Browsing Archives

אנשים

א ב ג ד ה ו ז ט כ ל מ נ ס ע פ ק ר ש
קו קי קל
אנשים

קוזנצוב אדוארד

אדוארד קוזנצוב

1939 – 2024

 

אדוארד קוזנצוב (ויקיפדיה)

 

אֲסיר ציון אדוארד קוזנצוב הלך לעולמו

לוחֵם שִחְרוּר, עיתונַאי וסופר

אדוארד קוזנצוב, אסיר ציון, עיתונאי וסופר הלך לעולמו בן 85. קוזנצוב היה אחד מסִמְלֵי המַאֲבָק לְמַעַן שִחרור יהודֵי ברית המועצות ועלייתם לישראל.

קוזנצוב נולד בשנת 1939 במוסקבה. בשנות ה-60 של המאה הקודמת היה פעיל במַחְתֶרֶת יהודית שפעלה לקידום העלייה לישראל בתְקופה שבה המִמשל הסובייטי מָנַע מיהודים לצאת מהמדינה.
בשנת 1970 השתתף ב"מִבצע חֲתוּנָה" – התוכנית של קבוצת מְסוֹרְבֵי עלייה לַחטוף מָטוס ריק בלנינגרד ולהַנְחיתו בשבדיה. מַטְרַת המִבצע הייתה לְעוֹרֵר את דַעַת הקָהָל העולמית בנושא מַצָבָם של יהודֵי ברית המועצות.
המִבצע נכשל, וכל המִשתתפים, בהם קוזנצוב, נֶעצרו. במשפט שנערך להם נידון קוזנצוב לעונֶש מָוֶות בגין "בּגִידָה במולדת", אך בעקבות לַחַץ בין לאומי הופחת עונשו ל-15 שנות מאסר.
במשך תשע שנים ישב בבתי כלא ובמחנות עבודה בתְנאים קשים. בשנת 1979 שוחרר במסגרת עִסקת חילופי שְבויים בין ברית המועצות לארצות הברית.

בישראל

עם שִחְרוּרוֹ עלה קוזנצוב לישראל. בישראל הִשְתַלֵב בעולם הסִפרות והעיתוֹנות. הוא כתב וערך בשפה הרוסית; היה העורך הראשי בעיתון "וסטי", עורך בעיתון 'ורמיה' ופרסם ספרים אחדים.

קוזנצוב הקדיש את חייו למַאֲבָק לְמַעַן זְכוּיות אדם, לציונות ולחיבור בין קהילת העולים מברית המועצות לשעבר לישראל.

בתמונה: אדוארד קוזנצוב, ע"י User:Eduard Arzunyan, תחת רישיון

אנשים

קורצ'אק יאנוש

יאנוש קורצ'אק

1942-1878

יאנוש קורצ'אק (ויקיפדיה)

יאנוש קורצ'אק היה רופא, מְחַנֵך וסופר יהודי פולני.

הוא נולד בשם הֶנְרִיק גולדשמיט בשנת 1878 בעיר ורשה שבפולין. בביתו דיברו פולנית, יידיש ורוסית. הוא שינה את שמו ליאנוש קורצ'אק כשהֵחֵל לכתוב ספרים.

במלחמת העולם הראשונה הוא היה רופא בצבא הרוסי. אחרי המלחמה עבד כרופא ילדים בבית החולים בוורשה והחליט לא להתחתן ולְהָקִים משפחה, אלא לְהַקְדִיש את חַייָו לילדים.

בשנת 1912 קורצ'אק פתח בוורשה בֵּית יְתוֹמִים לילדים יהודיים. הוא חינך את הילדים לאהבה ולסוֹבְלָנוּת. הוא כתב 24 סִפְרֵי ילדים, סִפְרֵי חינוך וסִפְרֵי לימוד. הוא פִּרְסֵם מַאֲמָרִים ודיבר ברדיו על נוֹשְׂאֵי חינוך ועל זְכוּיוֹת האדם וזְכוּיוֹת הילד.

בית היתומים. תמונה משנת 1935. קורצ'אק התגורר בעליית הגג (ויקיפדיה)

ילדי ומחנכי "ביתנו". קורצ'אק עומד רביעי מימין (ויקיפדיה)

קורצ'אק ביקר בישראל פעמיים: בשנת 1934 ובשנת 1936, וגם הֵחֵל ללמוד עברית.

במלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, החליטו הנאצים לשלוח את הילדים היהודים מגטו ורשה לְמַחֲנוֹת המָווֶת. הם הִצִיעוּ לקורצ'אק לְהִישָאֵר בוורשה, אך הוא לא הִסְכִּים לקבל את ההַצָעָה, אלא בָּחַר ללכת עם יְלָדָיו. בראש מוּרָם צָעַד קורצ'אק לתָאֵי הגזים בטרבלינקה ואחריו 200 ילדיו האֲהוּבִים. איש מהם לא נִיצַל.

אנדרטת יאנוש קורצ'אק ב'יד ושם' (ויקיפדיה)

סלע הזיכרון ליאנוש קורצ'אק ולתלמידיו בטרבלינקה (ויקיפדיה)

בול יאנוש קורצ'אק (ויקיפדיה)

אנשים

קיסינג'ר הנרי

הנרי קיסינג'ר 

1923 – 2023

הנרי קיסינג'ר, 2009 (ויקיפדיה)

הנרי קיסינג'ר הלך לעולמו
חתן פרס נובל לשלום

הנרי קיסינג'ר, שר החוץ לשעבר של ארצות הברית ואַחַד המדינאים החשובים ביותר בעולם במאה ה-20, מת הלילה בגיל מאה בביתו שבקונטיקט.

קיסינג'ר נולד בגרמניה. כשהיה בן 15 נִמְלַט עם משפחתו מהנאצים לארצות הברית.
הוא הִתְנַדֵב להִילָחם כחייל אמריקני במִלחֶמֶת העולם השנייה בשְׂדוֹת הקְרָב של מערב אירופה.
לאחר המלחמה הוא החל בקריירה אקדמאית ארוכה כפרופסור לממשל באוניברסיטת הרווארד.
קיסינג'ר כִּיהֵן כמזכיר המדינה וכיועֵץ לביטָחוֹן לאומי תחת הנשיאים ניקסון ופורד. הוא הִתְוָוה את מְדיניוּת החוּץ האמריקנית בשנות ה-70 והִשְפִּיעַ רבות גם על המִזרח התיכון.
בשנת 1973 זָכָה בפרס נובל לשלום על מְעוֹרָבוּתוֹ במַשָׂא ומַתָן להֶסְכֵּם הפסקת האש בווייטנאם.
"תמיד אהבתי את ישראל"

נְשיא המדינה יצחק הרצוג סָפַד להנרי קיסינג'ר, ואמר: "קיסינג'ר היה מִגְדולֵי הדיפלומטים. מי שכנַעַר יהודי נִמלט מהנאצים הפך לעֲנָק שעִיצֵב בְּמוֹ ידָיו ומוֹחוֹ החָרִיף את המְדינָאוּת העולָמית. מִשְפַחַת העמים כולה מִתְבָּרֶכֶת עד היום מפֵּירוֹתֵיהֶם של התַהֲלִיכִים הֲרֵי הגוֹרָל שהוֹבִיל, ובהם הנָחַת היְסוֹדוֹת להֶסכם השלום של ישראל עם מצרים".

הנשיא הרצוג סיפר כי בשִׂיחתו האחרונה עם קיסינג'ר, שבה בֵּירַך אותו ליום הולדתו, אמר לו קיסינג'ר:
"זְכוֹר, כי תמיד אהבתי את ישראל ותמיד אוֹהַב".

הצילום: ויקיפדיה

 

בתמונה למעלה: הנרי קיסינג'ר, 2009, ע"י David Shankbone, תחת רישיון

בתמונה למטה: פגישה שנערכה ב-1 במרץ 1973 בין הנשיא ניקסון, ראש הממשלה גולדה מאיר וקיסינג'ר,

ע"י National Archives and Records Administration, תחת רישיון נחלת הכלל

אנשים

קישון אפרים

אפרים קישון

סופר, סאטיריקן, עיתונאי, מחזאי, תסריטאי, במאי קולנוע ותיאטרון

1924 – 2005

אפרים קישון

אפרים קישון, איור מאת חיים טופול

אפרים קישון, מגדולי הסאטיריקנים בארץ ובעולם, נולד בשנת 1924 בבודפשט בירת הונגריה בשם פֶרֶנץ הופמן.

בתום מלחמת העולם השנייה, לאחר שברח ממחנות הריכוז עלה לארץ בחודש מאי 1949.

תחנתו הראשונה של קישון בישראל הייתה מעברת "שער העלייה" ליד חיפה. משם הוא הצטרף לקיבוץ כפר החורש.

בקיבוץ עבד כסניטר. בזמנו הפנוי, אחרי שעות העבודה, למד עברית מספרי דקדוק ישנים.

כך עשה את צעדיו הראשונים בשפה העברית.

לאחר תקופה קצרה עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב. שם התקבל לעבודה במערכת העיתון ההונגרי "אוי קלט"

בתפקיד עורך לילה.

בשנת 1951 התקבל קישון ללימודים ב"אולפן עציון" בירושלים והקדיש שנה שלמה ללימודי השפה העברית.

כבר בעת לימודיו באולפן החל קישון לכתוב סאטירות בעברית והציע אותן לכל מערכות העיתונים בארץ.

פניותיו נדחו פעמים רבות. העיתון "דבר" היה הראשון שהדפיס סאטירה בעברית מפרי עטו של קישון: "תעלת בלאומילך".

בשנה זו, 1951, ראה אור גם ספרו הראשון, "העולה היורד לחיינו", ובו תיאור הומוריסטי של עולמו של העולה החדש.

בשנת 1953, שנתיים בלבד לאחר שסיים קישון את האולפן, העלה תיאטרון "הבימה" את המחזה הראשון שלו:

"שמו הולך לפניו", שהיה להצלחה גדולה.

באותה תקופה החל קישון לכתוב פיליטון יומי בעיתון "מעריב". הטור הפופולארי שכתב,"חד גדיא",

הופיע ב"מעריב" באופן קבוע במשך כ-30 שנה.

את סרטו הראשון "סאלח שבתי", כתב וביים בלי כל ניסיון קולנועי. לאחר מכן כתב, ביים והפיק חמישה סרטים בארץ.

קישון כתב למעלה מחמישים ספרים בשפה העברית אשר תורגמו ל-37 שפות, ובהם: "אלף גדיא וגדיא",

"באחד האמשים", "סליחה שניצחנו", "גומזים גומזים", "חור במסך", "פרטאצ'ה אהובתי", "ספר משפחתי".

ספריו של קישון זכו לתפוצה של מעל ל- 40 מיליון ספרים בעולם והוא נחשב לסופר העברי הנקרא ביותר בעולם.

ספריו הפכו לרבי מכר ומחזותיו הוצגו ומוצגים עד היום.

אפרים קישון זכה בעשרות פרסים ואותות הוקרה בארץ ובעולם.

בשנת 2002 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

קישון נפטר בחודש ינואר 2005 והשאיר אחריו 3 ילדים ו- 6 נכדים.

קישורים נוספים:

באחד האמשים עם אפרים קישון

אנשים

קלטי אגנס

אגנס קלטי

1921 – 2025

הצילום: ויקיפדיה

 

 

 

 

 

 

 

אגנס קלטי הלכה לעולמה
אגדת ספורט

אגנס קלטי, אגדת ההתעמלות ההונגרייה-ישראלית, הלכה לעולמה בהונגריה שבוע לפני יום הולדתה ה-104. קלטי זכתה בעשר מדליות בהלסינקי 1952 ומלבורן 1956, חמש מתוכן מזהב, כשייצגה את הונגריה במשחקים האולימפיים.

היא המתעמלת היהודייה הגדולה בכל הזמנים.
בשנת 2017, בגיל 96 היא זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים בספורט ונחשבת ל"אימא של ההתעמלות הישראלית".
תולדות חיים

קלטי נולדה ב-1921 בהונגריה למשפחה יהודית מבוססת.

בגיל ארבע החלה להתאמן בהתעמלות מכשירים במועדון ספורט יהודי.
מגיל 6 עד 17 הקדישה את עיקר זמנה לנגינה בצ'לו. מגיל 16 החלה להתאמן בקביעות בהתעמלות והייתה לאלופת הונגריה.
כשהנאצים הגיעו להונגריה היא נאלצה להסתתר ולאמץ זהות בדויה. היא נישאה נישואים פיקטיביים למתעמל הונגרי. השניים היו נשואים במשך 5 שנים.
אביה ורבים מבני משפחתה הוצאו להורג במחנה ההשמדה אוושויץ. רק אגנס, אימה ודודתה שרדו את השואה.
אחרי המלחמה, בגיל 24, היא חזרה למשטר אימונים מלא. היא זכתה בתואר אלופת הונגריה בהתעמלות; באליפות העולם ברומניה בשנת 1956 זכתה בשלוש מדליות; במשחקים האולימפיים בהלסינקי בשנת 1952 ובמלבורן בשנת 1956 זכתה בעשר מדליות, והפכה לאגדה בחייה.

בזמן אולימפיאדת מלבורן בשנת 1956 התרחש המרד ההונגרי, וקלטי, כמו ספורטאים הונגרים רבים, נשארה באוסטרליה וקיבלה בה מקלט מדיני.

בישראל

בשנת 1957 הגיעה קלטי לישראל למשחקי המכביה החמישית והחליטה לעלות לארץ.

היא הניחה את היסודות לענף התעמלות המכשירים בישראל. היא עבדה במכון וינגייט ושימשה כמאמנת נבחרת המתעמלות של ישראל.

בארץ נישאה בשנת 1959 לרוברט בירו, מורה לחינוך גופני יליד הונגריה שעִברת את שמו לראובן שופט, ולזוג נולדו שני בנים.

באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 קלטי הייתה חלק ממשלחת ישראל לאולימפיאדה, אבל למרבה המזל היא לא נכחה במגורי המשלחת בכפר האולימפי בעת השתלטות המחבלים על הספורטאים הישראלים.
בשנת 1989, אחרי נפילת הקומוניזם בהונגריה, חזרה לבקר שם וזכתה בהוקרה רבה מהמשטר הדמוקרטי החדש.
בגיל 96 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים בספורט.

בשנים האחרונות לחייה שבה להתגורר בהונגריה כדי להיות קרובה לבנה.

הצילום: ויקיפדיה

בתמונה למעלה: אגנס קלטי, מדגימה שפגט בהגיעה לגיל 98, ע"י Róth Tamás, תחת רישיון

בתמונה למטה: אגנס קלטי מאמנת במכון וינגייט בשנת 1960, ע"י פריץ כהן, תחת רישיון נחלת הכלל

אנשים

קליגר נח

נֹחַ קליגר

1926 – 2018

 

נוח קליגר (ויקיפדיה)

העיתונאי נֹחַ קליגר הלך לעולמו  

מ'צעדות המוות' ל'מצעד החיים'

נֹח קליגר, מבכירי העיתונאים ב'ידיעות אחרונות', נפטר ביום חמישי בגיל 92. יומיים קודם לכן עוד פורסם בעיתון טור שכתב, לכבוד חגיגות 79 שנים לידיעות אחרונות. "את רוב חיי, 61 שנים ליתר דיוק, בִּילִיתִי במערכת העיתון. שורד שואה, שחלם לעלות לארץ ישראל ולכתוב בעיתון בשפה העברית. זכיתי", כתב בטור החגיגי.

קליגר נולד בשנת 1926 בשטרסבורג שבצרפת. הוא גדל והתחנך בלוקסמבורג ובבלגיה והיה ספורטאי בנעוריו. כשהגרמנים כבשו את בלגיה, היה פעיל במחתרת והעביר ילדים יהודים דרך צרפת לשווייץ. בשנת 1942 נעצר על ידי הגסטפו ונשלח לאושוויץ. הוא שרד את צעדות המוות. גם בני משפחתו ניצלו.

לאחר המלחמה עלה לישראל על אוניית המעפילים 'אקסודוס'. בקרב נגד הבריטים שהתפתח על הספינה, היה אחד המפקדים.

 

עיתונאי   

למערכת 'ידיעות אחרונות' הצטרף בשנת 1957 ושימש ככתב, עורך מוסף הספורט ועורך חדשות החוץ. פרסם אלפי כתבות בנושא השואה ודיווחים ממשפטי אייכמן ודמיאניוק, ומשפטים אחרים בעולם לפושעים נאציים. הוא זכה לפרסים רבים. ב-1990 התקבל בלוס אנג'לס ל'היכל התהילה' (Hall of Fame) של הספורט היהודי העולמי כמתאגרף באושוויץ וכעיתונאי.

27 פעמים צעד נֹח בראש 'מצעד החיים' הצועד מאושוויץ בכל שנה ביום השואה.

 

שלושה חלומות      

לפני כשנתיים הוזמן לנאום בטקס שנערך באו"ם לציון יום השואה הבינלאומי. בתחילת הנאום הציג את נכדו, שמשרת בחיל הים והגיע לטקס במדים לבנים. "זו הפעם הראשונה שיושב באו"ם חייל ישראלי. יש כמוהו אלפים ורבים שבזכותם המדינה שלנו תהיה קיימת לנצח", אמר. בהמשך סיפר: "הדבר היחידי שיכולנו לעשות באושוויץ באופן חופשי היה לחלום חלומות, בידיעה שלעולם לא נוכל להגשים אותם. היו לי שלושה חלומות: הראשון היה, כמובן, לשרוד את הגֵיהֵנוֹם הזה עֲלֵי אדמות, ואני הייתי משוכנע שאני לא יכול לעשות את זה כי אף יהודי לא הובא לְמחנה זה כדי לשרוד. השני היה לחיות כדי לספר לאנשים רבים ככל האפשר מה שהנאצים עשו ליהודים. במשך 60 שנים אני מדבר על כך בארץ ובכל רחבי העולם. דיברתי כנראה אלפי פעמים, מסידני עד מלטה, מהונג קונג עד דנמרק. והחלום השלישי שלי היה לעזור לַיהודים להשיב את אדמתם, שממנה גורשו לגלות. החלום הזה שלי מומש בישראל, המולדת היהודית ההיסטורית שלנו. אני יכול לומר בגאווה שהשגתי את כל חלומותיי".

 

אֵלֶה תֹולדֹות נֹח – ריאיון עם נח קליגר מתוך 'שער למתחיל'