוהני דת אחרים המקבלים שכר, ועובדי מדינה וקציני צבא בכירים, אלא אם כן פרשו מתפקידם בתוך פרק זמן מסוים לפני מועד הבחירות כקבוע בחוק. כמו כן נאמר שלא יכולה להתמודד בבחירות רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שוללת את האופי הדמוקרטי של המדינה או מסיתה לגזענות או תומכת במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

חוק מִימוּן מפלגות

חוק מימון מפלגות עוסק במימון שמקבלת מפלגה מהמדינה: כסף שמפלגות מקבלות בין בחירות לבחירות ומימון מיוחד שמקבלות מפלגות לקראת הבחירות. החוק קובע את הקריטריונים לקבלת מימון המפלגות מאוצר המדינה ומגביל את מקורות המימון של המפלגות ממקורות אחרים. החוק קובע את התנאים שבהם יכולה מפלגה לקבל הלוואות ואת סכום התרומה שמותר לתורמים לתרום ולמפלגות לקבל. החוק קובע גם למי מותר לתרום. כך למשל – תרומות המתקבלות בעילום שם אינן חוקיות, אין לקבל תרומות מתאגיד ועוד. המימון שתקבל מפלגה מאוצר המדינה מחושב על בסיס מספר חברי הכנסת שיש לסיעה שלה בכנסת הנוכחית, או מספר חברי הכנסת שבהם זכתה בבחירות.

יַחְדָה ונֶגְדָה

המפלגות בכנסת מתחלקות לקואליציה ואופוזיציה. לאחרונה נקבעו להן מילים בעברית: הקואליציה היא יחדה והאופוזיציה היא נגדה. נכון לעכשיו, המילים החדשות עדיין לא הצליחו להיכנס לשימוש יומיומי בשפה. משתמשים בהן בעיקר במהדורות החדשות ברדיו.

ימין, מרכז, שמאל

מחלקים את המפלגות לפי האידיאולוגיה שלהן למפלגות ימין, מפלגות מרכז, מפלגות שמאל.

כלכלת בחירות (election economy)
מונח כלכלי-פוליטי המתאר צעדים כלכליים שהממשלה עושה כאשר המדינה בתקופה שלפני בחירות קרובות. צעדים אלה נועדו להיטיב עם העם (לדוגמה: הקלות במִסים). במילים אחרות: מדיניות כלכלית שאינה על פי צורכי המשק, אלא על פי צורכי הקלפי.

מִפלגה, סיעה, רְשימה

המפלגות מרבות לדבר על אחדות העם, אבל השורש של המילה מפלגה, פ.ל.ג, מצביע דווקא על חילוק, על ההפך מאיחוד. החוק הישראלי קובע כללים ברורים להקמת מפלגות ורישומן אצל רשם המפלגות. רק מפלגות שעומדות בחוקים ובכללים שנקבעו יכולות להתמודד לכנסת ולהגיש רשימת מועמדים.

רשימת מועמדים שהצליחה ונבחרה לכנסת הופכת לסיעה. המפלגה או המפלגות המרכיבות אותה ממשיכות להתקיים כמפלגות מחוץ לכנסת וחברי הרשימה שנכנסו לכנסת הם הסיעה שמייצגת את המפלגה.

מִדְגָם

בסטטיסטיקה, מדגם הוא קבוצה קטנה המהווה מודל לאוכלוסייה גדולה יותר שאליה היא משתייכת.

ביום הבחירות עורכים בכל אחד מערוצי הטלוויזיה בישראל מדגם שמנסה לנבא

(לדעת מראש) מה יהיו תוצאות האמת. תוצאות המדגם מתפרסמות מיד עם

סגירת הקלפיות.

הניסיון מלמד כי תוצאות המדגמים בעבר היו דומות מאוד לתוצאות האמת.

מַהפָּך

שינוי גדול בתוצאות של הבחירות לעומת הבחירות הקודמות.

המונח נולד בבחירות של שנת 1977. בליל הבחירות, כאשר התברר שהשלטון בישראל עובר בפעם הראשונה בהיסטוריה מהשמאל לימין, פתח חיים יבין את מהדורת החדשות בטלוויזיה במילים: גבירותיי ורבותיי – מהפך!

מועמדים

אזרחים שרוצים להיבחר לכנסת. בכל רשימה יכולים להיות 120 מועמדים.

מימון מפלגות

כסף שהמפלגות מקבלות מהמדינה כדי לממן (לשלם) את מסע הבחירות שלהן.

מַסַע בחירות

קמפיין

מעטָפות כפולות

רבים מבעלי זכות ההצבעה אינם מסוגלים להצביע בקלפי שאליה שובצו, משום שהם נשלחו על ידי המדינה לחו"ל, או נמצאים בבסיס צבאי מרוחק מביתם וכדומה. הצבעה במעטפות כפולות היא שיטת הצבעה שנועדה לאפשר לבעל זכות הצבעה להצביע שלא בקלפי הסמוכה למקום מגוריו, תוך שמירה על חשאיות ההצבעה מחד גיסא, ומניעת הצבעה כפולה, מאידך גיסא.

ההצבעה במעטפה כפולה נעשית כמו הצבעה רגילה. המצביע מכניס אתפתק ההצבעה לתוך מעטפה אטומה. אך בניגוד להצבעה רגילה, שבה המעטפה האטומה מוכנסת ישירות לקלפי, היא מוכנסת לתוך מעטפה נוספת שעליה נרשמים פרטי הזיהוי של המצביע. מעטפות אלו אינן נספרות בקלפי שבה נערכת ההצבעה, אלא מועברות כולן לאתר ספירת הקולות של ועדת הבחירות המרכזית. בוועדת הבחירות המרכזית מוודאים תחילה שהמצביע שמספר הזהות שלו מופיע על המעטפה לא הצביע כבר בקלפי אחרת. בשלב שני מוציאים את המעטפה האטומה עם פתק ההצבעה ומערבבים אותה עם מעטפות אחרות. לאחר מכן סופרים את הקולות של כל המצביעים כמו בקלפי רגילה.

מִפלגה

על-פי חוק המפלגות, מפלגה היא "חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים."
יש בחוק כללים ברורים לגבי הקמת מפלגות, רישומן אצל רשם המפלגות, מוסדותיהן, נכסיהן, פעילויותיהן, מימונן וכו'. החוק גם קובע סייגים לרישום מפלגה והם: אסור שבין מטרותיה או מעשיה יהיו שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או הסתה לגזענות, ואסור שתהווה הסוואה לפעילות בלתי חוקית כלשהי.
רק מפלגות רשאיות להגיש רשימת מועמדים.

מצביעים

האזרחים הבוחרים. בעברית: מצביעים ל… מצביעים בעד… מצביעים עבור רשימה…

מַצָע

מסמך ובו האידיאולוגיה והתכנית של הרשימה. (מה המפלגה מציעה לעשות בכנסת).

מקום

מנדט בכנסת. וגם: מקום ברשימה לכנסת (מקום ראשון, מקום שני,

מקום 120, מקום ריאלי, מקום לא ריאלי).

מִתְנַדְנדִים

בוחרים שאינם יודעים עד הרגע האחרון למי להצביע.

סיעה

רשימת מועמדים שנבחרה לכנסת הופכת בכנסת לסיעה. המפלגה או המפלגות המרכיבות אותה ממשיכות להתקיים כמפלגות מחוצה לכנסת. על-פי החוק למימון מפלגות, הן זכאיות למימון נפרד המחושב על בסיס מספר חברי הכנסת המכהנים מטעמן.
ועדת הכנסת יכולה, לאחר הבחירות, להכיר בסיעה חדשה, שהתפצלה מסיעה קיימת או בסיעה חדשה המורכבת מחברי כנסת שהיו חברים בסיעות אחרות. החוק החוק קובע סייגים להכרה בסיעות חדשות.

סְפירת קולות

אחרי שסוגרים את הקלפיות מתחילים לפתוח את המעטפות ולספור את הקולות: כשמסיימים את ספירת הקולות בכל הקלפיות, מפרסמים את התוצאות של הבחירות.

סֶקֶר

משאל סטטיסטי שבודק את דעת הקהל . סקרי בחירות בודקים איך האזרחים מתכוונים להצביע ביום הבחירות.

פנקס הבוחרים

פנקס הבוחרים הוא רשימת בעלי זכות הבחירה לכנסת. משרד הפנים עורך ומעדכן אותו דרך קבע. הפנקס נסגר 54 יום לפני יום הבחירות, ורשומים בו כל אזרחי המדינה שימלאו להם 18 עד ליום הבחירות.

פְּתקים

פיסות נייר קטנות. על כל אחד מהפתקים כתוב שם מועמד או שם רשימה או אותיות הרשימה. הפתקים נמצאים מאחורי פרגוד (מסך, וילון) בחדר הקלפי. הבוחר מכניס לכל מעטפה שקיבל את הפתק שבחר להכניס.

פתק לבן

פתק שאין עליו שם ואות של רשימה. מי שאינו רוצה לבחור ברשימה כלשהי רשאי להכניס פתק לבן למעטפה. מי שבוחר ברשימה שהפתק שלה אינו נמצא בין הפתקים בקלפי שלו, רשאי לכתוב בכתב ידו את שם הרשימה ואת האות שלה ולהכניס את הפתק למעטפה.

קולות

לכל אזרח שהצביע יש קול אחד בבחירות.

קולות כְּשֵרים

הקולות של המצביעים שהצביעו לפי החוק.

קולות פסולים

הקולות של המצביעים שנפסלו כי הצביעו שלא לפי החוק (למשל: מעטפה שהיו בה כמה פתקים של כמה רשימות – נפסלת).

קולות צָפִים

בעלי זכות בחירה שעדיין לא החליטו בעד מי להצביע.

קַלְפִּי

קופסה, תיבה שבה שם הבוחר את המעטפה אחרי שהכניס לתוכה את פתק ההצבעה. גם מקום ההצבעה נקרא קלפי. לכל קלפי- מספר. קלפיות רבות ממוקמות בבתי ספר.

רשימת מועמדים

בבחירות לכנסת משתתפות רשימות מועמדים. רשימה חייבת להיות מורכבת מלפחות מפלגה רשומה אחת, אם כי רשימה יכולה לכלול כמה מפלגות רשומות. רשימה יכולה גם לכלול בתוכה אישים ותנועות שאינם רשומים כמפלגות. ​

שַבָּתוֹן

יום הבחירות הוא יום שבתון. שירותי תחבורה ושירותים ציבוריים אחרים פועלים כסדרם.

שיעור הצבעה

אחוז בעלי זכות הבחירה שהצביעו בבחירות. שיעור הצבעה גבוה;  שיעור הצבעה נמוך.

שִרְיוּן

שריון הוא הבטחת מקום ברשימתה של מפלגה המתמודדת בבחירות לנציגיה של מפלגה מסוימת המתמודדת במסגרת אותה רשימה, למגזר מסוים, לאדם מסוים או לבעל תפקיד מסוים.

תעמולת בחירות

תעמולה – פרופגנדה

תשדירים, תשדירי תעמולה, תשדירי בחירות

תשדירי בחירות ברדיו ובטלוויזיה

 

שיטת הבחירות בישראל

שיטת הבחירות בישראל

הבחירות בישראל הן כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות, יחסיות (הסבר המונחים – בהמשך).

בישראל חברי הכנסת אינם נבחרים ישירות אלא באמצעות רשימות המייצגות מפלגות. כדי להיכנס לכנסת, רשימה שהשתתפה בבחירות צריכה לעבור את אחוז החסימה שהוא כיום 3.25%.
הכנסת נבחרת לתקופה של ארבע שנים, אך היא רשאית להתפזר לפני תום התקופה על-ידי חקיקת חוק לפיזור הכנסת, הקובע גם את מועד הבחירות הבאות. הכנסת מתפזרת אחרי פחות מארבע שנים גם במקרים נוספים: אם הכנסת לא אישרה את תקציב המדינה בתוך שלושה חודשים מתחילת שנת התקציב או אם ראש הממשלה ממליץ ונשיא המדינה מסכים, לפזר את הכנסת כי קיים בה רוב המתנגד לממשלה ולכן הממשלה אינה יכולה לתפקד באופן תקין.

 

הבחירות בישראל הן כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.

כלליות: לכל אזרחי המדינה בני 18 ומעלה הזכות לבחור.

ארציות: הארץ כולה היא אזור בחירות אחד.

ישירות: האזרחים בוחרים את חברי הכנסת. (ולא כמו בשיטה העקיפה, שבה בוחרים האזרחים בגוף בוחר, והגוף הזה בוחר בנושאי התפקיד, כמו, למשל, בבחירת נשיא בארצות-הברית).

שוות: לכל בוחר קול אחד. כל הבוחרים שווים בכוחם להשפיע בבחירות.

חשאיות: ההצבעה היא אישית וסודית; כל מצביע נכנס לתא מבודד, המסתיר את הבוחר בזמן שהוא מכניס למעטפה את הפתק של הרשימה שהוא בוחר. את המעטפה הבוחר מכניס לתוך תיבה – קלפי. המעטפה אטומה. לא רואים מה יש בה ולא רשומים עליה שם הבוחר או פרטים אחרים עליו.

יחסיות (פרופורציונליות): אחרי הבחירות בודקים איזה אחוז מהקולות קיבלה כל רשימה. לפי אחוז זה מקבלת הרשימה את מספר המנדטים שלה בכנסת.

חוק יסוד – הכנסת

חוק יסוד: הכנסת הוא חוק היסוד שבו כלולים העקרונות שבבסיס הבחירות הדמוקרטיות בישראל. בחוק נקבע שהבחירות לכנסת יהיו כלליות, ארציות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.
חוק היסוד מעניק את הזכות לבחור לכל אזרח שמלאו לו 18 שנים וכן את הזכות להיבחר לכל אזרח שמלאו לו 21 שנים, בסייגים מסוימים שנקבעו בחוק היסוד: כך למשל, מי שהורשע בפסק דין פלילי, ובית משפט דן אותו לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימות המועמדים טרם חלפו 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו האמור (אלא אם כן קבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העברה שעבר משום קלון) לא יכול להתמודד בבחירות לכנסת.

בחוק היסוד רשימה של בעלי תפקידים ציבוריים שלא יכולים להיות מועמדים לכנסת – ובהם: נשיא המדינה, רב ראשי, שופט מכהן, דיין מכהן, מבקר המדינה, הרמטכ"ל, רבנים וכוהני דת אחרים המקבלים שכר, ועובדי מדינה וקציני צבא בכירים, אלא אם כן פרשו מתפקידם בתוך פרק זמן מסוים לפני מועד הבחירות כקבוע בחוק.

החוק קובע שלא יכולה להתמודד בבחירות רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שוללת את האופי הדמוקרטי של המדינה או מסיתה לגזענות או תומכת במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

חוק הבחירות לכנסת

החוק עוסק בכל ההבטים הארגוניים והחוקיים של ניהול הבחירות.
החוק קובע את העקרונות אשר על פיהם נקבעים אזורי הבחירה ואזורי הקלפיות, ומוקמות ועדות הבחירות.

ההצבעה בבחירות מתקיימת בתחומי המדינה (לרבות יישובים יהודיים באזורי יהודה ושומרון).

בחו"ל רשאים להצביע רק אזרחי ישראל שהם ימאים השוהים בכלי שיט ישראלי שבו לפחות 14 ימאים ישראלים, שליחים בחו"ל שהם עובדי המדינה, עובדי קרן קיימת, קרן היסוד והסוכנות היהודית.

חוק המפלגות

החוק מגדיר מפלגה כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים". כדי לייסד מפלגה "מאה בני-אדם או יותר, שהם אזרחי ישראל בגירים ותושביה" רושמים אותה בפנקס המפלגות, אצל רשם המפלגות. "לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה:
1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
2. הסתה לגזענות;
3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
4. יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות".
מפלגה רשומה היא תאגיד, יש לה תקנון שהיא חייבת לפעול לפיו, וחובה עליה שיהיו בה המוסדות הבאים: מוסד מרכזי (בדרך כלל מרכז), גוף המופקד על ניהול ענייני המפלגה ועל ביצוע החלטות (בדרך כלל לשכה, או מזכירות), מוסד לביקורת פנימית וכן כל מוסד אחר שייקבע בתקנון המפלגה. אסורה על מפלגה פעילות כלכלית עסקית. מפלגות חייבות לנהל ספרי חשבונות, מאזנים ודו"חות.

חוק מימון מפלגות

חוק מימון מפלגות עוסק במימון שמקבלת מפלגה מהמדינה: כסף שמפלגות מקבלות בין בחירות לבחירות ומימון מיוחד שמקבלות מפלגות לקראת הבחירות. החוק קובע את הקריטריונים לקבלת מימון המפלגות מאוצר המדינה ומגביל את מקורות המימון של המפלגות ממקורות אחרים. החוק קובע את התנאים שבהם יכולה מפלגה לקבל הלוואות ואת סכום התרומה שמותר לתורמים לתרום ולמפלגות לקבל. החוק קובע גם למי מותר לתרום. כך למשל – תרומות המתקבלות בעילום שם אינן חוקיות, אין לקבל תרומות מתאגיד ועוד. המימון שתקבל מפלגה מאוצר המדינה מחושב על בסיס מספר חברי הכנסת שיש לסיעה שלה בכנסת הנוכחית, או מספר חברי הכנסת שבהם זכתה בבחירות.

מילון הבחירות לרשויות המקומיות

בעלי זכות בחירה

בבחירות לרשות מקומית זכאי להצביע מי שמלאו לו 17 עד ליום הבחירות והוא רשום בפנקס הבוחרים כתושב של אותה רשות.

הודעה לבוחר

כל אזרח בעל זכות בחירה מקבל לביתו בדואר הודעה לבוחר ובה כתובת הקלפי שבה הוא מצביע ומספרה. גם אזרח שלא קיבל הודעה כזו יבוא לקלפי ביום הבחירות עם תעודת זהות או תעודה מזהה אחרת שיש בה תמונה.

 

ועדת קלפי

בכל קלפי יושבת ביום הבחירות ועדה שבה נציגים של הרשימות המועמדות. תפקיד הוועדה לשמור על כך שהבחירות בקלפי יתנהלו לפי החוק.

רשימה

קבוצת אנשים שרוצים להיבחר בבחירות לרשות מקומית.

מועמדים

אזרחים שרוצים להיבחר בבחירות.

מסע בחירות

קמפיין

מצביעים

האזרחים הבוחרים. בעברית: מצביעים ל… מצביעים בעד… מצביעים עבור רשימה…

מצע

מסמך ובו האידיאולוגיה והתוכנית של הרשימה או של המועמד. (מה הרשימה או המועמד מציעים לעשות ברשות המקומית).

מתנדנדים

בוחרים שאינם יודעים עד הרגע האחרון למי להצביע.

ספירת קולות

אחרי שסוגרים את הקלפיות מתחילים לפתוח את המעטפות ולספור את הקולות: כשמסיימים את ספירת הקולות בכל הקלפיות, מפרסמים את התוצאות של הבחירות.

סקר

משאל סטטיסטי שבודק את דעת הקהל . סקרי בחירות בודקים איך האזרחים מתכוונים להצביע ביום הבחירות.

פתקים

פיסות נייר קטנות. על כל אחד מהפתקים כתוב: שם מועמד או שם רשימה או אותיות הרשימה. הפתקים נמצאים מאחורי פרגוד (מסך, וילון) בחדר הקלפי. הבוחר מכניס לכל מעטפה שקיבל את הפתק שבחר להכניס.

פתקי הצבעה בבחירות המקומיות בירושלים ב-2008 (ויקיפדיה)

פתק לבן

פתק שאין עליו שם ואות של רשימה. מי שאינו רוצה לבחור ברשימה כלשהי רשאי להכניס פתק לבן למעטפה. מי שבוחר ברשימה שהפתק שלה אינו נמצא בין הפתקים בקלפי שלו, רשאי לכתוב בכתב ידו את שם הרשימה ואת האות שלה ולהכניס את הפתק למעטפה.

קולות

לכל אזרח שהצביע יש קול אחד בבחירות.

קולות צפים

בעלי זכות בחירה שעדיין לא החליטו בעד מי להצביע.

קולות כשרים

הקולות של המצביעים שהצביעו לפי החוק.

קולות פסולים

הקולות של המצביעים שנפסלו כי הצביעו שלא לפי החוק (למשל: מעטפה שהיו בה כמה פתקים של כמה רשימות – נפסלת).

קלפי

קופסה, תיבה שבה שם הבוחר את המעטפה אחרי שהכניס לתוכה את פתק ההצבעה. גם מקום ההצבעה נקרא קלפי. לכל קלפי- מספר. קלפיות רבות ממוקמות בבתי ספר.

 

קלפי מאחורי פרגוד הצבעה (ויקיפדיה)

רשות מקומית

עירייה, מועצה מקומית, מועצה אזורית

רשימה

קבוצת אנשים שרוצים להיבחר בבחירות לרשות מקומית.

שבתון

יום הבחירות הוא יום שבתון. שירותי תחבורה ושירותים ציבוריים אחרים פועלים כסדרם.

שיעור הצבעה

אחוז בעלי זכות הבחירה שהצביעו בבחירות. שיעור הצבעה גבוה;  שיעור הצבעה נמוך.

תעמולת בחירות

תעמולה – פרופגנדה

הבחירות לרשויות המקומיות

הבחירות לרשויות המקומיות
קלפי מאחורי פרגוד הצבעה (ויקיפדיה)

הבחירות לרשויות המקומיות 

יום שלישי 30 באוקטובר 

הבחירות לרשויות המקומיות בישראל יתקיימו ביום שלישי, 30.10.2018, כ"א בחשוון תשע"ט.

על פי החוק, בחירות לרשויות המקומיות מתקיימות בכל חמש שנים, ביום ג' השלישי לחודש חשוון.

החוק קובע כי עירייה או מועצה של רשות מקומית תיבחר בבחירות כלליות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.​

לראשונה יתקיימו הבחירות למועצות האזוריות, לעיריות ולמועצות המקומיות באותו המועד.

יום שבתון

יום הבחירות יהיה יום שבתון. שירותי תחבורה ושירותים ציבוריים אחרים יפעלו כסדרם.

שעות ההצבעה

הקלפיות יהיו פתוחות להצבעה ביום הבחירות מ-7:00 בבוקר עד 22:00 בלילה.

ברשות מקומית שמספר הזכאים להצביע בה אינו עולה על 350, הקלפי תהיה פתוחה מ-7:00 בבוקר עד 20:00 בערב.

מי שהגיע לקלפי בשעות ההצבעה יהיה זכאי להצביע גם אם הצבעתו התעכבה עד אחרי סיום שעות ההצבעה.

הקלפי תיסגר לפני שעת הסגירה שנקבעה אם כל מי שזכאים להצביע בה הצביעו.

מי זכאי להצביע

בבחירות לרשות מקומית זכאי להצביע מי שמלאו לו 17 עד ליום הבחירות והוא רשום בפנקס הבוחרים כתושב של אותה רשות עד יום 20.09.2018.

הודעה לבוחר

הודעה לבוחר נשלחת לכל בעלי זכות הבחירה בישראל לא יאוחר מהיום ה-21 שלפני יום הבחירות, לכתובת המעודכנת בפנקס הבוחרים.

בהודעה מופיעים שם הבוחר, כתובתו ופרטי הקלפי שבה יצביע: כתובתה, מיקומה והאם היא נגישה לאנשים המוגבלים בניידות.

 

 

בדיקת הזכאות להצביע ומיקום הקלפי

ניתן להתקשר למרכז המידע בטלפון 1800-222-290.

לצורך זיהוי הפונה יש להקיש את מספר תעודת הזהות ולאחר מכן את התאריך שבו הונפקה התעודה (התאריך מצוין על גבי תעודת הזהות).

אפשר לבדוק זכאות גם באתר משרד הפנים.

מהו מסמך מזהה

יש להביא לקלפי מסמך מזהה. זיהוי הבוחר ייעשה באמצעות אחת מארבע התעודות הבאות הכוללות בתוכן תמונה של הבוחר:

1.תעודת הזהות של הבוחר;

2.דרכון ישראלי תקף של הבוחר;

3.רישיון נהיגה ישראלי תקף של הבוחר;

4.תעודה צבאית אישית תקפה.

שימו לב!

ההודעה לבוחר – אינה מהווה תחליף למסמך הזיהוי.

אין חובה לבוא למקום הקלפי עם הספח של תעודת הזהות או עם ההודעה לבוחר.

לא ניתן להצביע באמצעות הספח בלבד של תעודת הזהות!

מלווה למצביע

מצביע שאינו מסוגל לבצע את הפעולות הפיזיות בתא ההצבעה לבדו בגלל נכות או מחלה, רשאי להגיע עם מלווה שיעזור לו בהצבעה. המלווה אינו יכול להיות מנהל או עובד במוסד שבו שוהה המצביע, או חבר בוועדת הקלפי.

שימו לב!

בוחר שאינו יודע את השפה העברית אינו רשאי להביא עמו מלווה להצבעה!

הצבעה של מוגבלים בניידות

אנשים המוגבלים בניידותם זכאים להצביע בקלפי נגישה.

איך מצביעים

בתמונה: פתקי הצבעה בבחירות המקומיות בירושלים ב-2008 (ויקיפדיה)

ביום הבחירות יש להגיע לקלפי שכתובתה רשומה בהודעה לבוחר.

המצביע נכנס בתורו לחדר שבו נמצאת הקלפי שבה הוא מצביע.

חברי ועדת הקלפי בודקים את זהותו של המצביע – על פי תעודת הזהות, או תעודה מזהה אחרת (ראו כאן "מסמך מזהה"), ההודעה לבוחר שקיבל בדואר והרשימות שבידיהם.

לאחר זיהוי הבוחר, יושאר המסמך המזהה אצל יו"ר הוועדה עד סיום ההצבעה.

כל בוחר מקבל שתי מעטפות הצבעה חתומות כדין – מעטפה לבנה ומעטפה צהובה.

מאחורי הפרגוד בתא ההצבעה יש להכניס פתק הצבעה לבן ועליו שם הרשימה שאותה בוחרים למועצה – לתוך מעטפת ההצבעה הלבנה, ופתק הצבעה צהוב ועליו שם המועמד שאותו בוחרים לראש הרשות – לתוך מעטפת ההצבעה הצהובה.

אם חסרים בתא ההצבעה פתקים עם שמות, אפשר להשתמש בפתקים ריקים הנמצאים במדף הפתקים:

על פתק ריק לבן יש לרשום, בכתב יד, את אות/אותיות הרשימה למועצת הרשות, או אות/אותיות עם הכינוי.

על פתק ריק צהוב יש לרשום, בכתב יד, את שמו הפרטי ושם משפחתו של המועמד לראש הרשות.

לאחר הכנסת פתקי ההצבעה למעטפות, יש לוודא שהם אינם בולטים מחוץ למעטפה (אין חובה להדביק את מעטפת ההצבעה).

הבוחר חוזר מתא ההצבעה אל שולחן ועדת הקלפי, מראה לחברי ועדת הקלפי את מעטפות ההצבעה ומכניס אותן אל תוך תיבת הקלפי.

חשוב לדעת:

אין להכניס את פתקי ההצבעה אל תוך תיבת הקלפי ללא מעטפה!

חובה על הבוחר להכניס לתוך תיבת הקלפי את כל מעטפות ההצבעה שקיבל, גם אם לא עשה שימוש באחת או ביותר ממעטפות ההצבעה שנמסרו לו.

חשוב לזכור להביא לקלפי את תעודת הזהות או מסמך מזהה עם תמונה!

קולות כשרים

אם נמצאו בתוך מעטפת הצבעה שניים או שלושה פתקים כשרים זהים – ייספר קול כשר אחד בלבד.

קולות פסולים

פתק הצבעה מסומן בצורה העלולה לזהות את המצביע;

פתק הצבעה מודפס שאינו מתאים לדוגמה שאושרה;

ארבעה פתקי הצבעה זהים או יותר בתוך מעטפה אחת;

מעטפה הכוללת דבר כלשהו נוסף לפתק ההצבעה;

שני פתקי הצבעה שונים בתוך מעטפה אחת;

פתק הצבעה בכתב יד אשר הרשום בו אינו ברור ואינו מאפשר זיהוי ודאי של שם המועמד או אות(יות) הרשימה;

פתק הצבעה לרשימה ללא סימון האות(יות) של הרשימה;

פתק הצבעה בכתב יד שנכתב בשפה שאיננה עברית או ערבית;

פתק הצבעה ריק;

מעטפה ריקה;

מעטפה המכילה פתק הצבעה בצבע שונה בצבעו מצבע המעטפה;

מעטפה הכוללת בתוכה פתקי הצבעה בצבעים שונים;

פתק לבן או צהוב ללא כל סימון (פתק ריק)

40 שנה לביקור סאדאת בישראל

40 שנה לביקור סאדאת בישראל
בגין, קארטר וסאדאת בקיימפ דיוויד (ויקיפדיה)

40 שנה לביקור סאדאת בישראל

הביקור שעשה היסטוריה

ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל שהֵחֵל ב-19 בנובמבר 1977 ונִמשך שלושה ימים, היה אֵירוּע היסטורי, שהביא למִפְנֶה ביַחֲסֵי ישראל-מצרים ובהיסטוריה של המזרח התיכון. הביקור סָלַל את הדרך לתַהֲלִיך שלום, ששִׂיאו היה בחֲתִימָה על הֶסְכּמֵי קמפ דייוויד ובחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-26 במרץ 1979.

 

המַהֲלָכִים שהולידו את הביקור

יש הרואים את מַסָעו של סאדאת לישראל כהמשך יָשִיר לתוֹצְאוֹת מלחמת יום הכיפורים, שפָּרְצָה באוקטובר 1973. העם המצרי ראה במלחמה זו נִיצָחוֹן של מצרים ותיקון של עֶלְבּוֹן התְבוּסָה של מלחמת ששת הימים. תְחוּשוֹת ניצחון אלה הִכְשִירו את הקַרְַקע לְתהליך של שלום.

בשנת 1974 שלח סאדאת מְסָרִים פַּייְסָָנִיים לגולדה מאיר בְּאֶמְצעוּת מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר ובהם אמר, בין השאר, "כשאני מדבר עכשיו על שלום של קֶבַע בינינו, אני מִתְכַּווֵן לכך".

בשנת 1977, עם בְּחִירָתו של מנחם בגין לראשות הממשלה ומִינוּיו של משה דיין כשר החוץ החלו להתנהל מַגָעִים חשָאִיים בין ישראל ומצרים.

בחודש אוגוסט 1977 נפגש בגין עם צ'אושסקו ברומניה וביקש ממנו לְהַעֲבִיר לסאדאת ולאסאד מסר האומר כי ישראל מְעוּנְייֶנֶת בְּכֵנוּת בשלום. צ'אושסקו אמר לבגין שסאדאת הסכים לעריכת פגישה ישירה בין נציגי ישראל ומצרים.

ב-4 בספטמבר טס משה דיין למרוקו בתַחְפּוֹשֶׂת כדי להיפגש עם מלך מרוקו חסן השני. הוא ביקש מהמלך לארגן פגישה עם סאדאת או עם סגנו חוסני מובארק. ב-9 בספטמבר הגיעה תשובה חִיוּבִית.

ב-16 בספטמבר חזר דיין למרוקו כדי להיפגש שם עם שְלִיחו של סאדאת, סגן ראש ממשלת מצרים חסן תוהאמי.

באוקטובר בא סאדאת לרומניה ונפגש עם צ'אושסקו.

 

ההודעה וההזמנה

ב-9 בנובמבר הֹודִיע סאדאת בנְאוּם ארוך בפני חברי מוֹעֶצֶת העם של הפרלמנט המצרי על נְכוֹנוּתו להגיע לכנסת בירושלים כדי לָדוּן על שלום עם ישראל.

הַצְהָרָתו של נשיא מצרים עוֹרְרָה תְגוּבוֹת סוֹעֲרוֹת בעולם הערבי והביאה בהמשך לסִילוּקָהּ של מצרים מהליגה הערבית. גם בתוך מצרים נִתְקַל הנשיא סאדאת בהִתְנַגְדוּת.

למחרת הודעת סאדאת אמר בגין לעיתונאים שהוא מְבָרֵך על נכונותו של סאדאת לבוא לירושלים, אך דָחָה את הדְרִישָה לנְסִיגָה לקווי 1967. לִשְכָּתו פִּרְסְמָה הודעה האומרת כי אם סאדאת יַחְלִיט לבוא לירושלים הוא יִתְקַבֵּל בכל הכָּבוֹד הרָאוּי לנשיא.

למחרת, ב-11 בנובמבר, פָּנָה בגין לעם המצרי באנגלית, ואמר: "הָבָה נֹאמַר איש לְרֵעֵהו, והבה תהיה זו שְבוּעָה אִילֶמֶת בין שני העמים, של מצרים ושל ישראל: לא עוד מלחמות, לא עוד שְפִיכוּת דָמִים, לא עוד אִיוּמִים… אלא שלום, שלום אמיתי, ולעולם". בגין הזמין באוֹפֶן רִשְמִי את הנשיא סאדאת לבקר בירושלים.

ב-15 בנובמבר הודיע בגין בכנסת על הזמנה רשמית לנשיא סאדאת. שַגְרִיר ארצות הברית בקהיר מָסַר את מכתב ההזמנה לסאדאת.

ישראל נֶעֶרְכָה לביקור. עשרות אלפי שוטרים ואנשי צבא אִיבְטְחו אותו.

 

הביקור

ב-19 בנובמבר 1977, בשעה תשע בערב, נָחַת מטוסו של סאדאת בישראל. בפָּמַלְיָה של הנשיא המצרי היו בין השאר, שר החוץ בוטרוס בוטרוס ראלי וד"ר מוסטפא ח'ליל, ראש מִפְלַגְתו של סאדאת, שמונה כעבור שנה על ידי סאדאת לראש ממשלת מצרים. בנתב"ג זָכָה סאדאת לקַבָּלַת פָּנִים רשמית בטֶקֶס חגיגי. את פניו קיבלו נשיא המדינה הפרופ' אפרים קציר, ראש הממשלה מנחם בגין, שרי הממשלה וצַמֶרֶת המדינה, ובהם ראש הממשלה לשעבר, גולדה מאיר.

כ-3,000 עיתונאים, שַדְרָנִים ואנשי טלוויזיה הגיעו לישראל כדי לְסַקֵר את הביקור והטקס שודר בשידור חי בארצות הברית.

מנמל התעופה נסע סאדאת לירושלים בחברת הנשיא אפרים קציר ועם הגיעו לירושלים נוֹעֲדו בגין וסאדאת בִּיחִידוּת לשיחה קצרה.

  בגין וסאדאת מסתודדים

למחרת, ביקר סאדאת במסגד אל-אקצא ובכנסיית הקבר. בהמשך ביקרו בגין וסאדאת ב'יד ושם' וקִייְמו סְעוּדַת עבודה קצרה.

 

הנאום בכנסת

ב-20 בנובמבר אחר הצהריים נערכה ישיבה חגיגית במליאת הכנסת.

סאדאת נואם בכנסת

סאדאת נאם בכנסת בערבית ודיבר על החלטתו לַהֲרוֹס את חוֹמוֹת העוֹיְנוּת והחֲשָד המַפְרִידוֹת בין העמים. הוא הבטיח לישראל שתוכל לחיות בְּקֶרֶב העולם הערבי בשלום ובבִיטָחוֹן. עם זאת הִדְגִיש שלא בא לחתום על הסכם נפרד, אלא על שלום "צודק ויציב", שחייב להתבסס על העקרונות הידועים: נסיגת ישראל מן השטחים הכבושים, כּוֹלֵל ירושלים המזרחית, והֲקָמַת מדינה פלסטינית.

בנאום התשובה של בגין הוא הִבִּיע הַעֲרָכָה לאוֹמֶץ לִבּו של סאדאת ודיבר על רצונה של ישראל בשלום עם כל שכנותיה. הוא הִזְמִין את הנשיא חאפז אל-אסד, את המלך חוסיין ו'דוברים אמתיים של ערבִיֵי ארץ ישראל' ללכת בדרכו של סאדאת ולבוא לשיחות שלום. הוא חזר על עֶמְדוֹתֶיהָ של ישראל שלא תוכל לְהֵיעָנוֹת לתְבִיעוֹת מצרים, והִצִיע המשך הדִיוּנִים על בסיס החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338. בסִיוּם דבריו אמר: "אֶשָׂא תְפִילָה, שאלוהי אבותינו המשותפים יתן בנו חכמת הלב הדרושה כדי לְהִתְגַבֵּר על קשיים ומִכְשוֹלִים, על דברי הֲסָתָָה ופְגִיעָה; ובעזרת השם נגיע ליום המְיוּחָל, שאליו כל עמנו מתפלל – השלום'.

בערב נפגשו סאדאת ובגין לשיחה נוֹסֶפֶת בארבע עיניים.

ביום האחרון של הביקור ב-21 בנובמבר נועד סאדאת עם חברי סִיעוֹת הקואליציה והאופוזיציה בכנסת.

בסיום הביקור קיימו בגין וסאדאת מסיבת עיתונאים ופרסמו הודעה מְשוּתֶפֶת שבה הם מצהירים כי יש ביניהם הסכמה על הצורך בהמשך הדוּ-שִׂיח בין המדינות.

בשעה ארבע אחר הצהריים הִמְרִיא סאדאת לקהיר וזכה לקבלת פנים של גִיבּוֹר.

 

שלום עם מצרים

אנואר סאדאת, המנהיג הערבי הראשון שבא לביקור בישראל ושותפו לַתהליך ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, זכו יחד בפרס נובל לשלום לשנת 1978.

בגין וסאדאת באיסמעיליה

ב-26 במרץ 1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל ומצרים.

בחודש מאי 1979 ביקר הנשיא סאדאת בבאר שבע ובספטמבר באותה שנה ביקר בחיפה.

ב- 6 באוקטובר 1981 נִרְצַח אנואר סאדאת. יש הטוֹעֲנִים כי אחד המְנִיעִים לרצח הוא הסכם השלום שחתם עם ישראל.

סאדאת נִרצח, אך השלום עם מצרים ממשיך להתקיים.

בתמונות:

בתמונה העליונה: אנואר סאדאת בקמפ דייוויד עם הנשיא קרטר וראש הממשלה דאז מנחם בגין (ויקיפדיה)

בתמונה השנייה מלמעלה: הסתודדות בין נשיא מצרים אנואר סאדאת (משמאל) וראש הממשלה מנחם בגין, בקבלת פנים שנערכה לכבוד האורח במלון קינג דיויד בירושלים.  הצילום: לע"מ  SA'AR YA'ACOV

בתמונה השלישית מלמעלה: סאדאת נואם בפני הכנסת בעת ביקורו. לצדו יו"ר הכנסת, יצחק שמיר ונשיא המדינה, אפרים קציר (ויקיפדיה)

בתמונה התחתונה: פגישת ראש הממשלה מנחם בגין עם נשיא מצרים אנואר סאדאת בחווילתו באיסמעיליה, מצרים. בצילום, ראש הממשלה (מימין) ונשיא מצרים יורדים במדרגות ביתו של הנשיא המצרי, לאחר פגישתם המשותפת. הצילום: לע"מ SA'AR YA'ACOV

100 שנים לְהַצְהָרַת בלפור

100 שנים לְהַצְהָרַת בלפור
ארתור ג'יימס בלפור (ויקיפדיה)

100 שנים לְהַצְהָרַת בלפור

2 בנובמבר 1917

בימים אלה (2 בנובמבר 2017, המועד שבו פורסמה ידיעה זו) מְצַייְנִים 100 שנים להצהרת בלפור – המִסְמָך שנֶחְתַם בידי שר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, ב-2 בנובמבר 1917, שבו מַכְרִיזָה בריטניה כי היא תִתְמוֹך בהֲקָמַת בית לְאוּמִי לעם היהודי בארץ ישראל.

ההצהרה נולדה אחרי מַשָׂא וּמַתָן שנִיהֲָלה התנועה הציונית בְּרָאשוּת ד"ר חיים וייצמן עם מַנְהִיגֵי בריטניה עם פְּרוֹץ מלחֶמֶת העולם הראשונה, בנִיסָיוֹן לְהַשִׂיג הַכָּרָה בִּזְכוּתָם של היהודים על ארץ ישראל.

לאחר דיונים ארוכים והתנגדויות רבות פורסמה ההצהרה מִטַעַם ממשלת בריטניה בראשות לויד ג'ורג'. הצהרה זו שזכתה לשם 'הצהרת בלפור' הייתה ההישג המדיני המַשְמָעוּתִי הראשון של התנועה הציונית.

 

ההצהרה

משרד החוץ, 2 בנובמבר 1917

לורד רוטשילד היקר,

לעונג רב לי להעביר לידיך להלן, בשמה של ממשלת הוֹד מַלְכוּתו, את הצהרת ההִזְדַהוּת עם השְאִיפוֹת היהודיות הציוניות כפי שהוּגְשָה לקבינט ואוּשְרָה על ידו:

"ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותִשְתַדֵל במיטב מַאֲמָצֶיה להקל על השגת מַטָרָה זו, בתְנַאי בָּרוּר שלא יֵיעָשֶׂה שום דבר הֶעָלוּל לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עֵדוֹת לא יהודיות בארץ ישראל או בזכויות ובמַעֲמָד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".

אוֹדֶה לך אם תביא את ההצהרה לידיעת ההסתדרות הציונית.

בכבוד רב,

ארתור ג'יימס בלפור

 

הצהרת בלפור (לע"מ)

השמחה וההתנגדות

לאחר פרסום ההצהרה פרצה שמחה גדולה בעולם היהודי. ברחבי העולם התקיימו עַצְרוֹת הזדהות יהודיות פרו-בריטיות. עם זאת היו גם קבוצות מִיעוּט יהודיות שהכריזו מלחמה על ההצהרה ועל הציונות.

ערביי ארץ ישראל קיבלו את ההצהרה באֵיבָה גְלוּיָה, ואף אִייְמו במְהוּמוֹת דמִים, אך האמיר פייסל הראשון, אחד מהמנהיגים הערבים הבולטים באותה תקופה, קיבל אותה באַהֲדָה. פייסל הסכים לה, בתְנַאי שיוּגְשְמו בְּמַקְבִּיל השְאִיפוֹת הלאומיות הערביות בִּמְלוֹאָן.

מיד לאחר מַתן הצהרת בלפור החלו מנהיגים יהודיים בפעילות מדינית בְּקֶרֶב מנהיגים ערביים במטרה לְמַמֵש את ההצהרה ולְהָסִיר את התנגדות הערבים.

ב-4 ביוני 1918 נפגש חיים ויצמן עם האמיר פייסל. מפגש זה, ומפגשים נוספים שהִתקיימו בְּעִקְבוֹתָיו, הביאו לחתימת הסכם ויצמן-פייסל בראשית 1919, שנוֹעַד להסדיר את היְחָסִים בין התנועה הציונית לבין מדינה ערבית עצמאית שתקום בראשות פייסל. הסכם זה לא יצא לַפּועל.

ערבִיֵי ארץ ישראל, שבאותה תקופה היו רוב בארץ, התנגדו להצהרת בלפור וראו בה פְּגִיעָה בִּזְכויותיהם. הם טענו לבַעֲלוּת מוּחְלֶטֶת על הארץ. היו להם נִימוּקִים היסטוריים, דמוגרפיים, משפטיים ואחרים.

הערבים נֶאֶבְקו במימוש ההצהרה בדרכים שונות: הגישו תַזְכִּירִים לשלטונות, הופיעו בפני ועדות בריטיות ובינלאומיות ואף נָקְטו בְּאַלִימוּת כנגד יהודים ויִישובים עבריים בארץ.

ב-2 בנובמבר 1918, יום השנה הראשון להצהרת בלפור, שָבְתו בָּתֵי הָעֶסֶק הערביים בארץ ונערכה הַפְגָנָה.

בשנת 1945 ביום השנה להצהרת בלפור, נֶעֶרְכו פְּרָעוֹת ביהודים, ובמיוחד בקהיר, באלכסנדריה ובטריפולי.

בקרב רבים מן היהודים הִתקבלה הצהרת בלפור כאֵירוּע היסטורי. היו שֶנָהֲגו לציין בתאריכים של אירועים "כך וכך שנים להצהרת בלפור", ולציין מִדֵי שנה את יום 'ב' בנובמבר' בעצרות.

ההצהרה מוּזְכֶֶּרת במְגִילַת הָעַצְמָאוּת שבה נִכְתב: "זְכות העם היהודי לִתְקוּמָה לאומית בארצו… הוּכְּרָה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917".

 

 

 

 

 

 

כותבים תְגוּבִית ושולחים מִסרוֹן

כותבים תְגוּבִית ושולחים מִסרוֹן
הצילום באדיבות האקדמיה ללשון העברית

כותבים תְגוּבִית ושולחים מִסְרוֹן

מילים מחודשות בעברית

לכבוד יום השפה העברית הכינה האקדמיה ללשון העברית תריסר כרזות הנושאות מילים מחודשות של האקדמיה. הכרזות מתנוססות בשלטי חוצות ברחבי הארץ בערים תל־אביב, ירושלים ואשדוד.

הנה כרזות אחדות, שעוצבו לעיר אשדוד ומתפרסמות כאן באדיבות האקדמיה ללשון העברית. כל הכרזות מופיעות באתר האקדמיה.

 

קציף

איור: עובדיה בנישו
קְצִיף הוא משקה מוקצף על בסיס חלב או מים. לפי זה מילקשייק הוא קְצִיף חָלָב, ו"שייק פֵּרוֹת" הוא קְצִיף פֵּרוֹת. המילה קציף מצטרפת אל כמה שמות של מאכלים שהולידה המילה קֶצֶף: קַצֶּפֶת (שמנת מוקצפת), קְצִיפָה (מוּס), מִקְצֶפֶת (מרנג). המילה קֶצֶף במשמעות בועות אוויר מקורה באחד הפירושים למילותיו של הנביא הושע "כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם".

מסרון

איור: עומרי כהן
מִסְרוֹן הוא הודעה כתובה המשודרת לטלפון נייד. המילה מסרון היא צורת הקטנה של מֶסֶר, כי בדרך כלל מדובר בהודעות קצרות. המילה מֶסֶר עצמה נתחדשה גם היא בעברית בת זמננו – מן הפועל מָסַר המשמש בין השאר להעברת דברים כתובים ("משה קִבל תורה מסיני ומְסרהּ ליהושע" – מסכת אבות) ובהשראת צליל המילה האנגלית message. לשליחת מסרונים נקבע הפועל מִסְרֵר. בפועל זה נכפלת אות השורש האחרונה בדומה לפעלים צִחְקֵק ולִחְשֵׁשׁ שגם בהם, כמו במילה מסרון, יש גוון של הקטנה.

צהלולים

איור: עובדיה בנישו
צַהֲלוּלִים הם קולות שמחה המקובלים בתרבות המזרחית. במילה צהלולים משולבות המילים צהלות (קולות שמחה) והילולים (חג של שמחה), והיא אף מזכירה בצליליה את הקול "לוּ־לוּ־לוּ". את המילה צהלולים הציע לאקדמיה המוזיקאי חיים אוליאל.

רכינוע

איור: עומרי כהן
רְכִינוֹעַ הוא רכב חשמלי קטן בעל שני גלגלים המחוברים בציר אחד. על הרכינוע רוכב אדם בעמידה, ועליו לרכון קדימה כדי להתקדם, להישען לאחור כדי לנסוע אחורנית ולהטות את הגוף לצד כדי לנוע ימינה או שמאלה. המילה רכינוע מצטרפת לרשימה של כלי תחבורה – בדרך כלל קטנים – שבסופם בא הרכיב נוֹעַ: אוֹפַנּוֹעַ, קַטְנוֹעַ (וֶסְפָּה), קַלְנוֹעַ (טוסטוס), תְּלַתְנוֹעַ, גַּלְגִּנּוֹעַ (גלגיליים ממונעים), מְעוֹנוֹעַ (קרוון).

מרעש

איור: דידי כפיר
מִרְעָשׁ הוא ידיעה מפתיעה המעוררת רעש – כלומר עניין רב והתרגשות. את המילה מרעש חידש איתמר בן אב"י, והיא מצטרפת אל שם התואר מַרְעִישׁ (סנסציוני) הרגיל בהקשרים כאלו, כגון תגלית מרעישה.

תצרף

איור: עובדיה בנישו
תַּצְרֵף הוא משחק שבו מצרפים מחדש תמונה שחולקה לחלקים קטנים. במילה תצרף משתמשים גם במשמעות מושאלת לציון תמונת מציאות מורכבת, כגון תצרף חברתי. ההשראה למילה תַּצְרֵף היא המילה תַּשְׁבֵּץ – משחק שמשבצים בו מילים בתוך משבצות. מקור המילה תשבץ בצירוף בספר שמות "כְּתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ" המציין לפי אחד הפירושים כותונת המשובצת אבנים יקרות.

 

כרזות נוספות באתר האקדמיה:

תְּגוּבִית (טוקבק), בְּשֹׂמֶת (ארומה), מַצָעִית (פלייסמט), פְּתִיתוֹנִים (קונפטי)

מַצְבֵעַ (טוש, לורד), דְשוֹנֶת (קומפוסט).
 

אליעזר בן יהודה

אליעזר בן יהודה    

1858 – 1922

הצילום: ויקיפדיה

בתמונה: בן יהודה ישוב לשולחן עבודתו (ויקיפדיה)

 

אליעזר בן-יהודה (פרלמן) נולד ביום כ"א בטבת תרי"ח, 7 בינואר 1858, בעיירה קטנה ליד וילנה

ונפטר בירושלים ביום  כ"ו בכסלו תרפ"ג, 16 בדצמבר 1922.

הוא נֶחשָב "מְחַיֵיה השָׂפָה העברית".

כילד למד אליעזר בחדר ואחר כך בישיבה. שם התחיל להתעניין בסִפרֵי חוֹל והחליט ללמוד בגִמנסיה.

כדי להתקבל לגמנסיה לָמַד רוסית בשיעורים פרטיים אצל המורה דבורה יונאס  ומאוחר יותר נָשָׂא אותה לאישה.

בשנת 1878 נסע ללמוד רפואה בפריז, אך לאחר שלוש שנים הפסיק את לימודיו, כשֶחָלָה בְּשַחֶפֶת.

בשנותיו בפריז נולד בלבו הרעיון להפוך את העברית, "לשון הקודש" לשפה חיה, שְׂפת היום יום.

הוא דיבר על "שני הדברים שֶבִּלעֲדֵיהֶם לא יהיו היהודים לעם: הארץ והלשון".

בן יהודה עלה לארץ בשנת 1881 והתיישב בירושלים.

בתחילה עבד בעיתון "חבצלת" ובשנת 1884 יסד וערך את העיתונים "מבשרת ציון" ו"הצבי".

בן יהודה היה קַנַאי לשפה העברית. הוא החליט לדבר רק עברית.

כשנולד בנו – בן ציון – דיבר אתו רק עברית.

בן ציון, שהחליף את שמו לאיתמר בן אב"י (ראשי תיבות: אליעזר בן יהודה) נֶחשָב לילד העברי הראשון ששְׂפַת הָאֵם שלו היא עברית.

בן יהודה היה הראשון שדרש ששׂפַת הלימוד בבתי הספר בארץ תהיה עברית. עברית בעברית!

מפעלו לא היה מצליח בלי עזרתם של מורים רבים במושבות שֶלָחֲמוּ יחד אתו את מלחמת השפות והחליטו ללמד רק בעברית ולכתוב ספרי לימוד בעברית.

בן יהודה חידש מילים רבות בעברית וכתב מילון גדול וחשוב – מילון בן יהודה.

המילה הראשונה שחידש : מילון.

היום קשה לנו  להבין איך אפשר לחיות ולדבר בעברית בלי:

גלידה, מִסעדה, נקניק, תִזמורת, רכבת, משרד, מגבת, בּוּבָּה, אוֹפניים, מִדרכה, מִברשת,

טַיָיס, נַזֶלֶת ושַפַּעַת…– אלה אחדות מהמילים הרבות שחידש בן יהודה.

חייו האישיים של בן יהודה לא היו קלים: הוא היה חולה, אשתו דבורה ואחדים מילדיהם נפטרו והוא נָשָׂא לאישה את אחותה של דבורה – חֶמדָה.

במלחמתו  למען תחִייַת השפה העברית היו לו מתנגדים רבים ביישוב היהודי בארץ של אותם ימים.

בשנת 2012 קבעה ממשלת ישראל את יום הולדתו של בן יהודה – כ"א בטבת, כיום הלשון העברית.

רחובות רבים ובתי ספר רבים נקראים על שמו של בן יהודה.

היישוב אבן יהודה בשרון נקרא על שמו (אבן – ראשי תיבות: אליעזר בן יהודה).