אל"מבמיל' צביקה לוי 'האבא של החיילים הבּוֹדְדִים', חתן פּרס ישראל למִפעל חיים, הלך לעולמו בשבת, שְבועיים לפני יום הולדתו ה-71. במשך עֶשרות שנים טיפל לוי במִסְגֶרֶת התנועה הקיבוצית באלפיֵ חיילים שעלו ארצה ללא משפְּחותיהם, סִייַע להם במְצִיאַת משפחות מְאַמְצוֹת וגִייֵס לְמַעֲנָם מיליונֵי שקלים בתְרוּמוֹת. אלפֵי חיילים זָכוּ לבתים בקיבוצים ולמשפחות מְאַמְצוֹת. הוא טיפל בִּמְסִירוּת גם במשפחות שַכּוּלוֹת.
הרמטכָּ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט והרמטכ"ל המְיועד אלוף אביב כוכבי סָפְדוּ לצביקה: "לֶכְתוֹ היא אֲבֵידָה גדולה לאלפי חיילים וחיילות בודדים שצביקה היה להם לאב שני ולמשפחה. במשך עֶשרות שנים לחם צביקה למען החיילים – עוֹדֵדאת עֲלִייָתָם ארצה וסידר להם בית ומשפחות מְאַמְצוֹת". הרמטכ"לים כתבו עוד כי "רוח עשייתו הברוכה תלווה את צה"ל, שמרכין ראש במותו ומשתתף בצַעֲרָםשל רַעיָיתוֹ נעמי וילדיו".
ניר מאיר, מַזְכַּ"ל התְנועה הקיבוצית אמר אתמול: צביקה הֵקִים ביחד עם התנועה הקיבוצית וחברֵי הקיבוצים מפעל חיים. אנחנו ממשיכים בדרכו ונמשיך את המפעל הציוני והֶחשוב הזה.
לפני שבוע הִצְלִיחַ לְהַשְלִים את ספר הילדים 'סוף טוב – מסיפורֵי סבא צביקה', שכתב בעֶזרת שְרִירֵי העיניים שנוֹתְרוּפְּעילים בגוּפוֹ המְשוּתָק. הספר צָפוּי לָצֵאת לִמְכירה ביום הולַדתו, ב-13 בינואר, וכל הַכְנָסוֹתָיו יועברו לסִיוּעַ למשפחות של חולי ALS .
הַלְוָויָיתוֹ של לוי תֵיעָרֵך בקיבוצו יִפְעַת ביום שני בשעה 14:00.
בתל אביב הָלכָה לְעולמה ב-21 באפריל 2017 הזמרת נחמה ליפשיץ. בת 90 הייתה במותה.
נחמה ליפשיץ נולדה בשנת 1927 בעיר קובנה שבליטא למשפחה יהודית ציונית.
במלחמת העולם השנייה בָּרְחָה עם הוריה ואחותה לאוזבקיסטן.
בשנת 1946, אחרי המלחמה, שָבָה לליטא הסובייטית ולמדה באקדמיה למוזיקה. בשנת 1957 החלה לְהוֹפִיעכסולנית של התִזְמוֹרֶת הפילהרמונית של וילנה. היא החלה להופיע בשירים ביידישש ובעברית וערכהמסע הופעות ברחבי ברית המועצות.
בתקופת המשטר הסובייטי בברית המועצות הייתה מְסוֹרֶבֶת עלייה. היא הפכה להיות לסֵמֶל ולפה ליהדוּת הדְמָמָה ולחלום של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל.
בחודש מרץ 1969 עלתה ליפשיץ לישראל וזָכְתָה לקבלת פנים נרגשת. הופעת הבְּכוֹרָה שלה בארץ נערכה בהיכל התרבות בתל אביב במַעֲמַד רֹאשַת הממשלה דְאָז גולדה מאיר.
בהופעותיה שרה ביידיש ובעברית שירים, כמו 'ירושלים של זהב', 'הליכה לקיסריה' ו'עם ישראל חי'. היא הוזמנה לנסוע למסע הופעות בארצות הברית, אוסטרליה, אנגליה ואמריקה הלטינית.
נחמה ליפשיץ למדה בארץ סַפְרָנוּת והייתה מנהלת הסִפרייה העירונית למוזיקה בתל אביב. היא הייתה יושבת ראש המועצה העולמית של תרבות היידיש.
בשנת 1978 זכתה בפרס איציק מאנגר ליצירה סִפרותית ביידיש. בשנת 2004 קיבלה תוֹאַר יַקִירַת תל אביב-יפו.
נחמה ליפשיץ עם ראש הממשלה גולדה מאיר לאחר קוננצרט בלינקולן סנטר בניו יורק ב-1969 (ויקיפדיה)
הסופר סמי מיכאל, מחשובֵי הסופרים של התַרְבּוּתהעברית החדשה, הלך לעולמו בגיל 97.
סמי מיכאל נולד בעיראק ב-1926 תחת השם כאמל סאלח. מגיל צעיר גילה מוּדָעוּת פוליטית והיה פעיל במפלגה הקומוניסטית העיראקית. בשנת 1948 נֶאֱלַץלִבְרוחַלאיראן ושנה מאוחר יותר עלה לישראל. את שמו בעברית, סמי מיכאל, אִימֵץ לאחר הַגָעָתוֹ לארץ. את השכלתו האקדמית רָכַש באוניברסיטת חיפה, בחוגים לפסיכולוגיה וספרות ערבית.
יְצִירָתוכולֶלֶת רומנים, נובלות וספרים לבנֵי הנְעוּרים. בין ספריו: "חצוצרה בוואדי" (1987), "חסות" (1975), "סופה בין הדקלים" (1975) ו"חופן של ערפל" (1979). ספריו תוּרְגְמו לשפות רבות.
בשנת 2001 מוּנְתָה נאור לכְהוּנָה כשופטת בית המשפט העליון. בשנת 2012 מוּּנְתָה לכְהוּנַת המִשְנָה לנְשִׂיא בית המשפט העֶליון ובחודש ינואר 2015 מוּנְתָה לִכְהונת נְשיאת בית המשפט העליון.
חנה סנש הייתה מְשוֹרֶרֶת וצַנְחָנִית ישְׂרְאֵלִית.
היא נולדה בבודפשט שבהונגריה. אביה, בלה סנש היה עיתונַאי, סופר ומַחֲזַאי יָדוּעַ בהונגריה ובעולם. הוא נִפְטַר כשחנה הייתה בת שש. אמה, קטרינה סנש, הייתה מורה למוזיקה.
עמוס עוז (קלוזנר) היה סופר ואינטלקטואל ישראלי, חתן פרס ישראל, פרופסור אמריטוס לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר האקדמיה ללשון העברית.
סְפָרָיו וסיפורָיו תוּרְגְמוּ ל-45 שפות, יותר מכל סופר ישראלי אחר. הוא זָכָה בפְרָסִים יוֹקְרָתִיים לסִפרות בישראל ובעולָם, בָּהֵם פרס ישראל (1998), פרס גתה, פרס היינריך היינה, פרס ביאליק, ופרס טולסטוי (אוקטובר 2018). פעמים אחדות הוּזְכַּר שמו כְּמועמד רָאוּי לפרס נובל לספרות.
בנוסף לסִפרֵי סיפורֶת רבים פִּרְסֵם מַאמְרֵי דֵעָה בעיתונים ובסִפרֵי עִיוּן.
מירושלים לקיבוץ
עמוס עוז (קלוזנר) נוֹלַד בירושלים למשפחת מַשְׂכִּילִים רוויזיוניסטים יְדוּעָה. אביו, יהודה אריה קלוזנר, היה דוקטור לספרות עברית ועבד בסִפרייה הלְאומית. אמו, פניה, למדה פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת פראג ובאוניברסיטה העברית בירושלים. דודו של אביו, פרופ' יוסף קלוזנר, היה ראש החוג לסִפרות עברית באוניברסיטה העברית, וּלְיָמִים מועמַד תְנועת החֶרות בבְּחירות 1949 לתפקיד נְשִׂיא ישראל, שֶבּוֹ זָכָה חיים ויצמן.
כְּשֶהָיָה עמוס בן 12, הִתְאַבְּדָה אִמוֹ פניה.
בגיל 14 וחצי עָזַב את הבית והִצְטָרֵף לקיבוץ חולדה. שם הִכִּיר את אשתו לעתיד, נילי, בת חולדה, בִּתוֹ של סַפְרַן הקיבוץ. לאחר השֵירות בצה"ל למד פילוסופיה וסִפרות עברית באוניברסיטה העברית.
לנילי ועמוס עוז שלושה ילדים. בְּנוֹתֵיהֶם, פרופ' פניה עוז-זלצברגר וגליה עוז עוֹסְקוֹת בִּכְתיבה סִפרותית. בְּנָם הצעיר דניאל הוא מוזיקאי ומְשוֹרֵר. מִספר שנים לְאַחַר הולַדתו של דניאל, עָזבה המשפחה את הקיבוץ מִפְּאַת מַחֲלַת הקַצֶרֶת שֶבָּהּ לָקָה, ועברה לערד. בשְנותָיו האחרונות הִתְגוֹרֵר עמוס עוז בתל אביב.
עמוס עוז נִפְטַר ב-28 בדצמבר 2018 לאחר מַאֲבָק במחלַת הסַרְטָן, כשהוא בן 79.
סופר, פובליציסט ואיש רוח
קוֹבֶץ סיפורָיו הראשון 'אַרצות התן' פּוּרְסַם בשנת 1965. הרומן הראשון שלו, 'מקום אחר', יצא לאור בשנת 1966.
סִפרו האוטוביוגרפי 'סיפור על אהבה וחושך' יצא לאור בשנת 2002. הספר תוּרְגַם ל-30 שָׂפות ונִמכר בכמיליון עוֹתָקִים. ב-2015 הוּפַק על פי הספר סרט שכתבה ובִייְמָה נטלי פורטמן, שגם משַׂחֶקֶת בסרט את התפקיד הרָאשִי.
עמוס עוז נִמְנה עם אישי הרוח המובילים בישראל, מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית. הוא פִּרסם מַאֲמָרִים פובליציסטיים בנושְׂאֵי פוליטיקה, סִפרות ושלום.
עֶמְדוֹתָיו בתְחוּם המדיני היו יוֹנִיוֹת, וסוציאל-דמוקרטיות בתְחוּם הכַּלְכָּלִי-חֶברָתִי.
לִקְראת הבחירות לכנסת ה-17 ולכנסת ה-18 הוא מוּקַם במקום סִמְלִי (116,115 בִּרְשִימַת המועמדים של מֶרֶצ לכנסת.
מִבֵּין סְפָרָיו
ארצות התן; מקום אחר; מיכאל שלי; לגעת במים לגעת ברוח; הר העצה הרעה; באור התכלת העזה; מנוחה נכונה; פה ושם בארץ ישראל; קופסה שחורה; לדעת אישה; אל תגידי לילה; אותו הים; סיפור על אהבה וחושך; בין חברים; יהודים ומילים (יחד עם בתו פניה עוז-זלצברגר); הבשורה על פי יהודה; ממה עשוי התפוח (יחד עם עורכת ספריו שירה חדד, מאי 2018).
אֵבֶל בישראל ובעולם על מותו של עמוס עוז
מִגדולֵי הסופרים ואַנְשֵי הרוח הישראלים
עמוס עוז, חתן פרס ישראל, מגְדולֵי הסופרים הישראלים, הלך לעולמו בגיל 79 לאחר מחלה.
נְשיא המדינה, ראש הממשלה, אישֵי ציבור, אנשי סִפרות, אנשֵי רוח ועיתונים בכל העולם הִסְפִּידוּ את עמוס עוז עם קַבָּלַת היְדיעה על מותו סָמוּך לִכְניסַת השבת.
עוז היה הסופר הישראלי המוּכָּר ביותר בעולם. הוא כתב עֶשרות ספרים. סְפריו תוּרְגְמוּ ל-45 שפות והוא זכה בִּפְרָסִים בֵּינְלְאוּמִיים רבים.
הוא היה אַחַד הדוברים של השְׂמֹאל הישְׂרְאֵלי. הוא הֶאֱמִין בשלום ובשִיוְויוֹן ובאֶפשרות לִפְתוֹר את הסִכְסוּך הישְׂרְאֵלי-פלסטיני. את דֵעותיו הִבִּיעַ בְּעוֹז במַאֲמָרִים בעיתונים, ברַאֲיוֹנוֹת בתִקשורת ובמִפגשים עם קָהַָל.
בְּאַחַד הרַאֲיוֹנוֹת האחרונים שנתן עוז לתִקְשוֹרֶת, אמר: אני אדם אֲסִיר תודה. ובתשובה לשאלה איך היה רוצה שיִזְכְּרוּ אותו כשכבר לא יהיה כאן, אמר: אני הייתי רוצה לָצֵאת מכאן בהַרגשה שלא פָּגַעתִי באנשים פְּגִיעָה מְיוּתֶרֶת. אני רוצה לצאת מפה בהרגשה שכמה מהמילים שהִשְאַרְתִי אחרַיי הֵיטִיבוּ עם מישהו או הִכְבִּידוּ על מישהו, הֵזִיזוּ למישהו. אם אני אֵדַע שחֵלֶק מעֶשרות אלפֵי המילים שכתבתי הֵזִיז משהו למישהו – אני מְסוּדָר. יִהיה לי מה להראות למעלה בכְּניסה.
עמוס עוז הִשְאִיר אחריו אישה, שתֵי בנות, בן ונכדים. הוא היה חָתוּם על כרטיס אדי ומשפחתו תָרְמָה את אֵיבָרָיו.
אֲרוֹנוֹ של עמוס עוז יוּצַב באולם "צַוותא" בתל אביב ביום שני בשעה 10:00 בבוקר והקהל יוכל לַחלוק לו כָּבוד. בשעה 12:00 יֵיעָרֵך במקום טֶקֶס אַשְכָּבָה. הַלְוָויָיתו תִתְקַיֵים ביום שני בשעה 15:00 בבית העָלמין בקיבוץ חולדה. בהלוויה לא יִינָשְׂאוּ הֶסְפֵּדִים.
בתמונה: שבוע הספר העברי, 2006. בצילום, פורטרט של הסופר עמוס עוז. MILNER MOSHE (לע"מ)
סיפור על על אַהֲבָה וחושֶך
הצילום: ויקיפדיה
קְטָעִים נִבְחָרִים מִתוֹך הספר
בשנת 2002 פִּרְסֵם עמוס עוז את סִפְרו 'סיפור על אהבה וחושך', שבו סיפר את סיפור חַיָיו. הספר היה רַב מֶכֶר בישראל במֶשֶך שָבועות רבים, תוּרְגַם לשָׂפות רבות, בהן ערבית, ונִמְכַּר ביותר ממיליון עוֹתָקִים.
ב-2015 הוּפַק על פי הספר סרט שכתבה ובִייְמה נטלי פורטמן, שגם מְשַׂחֶקֶת בסרט את התַפקיד הרָאשִי.
בשנת 2003 הִתְפּרְסְמוּ בעיתון 'שער למתחיל' קְטעים מתוך 'סיפור על אהבה וחושך'. הקטעים פּוּרְסְמוּ בשבעה הִמְשֵכִים (גיליונות 1235-1229). אנחנו מְבִיאִים כאן את הקישור אליהם.
פולני, כלת פרס ישראל בתחום אומנויות הבמה,היא מחשובי היוצרים בתחום אומנות הבמה והזמר העברי. היא הייתה מזוהה בעיקר עם הלְהָקות הצבאיות ועם לַהֲקַת התרנגולים – שאותה ייסדה ובה שימשה כמפיקה, מנהלת מוסיקלית ובימאית. היא זכתה לכינוי: האימא של הלְהָקות הצבאיות ושל 'התרנגולים'.
נעמי פולני נישאה ב-1963 לזמר ולשחקן ליאור ייני. לזוג נולדו שני ילדים: השחקן והזמר יותם ייני ואיה – אחות במקצועה. שניהם חזרו בתשובה. פולני וייני התגרשו ב-1970.
ציונֵי דֶרֶך
נעמי נולדה בתל אביב בשנת 1927. לאחר שסיימה את לימודיה בגימנסיה הרצליה הצטרפה לפלמ"ח והשתתפה בליוויהשיירותלירושלים.
בשנות החמישים הפכה לבימאית הלְהָקות הצבאיות, שהיו אז בראשית דרכן. בשנים 1958–1961 עבדה עם לַהקת פיקוד הצפון, עם לַהקת גייסות השריון ועם לַהקת הנח"ל. פולני הייתה אחראית לבימוי, להֲעמדה ולעיבודים המוסיקליים.
בעבודתה עם הלְהָקות הצבאיות ביימה פולני את הזמרים כך שתנועות גופם יבטאו את משמעות מילות השירים בעזרת משחק ופנטומימה. סגנוןהעמדה זה התקבע בלְהקות הצבאיות במשך שנים רבות.
היא הייתה פרפקציוניסטית. הִקפידה שהשחקנים והזמרים יְדייקו בכל הברה, כל מילה, כל פסיק, כל צליל, כל תנועה. החזרות איתה על תוכנית חדשה נמשכו חודשים.
'התרנגולים'
בשנת 1960 פולני קיבצהמשוחררי לְהקות צבאיות שאיתם עבדה, והקימה את להקת 'התרנגולים'. היא ביימה את הלַהקה באותו סגנון העמדה של להקה צבאית. הלהקה זכתה להצלחה גדולה ושיריה מוכרים ומושרים גם כיום.
להקת התרנגולים התפרקה ב-1963 לאחר שהעלתה שתי תוכניות. לאחר פירוק 'התרנגולים', הקימה פולני ב-1966 את להקת 'החמציצים', אך הלהקה לא זכתה להצלחה רבה והתפרקה לאחר תקופה קצרה.
בשנת 1998 העלו במסגרת פסטיבל ישראל את המופע "התרנגולים חוזרים", שבו ביצעו זמרים צעירים, בהם בנה של נעמי – יותם ייני, את שירי להקת התרנגולים.
נעמי שימשה כמעבדת מוסיקלית במספר תוכניות רדיו בקול ישראל, ביניהן התוכנית "משירי תנועות הנוער", שהפכה לאלבום שיצא ב-1974.
בשנת 2019 זכתה בפרס ישראל בתחום אומנויות הבמה – התיאטרון והמחול.
על שפת הכינרת
ב-40 השנים האחרונות נעמי פולני התגוררה במושבה כינרת.
היא עסקה בהוראת מוסיקה ובבימוי אירועים שונים באזור מגוריה בעמק הירדן.
