ריסן
רִיסֵן – עצר, הֵאֵט
השורש: ר.ס.ן
שם הפועל: לְרַסֵן
שם הפעולה: רִיסוּן
עבר בבניין פועל: רוּסַן
שם תואר: מְרוּסָן
שם עצם: רֶסֶן – מעצור, בלם, רִתְמָה הקשורה לבהמה כדי לשלוט בה
החזיק ברֶסֶן השלטון – שלט
אִיבֵּד רֶסֶן, איבד כל רסן – אִיבֵּד שליטה בדבר
דוגמאות:
הילד עושה מה שהוא רוצה. המורה וההורים איבדו כל רסן.
קשה לי לרסן את האהבה שלי למתוקים.
הערך רסן נמצא בידיעות: