השפה העברית

מה תהיה מילת השנה?

התמונה: האקדמיה ללשון העברית

מה תהיה מילת השנה?

אנחנו בוחרים!

באתר האקדמיה ללשון העברית אנחנו קוראים:

גם השנה אנחנו מבקשים את עזרתכם בבחירת מילת השנה!

בשָלָב הראשון אנחנו מבקשים מכם לכתוב לנו מה ההַצָעָה שלכם למילת השנה.
בשלב השני תוכלו להשתתף בבחירת מילת השנה מתוך ההַצָעות שיוּצגו לבחירה.

בשנה שעברה בְּחרתם את המילה מָטוֹשׁ כמילת השנה, ובמקומות השני והשלישי נבחרו המילים מַסֵּכָה ובִידוּד.

כִּתְבוּ לנו הַצָעוּת – מה המילה שמְסמלת בצורה הטובה ביותר את השנה הזאת?

לאחר שנאסוף הצעות מן הגולשים באתר ובמִרְשֶתֶת – נעמיד את המילים הבולְטות להַצבעה, ואתם תַכְרִיעו מה תהיה מילת השנה.

כִתְבוּ לנו!

קישור לטופס באתר האקדמיה ללשון 

 

השפה העברית

מה הביטוי העִברי האָהוב?

התמונה: האקדמיה ללשון העברית

מה הביטוי העברי האהוב?

כִּתְבוּ לאקדמיה ושַתְפוּ

לכבוד יום העברית תשפ"ב – שיֵיעָרך בסימן 'שָׂפָה שכותבת אותנו' – האקדמיה ללשון העברית פונה אלינו לבחור מאוצר הביטויים העִברי ביטוי יפה, מַטְבֵּעַ לָשון או צֵירוּף אָהוּב במיוחד – בעברית מקראית, בשפה המִתְחַדֶשֶת וגם בלְשון הסלנג…

היכָּנסו לאתר האקדמיה ללשון העברית וכִתבו בטופֶס מה הביטוי שיש לכם חיבור רִגְשִי אליו ואָהוּב עליכם במיוחד. מה הצֵירוּף שמְרגש אֶתכם? איזה צֶמֶד מילים מְעוֹרֵר בָּכם צְחוק גדול או מה מַטְבֵּעַ הלשון שמְעוֹרֵר בכם הַשְרָאָה?

תוכלו לְשַתֵף גם בסיפור שעומד מאחורי הבְּחִירָה.

הקישור לטופס באתר האקדמיה ללשון העברית

 

 

השפה העברית

איך אומרים בדיקת אנטיגן בעברית?

הצילום: ויקיפדיה

איך אומרים בדיקת אנטיגן בעברית?

בדיקת אֶנְגָּד!

באתר האקדמיה ללשון העברית אנחנו קוראים:

מה זה אֶנְגָּד?

אֶנְגָּד (ובלועזית אנטיגן) הוא מולקולה או מבנה מולקולרי – לרוב של חֶלבון – המְצויים על שטח הפנים של נְגיף או של חיידק (או של כל חומר אחר) ומעוררים יִיצור נוגדנים (antibody) בגוף (ומכאן המילה antigen שנוצרה מחיבור של = antibody + generator).

בבדיקה בודקים את נוכחותו של אֶנְגָּד, כלומר את נוכחותו של חלבון זר בדם שמשויך לגורם זִיהוּמִי. תוצאה חיובית אומרת שאותו גורם זיהומי אכן קיים בדמו של הנִבְדָק.

לעומת זאת בבדיקת PCR בודקים רצף גנטי מסוים השייך לגורם הזיהומי, ובבדיקת נוגדנים בודקים את נוכחותם של נוגדנים אנושיים לגורם זיהומי כלשהו.

ועוד חידושים

את המילה 'אנגד' חידשה הוועדה למונחי ביולוגיה של האקדמיה. עוד מחידושי הוועדה: תַּש‏ְׁנִית (מוטציה), צַוְתָּאוּת (סימביוזה), לִבְנָה (השכבה הלבנה בקליפת פרי ההדר).

בתמונה: כל נוגדן נקשר לאנטיגן ספציפי, תחת רישיון נחלת הכלל, ויקיפדיה

השפה העברית

חוזרים לבית הספר

הצילום: Pixabay

חוזרים לבית הספר

עם יַלְקוּט וקַלְמָר

האקדמיה ללשון העברית מְפרסמת מָדוֹר מיוחד לרגל החזרה לבתי הספר.

הינה טְעימות קלות מתוך המָדור: 

שמים ילקוט על שכם

כל תלמיד נושֵׂא על גַבּו יַלְקוּט ובו ספרים, מחברות, כלי כתיבה ואוכל. אך בילקוט הראשון המוּכָּר לנו היו דַווקָא אֲבָנים, כמְסופר על דוד לפני מִלְחמתו בגלית: "וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט" (שמואל א יז, מ). הילקוט, משורש לק"ט, היה כנראה תרמיל של רועים שבו הם ליקְטו את חֶפְצֵיהֶם. 

בעברית בת ימֵינו הילקוט שייך בעיקר לבית הספר, ואילו המילה הכללית היא תִּיק. מְקור המילה תיק ביוונית (θηκη, theke) ומַשְמָעָה היְסודי תֵיבה, קופסה. התיק נִזכר אצל חז"ל בהקשרים שונים: תיק של תְפילין ושל ספר תורה, תיק של נְבָלִים וכינורות, וגם תיק של מָעוֹת – ארנק לכסף. ובעברית החדשה נוצַר מן התיק הפועל תִּיֵּק.

מילה אחרת מלשון חז"ל היא תַּרְמִיל (או תָּרְמֵל), אשר התגלגלה אלינו מן הארמית.

המילה תרמיל נתייחדה לתיק הגב של המטיילים, או אם תרצו – של התַרְמִילָאִים.

משולחן הכתיבה:

מַצְבֵּעַ (טוש, לורד)

מַצְבֵּעַ הוא כלי כתיבה שבתוכו חומר ספוג דיו בצבעים שונים.

מַדְגֵּשׁ (מרקר)

מַדְגֵש הוא כלי כתיבה בעל קצה רחב סָפוּג בדיו בצבע זוהר ושָקוף – להדגשת מילים או קְטעים בטקסט.

מְחִיקוֹן (טיפקס)

מְחיקון הוא נוזל מְחיקה המיועָד להסתיר סימנים לא רְצויים, כגון טָעויות דְפוס.
אֶמצעי מְחיקה ותיק יותר הוא המַחַק העשוי גומי ונועַד למְחוק סימָנים שנִכתבו בעיפרון. מַחַק (במלעיל, כמו נַחַל) – זו צורתה התִקנית של המילה. בפי רבים: מָחָק (כמו נָהָר) וגם מוֹחֵק.
הפועל מָחַק במַשְמָעות הֲסָרַת סימָני כתב מוּכָּר מלשון חז"ל. קָרוב אליו הפועל המִקְרָאִי מָחָה: 'מָחָה את שְמו או את זִכרו'.

 

השפה העברית

בלדה על אדון כמעט וגברת כבר

חנוך לוין: ויקיפדיה

בלדה על אדון כמעט וגברת כבר

חנוך לוין

חנוך לוין (1943 – 1999) היה מחזאי, במאי תיאטרון, משורר, סופר ותסריטאי ישראלי. לוין כתב יותר מ-60 מחזות קומיים ודרמטיים, קאברטים סאטיריים, מערכונים ומאמרים. בעיני רבים הוא נחשב לגדול הכותבים לתיאטרון הישראלי בדורנו.

השיר הבא מדגים גאוניות של כתיבה. תראו מה יכול משורר גדול לומר על החיים בעזרת שתי מילים…

 

בלדה על אדון כִּמְעַט וגברת כְּבָר / חנוך לוין

אֲדוֹן כִּמְעַט אָהַב את הגברת כְּבָר,

הוא כִּמְעַט אמר לה, אבל הוא לא אמר,

החורֶף קר היה, הקיִץ כְּבָר עָבַר

על האדון כִּמְעַט והגברת כְּבָר.

גברת כְּבָר טִייְלָה עם האדון כִּמְעַט,

היא אָהֲבָה אותו, וכְבָר נָתְנָה לו יד,

הלילה חם היה, והיָרֵחַ שָט

על הגברת כְּבָר ועל אדון כִּמְעַט.

ועוד אָבִיב חָלַף, וסְתָיו נוֹסָף נִגְמַר,

והאדון כִּמְעַט ראה בלֵב נִשְבָּר

אֵיך מִצְטַבְּרים כל הרְגעים שלא אמר

את דְבַר אַהֲבָתו אל הגברת כְּבָר.

ועוד שנה חָלְפָה, ועוד שנה אחת,

וגברת כְּבָר חָשְבָה על מִשְכָּבָה לְבַד

אֵיך שֶכִּמְעַט היה ואיך שֶכְּבָר אָבַד,

אָבַד לגברת כְּבָר ולאדון כִּמְעַט.

אדון כִּמְעַט אָהַב את הגברת כְּבָר,

כִּמְעַט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר,

עַכְשָיו כְּבָר בֶּאֱמֶת היה קְצת מְאוּחָר,

הרבה אתמול, מְעַט מאוד מחר.

הוּגְפוּ כל התְרִיסִים בבית אדון כִּמְעַט,

את בית הגְברת כְּבָר כִּיסָה אָבָק לְאַט,

הלילה כֹּה אָרוֹך והם נחים לְבַד,

פֹּה נָחָה גברת כְּבָר ושָם אדון כִּמְעַט.

 

ומה אומר המילון על שתי המילים הללו – כמעט, כבר?

כִּמְעַט: קרוב מאוד ל…

כְּבָר (תה"פ):

1. לפני כן, לפני זמן מה –  לדוגמה: לא תודה, כבר אכלתי בבית…
2. סוף סוף – לדוגמה: הוא הציע לה נישואים כבר?
3. בקרוב, בעוד זמן קצר – לדוגמה: אני כבר באה, עוד חמש דקות, בסוף התוכנית בטלוויזיה…
4. בלשון הדיבור: עכשיו, מיד, ברגע זה – לדוגמה: בואי כבר! אנחנו מאחרים! 
5. בלשון הדיבור: כל כך מהר? –  לדוגמה: מה? כבר סיימת להכין שיעורי בית?!

ביטויים וצירופים:

אִם כְּבָר – אז כְּבָר – לדוגמה: החלטתי לקחת את הלימודים ברצינות. אם כבר- אז כבר…

כְּבָר, כְּבָר!  –  לדוגמה: בואי עכשיו! כבר כבר! אנחנו לא מחכים יותר!

מִִכְּבָר, זֶה מִכְּבָר – מלפני כן, קודם – לדוגמה: אני מכירה אותו זה מכבר, לא מהיום, היינו יחד בצבא

לא מִכְּבָר, זה לא כְּבָר – לאחרונה, לא מזמן  – לדוגמה: נפגשנו לא מכבר ברחוב במקרה

מִשֶכְבָר הימים – מִזמן, בעבר – לדוגמה: התופעה הזו ידועה מִשֶכְבָר הימים, עוד מתקופות קדומות בהיסטוריה האנושית

בסרט הזה כבר היינו – לדוגמה: כולם מכירים כבר את כל השטיקים והטריקים שלו. בסרט הזה כבר היינו…

 

הזמרת יהודית רביץ הלחינה ושרה את הבלדה של חנוך לוין:

בלדה על אדון כמעט וגברת כבר

 

בתמונה: חנוך לוין, תחת רישיון, ויקיפדיה

השפה העברית

הגֶרֶב – זכר או נקבה?

הצילום: ויקיפדיה

הגֶרֶב – זָכָר או נקבה?

גם וגם!

כך קראנו באתר האקדמיה ללשון העברית:

לאחר שנים של הִתְלַבְּטוּת הֶחליטה האקדמיה לְאַשֵר את השימוש במילה גֶּרֶב במין נקבה לצד מין זכר.

המילה הופיעה לָראשונה בדְפוס במודעות בעיתונו של אליעזר בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1884), ואומנם החידוש מְיוּחָס לו (עם זאת במִילונו הוא אינו מְסַמֵן את המילה כחִידוּשוֹ). במילון עַצמו הערך בא בניקוד גָּרָב ומוּשְוֶוה למילה בערבית (גֻ'רַאבּ). מין המילה הוא זכר. המילה גָּרָב בצוּרָתה זו מוּכֶּרֶת בלְשון חז"ל בְּמַשמעות 'כלי חרס גדול' או 'שׂק של עור'.

ניקוד המילה כפי שהיא מוכרת לנו היום – גֶּרֶב – מְתוֹעָד במילון גרזובסקי–ילין משנת תרפ"ז (1927), ושָם מינה נקבה. ואולם בְּמילונים אחרים מאז ועד היום – בעקבות בן־יהודה – מין המילה נִקבע בזכר, וכך גם בַּמילונים המִקצועיים של האקדמיה.
כידוע בפי רוב הדוברים המילים 'גרב' ו'גרביים' משמשות בלְשון נקבה (גם ביחיד, שלא כמכנסיים וכדומה), כנראה בהשפעת נעליים ורגליים. כבר הלְשונאי יצחק אבינרי סבר שמֵאחר שמְדובר במילה חדשה כדאי שמינהּ יהיה נקבה (אף שרוב השמות במשקל זה הם זכר), והוא אף מוֹנֶה שלושה טְעָמים לדבר: (א) רבים גם השמות במשקל הזה שמינם נקבה (כגון ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם); (ב) סְמיכות הגרב לַנעל ולָרגל; (ג) השימוש הנהוג. הוא אף הביא רְאָיָה מֵרשימה שהתפרסמה עוד בניסן תרס"ד (1904) ב"עולם קטן": "סורֶגֶת גרבים… גרב אחת… גרב שניה" (יד הלשון, עמ' 99–100).
בעבר נדונה השאלה בוַועדת הדקדוק כמה פעמים, והוועדה נִמְנְעה מִלְשנות את מה שמקובל בַּמילונים, אך עתה הוחלט שאין סיבה של ממש לֶאֱסור את השימוש הרוֹֹוֵח במילה גרב גם במין נקבה. המוּרְגלים להשתמש במילה במין זכר יוכלו כמובן להמשיך בדרכם.

 

בתמונה: גרביים, תחת רישיון, ויקיפדיה

השפה העברית

אדוני ראש הממשלה

דוד בן גוריון COHEN FRITZ לע"מ

אדוני ראש הממשלה

על בן גוריון והעברית

כך קראנו באתר האקדמיה ללשון העברית:

הנְזיפה העברית של דוד בן־גוריון

ילד בן 11 שלח מכתב לראש הממשלה הראשון של ישראל לאחר שעבר לשְׂדֵה בוקר בנגב. בן־גוריון הֵגִיב באֲדיבות ובְנימוס, אבל לא היה יכול שלא לְהָעִיר לילד על העברית שלו – על בן־גוריון, על עברית ועל שאלות שמעניינות ילד בן 11 ברֵאשית ימי המדינה.

"בן־גוריון נִפרד מתל אביב" הִכריזה הכותרת בעיתון. בשנת 1953 הִפְתִיעַ דוד בן־גוריון את הציבור בישראל כשהודיע שהוא מִתְפַּטֵר מתַפקידו כראש ממשלה ועובר עם רַעיָיתו פולה לקיבוץ שְׂדֵה בוקר בנגב. כך הפך בן־גוריון לחבר קיבוץ מן המִנְיָין, אך מֵחֲלִיפַת המכתבים שבהמשך אנחנו לְמֵדִים שבניגוד ליום עבודה בן שמונה שעות שהיה נָהוג בקיבוץ, דוד בן־גוריון (שהיה אז בשנות השישים המְאוחרות לחייו) עבד במֶשֶק רק ארבע שעות ביום. את שְאַר זְמנו הִקְדִיש לפעילות ציבורית.

לפנינו מכתב שכתב ילד בן 11 לבן־גוריון ותְשובתו של בן־גוריון (באדיבות "צריף בן־גוריון"). הם מְשַקְפים בצורה חביבה את החֲשיבות שראה בן־גוריון בהַקְפָּדָה על השָׂפה העברית, וגם חושְׂפים את האופֶן שבו תָפַס את עצמו ראש הממשלה הראשון של ישראל – לא רק מנהיג מדיני אלא גם מְחַנֵך.

 

כך כתב דוד גדליהו בן ה־11 לדוד בן־גוריון ב־14 במאי 1954:

לדוד בן גורין שלום! לדוד שלום: אני בן למשפחה בנוה-עוז. נוה עוז זאת שכונת פועלים חקלאים, ליד פ"ת גילי 11 ואני לומד בכיתה ו'. קם בשעה 7:00 בבוקר והולך לבית הספר. בשעה 8:00 אנחנו מתחילים לילמוד. אני לומד 5 שעות. משמונה עד אחת. קראתי אליך בעיתונים, ושמעתי אליך ברדיו שאתה ואישתך. עברתם מתל-אביב, לשדה בוקר. קראתי את מאמרך בעיתון דבר, וכל כך אני מחפש מה ליקרוא אליך. ואני מוצא כצת. אז החלטתי לשלוח מכתב אליך, ואולי תענה לי. חשבתי בליבי, ואם תענה לי על השאלות השמח מאד. 1. באיזה שעה אתה קם? 2. כמה שעות אתה עובד? 3. במה אתה עובד? 4. איפו היה לך יותר טוב בעיר או כאן בשדה בוקר? 5. כמה מכתבים מגיעים לך ביום. 6. האם נשאר לך רכוש פרטי כגון טקסי, רדיו, וכ"ו. אם רק תוכל תענה על השאלות, אני לא ממליץ אליך מפני שאני יודע שמגיעים לך הרבה מכתבים כל יום ובזה שלום.

 

תשובת ראש הממשלה

במכתב של הילד דוד אפשר למצוא יותר משגיאה אחת בעברית, ומתברר שראש הממשלה הראשון של ישראל לא יכול היה לעבור על זה בשתיקה. כבר בפתיחת מכתב התגובה הוא כותב:

במכתבך יש הרבה שְגיאות, ועליך ללמוד הרבה.

לאחר מכן, הוא מֵשיב בנימוס לשאלותיו של גדליהו:

קמים פה לפני שבע בבוקר, אוכלים ויוצאים לעבודה. כולם עובדים לפחות 8 שעות ביום, אני עובד רק 4 שעות. העבודה היא בשדה או בדיר. חורְשים, זורְעים חציר לצֹאן, ומטפלים בצֹאן בַּדִיר.
יש לי רדיו , אבל לא טקסי.
אילו לא היה יותר טוב בשדה בוקר – לא הייתי בא הנה. פה טוב – כי פה מִדְבּר שְמָמָה, ויש ליצור הכל מחדש. אפילו אדמה יש לְהַשְבִּיחַ למען תַצְמִיח. ואין שמחה או תַעֲנוּג יותר גדולים מלהתחיל מִבֵּרֵאשִית.

וגם בחתימת המכתב, חוזר בן־גוריון לעניין השפה:

לפי שעה תִסְתַפֵּק בזאת – ועד שתֵדַע הֵיטֵב עברית אל תִשְאֲלני שאלות חדשות.
בברכה, דוד בן-גוריון.

 

בתמונה: ראש הממשלה דוד בן גוריון במשרדו, בשדה בוקר. 1962, COHEN FRITZ, לע"מ