מה עומד מאחורי ראשי התיבות צה"ל – האם הצירוף הלא מיודע 'צבא הגנה לישראל' או הצירוף המיודע 'צבא ההגנה לישראל'.
לפי ההיגיון הלשוני מכיוון שמדובר בצבא מסוים אחד וידוע – שמו המלא של צה"ל צריך להיות מיודע: צבא ההגנה לישראל. אלא שב"חוק יסוד צה"ל" הופיע השם ללא יידוע. ושינוי לשון החוק הוא עניין לא פשוט בכלל.
שמשון הופמן, ששימש שנים רבות קמ"ט העריכה והמינוח של צה"ל, מתאר (בספרו לשון צה"ל בשנים התש"ם–התשע"ד) את דרך הייסורים שהיה עליו לעבור כדי להחזיר את ה"א הידיעה לשם "צבא ההגנה לישראל". בינתיים נותרה לשון החוק בעינה, ואולם במאמץ מתמשך הצליח הופמן להטמיע את השם המיודע – ראשית במילון למונחי צה"ל שבעריכתו, ובהמשך בשורה ארוכה של מסמכים ופרסומים של הצבא, בשלטים, בסמל צה"ל ועוד. כן הוא פעל להוסיף את היידוע לשמותיהן של יחידות בצה"ל כגון חיל ההנדסה, חיל החינוך והנוער, המשטרה הצבאית.
בהזדמנות זו ראוי להזכיר שגם במשרדי הממשלה יפה היידוע, ולכן יש לומר המשרד לביטחון הפנים (ולא כפי שנשמע לפעמים "המשרד לביטחון פנים").
לרגל יום העברית תשפ"ב, החל היום יום חמישי, י"ט בטבת, 23 בדצמבר 2021, הזמינה האקדמיה ללשון העברית את הציבור לבחור את מילת השנה – זו השנה השנייה. תשע מילים הועמדו להצבעה, והן נבחרו מתוך מאות הצעות שהגיעו מן הציבור. אלפים רבים נענו לפנייה והשתתפו במהלך שבוע העברית בהצבעה באתר האקדמיה ללשון העברית.
לאורך כל ימי ההצבעה הובילה המילה טרלול בהפרש ניכר מן המילים האחרות, והיא המילה שנבחרה למילת השנה!
שלוש המילים שהתחרו על המקומות הבאים מייצגות את מגפת הקורונה שמלווה אותנו זה שנתיים: חיסון שזכתה במקום השני, תשנית (מוטציה) שהגיעה למקום השלישי, ודחף (בוסטר) שנבחרה במקום הרביעי.
גם המילים האחרות שעמדו לבחירה שיקפו את השנה החולפת: אקלים – לאור משבר האקלים שנכנס למודעות הציבורית; שינוי – מילה המתקשרת לשנה הפוליטית שחווינו; שגרה – לאור הניסיון לחזור לשגרה בצל מגפת הקורונה; פקקים – שממררים את חיינו יותר ויותר; אחרונה חביבה – מדליית זהב, שמזכירה לנו את ההישגים הנאים של המשלחת הישראלית באולימפיאדה האחרונה.
טִרְלוּל
ומניין המילה טרלול?
בלשון העגה (הסלנג) המיושנת משמשת המילה טְרָלָלָה (וגם טְרָלָלָלָה) כינוי לעג לאדם פזור דעת או לאדם שדעתו השתבשה עליו (הכינוי בא לעיתים בלוויית תנועה סיבובית של האצבע כנגד הרקה). מן הכינוי הזה נגזרו לפני כארבעה עשורים שם התואר מְטֻרְלָל והפועל לְטַרְלֵל במובן לשגע, להטריד ולהציק. ומכאן גם שם הפעולה טִרְלוּל.
המילה טרלול, שנוצרה בלשון העגה (סלנג), כבשה את מקומה גם בלשון הדיבור הכללית. המילה טרלול דומה למילים אחרות שבהן נגזר שורש ממילת תצליל (אונומטופאה) שאולה מן הלועזית ונכנס לתבנית עברית, כגון להקליק והקלקה מן המילה 'קליק'.
אנו תקווה שביום העברית הבא שום מילה ממילות הקורונה לא תגיע לרשימת המילים המועמדות למילת השנה.
עד כאן דברי האקדמיה. ואנחנו מוסיפים: ואנו תקווה שבשנים הבאות נבחר מילים נורמליות יותר…
'ההסתדרות הציונית העולמית – המחלקה לעידוד עלייה' מַצִיגָה לכבוד שְבוע השפה העברית את השיר החדש 'עברית אהובתי'. את המילים כתב יואב גינאי, הִלְחִין גיא מנטש ושרה דנה אינטרנשיונל. זהו שיר הַצְדָעָה לאולפנים והוא בא לְעוֹדֵד עלייה לישראל.
בתמונה: עולים חדשים לומדים עברית באולפן רעננה 2018
לכבוד יום העברית תשפ"ב – שיֵיעָרך בסימן 'שָׂפָה שכותבת אותנו' – האקדמיה ללשון העברית פונה אלינו לבחור מאוצר הביטויים העִברי ביטוי יפה, מַטְבֵּעַ לָשון או צֵירוּף אָהוּב במיוחד – בעברית מקראית, בשפה המִתְחַדֶשֶת וגם בלְשון הסלנג…
היכָּנסו לאתר האקדמיה ללשון העברית וכִתבו בטופֶס מה הביטוי שיש לכם חיבור רִגְשִי אליו ואָהוּב עליכם במיוחד. מה הצֵירוּף שמְרגש אֶתכם? איזה צֶמֶד מילים מְעוֹרֵר בָּכם צְחוק גדול או מה מַטְבֵּעַ הלשון שמְעוֹרֵר בכם הַשְרָאָה?
אֶנְגָּד (ובלועזית אנטיגן) הוא מולקולה או מבנה מולקולרי – לרוב של חֶלבון – המְצויים על שטח הפנים של נְגיף או של חיידק (או של כל חומר אחר) ומעוררים יִיצור נוגדנים (antibody) בגוף (ומכאן המילה antigen שנוצרה מחיבור של = antibody + generator).
בבדיקה בודקים את נוכחותו של אֶנְגָּד, כלומר את נוכחותו של חלבון זר בדם שמשויך לגורם זִיהוּמִי. תוצאה חיובית אומרת שאותו גורם זיהומי אכן קיים בדמו של הנִבְדָק.
לעומת זאת בבדיקת PCR בודקים רצף גנטי מסוים השייך לגורם הזיהומי, ובבדיקת נוגדנים בודקים את נוכחותם של נוגדנים אנושיים לגורם זיהומי כלשהו.
ועוד חידושים
את המילה 'אנגד' חידשה הוועדה למונחי ביולוגיה של האקדמיה. עוד מחידושי הוועדה: תַּשְׁנִית (מוטציה), צַוְתָּאוּת (סימביוזה), לִבְנָה(השכבה הלבנה בקליפת פרי ההדר).
האקדמיה ללשון העברית מְפרסמת מָדוֹר מיוחד לרגל החזרה לבתי הספר.
הינה טְעימות קלות מתוך המָדור:
שמים ילקוט על שכם
כל תלמיד נושֵׂא על גַבּו יַלְקוּט ובו ספרים, מחברות, כלי כתיבה ואוכל. אך בילקוט הראשון המוּכָּר לנו היו דַווקָא אֲבָנים, כמְסופר על דוד לפני מִלְחמתו בגלית: "וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט" (שמואל א יז, מ). הילקוט, משורש לק"ט, היה כנראה תרמיל של רועים שבו הם ליקְטו את חֶפְצֵיהֶם.
בעברית בת ימֵינו הילקוט שייך בעיקר לבית הספר, ואילו המילה הכללית היא תִּיק. מְקור המילה תיק ביוונית (θηκη, theke) ומַשְמָעָה היְסודי תֵיבה, קופסה. התיק נִזכר אצל חז"ל בהקשרים שונים: תיק של תְפילין ושל ספר תורה, תיק של נְבָלִים וכינורות, וגם תיק של מָעוֹת – ארנק לכסף. ובעברית החדשה נוצַר מן התיק הפועל תִּיֵּק.
מילה אחרת מלשון חז"ל היא תַּרְמִיל (או תָּרְמֵל), אשר התגלגלה אלינו מן הארמית.
המילה תרמיל נתייחדה לתיק הגב של המטיילים, או אם תרצו – של התַרְמִילָאִים.
משולחן הכתיבה:
מַצְבֵּעַ (טוש, לורד)
מַצְבֵּעַ הוא כלי כתיבה שבתוכו חומר ספוג דיו בצבעים שונים.
מַדְגֵּשׁ (מרקר)
מַדְגֵש הוא כלי כתיבה בעל קצה רחב סָפוּג בדיו בצבע זוהר ושָקוף – להדגשת מילים או קְטעים בטקסט.
מְחִיקוֹן (טיפקס)
מְחיקון הוא נוזל מְחיקה המיועָד להסתיר סימנים לא רְצויים, כגון טָעויות דְפוס. אֶמצעי מְחיקה ותיק יותר הוא המַחַק העשוי גומי ונועַד למְחוק סימָנים שנִכתבו בעיפרון. מַחַק (במלעיל, כמו נַחַל) – זו צורתה התִקנית של המילה. בפי רבים: מָחָק (כמו נָהָר) וגם מוֹחֵק. הפועל מָחַק במַשְמָעות הֲסָרַת סימָני כתב מוּכָּר מלשון חז"ל. קָרוב אליו הפועל המִקְרָאִי מָחָה: 'מָחָה את שְמו או את זִכרו'.
חנוך לוין (1943 – 1999) היה מחזאי, במאי תיאטרון, משורר, סופר ותסריטאי ישראלי. לוין כתב יותר מ-60 מחזות קומיים ודרמטיים, קאברטים סאטיריים, מערכונים ומאמרים. בעיני רבים הוא נחשב לגדול הכותבים לתיאטרון הישראלי בדורנו.
השיר הבא מדגים גאוניות של כתיבה. תראו מה יכול משורר גדול לומר על החיים בעזרת שתי מילים…
בלדה על אדון כִּמְעַט וגברת כְּבָר / חנוך לוין
אֲדוֹן כִּמְעַט אָהַב את הגברת כְּבָר,
הוא כִּמְעַט אמר לה, אבל הוא לא אמר,
החורֶף קר היה, הקיִץ כְּבָר עָבַר
על האדון כִּמְעַט והגברת כְּבָר.
גברת כְּבָר טִייְלָה עם האדון כִּמְעַט,
היא אָהֲבָה אותו, וכְבָר נָתְנָה לו יד,
הלילה חם היה, והיָרֵחַ שָט
על הגברת כְּבָר ועל אדון כִּמְעַט.
ועוד אָבִיב חָלַף, וסְתָיו נוֹסָף נִגְמַר,
והאדון כִּמְעַט ראה בלֵב נִשְבָּר
אֵיך מִצְטַבְּרים כל הרְגעים שלא אמר
את דְבַר אַהֲבָתו אל הגברת כְּבָר.
ועוד שנה חָלְפָה, ועוד שנה אחת,
וגברת כְּבָר חָשְבָה על מִשְכָּבָה לְבַד
אֵיך שֶכִּמְעַט היה ואיך שֶכְּבָר אָבַד,
אָבַד לגברת כְּבָר ולאדון כִּמְעַט.
אדון כִּמְעַט אָהַב את הגברת כְּבָר,
כִּמְעַט אמר לה זאת, אבל הוא לא אמר,
עַכְשָיו כְּבָר בֶּאֱמֶת היה קְצת מְאוּחָר,
הרבה אתמול, מְעַט מאוד מחר.
הוּגְפוּ כל התְרִיסִים בבית אדון כִּמְעַט,
את בית הגְברת כְּבָר כִּיסָה אָבָק לְאַט,
הלילה כֹּה אָרוֹך והם נחים לְבַד,
פֹּה נָחָה גברת כְּבָר ושָם אדון כִּמְעַט.
ומה אומר המילון על שתי המילים הללו – כמעט, כבר?
כִּמְעַט: קרוב מאוד ל…
כְּבָר (תה"פ):
לפני כן, לפני זמן מה – לדוגמה: לא תודה, כבר אכלתי בבית…
סוף סוף – לדוגמה: הוא הציע לה נישואים כבר?
בקרוב, בעוד זמן קצר – לדוגמה: אני כבר באה, עוד חמש דקות, בסוף התוכנית בטלוויזיה…
בלשון הדיבור: עכשיו, מיד, ברגע זה – לדוגמה: בואי כבר! אנחנו מאחרים!
בלשון הדיבור: כל כך מהר? – לדוגמה: מה? כבר סיימת להכין שיעורי בית?!
ביטויים וצירופים:
אִם כְּבָר – אז כְּבָר – לדוגמה: החלטתי לקחת את הלימודים ברצינות. אם כבר- אז כבר…
כְּבָר, כְּבָר! – לדוגמה: בואי עכשיו! כבר כבר! אנחנו לא מחכים יותר!
מִִכְּבָר, זֶה מִכְּבָר – מלפני כן, קודם – לדוגמה: אני מכירה אותו זה מכבר, לא מהיום, היינו יחד בצבא
לא מִכְּבָר, זה לא כְּבָר – לאחרונה, לא מזמן – לדוגמה: נפגשנו לא מכבר ברחוב במקרה
מִשֶכְבָר הימים – מִזמן, בעבר – לדוגמה: התופעה הזו ידועה מִשֶכְבָר הימים, עוד מתקופות קדומות בהיסטוריה האנושית
בסרט הזה כבר היינו – לדוגמה: כולם מכירים כבר את כל השטיקים והטריקים שלו. בסרט הזה כבר היינו…
הזמרת יהודית רביץ הלחינה ושרה את הבלדה של חנוך לוין:
לאחר שנים של הִתְלַבְּטוּת הֶחליטה האקדמיה לְאַשֵר את השימוש במילה גֶּרֶב במין נקבה לצד מין זכר.
המילה הופיעה לָראשונה בדְפוס במודעות בעיתונו של אליעזר בן־יהודה "הצבי" עוד בשנת תרמ"ה (1884), ואומנם החידוש מְיוּחָס לו (עם זאת במִילונו הוא אינו מְסַמֵן את המילה כחִידוּשוֹ). במילון עַצמו הערך בא בניקוד גָּרָב ומוּשְוֶוה למילה בערבית (גֻ'רַאבּ). מין המילה הוא זכר. המילה גָּרָב בצוּרָתה זו מוּכֶּרֶת בלְשון חז"ל בְּמַשמעות 'כלי חרס גדול' או 'שׂק של עור'.
ניקוד המילה כפי שהיא מוכרת לנו היום – גֶּרֶב – מְתוֹעָד במילון גרזובסקי–ילין משנת תרפ"ז (1927), ושָם מינה נקבה. ואולם בְּמילונים אחרים מאז ועד היום – בעקבות בן־יהודה – מין המילה נִקבע בזכר, וכך גם בַּמילונים המִקצועיים של האקדמיה. כידוע בפי רוב הדוברים המילים 'גרב' ו'גרביים' משמשות בלְשון נקבה (גם ביחיד, שלא כמכנסיים וכדומה), כנראה בהשפעת נעליים ורגליים. כבר הלְשונאי יצחק אבינרי סבר שמֵאחר שמְדובר במילה חדשה כדאי שמינהּ יהיה נקבה (אף שרוב השמות במשקל זה הם זכר), והוא אף מוֹנֶה שלושה טְעָמים לדבר: (א) רבים גם השמות במשקל הזה שמינם נקבה (כגון ארץ, אבן, גפן, נפש, חרב, עצם); (ב) סְמיכות הגרב לַנעל ולָרגל; (ג) השימוש הנהוג. הוא אף הביא רְאָיָה מֵרשימה שהתפרסמה עוד בניסן תרס"ד (1904) ב"עולם קטן": "סורֶגֶת גרבים… גרב אחת… גרב שניה" (יד הלשון, עמ' 99–100). בעבר נדונה השאלה בוַועדת הדקדוק כמה פעמים, והוועדה נִמְנְעה מִלְשנות את מה שמקובל בַּמילונים, אך עתה הוחלט שאין סיבה של ממש לֶאֱסור את השימוש הרוֹֹוֵח במילה גרב גם במין נקבה. המוּרְגלים להשתמש במילה במין זכר יוכלו כמובן להמשיך בדרכם.
