שיטת הבחירות בישראל

הבחירות בישראל הן כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות, יחסיות (הסבר המונחים – בהמשך).

בישראל חברי הכנסת אינם נבחרים ישירות אלא באמצעות רשימות המייצגות מפלגות. כדי להיכנס לכנסת, רשימה שהשתתפה בבחירות צריכה לעבור את אחוז החסימה שהוא כיום 3.25%.
הכנסת נבחרת לתקופה של ארבע שנים, אך היא רשאית להתפזר לפני תום התקופה על-ידי חקיקת חוק לפיזור הכנסת, הקובע גם את מועד הבחירות הבאות. הכנסת מתפזרת אחרי פחות מארבע שנים גם במקרים נוספים: אם הכנסת לא אישרה את תקציב המדינה בתוך שלושה חודשים מתחילת שנת התקציב או אם ראש הממשלה ממליץ ונשיא המדינה מסכים, לפזר את הכנסת כי קיים בה רוב המתנגד לממשלה ולכן הממשלה אינה יכולה לתפקד באופן תקין.

הבחירות בישראל הן כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.

כלליות: לכל אזרחי המדינה בני 18 ומעלה הזכות לבחור.

ארציות: הארץ כולה היא אזור בחירות אחד.

ישירות: האזרחים בוחרים את חברי הכנסת. (ולא כמו בשיטה העקיפה, שבה בוחרים האזרחים בגוף בוחר, והגוף הזה בוחר בנושאי התפקיד, כמו, למשל, בבחירת נשיא בארצות-הברית).

שוות: לכל בוחר קול אחד. כל הבוחרים שווים בכוחם להשפיע בבחירות.

חשאיות: ההצבעה היא אישית וסודית; כל מצביע נכנס לתא מבודד, המסתיר את הבוחר בזמן שהוא מכניס למעטפה את הפתק של הרשימה שהוא בוחר. את המעטפה הבוחר מכניס לתוך תיבה – קלפי. המעטפה אטומה. לא רואים מה יש בה ולא רשומים עליה שם הבוחר או פרטים אחרים עליו.

יחסיות (פרופורציונליות): אחרי הבחירות בודקים איזה אחוז מהקולות קיבלה כל רשימה. לפי אחוז זה מקבלת הרשימה את מספר המנדטים שלה בכנסת.

חוק יסוד – הכנסת

חוק יסוד: הכנסת הוא חוק היסוד שבו כלולים העקרונות שבבסיס הבחירות הדמוקרטיות בישראל. בחוק נקבע שהבחירות לכנסת יהיו כלליות, ארציות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.
חוק היסוד מעניק את הזכות לבחור לכל אזרח שמלאו לו 18 שנים וכן את הזכות להיבחר לכל אזרח שמלאו לו 21 שנים, בסייגים מסוימים שנקבעו בחוק היסוד: כך למשל, מי שהורשע בפסק דין פלילי, ובית משפט דן אותו לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימות המועמדים טרם חלפו 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו האמור (אלא אם כן קבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העברה שעבר משום קלון) לא יכול להתמודד בבחירות לכנסת.

בחוק היסוד רשימה של בעלי תפקידים ציבוריים שלא יכולים להיות מועמדים לכנסת – ובהם: נשיא המדינה, רב ראשי, שופט מכהן, דיין מכהן, מבקר המדינה, הרמטכ"ל, רבנים וכוהני דת אחרים המקבלים שכר, ועובדי מדינה וקציני צבא בכירים, אלא אם כן פרשו מתפקידם בתוך פרק זמן מסוים לפני מועד הבחירות כקבוע בחוק.

החוק קובע שלא יכולה להתמודד בבחירות רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שוללת את האופי הדמוקרטי של המדינה או מסיתה לגזענות או תומכת במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

חוק הבחירות לכנסת

החוק עוסק בכל ההבטים הארגוניים והחוקיים של ניהול הבחירות.
החוק קובע את העקרונות אשר על פיהם נקבעים אזורי הבחירה ואזורי הקלפיות, ומוקמות ועדות הבחירות.

ההצבעה בבחירות מתקיימת בתחומי המדינה (לרבות יישובים יהודיים באזורי יהודה ושומרון).

בחו"ל רשאים להצביע רק אזרחי ישראל שהם ימאים השוהים בכלי שיט ישראלי שבו לפחות 14 ימאים ישראלים, שליחים בחו"ל שהם עובדי המדינה, עובדי קרן קיימת, קרן היסוד והסוכנות היהודית.

חוק המפלגות

החוק מגדיר מפלגה כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים". כדי לייסד מפלגה "מאה בני-אדם או יותר, שהם אזרחי ישראל בגירים ותושביה" רושמים אותה בפנקס המפלגות, אצל רשם המפלגות. "לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה:
1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
2. הסתה לגזענות;
3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
4. יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות".
מפלגה רשומה היא תאגיד, יש לה תקנון שהיא חייבת לפעול לפיו, וחובה עליה שיהיו בה המוסדות הבאים: מוסד מרכזי (בדרך כלל מרכז), גוף המופקד על ניהול ענייני המפלגה ועל ביצוע החלטות (בדרך כלל לשכה, או מזכירות), מוסד לביקורת פנימית וכן כל מוסד אחר שייקבע בתקנון המפלגה. אסורה על מפלגה פעילות כלכלית עסקית. מפלגות חייבות לנהל ספרי חשבונות, מאזנים ודו"חות.

חוק מימון מפלגות

חוק מימון מפלגות עוסק במימון שמקבלת מפלגה מהמדינה: כסף שמפלגות מקבלות בין בחירות לבחירות ומימון מיוחד שמקבלות מפלגות לקראת הבחירות. החוק קובע את הקריטריונים לקבלת מימון המפלגות מאוצר המדינה ומגביל את מקורות המימון של המפלגות ממקורות אחרים. החוק קובע את התנאים שבהם יכולה מפלגה לקבל הלוואות ואת סכום התרומה שמותר לתורמים לתרום ולמפלגות לקבל. החוק קובע גם למי מותר לתרום. כך למשל – תרומות המתקבלות בעילום שם אינן חוקיות, אין לקבל תרומות מתאגיד ועוד. המימון שתקבל מפלגה מאוצר המדינה מחושב על בסיס מספר חברי הכנסת שיש לסיעה שלה בכנסת הנוכחית, או מספר חברי הכנסת שבהם זכתה בבחירות.