טינף
טִינֵף – לִכְלֵך
השורש: ט.נ.ף
שם הפועל: לְטַנֵף
שם תואר: מְטוּנָף
שם עצם: טִינוֹפֶת – לכלוך, זוהמה, פסולת
בלשון הדיבור – טינופת היא כינוי גנאי לאדם שעשה מעשה לא שפל
דוגמאות:
המטיילים השאירו בשטח את כל הטינופת.
כשנכנסתי הביתה ראיתי שהמטבח מטונף והתחלתי מיד לנקות.
אל תהיה חבר שלו, הוא תינופת!
הערך טינף נמצא בידיעות: