יוסף זבדיה – מחנך, פעיל עלייה ואסיר ציון לשעבר, הלך לעולמו בגיל 76 והובא למנוחות בירושלים. הוא השאיר אחריו משפחה גדולה. אחותו, בלייניש זבדיה, הייתה שגרירת ישראל באתיופיה.
שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה אמרה עם היוודע דבר מותו כי יוסף זבדיה היה אסיר ציון שפעל ללא לאות תוך חירוף נפש וסיכון רב במבצעי עלייה חשאיים וחשובים של יהודי אתיופיה. "זו אֲבֵדָה גדולה לעם ישראל" אמרה השרה.
תולדות חייו
הוא נולד בשם אספה בכפר קטן באתיופיה. בילדותו עברה המשפחה אל הכפר אמבובר, שם החל ללמוד בבית הספר העברי במקום.
בשנת 1956 נשלח לישראל לתוכנית להכשרת מורים בכפר בתיה שליד רעננה. כאן קיבל את השם יוסף. הוא המשיך בלימודיו בבית הספר התיכון אורט שבנתניה.
בשנת 1964 חזר לאתיופיה והחל לעבוד כמורה ברשת בתי הספר של ביתא ישראל.
בעת שלטון החונטה הצבאית הקומוניסטית באתיופיה הוא נעצר כשלימד עברית בכיתה. הוא ריצה שלוש שנות מאסר, שבמהלכן עבר עינויים שפגעו בבריאותו. לימים הוכר כאסיר ציון.
זבדיה עלה לישראל בשנת 1984. הוא החל לעבוד בסוכנות היהודית ופעל לקליטתם של עולי אתיופיה. הוא עבד שנים רבות באגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך עד צאתו לגמלאות.
אברהם זיגמן, מַלחין, מְשורר, סופר ואיש רדיו הלך מאיתנו והוא בן 72. זיגמן, שעבד שנים רבות כעורך מוסיקלי ומַגיש תוכניות בקול ישראל, תָרַם תְרוּמה מַשְמָעוּתִית לשימור הזֶמֶר העִברי, לאִיתוּר ופִרְסום של הַקְלָטוֹת נְדִירוֹת שהיו חֲבויּוֹת עד שגילה אותן.
אברהם, איש חב"ד, קיבל את בִּרכתו של הרבי להמשיך בשְלִיחוּתו בעבודה ברדיו, שבה הקים גשר ורקם קשר בין הלְבָבוֹת (כמו שכתב בשירו: אלעד ירד אל הירדן).
הוא הִשאיר אחריו אישה, בנים ובנות, כלות וחתנים ונְכדים וקָהָל גדול של חברים שאָהֲבו את האיש וכואֲבים את לֶכְתוֹ.
השיר האחרון שכתב והִלְחִין אברהם זיגמן והִתְפַּרְסֵם לפני שנים אחדות הוא השיר: מְקוֹמות, רְגעים,אֲנשים. עם מותו מְקַבְּלות המילים מַשְמָעוּת מְצַמְרֶרֶת.
הינה מילים מתוך השיר:
יֵשׁ מְקוֹמוֹת אוֹתָם קָשֶׁה לִשְׁכֹּחַ
גַּם אִם הַזְּמַן חוֹלֵף
כְּמוֹ שָׁרָשִׁים הֵם עֲמֻקִּים בַּלֵּב
וגַם אִם יֵעָקְרוּ
תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ
נִימִים סְמוּיִים שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת
לִפְרִי עָגֹל וָרַךְ
לְרֵיחַ לַיְלָה לַח
חוּטִים דַּקִּים שֶׁל חֲבֵרוּת
אֵיכְשֶׁהוּ עוֹבְרִים יָמֵינוּ
בּין הַטּוֹב לְבֵין הָרַע
וּמַעֲשִׂים קְטַנִּים שֶל חֶסֶד
הֵם מִקְלָט בְּיוֹם צָרָה
וּמֵעַל לַכֹּל הַחֲבֵרוּת בֵּינֵינוּ
הִיא מִגְדָּלוֹר בַּסְּעָרָה
וּלְאוֹרָהּ נַחְתֹּר בְּיַחַד שְׁנֵינוּ
אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּשִּׁגְרָה
ריאיון עם אברהם זיגמן
כשיצא לאור סִפרו של אברהם זיגמן 'מִדְרַש נעמי' על אִזְכּוּרים מהמְקוֹרוֹת בשירֵי נעמי שמר, נִפגשתי איתו לרֵיאיון שהתפרסם בעיתון 'שער למתחיל' ('שער למתחיל', גיליון 1559, 15 בספטמבר 2009, גיליון 1660, 22 בספטמבר 2009, גיליון 1561, 30 בספטמבר 2009).
אני מפרסמת כאן את הריאיון, ברִגשי עצב, לזִכרו של אברהם, האדם היקר, ובאהבה גדולה למִשפחתו.
הוא נולד בשנת 1930 בברלין, בן יחיד לאב לא יהודי ולאם יהודיה מִמוצא איטלקי. לאחר עֲלִייַת הנאצים לשִלטוןהוא עלה עם הוריו לישראל בשנת 1936. הוא שֵירַת בצה"לבמלחמת העצמאות. הוריו התקשו לְהִסְתַגֵל לחיים בישראל וכִמעט שלא דיברו עברית. אביו שם קץ לחייו.
בשנים 1968 – 1978 חי באנגליה והִשלים לימודי דוקטורט בסִפרות. כשחזר לישראל לימד באוניברסיטת תל אביב ומוּנָה לפרופסור באוניברסיטת חיפה.
בשנת 2014 נִישָׂא זך לשרה אביטל לאחר 40 שנות זוּגִיוּת. זך בחר לא להביא ילדים לעולם. בגיל 84, אמר ברֵיאיוןבטלוויזיה, כי הוא מצטער מאוד על החלטה זו שלו.
בשְנותָיו האחרונות לָקָה באלצהיימר והִתְגוֹרֵר בבית אבות ברמת גן. הוא הלך לעולמו כחודש לפני יום הולדתו ה-90.
שירתו
זך נֶחשב לפוֹרֵץ דרך בשירה העברית. הוא הִשְתַיֵיך לחבורת 'לקראת' – משוררים שמָרְדוּ בפאתוס הלירי של המשוררים הציוניים.
הם יצאו נגד הסימטריה הנוּקְשָה, הריתמוס הקָבוּעַ והסימבוליזם הרב שאִפְיְינוּ את שירת אלתרמן, אַחַד המשוררים האהובים אז ועד היום.
לדעתם כל אלה מְכָנִיים ומְקוּבָּעִים, ולפיכך תמונת העולם שמִתְקבלת בשירה כזו היאמְלָאכוּתִית.
זך וחבריו סָבְרוּ שיש לכתוב שירה בשפה פשוטה, 'בגוֹבה העינַיים'. הם בָּחֲרוּ לכתוב שירה המְתארת את המְציאות כְּמוֹת שהיא, ללא המילים שנוֹעֲדוּ לְקַשֵט בלבד ולא באו לְתָאֵר חַוָויָה,מצבאו תמונה.
הם 'שברו' את המִבְנֶה השירי ואת החֲרִיזָה ששָלטו בשירה העברית עד שנות השישים של המאה ה-20. העקרונות החדשים האלה שולטים מאז בשירה העברית. מאז שנות ה-60 רק משוררים מעטים כותבים במבנה השירי הישן.
אני יושב על שפת הרחוב וּמִסתכל באנשים. הם אינם יודעים שאני בהם מסתכל.
האם כך מסתכל בנו האֵל, מבלי שנרגיש דבר, מבלי שנָבין, מבלי שנִשאל?
אינני יודע. יש דברים רבים שאני שואל. לפי שעה אני יושב על שפת הרחוב ומסתכל
איך זה שכוכב אחד / נתן זך
איך זה שכוכב אחד לְבַד מֵעֵז. איך הוא מֵעֵז, למען השם. כוכב אחד לְבַד. אני לא הייתי מֵעֵז. ואני, בעצם, לא לְבַד.
בתמונה: נתן זך, ע"י מאת מוטי קיקיון.Original uploader was צחי לרנר at he.wikipedia – Transferred from he.wikipedia; transferred to Commons by User:Magnus Manske using CommonsHelper.(Original text : moti kikayon), Attribution, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=7902056, תחת רישיון
זמיר נסע ללונדון ונפגש עם מרואן פחות מימָמָה לפני פרוץ המלחמה. מרואן נתן לו מידע על השעה שבה היא תִפרוץ, בשבת – יום הכיפורים – בשעת ערב. כידוע, המלחמה פרצה בשעה 14.00 בצוהריים.
