Browsing Archives

אנשים

לוי צביקה

צביקה לוי

 

1948 – 2018

צביקה לוי עם חיילים בודדים (ויקיפדיה)

 

הלך לעולָמו צביקה לוי  

 'האבא של החיילים הבּוֹדְדִים' 

אל"מ במיל' צביקה לוי 'האבא של החיילים הבּוֹדְדִים', חתן פּרס ישראל למִפעל חיים, הלך לעולמו בשבת, שְבועיים לפני יום הולדתו ה-71. במשך עֶשרות שנים טיפל לוי במִסְגֶרֶת התנועה הקיבוצית באלפיֵ חיילים שעלו ארצה ללא משפְּחותיהם, סִייַע להם במְצִיאַת משפחות מְאַמְצוֹת וגִייֵס לְמַעֲנָם מיליונֵי שקלים בתְרוּמוֹת. אלפֵי חיילים זָכוּ לבתים בקיבוצים ולמשפחות מְאַמְצוֹת. הוא טיפל בִּמְסִירוּת גם במשפחות שַכּוּלוֹת.

הרמטכָּ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט והרמטכ"ל המְיועד אלוף אביב כוכבי סָפְדוּ לצביקה: "לֶכְתוֹ היא אֲבֵידָה גדולה לאלפי חיילים וחיילות בודדים שצביקה היה להם לאב שני ולמשפחה. במשך עֶשרות שנים לחם צביקה למען החיילים – עוֹדֵד את עֲלִייָתָם ארצה וסידר להם בית ומשפחות מְאַמְצוֹת". הרמטכ"לים כתבו עוד כי "רוח עשייתו הברוכה תלווה את צה"ל, שמרכין ראש במותו ומשתתף בצַעֲרָם של רַעיָיתוֹ נעמי וילדיו".

ניר מאיר, מַזְכַּ"ל התְנועה הקיבוצית אמר אתמול: צביקה הֵקִים ביחד עם התנועה הקיבוצית וחברֵי הקיבוצים מפעל חיים. אנחנו ממשיכים בדרכו ונמשיך את המפעל הציוני והֶחשוב הזה.

צביקה, תושב קיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, הִתְמוֹדֵד בשנים האחרונות עם מחלת נִיווּן שְרִירִים.

לפני שבוע הִצְלִיחַ לְהַשְלִים את ספר הילדים 'סוף טוב – מסיפורֵי סבא צביקה', שכתב בעֶזרת שְרִירֵי העיניים שנוֹתְרוּ פְּעילים בגוּפוֹ המְשוּתָק. הספר צָפוּי לָצֵאת לִמְכירה ביום הולַדתו, ב-13 בינואר, וכל הַכְנָסוֹתָיו יועברו לסִיוּעַ למשפחות של חולי ALS .

הַלְוָויָיתוֹ של לוי תֵיעָרֵך בקיבוצו יִפְעַת ביום שני בשעה 14:00.

ליפשיץ נחמה

נחמה ליפשיץ

2017-1927

(ויקיפדיה)

 

בתל אביב הָלכָה לְעולמה ב-21 באפריל 2017 הזמרת נחמה ליפשיץ. בת 90 הייתה במותה.

נחמה ליפשיץ נולדה בשנת 1927 בעיר קובנה שבליטא למשפחה יהודית ציונית.

במלחמת העולם השנייה בָּרְחָה עם הוריה ואחותה לאוזבקיסטן.

בשנת 1946, אחרי המלחמה, שָבָה לליטא הסובייטית ולמדה באקדמיה למוזיקה. בשנת 1957 החלה לְהוֹפִיע כסולנית של התִזְמוֹרֶת הפילהרמונית של וילנה. היא החלה להופיע בשירים ביידישש ובעברית וערכה מסע הופעות ברחבי ברית המועצות.

בתקופת המשטר הסובייטי בברית המועצות הייתה מְסוֹרֶבֶת עלייה. היא הפכה להיות לסֵמֶל ולפה ליהדוּת הדְמָמָה ולחלום של יהודי ברית המועצות לעלות לישראל.

בחודש מרץ 1969 עלתה ליפשיץ לישראל וזָכְתָה לקבלת פנים נרגשת. הופעת הבְּכוֹרָה שלה בארץ נערכה בהיכל התרבות בתל אביב במַעֲמַד רֹאשַת הממשלה דְאָז גולדה מאיר.

בהופעותיה שרה ביידיש ובעברית שירים, כמו 'ירושלים של זהב', 'הליכה לקיסריה' ו'עם ישראל חי'. היא הוזמנה לנסוע למסע הופעות בארצות הברית, אוסטרליה, אנגליה ואמריקה הלטינית.

נחמה ליפשיץ למדה בארץ סַפְרָנוּת והייתה מנהלת הסִפרייה העירונית למוזיקה בתל אביב. היא הייתה יושבת ראש המועצה העולמית של תרבות היידיש.

בשנת 1978 זכתה בפרס איציק מאנגר ליצירה סִפרותית ביידיש. בשנת 2004 קיבלה תוֹאַר יַקִירַת תל אביב-יפו.

נחמה ליפשיץ עם ראש הממשלה גולדה מאיר לאחר קוננצרט בלינקולן סנטר בניו יורק ב-1969 (ויקיפדיה)

מנדלה נלסון

נלסון מנדלה

1918 – 2013

נלסון מנדלה

נלסון מנדלה, חֲתַן פְּרַס נובּל לְשָלוֹם, היה הַנָשִׂיא הַשָחוֹר הָרִאשוֹן של דרום אפריקה.

הוא יָשַב בַּכֶּלֶא למעלה מֵעֶשׂרים שָנָה והיה סֵמֶל הַמַאֲבָק באפרטהייד בַּמדינָה.

מרון חנה

חנה מרון הלכה לעולמה בגיל 90

"ילדת הפלא" בעלת הקריירה הארוכה ביותר

ג' בסיוון תשע"ד  1.6.2014

חנה מרון

חנה מרון 1924 – 2014 (הצילום: ויקיפדיה)

חנה מרון

1924 – 2014

(הצילום: ויקיפדיה)

 שחקנית התיאטרון כלת פרס ישראל חנה מרון נפטרה ביום שישי בבית החולים איכילוב בתל אביב.

בת 90 הייתה.

 חנה מרון נולדה בברלין בשנת 1923. את הקריירה שלה כשחקנית התחילה עוד כילדה בת חמש בגרמניה.

היא נחשבה ל"ילדת פלא". בשנת 1933 עלתה עם הוריה לישראל.

לאורך הקריירה שיחקה חנה מרון בעשרות הצגות בתיאטרונים "האוהל", "הקאמרי" , "הבימה" ו"תיאטרון הרצליה"

וכן בסדרה המיתולוגית "קרובים קרובים" בטלוויזיה החינוכית.

בהתקפת מחבלים בנמל התעופה של מינכן בשנת 1970, נפצעה מרון קשה מהתפוצצות רימון וכף רגלה נקטעה.

למרות זאת, לאחר תקופת התאוששות, חזרה אל בימת התיאטרון.

מאז החלה להיות פעילה בארגונים העוסקים בדיאלוג יהודי-ערבי.

בשנת 1993 השתתפה במשלחת שהצטרפה לראש הממשלה יצחק רבין, בטקס חתימת הסכמי אוסלו.

חנה מרון זכתה בפרס ישראל בשנת 1973.

לפני שלוש שנים נכנסה לספר השיאים של גינס בתואר: השחקנית בעלת הקריירה הארוכה ביותר.

חנה מרון תובא למנוחות היום בשעה 18.00 בבית העלמין בקיבוץ שפיים.

היא תיטמן ליד בעלה, האדריכל יעקב רכטר חתן פרס ישראל לאדריכלות.

סאלד הנרייטה

הנרייטה סֹאלְד

1860 – 1945 

הנרייטה סאלד
הנרייטה סאלד נולדה בבולטימור בשנת 1860.

בשנת 1897 הצטרפה לתנועה הציונית ובשנת 1912 יִיסדה את "הדסה" הסתדרות הנשים הציוניות בארצות הברית.

בשנת 1920 עלתה ארצה.

היא הקימה את בית הספר הראשון לאחיות בארץ ויָזמָה הקמת מַחלָקוֹת לְשֵירוּתִים סוציאליים בָּרָשוּיוֹת המקומיות.

עם עליית הנאצים השלטון החליטו בסוכנות היהודית לפעול למען הַעֲלָאַת ילדים יהודים ארצה והקימו את "עֲלִייַת הנוער".

הנרייטה סאלד עמדה בראש "עליית הנוער" משנת 1933 עד מותה בשנת 1945.

אלפי ילדים זָכוּ לעלות לארץ במסגרת "עליית הנוער" וּלְהִיקָלֵט בָּהּ.

הנרייטה סאלד, שלא היו לה ילדים משלה, נֶחשֶבֶת ל"אֵם עליית הנוער".

כשהחליטו בארץ לְצַייֵן את יום הָאֵם, כפי שנהוג גם במקומות אחרים בעולם,

בָּחֲרוּ בתאריך ל' בשבט  –  יום פְּטִירָתָהּ של הנרייטה סֹאלד.

 

הערך סאלד הנרייטה נמצא בידיעות: 06.06.16, 25.02.20

 

סנש חנה

חנה סנש    

1921 – 1944

חנה סנש (ויקיפדיה)

חנה סנש הייתה מְשוֹרֶרֶת וצַנְחָנִית ישְׂרְאֵלִית.

היא נולדה בבודפשט שבהונגריה. אביה, בלה סנש היה עיתונַאי, סופר ומַחֲזַאי יָדוּעַ בהונגריה ובעולם. הוא נִפְטַר כשחנה הייתה בת שש. אמה, קטרינה סנש, הייתה מורה למוזיקה.

בגיל 17 כתבה חנה ביומנָהּ:

"אני צִיונית, אני מִתְגָאָה ביַהֲדוּתִי ומַטְרָתִי לעלות לישראל".

חנה סנש בתחפושת בפורים לפני שעלתה לישראל (ויקיפדיה)

כעבור שנה, בחודש ספטמבר 1939, החודש שבו פָּרְצָה מלחמת העולם השנייה, עלתה חנה בת ה-18 לישראל לְבַדָהּ. אִמָהּ נִשְאֲרָה בהונגריה.

חנה למדה חַקְלָאוּת בבית הספר החקלאי בנהלל. בסיום הלימודים הִצְטָרְפָה לקיבוץ שְׂדוֹת ים שעל חוף הים ליד קיסריה.

חנה סנש בקיבוץ שדות ים (ויקיפדיה)

בקיבוץ כתבה את שירָהּ: 'הליכה לקיסריה' שהוּלְחַן והִתְפַּרְסֵם רק אחרי מוֹתָהּ.

כאשר הִתחילו להגיע לארץ הידיעות על הנַעֲשֶׂה באירופה כתבה חנה ביומנָהּ:

"קם בי איזה רַעיוֹן פִּתְאומי שאני צריכה לנסוע להונגריה, להיות שם בימים אלה, לתת יד לארגון עֲלִייַת הנוער ואולי אף להביא את אימא".

היא הִתְגַייְסָה לצבא הבריטי והִתְנַדְבָה לִצְנוֹחַ באירופה כדי לְהַצִיל יהודים.

בחודש מרס 1944 חנה צנחה ביוגוסלביה ועברה להונגריה. היא נִתְפְּסה וישבה בכֶּלֶא בעיר הוּלַדְתָהּ בודפשט. לַמְרוֹת העִינוּיִים הקשים בכלא חנה לא גִילְתָה דבר. אחרי חֲקִירוֹת ועינויים היא נִשְפְּטָה והואשמה בִּבְגִידָה במוֹלֶדֶת. היא הוּצְאָה להורג ב-7 בנובמבר 1944. עַצְמוֹתֶיהָ הועלו לישראל בשנת 1950.

אִמָהּ של חנה סנש עלתה לישראל אחרי המלחמה ונִפְטְרָה בגיל 96 בשנת 1992.

חנה סנש הָפְכָה לסמל של גְבוּרָה.

שירה 'הליכה לקיסריה' שהוּלְחַן על ידי המַלְחִין דוד זהבי, הפך לשיר של זיכרון ותפילה.

 

הֲלִיכָה לְקֵיסָרִיָה     

המילים: חנה סנש       הלחן: דוד זהבי

אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.

קיסריה 24.11.1942

תבליט חנה סנש בקיבוץ שדות ים (ויקיפדיה)

עוז עמוס

עמוס עוז

1939 – 2018

עמוס עוז MILNER MOSHE (לע"מ)

 

עמוס עוז (קלוזנר) היה סופר ואינטלקטואל ישראלי, חתן פרס ישראל, פרופסור אמריטוס לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר האקדמיה ללשון העברית.

סְפָרָיו וסיפורָיו תוּרְגְמוּ ל-45 שפות, יותר מכל סופר ישראלי אחר. הוא זָכָה בפְרָסִים יוֹקְרָתִיים לסִפרות בישראל ובעולָם, בָּהֵם פרס ישראל (1998), פרס גתה, פרס היינריך היינה, פרס ביאליק, ופרס טולסטוי (אוקטובר 2018). פעמים אחדות הוּזְכַּר שמו כְּמועמד רָאוּי לפרס נובל לספרות.

בנוסף לסִפרֵי סיפורֶת רבים פִּרְסֵם מַאמְרֵי דֵעָה בעיתונים ובסִפרֵי עִיוּן.

מירושלים לקיבוץ             

עמוס עוז (קלוזנר) נוֹלַד בירושלים למשפחת מַשְׂכִּילִים רוויזיוניסטים יְדוּעָה. אביו, יהודה אריה קלוזנר, היה דוקטור לספרות עברית ועבד בסִפרייה הלְאומית. אמו, פניה, למדה פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת פראג ובאוניברסיטה העברית בירושלים. דודו של אביו, פרופ' יוסף קלוזנר, היה ראש החוג לסִפרות עברית באוניברסיטה העברית, וּלְיָמִים מועמַד תְנועת החֶרות בבְּחירות 1949 לתפקיד נְשִׂיא ישראל, שֶבּוֹ זָכָה חיים ויצמן.

כְּשֶהָיָה עמוס בן 12, הִתְאַבְּדָה אִמוֹ פניה.

בגיל 14 וחצי עָזַב את הבית והִצְטָרֵף לקיבוץ חולדה. שם הִכִּיר את אשתו לעתיד, נילי, בת חולדה, בִּתוֹ של סַפְרַן הקיבוץ. לאחר השֵירות בצה"ל למד פילוסופיה וסִפרות עברית באוניברסיטה העברית.

לנילי ועמוס עוז שלושה ילדים. בְּנוֹתֵיהֶם, פרופ' פניה עוז-זלצברגר וגליה עוז עוֹסְקוֹת בִּכְתיבה סִפרותית. בְּנָם הצעיר דניאל הוא מוזיקאי ומְשוֹרֵר. מִספר שנים לְאַחַר הולַדתו של דניאל, עָזבה המשפחה את הקיבוץ מִפְּאַת מַחֲלַת הקַצֶרֶת שֶבָּהּ לָקָה, ועברה לערד. בשְנותָיו האחרונות הִתְגוֹרֵר עמוס עוז בתל אביב.

עמוס עוז נִפְטַר ב-28 בדצמבר 2018 לאחר מַאֲבָק במחלַת הסַרְטָן, כשהוא בן 79.

סופר, פובליציסט ואיש רוח 

קוֹבֶץ סיפורָיו הראשון 'אַרצות התן' פּוּרְסַם בשנת 1965. הרומן הראשון שלו, 'מקום אחר', יצא לאור בשנת 1966.

סִפרו האוטוביוגרפי 'סיפור על אהבה וחושך' יצא לאור בשנת 2002. הספר תוּרְגַם ל-30 שָׂפות ונִמכר בכמיליון עוֹתָקִים. ב-2015 הוּפַק על פי הספר סרט שכתבה ובִייְמָה נטלי פורטמן, שגם משַׂחֶקֶת בסרט את התפקיד הרָאשִי.

עמוס עוז נִמְנה עם אישי הרוח המובילים בישראל, מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית. הוא פִּרסם מַאֲמָרִים פובליציסטיים בנושְׂאֵי פוליטיקה, סִפרות ושלום.

עֶמְדוֹתָיו בתְחוּם המדיני היו יוֹנִיוֹת, וסוציאל-דמוקרטיות בתְחוּם הכַּלְכָּלִי-חֶברָתִי.

לִקְראת הבחירות לכנסת ה-17 ולכנסת ה-18 הוא מוּקַם במקום סִמְלִי (116,115 בִּרְשִימַת המועמדים של מֶרֶצ לכנסת.

מִבֵּין סְפָרָיו  

ארצות התן; מקום אחר; מיכאל שלי; לגעת במים לגעת ברוח; הר העצה הרעה; באור התכלת העזה; מנוחה נכונה; פה ושם בארץ ישראל; קופסה שחורה; לדעת אישה; אל תגידי לילה; אותו הים; סיפור על אהבה וחושך; בין חברים; יהודים ומילים (יחד עם בתו פניה עוז-זלצברגר); הבשורה על פי יהודה; ממה עשוי התפוח (יחד עם עורכת ספריו שירה חדד, מאי 2018).

אֵבֶל בישראל ובעולם על מותו של עמוס עוז

מִגדולֵי הסופרים ואַנְשֵי הרוח הישראלים

עמוס עוז, חתן פרס ישראל, מגְדולֵי הסופרים הישראלים, הלך לעולמו בגיל 79 לאחר מחלה.

נְשיא המדינה, ראש הממשלה, אישֵי ציבור, אנשי סִפרות, אנשֵי רוח ועיתונים בכל העולם הִסְפִּידוּ את עמוס עוז עם קַבָּלַת היְדיעה על מותו סָמוּך לִכְניסַת השבת.

עוז היה הסופר הישראלי המוּכָּר ביותר בעולם. הוא כתב עֶשרות ספרים. סְפריו תוּרְגְמוּ ל-45 שפות והוא זכה בִּפְרָסִים בֵּינְלְאוּמִיים רבים.

הוא היה אַחַד הדוברים של השְׂמֹאל הישְׂרְאֵלי. הוא הֶאֱמִין בשלום ובשִיוְויוֹן ובאֶפשרות לִפְתוֹר את הסִכְסוּך הישְׂרְאֵלי-פלסטיני. את דֵעותיו הִבִּיעַ בְּעוֹז במַאֲמָרִים בעיתונים, ברַאֲיוֹנוֹת בתִקשורת ובמִפגשים עם קָהַָל.

בְּאַחַד הרַאֲיוֹנוֹת האחרונים שנתן עוז לתִקְשוֹרֶת, אמר: אני אדם אֲסִיר תודה. ובתשובה לשאלה איך היה רוצה שיִזְכְּרוּ אותו כשכבר לא יהיה כאן, אמר: אני הייתי רוצה לָצֵאת מכאן בהַרגשה שלא פָּגַעתִי באנשים פְּגִיעָה מְיוּתֶרֶת. אני רוצה לצאת מפה בהרגשה שכמה מהמילים שהִשְאַרְתִי אחרַיי הֵיטִיבוּ עם מישהו או הִכְבִּידוּ על מישהו, הֵזִיזוּ למישהו. אם אני אֵדַע שחֵלֶק מעֶשרות אלפֵי המילים שכתבתי הֵזִיז משהו למישהו – אני מְסוּדָר. יִהיה לי מה להראות למעלה בכְּניסה.

עמוס עוז הִשְאִיר אחריו אישה, שתֵי בנות, בן ונכדים. הוא היה חָתוּם על כרטיס אדי ומשפחתו תָרְמָה את אֵיבָרָיו.

אֲרוֹנוֹ של עמוס עוז יוּצַב באולם "צַוותא" בתל אביב ביום שני בשעה 10:00 בבוקר  והקהל יוכל לַחלוק לו כָּבוד. בשעה 12:00 יֵיעָרֵך במקום טֶקֶס אַשְכָּבָה. הַלְוָויָיתו תִתְקַיֵים ביום שני בשעה 15:00 בבית העָלמין בקיבוץ חולדה. בהלוויה לא יִינָשְׂאוּ הֶסְפֵּדִים.

 

בתמונה: שבוע הספר העברי, 2006. בצילום, פורטרט של הסופר עמוס עוז. MILNER MOSHE (לע"מ)

 

סיפור על על אַהֲבָה וחושֶך

הצילום: ויקיפדיה

קְטָעִים נִבְחָרִים מִתוֹך הספר

בשנת 2002 פִּרְסֵם עמוס עוז את סִפְרו 'סיפור על אהבה וחושך', שבו סיפר את סיפור חַיָיו. הספר היה רַב מֶכֶר בישראל במֶשֶך שָבועות רבים, תוּרְגַם לשָׂפות רבות, בהן ערבית, ונִמְכַּר ביותר ממיליון עוֹתָקִים.

ב-2015 הוּפַק על פי הספר סרט שכתבה ובִייְמה נטלי פורטמן, שגם מְשַׂחֶקֶת בסרט את התַפקיד הרָאשִי.

בשנת 2003 הִתְפּרְסְמוּ בעיתון 'שער למתחיל' קְטעים מתוך 'סיפור על אהבה וחושך'. הקטעים פּוּרְסְמוּ בשבעה הִמְשֵכִים (גיליונות 1235-1229). אנחנו מְבִיאִים כאן את הקישור אליהם.

בכל שבוע נָבִיא הַקְלָטוֹת של חֵלֶק מהקְטָעִים.

 

א. סיפור על אהבה וחושך – מתוך שער למתחיל, גיליון 1229, ט"ז באדר א' תשס"ג, 18 בפברואר 2003

פִּלְאֵי הטלפון – חלק ראשון

פִּלְאֵי הטלפון – חלק שני

פִּלְאֵי הטלפון – חלק שלישי

פִּלְאֵי הטלפון – חלק רביעי

פִּלְאֵי הטלפון – חלק חמישי

מי יודע מה יהיה – חלק שישי

 

ב. סיפור על אהבה וחושך – מתוך שער למתחיל, גיליון 1230, כ"ג באדר א' תשס"ג, 25 בפברואר 2003

ירושלים ותל אביב – חלק ראשון

ירושלים ותל אביב – חלק שני

סבא אליעזר – חלק ראשון

סבא אליעזר – חלק שני

סבא אליעזר – חלק שלישי

סבא אליעזר – חלק רביעי

 

ג. סיפור על אהבה וחושך – מתוך שער למתחיל, גיליון 1231, ל' באדר א' תשס"ג, 04 במרס 2003

הדוד יוסף

אבי – חלק ראשון

אבי – חלק שני

אבי – חלק שלישי

אבי – חלק רביעי

מה אכלו בירושלים

 

ד. סיפור על אהבה וחושך – מתוך שער למתחיל, גיליון 1232, ז' באדר ב' תשס"ג, 11 בפברואר 2003

הייתי בן יחיד – חלק ראשון

הייתי הן יחיד – חלק שני

הייתי בן יחיד – חלק שלישי

הייתי בן יחיד – חלק רביעי

הייתי בן יחיד – חלק חמישי

 

ה. סיפור על אהבה וחושך – מתוך שער למתחיל, גיליון 1233, י"ד באדר ב' תשס"ג, 18 במרס 2003

עמוס קלוזנר –  סופר – חלק ראשון

עמוס קלוזנר – סופר – חלק שני

עמוס קלוזנר – סופר – חלק שלישי

עמוס קלוזנר – סופר – חלק רביעי

כל ירושלים ישבה בבית וכתבה

 

ו. סיפור על אהבה וחושך – מתוך שער למתחיל, גיליון 1234, כ"א באדר ב' תשס"ג, 25 במרס 2003

אמא

בסתיו שוב הורע מצבה של אמי – חלק ראשון

בסתיו שוב הורע מצבה של אמי – חלק שני

בסתיו שוב הורע מצבה של אמי – חלק שלישי

בסתיו שוב הורע מצבה של אמי – חלק רביעי

בסתיו שוב הורע מצבה של אמי – חלק חמישי

 

ז. סיפור על אהבה וחושך – מתוך שער למתחיל, גיליון 1235, כ"ח באדר ב' תשס"ג, 01 באפריל 2003

אמי הפסיקה את חייה

אחרי מות אמי – חלק ראשון

אחרי מות אמי – חלק שני

אחרי מות אמי – חלק שלישי

אחרי מות אמי – חלק רביעי

אחרי מות אמי – חלק חמישי

אחרי מות אמי – חלק שישי

אחרי מות אמי – חלק שביעי

אחרי מות אמי – חלק שמיני

לא דיברתי

 הלכתי לבד

 

בתמונה: עטיפת מהדורת 2006, בה מופיע הציור "הטרגדיה" של פיקאסו (ויקיפדיה)

פרנק אנה

אנה פרנק

1929 – 1945

אנה פרנק, תלמידת בית ספר (ויקיפדיה)

אנה פרנק הייתה נערה יהודייה שנולדה בגרמניה בשנת 1929 ונִסְפְּתָה במחנה הריכוז ברגן בלזן בשנת 1945. היומן שכתבה בימי מלחמת העולם השנייה הִתְפַּרְסֵם בכל העולם אחרי המלחמה. אנה הפכה לסמל לילדים שנִרְצְחוּ בשואה.

האם אדית פרנק עם אנה ואחותה (ויקיפדיה)

ביומנָהּ מְתָאֶרֶת אנה את חַייֶהָ ואת חַיֵי משפחתָהּ. הם עברו מגרמניה להולנד עם עֲלִייָתו של היטלר לשלטון. מחודש יולי 1942 הם הִסְתַתְרוּ בעֲלִייַת גג באמסטרדם יחד עם ארבעה יהודים נוֹספים.

 

הבית שבו הסתתרו אנה ומשפחתה (ויקיפדיה)

ארון הספרים שהסתיר את הכניסה לעליית הגג (ויקיפדיה)

ב-4 באוגוסט 1944 הם נִתְפְּסו על-ידי הגרמנים ונִשְלְחו למחנות ריכוז.

אנה ואחותה נִספו בברגן בלזן. אִמן נִספתה באושוויץ. אביהן, אוטו פרנק, נִשאר בחיים והִקְדִיש את חייו להַנְצָחַת זִכְרָן.

בבית שבו הִסְתַתְרָה משפחת פרנק נִפְתַח בשנת 1960 מוזיאון בית אנה פרנק.

יומנָהּ של אנה פרנק פּוּרְסַם בפעם הראשונה בשנת 1947 ומאז תוּרְגַם לשפות רבות והוא אַחַד הספרים הנִמְכָּרִים ביותר בעולם. היומן שִימֵש נושא להצגות תיאטרון ולסִרְטֵי קולנוע וטלוויזיה רבים.

היומן של אנה, מוזיאון אנה פרנק באמסטרדם (ויקיפדיה)

מצבת זיכרון לאנה פרנק, ברגן בלזן (ויקיפדיה)

לזכר אנה פרנק, אמסטרדם (ויקיפדיה)

 

פרס שמעון

 

שמעון פרס הלך לעולמו

2016-1923

שמעון-פרס

שמעון פרס, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל הלך הלילה לעולמו.

שמעון פרס (פרסקי) נולד בבלרוס ב-2 באוגוסט 1923, כ' באב תרפ"ג.

בשנת 1934 עלה ארצה וגר עם משפחתו בתל אביב.

בשנת 1945 נשא שמעון פרס לאישה את סוניה לבית גלמן ז"ל. לזוג שלושה ילדים.

פרס כיהן כחבר כנסת במשך 48 שנים, הכהונה הארוכה ביותר בתולדות כנסת ישראל.

הוא שימש כשר ב-12 ממשלות וכיהן פעמיים כראש ממשלה.

בשנת 1994 קיבל את פרס נובל לשלום יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת.

בשנת 2007 נבחר שמעון פרס לכהן כנשיא התשיעי של מדינת ישראל. פרס כיהן בתפקיד שבע שנים.

 

ויקיפדיה 4

הנשיא שמעון פרס, אפריל 2013

250px-Flickr_-_Government_Press_Office_(GPO)_-_Sonia_and_Shimon_Peresסוניה ושמעון פרס ויקיפדיה 5

סוניה ושמעון פרס

Flickr_-_Government_Press_Office_(GPO)_-_Peres_and_Clintonויקיפדיה_2

שמעון פרס עם נשיא ארה"ב ביל קלינטון בבית הלבן, אפריל 1996

250px-Barack_Obama_welcomes_Shimon_Peres_in_the_Oval_Officeויקיפדיה3

שמעון פרס עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, מאי 2009

התמונות: ויקיפדיה

 

הִתקַייֵם טקס גילוי המַצֵבָה של שמעון פרס

איש חזון ומעש

בִּמלֹאת שלושים למותו של נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס נערך ביום שישי בחֶלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים טקס גילוי המַצֵבָה בהשתתפות נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בני משפחה וחברים.

על המצבה השחורה נכתבו לבקשת המשפחה כמה כתובות.

בצד אחד של המצבה מופיע צִיטוּט של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון: "דְמוּתָה הרוּחנית של ישראל ואֵיתָנוּתָה הפנימית יְהַוו בעתיד הגורם הראשי בביטחוננו ובמַעֲמָדֵנו הבינלאומי".

בצד שני מופיע פסוק מפרק ב' בספר ישעיהו המדבר על חזוֹן השלום האוניברסלי: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל־גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

על המצבה מופיע גם ציטוט מהשיר 'אחרי מותי' של חיים נחמן ביאליק: "עוד מִזמוֹר אחד היה לו — והנה אָבַד המזמור לָעַד".

פרס מתואר על המצבה "אחד מֵהָאָבוֹת המְייסדים של המדינה אותה שֵירתַ כל חייו. מדינאי, אוהב ספר, שירה ואמנות, חתן פרס נובל לשלום, איש חזון ומַעַשׂ".

הכיתוב על המצבה מפרט את התפקידים הבּולטים שבהם כִּיהֵן (בהם: נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ ושר האוצר) ומציין את תְרוּמָתוֹ לתַעֲשִׂיוֹת הביטחוניות ולהקמת הכּוּר בדימונה לצד פעילותו לקידום הסכמי השלום בין ישראל ושכנותיה.

בטקס אמר ראש הממשלה כי הקִריָה למֶחקר גַרעִינִי בדימונה תיקרא 'המרכז למדעי הגרעין ע"ש שמעון פרס'.

 

הטקס ברחבת הכנסת (ויקיפדיה)

הטקס ברחבת הכנסת (ויקיפדיה)

הערך שמעון פרס נמצא בידיעות: 28.09.16, 28.09.16, 29.09.19, 29.09.16, 29.09.16, 29.09.16, 29.09.16, 05.10.16

 

קורצ'אק יאנוש

יאנוש קורצ'אק

1942-1878

יאנוש קורצ'אק (ויקיפדיה)

יאנוש קורצ'אק היה רופא, מְחַנֵך וסופר יהודי פולני.

הוא נולד בשם הֶנְרִיק גולדשמיט בשנת 1878 בעיר ורשה שבפולין. בביתו דיברו פולנית, יידיש ורוסית. הוא שינה את שמו ליאנוש קורצ'אק כשהֵחֵל לכתוב ספרים.

במלחמת העולם הראשונה הוא היה רופא בצבא הרוסי. אחרי המלחמה עבד כרופא ילדים בבית החולים בוורשה והחליט לא להתחתן ולְהָקִים משפחה, אלא לְהַקְדִיש את חַייָו לילדים.

בשנת 1912 קורצ'אק פתח בוורשה בֵּית יְתוֹמִים לילדים יהודיים. הוא חינך את הילדים לאהבה ולסוֹבְלָנוּת. הוא כתב 24 סִפְרֵי ילדים, סִפְרֵי חינוך וסִפְרֵי לימוד. הוא פִּרְסֵם מַאֲמָרִים ודיבר ברדיו על נוֹשְׂאֵי חינוך ועל זְכוּיוֹת האדם וזְכוּיוֹת הילד.

בית היתומים. תמונה משנת 1935. קורצ'אק התגורר בעליית הגג (ויקיפדיה)

ילדי ומחנכי "ביתנו". קורצ'אק עומד רביעי מימין (ויקיפדיה)

קורצ'אק ביקר בישראל פעמיים: בשנת 1934 ובשנת 1936, וגם הֵחֵל ללמוד עברית.

במלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, החליטו הנאצים לשלוח את הילדים היהודים מגטו ורשה לְמַחֲנוֹת המָווֶת. הם הִצִיעוּ לקורצ'אק לְהִישָאֵר בוורשה, אך הוא לא הִסְכִּים לקבל את ההַצָעָה, אלא בָּחַר ללכת עם יְלָדָיו. בראש מוּרָם צָעַד קורצ'אק לתָאֵי הגזים בטרבלינקה ואחריו 200 ילדיו האֲהוּבִים. איש מהם לא נִיצַל.

אנדרטת יאנוש קורצ'אק ב'יד ושם' (ויקיפדיה)

סלע הזיכרון ליאנוש קורצ'אק ולתלמידיו בטרבלינקה (ויקיפדיה)

בול יאנוש קורצ'אק (ויקיפדיה)