פיק צביקה

צביקה פיק

1949 – 2022

צביקה פיק (ויקיפדיה)

צביקה פיק הלך לעולמו

מלך הפופ הישראלי

צביקה פיק, המלחין והזמר, אחד מראשוני הפופ הישראלי נפטר אתמול בביתו בגיל 72. הוא הותיר אחריו חמישה ילדים. ביתו דניאלה נשואה לבמאי הקולנוע האמריקני טרנטינו.

פיק נולד בפולין ועלה לארץ כילד בגיל 8. בילדותו למד מוסיקה. בנעוריו היה גיטריסט בלהקות שונות. הוא פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר 'שיער'. על תפקידו במחזמר 'שיער' זכה בתואר 'שחקן השנה'.

הופעתו החיצונית וסגנון לבושו המיוחד של צביקה פיק בלטו בנוף הישראלי של אותם ימים ומשכו את תשומת לב הקהל והתקשורת. הוא זכה בשנות ה-70 לכינוי 'מלך הפופ הישראלי'.

פיק יצר להיטים רבים. רבים מהם נכתבו לזמרים אחרים. בין שיריו: נאסף תשרי, 'מוזיקה' (מעלה מעלה), אני אוהב אותך לאה, אין מדינה לאהבה, ועוד.

השיר 'דיווה', שהלחין עבור דנה אינטרנשיונל, זכה במקום הראשון בתחרות האירוויזיון.

בשנת 2018 בעת טיסה לארץ חש פיק ברע ולקה באירוע מוחי. מאז חלם ותכנן לחזור לבמה…

צביקה פיק, הצילום SA'AR YA'ACOV (לע"מ)

בתמונה למעלה: צביקה פיק פורטרט, ע"י מיכל כהנא, תחת רישיון 

בתמונה למטה: הזמר מלחין צביקה פיק בהופעת אומנים למען פליטי קמבודיה, בהיכל התרבות בתל אביב. 1979, SA'AR YA'ACOV, לע"מ

פרנק אנה

אנה פרנק

1929 – 1945

אנה פרנק, תלמידת בית ספר (ויקיפדיה)

אנה פרנק הייתה נערה יהודייה שנולדה בגרמניה בשנת 1929 ונִסְפְּתָה במחנה הריכוז ברגן בלזן בשנת 1945. היומן שכתבה בימי מלחמת העולם השנייה הִתְפַּרְסֵם בכל העולם אחרי המלחמה. אנה הפכה לסמל לילדים שנִרְצְחוּ בשואה.

האם אדית פרנק עם אנה ואחותה (ויקיפדיה)

ביומנָהּ מְתָאֶרֶת אנה את חַייֶהָ ואת חַיֵי משפחתָהּ. הם עברו מגרמניה להולנד עם עֲלִייָתו של היטלר לשלטון. מחודש יולי 1942 הם הִסְתַתְרוּ בעֲלִייַת גג באמסטרדם יחד עם ארבעה יהודים נוֹספים.

הבית שבו הסתתרו אנה ומשפחתה (ויקיפדיה)

ארון הספרים שהסתיר את הכניסה לעליית הגג (ויקיפדיה)

ב-4 באוגוסט 1944 הם נִתְפְּסו על-ידי הגרמנים ונִשְלְחו למחנות ריכוז.

אנה ואחותה נִספו בברגן בלזן. אִמן נִספתה באושוויץ. אביהן, אוטו פרנק, נִשאר בחיים והִקְדִיש את חייו להַנְצָחַת זִכְרָן.

בבית שבו הִסְתַתְרָה משפחת פרנק נִפְתַח בשנת 1960 מוזיאון בית אנה פרנק.

יומנָהּ של אנה פרנק פּוּרְסַם בפעם הראשונה בשנת 1947 ומאז תוּרְגַם לשפות רבות והוא אַחַד הספרים הנִמְכָּרִים ביותר בעולם. היומן שִימֵש נושא להצגות תיאטרון ולסִרְטֵי קולנוע וטלוויזיה רבים.

היומן של אנה, מוזיאון אנה פרנק באמסטרדם (ויקיפדיה)

מצבת זיכרון לאנה פרנק, ברגן בלזן (ויקיפדיה)

לזכר אנה פרנק, אמסטרדם (ויקיפדיה)

פרס שמעון

שמעון פרס הלך לעולמו

2016-1923

שמעון פרס, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל הלך הלילה לעולמו.

שמעון פרס (פרסקי) נולד בבלרוס ב-2 באוגוסט 1923, כ' באב תרפ"ג.

בשנת 1934 עלה ארצה וגר עם משפחתו בתל אביב.

בשנת 1945 נשא שמעון פרס לאישה את סוניה לבית גלמן ז"ל. לזוג שלושה ילדים.

פרס כיהן כחבר כנסת במשך 48 שנים, הכהונה הארוכה ביותר בתולדות כנסת ישראל.

הוא שימש כשר ב-12 ממשלות וכיהן פעמיים כראש ממשלה.

בשנת 1994 קיבל את פרס נובל לשלום יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת.

בשנת 2007 נבחר שמעון פרס לכהן כנשיא התשיעי של מדינת ישראל. פרס כיהן בתפקיד שבע שנים.

הנשיא שמעון פרס, אפריל 2013

סוניה ושמעון פרס

שמעון פרס עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון בבית הלבן, אפריל 1996

שמעון פרס עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, מאי 2009

התמונות: ויקיפדיה

הִתקַייֵם טקס גילוי המַצֵבָה של שמעון פרס

איש חזון ומעש

בִּמלֹאת שלושים למותו של נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס נערך ביום שישי בחֶלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים טקס גילוי המַצֵבָה בהשתתפות נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בני משפחה וחברים.

על המצבה השחורה נכתבו לבקשת המשפחה כמה כתובות.

בצד אחד של המצבה מופיע צִיטוּט של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון: "דְמוּתָה הרוּחנית של ישראל ואֵיתָנוּתָה הפנימית יְהַוו בעתיד הגורם הראשי בביטחוננו ובמַעֲמָדֵנו הבינלאומי".

בצד שני מופיע פסוק מפרק ב' בספר ישעיהו המדבר על חזוֹן השלום האוניברסלי: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

על המצבה מופיע גם ציטוט מהשיר 'אחרי מותי' של חיים נחמן ביאליק: "עוד מִזמוֹר אחד היה לו — והנה אָבַד המזמור לָעַד".

פרס מתואר על המצבה "אחד מֵהָאָבוֹת המְייסדים של המדינה אותה שֵירתַ כל חייו. מדינאי, אוהב ספר, שירה ואמנות, חתן פרס נובל לשלום, איש חזון ומַעַשׂ".

הכיתוב על המצבה מפרט את התפקידים הבּולטים שבהם כִּיהֵן (בהם: נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ ושר האוצר) ומציין את תְרוּמָתוֹ לתַעֲשִׂיוֹת הביטחוניות ולהקמת הכּוּר בדימונה לצד פעילותו לקידום הסכמי השלום בין ישראל ושכנותיה.

בטקס אמר ראש הממשלה כי הקִריָה למֶחקר גַרעִינִי בדימונה תיקרא 'המרכז למדעי הגרעין ע"ש שמעון פרס'.

הטקס ברחבת הכנסת (ויקיפדיה)

הערך שמעון פרס נמצא בידיעות: 28.09.16, 28.09.16, 29.09.19, 29.09.16, 29.09.16, 29.09.16, 29.09.16, 05.10.16

קורצ'אק יאנוש

יאנוש קורצ'אק

1942-1878

יאנוש קורצ'אק (ויקיפדיה)

יאנוש קורצ'אק היה רופא, מְחַנֵך וסופר יהודי פולני.

הוא נולד בשם הֶנְרִיק גולדשמיט בשנת 1878 בעיר ורשה שבפולין. בביתו דיברו פולנית, יידיש ורוסית. הוא שינה את שמו ליאנוש קורצ'אק כשהֵחֵל לכתוב ספרים.

במלחמת העולם הראשונה הוא היה רופא בצבא הרוסי. אחרי המלחמה עבד כרופא ילדים בבית החולים בוורשה והחליט לא להתחתן ולְהָקִים משפחה, אלא לְהַקְדִיש את חַייָו לילדים.

בשנת 1912 קורצ'אק פתח בוורשה בֵּית יְתוֹמִים לילדים יהודיים. הוא חינך את הילדים לאהבה ולסוֹבְלָנוּת. הוא כתב 24 סִפְרֵי ילדים, סִפְרֵי חינוך וסִפְרֵי לימוד. הוא פִּרְסֵם מַאֲמָרִים ודיבר ברדיו על נוֹשְׂאֵי חינוך ועל זְכוּיוֹת האדם וזְכוּיוֹת הילד.

בית היתומים. תמונה משנת 1935. קורצ'אק התגורר בעליית הגג (ויקיפדיה)

ילדי ומחנכי "ביתנו". קורצ'אק עומד רביעי מימין (ויקיפדיה)

קורצ'אק ביקר בישראל פעמיים: בשנת 1934 ובשנת 1936, וגם הֵחֵל ללמוד עברית.

במלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, החליטו הנאצים לשלוח את הילדים היהודים מגטו ורשה לְמַחֲנוֹת המָווֶת. הם הִצִיעוּ לקורצ'אק לְהִישָאֵר בוורשה, אך הוא לא הִסְכִּים לקבל את ההַצָעָה, אלא בָּחַר ללכת עם יְלָדָיו. בראש מוּרָם צָעַד קורצ'אק לתָאֵי הגזים בטרבלינקה ואחריו 200 ילדיו האֲהוּבִים. איש מהם לא נִיצַל.

אנדרטת יאנוש קורצ'אק ב'יד ושם' (ויקיפדיה)

סלע הזיכרון ליאנוש קורצ'אק ולתלמידיו בטרבלינקה (ויקיפדיה)

בול יאנוש קורצ'אק (ויקיפדיה)

קיסינג'ר הנרי

הנרי קיסינג'ר 

1923 – 2023

הנרי קיסינג'ר, 2009 (ויקיפדיה)

הצילום: ויקיפדיה

בתמונה למעלה: הנרי קיסינג'ר, 2009, ע"י David Shankbone, תחת רישיון

בתמונה למטה: פגישה שנערכה ב-1 במרץ 1973 בין הנשיא ניקסון, ראש הממשלה גולדה מאיר וקיסינג'ר,

ע"י National Archives and Records Administration, תחת רישיון נחלת הכלל

קישון אפרים

אפרים קישון

סופר, סאטיריקן, עיתונאי, מחזאי, תסריטאי, במאי קולנוע ותיאטרון

1924 – 2005

אפרים קישון, מגדולי הסאטיריקנים בארץ ובעולם, נולד בשנת 1924 בבודפשט בירת הונגריה בשם פֶרֶנץ הופמן.

בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר שברח ממחנות הריכוז עלה לארץ בחודש מאי 1949.

תחנתו הראשונה של קישון בישראל הייתה מעברת "שער העלייה" ליד חיפה. משם הוא הצטרף לקיבוץ כפר החורש.

בקיבוץ עבד כסניטר. בזמנו הפנוי, אחרי שעות העבודה, למד עברית מספרי דקדוק ישנים.

כך עשה את צעדיו הראשונים בשפה העברית.

לאחר תקופה קצרה עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב. שם התקבל לעבודה במערכת העיתון ההונגרי "אוי קלט"

בתפקיד עורך לילה.

בשנת 1951 התקבל קישון ללימודים ב"אולפן עציון" בירושלים והקדיש שנה שלמה ללימודי השפה העברית.

כבר בעת לימודיו באולפן החל קישון לכתוב סאטירות בעברית והציע אותן לכל מערכות העיתונים בארץ.

פניותיו נדחו פעמים רבות. העיתון "דבר" היה הראשון שהדפיס סאטירה בעברית מפרי עטו של קישון: "תעלת בלאומילך".

בשנה זו, 1951, ראה אור גם ספרו הראשון, "העולה היורד לחיינו", ובו תיאור הומוריסטי של עולמו של העולה החדש.

בשנת 1953, שנתיים בלבד לאחר שסיים קישון את האולפן, העלה תיאטרון "הבימה" את המחזה הראשון שלו:

"שמו הולך לפניו", שהיה להצלחה גדולה.

באותה תקופה החל קישון לכתוב פיליטון יומי בעיתון "מעריב". הטור הפופולארי שכתב,"חד גדיא",

הופיע ב"מעריב" באופן קבוע במשך כ-30 שנה.

את סרטו הראשון "סאלח שבתי", כתב וביים בלי כל ניסיון קולנועי. לאחר מכן כתב, ביים והפיק חמישה סרטים בארץ.

קישון כתב למעלה מחמישים ספרים בשפה העברית אשר תורגמו ל-37 שפות, ובהם: "אלף גדיא וגדיא",

"באחד האמשים", "סליחה שניצחנו", "גומזים גומזים", "חור במסך", "פרטאצ'ה אהובתי", "ספר משפחתי".

ספריו של קישון זכו לתפוצה של מעל ל- 40 מיליון ספרים בעולם והוא נחשב לסופר העברי הנקרא ביותר בעולם.

ספריו הפכו לרבי מכר ומחזותיו הוצגו ומוצגים עד היום.

אפרים קישון זכה בעשרות פרסים ואותות הוקרה בארץ ובעולם.

בשנת 2002 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

קישון נפטר בחודש ינואר 2005 והשאיר אחריו 3 ילדים ו- 6 נכדים.

קישורים נוספים:

באחד האמשים עם אפרים קישון

קליגר נח

נֹחַ קליגר

1926 – 2018

נוח קליגר (ויקיפדיה)

העיתונאי נֹחַ קליגר הלך לעולמו  

מ'צעדות המוות' ל'מצעד החיים'

נֹח קליגר, מבכירי העיתונאים ב'ידיעות אחרונות', נפטר ביום חמישי בגיל 92. יומיים קודם לכן עוד פורסם בעיתון טור שכתב, לכבוד חגיגות 79 שנים לידיעות אחרונות. "את רוב חיי, 61 שנים ליתר דיוק, בִּילִיתִי במערכת העיתון. שורד שואה, שחלם לעלות לארץ ישראל ולכתוב בעיתון בשפה העברית. זכיתי", כתב בטור החגיגי.

קליגר נולד בשנת 1926 בשטרסבורג שבצרפת. הוא גדל והתחנך בלוקסמבורג ובבלגיה והיה ספורטאי בנעוריו. כשהגרמנים כבשו את בלגיה, היה פעיל במחתרת והעביר ילדים יהודים דרך צרפת לשווייץ. בשנת 1942 נעצר על ידי הגסטפו ונשלח לאושוויץ. הוא שרד את צעדות המוות. גם בני משפחתו ניצלו.

לאחר המלחמה עלה לישראל על אוניית המעפילים 'אקסודוס'. בקרב נגד הבריטים שהתפתח על הספינה, היה אחד המפקדים.

עיתונאי   

למערכת 'ידיעות אחרונות' הצטרף בשנת 1957 ושימש ככתב, עורך מוסף הספורט ועורך חדשות החוץ. פרסם אלפי כתבות בנושא השואה ודיווחים ממשפטי אייכמן ודמיאניוק, ומשפטים אחרים בעולם לפושעים נאציים. הוא זכה לפרסים רבים. ב-1990 התקבל בלוס אנג'לס ל'היכל התהילה' (Hall of Fame) של הספורט היהודי העולמי כמתאגרף באושוויץ וכעיתונאי.

27 פעמים צעד נֹח בראש 'מצעד החיים' הצועד מאושוויץ בכל שנה ביום השואה.

שלושה חלומות      

לפני כשנתיים הוזמן לנאום בטקס שנערך באו"ם לציון יום השואה הבינלאומי. בתחילת הנאום הציג את נכדו, שמשרת בחיל הים והגיע לטקס במדים לבנים. "זו הפעם הראשונה שיושב באו"ם חייל ישראלי. יש כמוהו אלפים ורבים שבזכותם המדינה שלנו תהיה קיימת לנצח", אמר. בהמשך סיפר: "הדבר היחידי שיכולנו לעשות באושוויץ באופן חופשי היה לחלום חלומות, בידיעה שלעולם לא נוכל להגשים אותם. היו לי שלושה חלומות: הראשון היה, כמובן, לשרוד את הגֵיהֵנוֹם הזה עֲלֵי אדמות, ואני הייתי משוכנע שאני לא יכול לעשות את זה כי אף יהודי לא הובא לְמחנה זה כדי לשרוד. השני היה לחיות כדי לספר לאנשים רבים ככל האפשר מה שהנאצים עשו ליהודים. במשך 60 שנים אני מדבר על כך בארץ ובכל רחבי העולם. דיברתי כנראה אלפי פעמים, מסידני עד מלטה, מהונג קונג עד דנמרק. והחלום השלישי שלי היה לעזור לַיהודים להשיב את אדמתם, שממנה גורשו לגלות. החלום הזה שלי מומש בישראל, המולדת היהודית ההיסטורית שלנו. אני יכול לומר בגאווה שהשגתי את כל חלומותיי".

אֵלֶה תֹולדֹות נֹח – ריאיון עם נח קליגר מתוך 'שער למתחיל'

רבין יצחק

יצחק רבין

1922 – 1995

מתוך "שער למתחיל" גיליון 1564

ט' בחשוון תש"ע, 27 באוקטובר 2009

המדור: לזכרו, עמוד 7

קישורים נוספים:

לזכרו (הכתבה במלואה)

להשאיר עולם טוב יותר

כאן הבית שלכם

רובינשטיין אמנון

אמנון רובינשטיין

1931 – 2024

אמנון רובינשטיין (ויקיפדיה)

פרופ' אמנון רובינשטיין הלך לעולמו

חתן פרס ישראל בתחום חקר המשפט

הפרופסור אמנון רובינשטיין, חתן פרס ישראל בתחום חקר המשפט, הלך לעולמו בגיל 92. רובינשטיין היה ממקימיה של תנועת שינוי וממנהיגי מרצ. הוא כיהן בממשלות ישראל כשר החינוך, שר התקשורת, שר המדע ושר האנרגיה. היה פרופסור למשפטים, דיקן בתי הספר למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת רייכמן.

בשנת 2006 הוענק לרובינשטיין פרס ישראל בתחום חקר המשפט. בנימוקי השופטים נכתב, בין השאר, כי רובינשטיין הוא אבי המשפט החוקתי של מדינת ישראל, וכי ספרו "המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל" – הוא ספר יסוד בתחום המשפט החוקתי.

עוד נכתב: "בכתיבתו המחקרית המעמיקה, ובפעילותו הציבורית המגוונת, הוא מקדם ערכי דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם. מעטים הם האנשים היכולים להשתוות לו בתרומה למדינת ישראל, כאיש ציבור, כְּחבר ברשויות המחוקקת והמבצעת, כחוקר וכמשפטן מבריק".

בתמונה: פרופ' אמנון רובינשטיין, ע"י Ofer Amram, תחת רישיון

רובנינגר דוד

דוד רובינגר

1924 – 2017

דוד רובינגר עם מצלמת הלייקה שלו (ויקיפדיה)

דוד רובינגר, מבכירי הצלמים וחתן פרס ישראל לתקשורת, הלך לעולמו בגיל 92.

רובינגר נולד בווינה שבאוסטריה בשנת 1924 ועלה ארצה בשנת 1939. הוא החל לצלם בשנת 1945 ומאז תיעד בצילומיו את האירועים הגדולים והרגעים הקטנים ואת המנהיגים במדינת ישראל.
אחד מתצלומיו המפורסמים ביותר הוא הצנחנים הבוכים בכותל המערבי במלחמת ששת הימים. רובינגר צילם גם את התמונה המפורסמת של ראש הממשלה גולדה מאיר שוטפת כלים במטבחון.
רובינגר השאיר אחריו שני ילדים, חמישה נכדים, חמישה נינים וחצי מיליון צילומים.

תצלום הצנחנים בכותל המערבי (ויקיפדיה)