Browsing Category

השפה העברית

עברית מדור לדור

עברית מדור לדור
הצילום: ויקיפדיה

עברית מדור לדור

מה סבתא שלי הייתה אומרת…

לרגל יום השפה העברית מביא אתר האקדמיה ללשון העברית חיבור נחמד בחרוזים שכתבה עידית גילאור אבולעפיה.

היא כותבת, בין השאר:
כשסבתא שלי רצתה להגיד מוסך, היא אמרה גראז',
גלגיליות היו אצלה סקטים ותא מטען – בגאז',
למחם היא קראה סמובר ולחיובי פוזטיבי,
יציב היה אצלה סטבילי ויצירתי היה קריאטיבי…

הנכדה מסכמת ואומרת:
סבתא שלי נהגה לומר שהולך ופוחת הדור,
אבל היא לא ידעה שלמרות הכול אנחנו לא מתקדמים לאחור!

הנה הקישור לחיבור כולו.

בתמונה: אליעזר בן-יהודה עם אשתו השנייה חמדה, 1912 (ויקיפדיה)

עברית על הדרך

עברית על הדרך
הצילום: האקדמיה ללשון העברית

עברית על הדרך

שבוע העברית ברכבת הקלה בירושלים

באתר האקדמיה ללשון העברית אנחנו קוראים: במהלך השבוע שמתחיל בט"ו בטבת, 12 בינואר – שבו מצוין יום העברית תש"ף – תחנות הרכבת הקלה בירושלים יעוטרו בכרזות צבעוניות שמסבירות מילים וביטויים הקשורים לתחבורה ולנסיעה הציבורית וללשון הירושלמית. עובדי הרכבת הקלה יחלקו לנוסעים חוברות שבהן כל הכרזות.

לצפייה בכרזות באתר האקדמיה ללשון

שנת 2020 (אלפיים וְעשרים)

שנת 2020 (אלפיים וְעשרים)
הצילום: ויקיפדיה

שנת 2020 (אלפיים וְעשרים)

ו' החיבור במספרים

באתר האקדמיה ללשון העברית אנחנו קוראים:

השנה הלועזית החדשה היא שנת אלפיים ועשרים (ולא 'אלפיים עשרים') – כלומר בווי"ו החיבור לפני הרכיב האחרון של שם המספר. כך היה גם בשנים הקודמות – לפני הרכיב האחרון באה ו' החיבור: אלפיים ואחת, אלפיים ועשר, אלפיים וּתשע עשרה.

רוב שמות המספר בלשוננו מורכבים מכמה מילים המייצגות את הספרות השונות של המספר – יחידות, עשרות, מאות וכן הלאה. נשאלנו מה דינה של ו' החיבור במספרים אלו.

בעברית בת ימינו המבנה הרגיל כולל ו' אחת הבאה לפני האיבר האחרון של שם המספר. לפי זה: מאה ושלושים, מאה שלושים ושתיים, חמשת אלפים ארבע מאות וחמש עשרה. וכמובן, אלפיים וְעשרים.

לעיתים קרובות יש בלשון המקורות ו' לפני כל האיברים המרכיבים את שם המספר, ולא רק לפני האחרון. למשל: "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (במדבר א, מו). גם בסדר המספרים ההפוך – הרווח בתנ"ך – יש חזרה על ו' החיבור, למשל: "וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ה, לא), "שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א, א).

בלשון המקורות יש כמעט תמיד ו' לפני האיבר האחרון, למשל: "וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (בראשית נ, כב).

בעברית בת ימינו המבנה הרגיל כולל רק ו' אחת הבאה לפני האיבר האחרון של שם המספר: מאה ושלושים, מאה שלושים ושתיים, חמשת אלפים ארבע מאות וחמש עשרה. אך כמובן אין מניעה לחזור על ו' החיבור גם לפני האיברים האחרים, כרגיל בלשון המקורות.

בלשון הדיבור מוותרים לעיתים על ו' החיבור במספרים שאינם מסתיימים ביחידות, כגון "מאה שלושים", "אלפיים חמש מאות". אבל בדיבור רשמי ובכתיבה ראוי ללכת על פי המקורות ולהוסיף ו': מאה ושלושים, אלפיים וחמש מאות וכיוצא בהם. 

הגיית ו' החיבור במספרים

הכללים הרגילים של ו' החיבור תְקֵפִים גם בשם המספר. ברגיל היא מנוקדת בשווא, כגון וְחָמש, וְעֶשרים. אבל לפני שווא היא מנוקדת בשורוק ונהגית כתנועת u: וּשְׁניים, וּשתיים, וּשלושה, וּשמונֶה, וּשמונָה, וּשנים עשר, וּשתים עשרה; וכך גם לפני אותיות בומ"פ: וּמאה, וּמאתיים, וּמיליון, וּמיליארד. לפני חטפים תנועת ו' החיבור כתנועת החטף, ולכן הוגים ומנקדים וַחֲמישה, וַעֲשרה, וַחֲמישים.

בתנ"ך ו' החיבור מנוקדת בקמץ אם המילה שאחריה פותחת בהברה מוטעמת, כגון בצירופים בשר וָדָ֫ם, יומם וָלַ֫יְלָה, כפתור וָפֶ֫רַח. על פי החלטת האקדמיה אפשר, אך לא חובה, לנהוג כך גם בשם המספר כאשר האיבר האחרון פותח בהברה מוטעמת. אם כן אפשר לנקד ולהגות שלושים וָשֵׁ֫ש, עשרים וָתֵ֫שע, אך אפשר גם שלושים וְשש, עשרים וְתשע.

 

מעורב ישראלי

מעורב ישראלי
הצילום: ויקיפדיה

מעורב ישראלי

עוד על שם המספר בעברית

כל לומד עברית וגם כל מי שעברית היא שפת האם שלו יודע שאחד הקשיים בעברית הוא הגיית שם המספר. רבים רבים לא מצליחים לדייק בו.

הנה דברים המתפרסמים באתר האקדמיה ללשון העברית באחת השאלות הנוגעות לשם המספר – המספר המעורב משלם ומשבר עשרוני:

שמות מספר המורכבים משלם ומשבר עשרוני העמידו לפני האקדמיה אתגר קשה, והסוגיה – אף שהצביעו עליה במליאת האקדמיה – הוחזרה לוועדת הדקדוק ולא הוכרעה עד היום.

 

איזה מין דקדוק….

דרך אחת להביע את המספר המעורב שבו שבר עשרוני היא בשיטה הנהוגה בשידורי הרדיו המוקפדים: כך למשל אם המדד עלה ב־3.21% אומרים: 'שלושה אחוזים ועשרים ואחת מאיות', ואם הוא ירד ב־0.2% אומרים 'שתי עשיריות האחוז'. בדרך זו עוקפים את המבנה העשרוני של המספר. ואולם צורת הבעה זו אינה יפה למי שעוסק במספרים ביום יום.

השאלה הסבוכה כאן היא הפיצול במין הדקדוקי בין המספר השלם, שאמור להתאים לשם הנמנה, ובין השבר העשרוני שהוא למעשה מספר סתמי, כלומר בנקבה. לפי ההיגיון הלשוני מתבקש לומר למשל 'שלושה אחוזים נקודה עשרים ואחת' – השלם 'שלושה' בזכר מותאם לשם 'אחוזים' והשבר 'עשרים ואחת' בנקבה כמספר סתמי. ואולם אם מציינים את השם הנמנה בסוף, המבנה המתקבל קשה אף יותר: 'שלושה נקודה עשרים ואחת אחוזים'.

היו שסברו שפיצול זה במין הדקדוקי הוא מעמסה שאי אפשר להטיל על הדוברים. בעלי הדעה הזאת הציעו להחיל את המין הדקדוקי של השם הנספר גם על השבר: 'שלושה נקודה עשרים ואחד אחוזים'.

הצעה מרחיקת לכת נוספת הייתה לראות במספר כולו מספר סתמי ולהשתמש תמיד בנקבה: 'שלוש נקודה עשרים ואחת אחוז(ים)'.

 

אז איך אומרים?

כיום המזכירות המדעית של האקדמיה מציעה לשואלים את האפשרויות האלה:

  • שלושה אחוזים נקודה עשרים ואחת
  • שלושה נקודה עשרים ואחת אחוזים
  • שלושה נקודה עשרים ואחד אחוזים
  • שלושה אחוזים ועשרים ואחת מאיות (האחוז).

כמובן כאשר המספר בא לעצמו ואינו מונה דבר־מה, הוא ייאמר בלשון הסתמית, כלומר בנקבה, למשל: 'שלוש נקודה עשרים ואחת', ואף 'שלוש נקודה שתיים אחת'.

 

בתמונה המספרים הממשיים ותת-קבוצות שלהם (ויקיפדיה)

 

כמה חדרים יש בדירה?

כמה חדרים יש בדירה?
הצילום: ויקיפדיה

כמה חדרים יש בדירה?

שלושה חדרים וחצי או שלושה וחצי חדרים?

באתר האקדמיה ללשון העברית מתפרסמת החלטה חדשה בנושא דרך הֲגִייַת שם המספר בעברית. הנה ההחלטה:

הדוברים בני ימינו רגילים לומר את המספר המעורב (שלם ושבר) ברצף ורק בסופו לציין את הדבר הנמנה: 'שלושה וחצי חדרים', 'שניים ורבע אחוזים' וכדומה. ואולם בוגרי בתי הספר מכירים את התיקון שלפיו יש לומר את הדבר הנמנה לפני השבר: 'שלושה חדרים וחצי', 'שני אחוזים ורבע'.

האקדמיה ללשון העברית נדרשה לסוגיה זו, והחליטה שאומנם הדרך המועדפת היא הדרך השנייה 'שלושה חדרים וחצי', ואולם אין מניעה להשתמש גם בדרך הראשונה 'שלושה וחצי חדרים'.

 

בתמונה: בתי הדירות מעונות העובדים בפינת הרחובות פרוג ופרישמן בתל אביב (ויקיפדיה)

 

 

עברית – שפה שאוהבים

עברית – שפה שאוהבים
הצילום: האקדמיה ללשון העברית

עברית שפה שאוהבים

מתכוננים ליום העברית

לקראת יום העברית שיחול בי"ט בטבת, 16 בינואר, מזמינה האקדמיה ללשון העברית את קהל המורים ואוהבי העברית לרכוש ערכה חגיגית ליום העברית תש"ף שבה שמונה כרזות מלוות בהסברים מילוליים קצרים מהפרסומים של האקדמיה ברשתות החברתיות וכרזה חגיגית גדולה בסימן "עברית – שפה שאוהבים". בערכה גם עותָקים צבעוניים לפעילות כיתתית מְאַתְגֶרֶת.

לצְפייה בעֶרְכָה באתר האקדמיה ללשון העברית

 

 

 

הִשְתַגַעתָ?!

הִשְתַגַעתָ?!
בנימין נתניהו 2018 (ויקיפדיה)

הִשְתַגַעתָ?!

מבנימין נתניהו ועד עומר אדם

בתִקְשוֹרֶת הִתפרסמה לאחרונה הַקְלָטָה של שיחה שנֶעֶרְכה בעבר בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר התקשורת לשעבר איוב קרא. בהקלטה נשמע נתניהו צועק על השר: הִשְתַגַעתָ?! אתה השתגעת?!

אנחנו נִתְעַלֵם כאן מהמַשְמָעוּת של הדברים ומהסִגְנוֹן. אלה נושאים רציניים שחוֹבָה לָדוּן בהם במקומות אחרים. במָדוֹר זה, נדבר רק על השורש ש.ג.ע ועל המשמעויות שלו בעברית.

מְשוּגָע – הוא אדם לא נורמלי, חולה רוח. שִיגָעוֹן הוא מחלת רוח. בית חולים פסיכיאטרי נקרא גם בית חולים לחולֵי רוח.

כשרוצים לִנְזוֹף במישהו, לומר לו שההִתְנַהֲגוּת שלו לא נורמלית, שאנחנו מִתנגדים למעשים או למחשבות שלו, אנחנו אומרים לו: אתה משוגע! אתה משוגע?! הִשתגעת?! ירדת מהפסים! ירדת מהפסים?! יצאת מִדעתך! יצאת מִדעתך?! נפלת על הראש?! אתה לא נורמלי! ועוד ועוד…

כשאנחנו מְתָאֲרִים אדם שיש לו קפריזות אנחנו אומרים: יש לו שִיגְעוֹנוֹת. קשה לסבול את השיגְעונות שלו.

מגלומניה היא 'שִיגְעוֹן גַדְלוּת'.

כשאנחנו כועסים מאוד על תוֹפָעָה כלשהי או על המַצָב אנחנו אומרים בקיצור: אפשר להשתגע! אני משתגע! אני לא יודע מה לעשות! זה משגע אותי! זה מוציא אותי מדעתי!

כשאנחנו רוצים לתאר מַצָב קִיצוּנִי שבו אי אפשר לְהִשְתַלֵט על העניינים, אנחנו אומרים: זה בית משוגעים ממש!

 

חיים מְשוּגָעִים

מעניין לראות שהשיגעון מְשמש בעברית גם בשימושים חִיוּבִיִים. הדבר נכון גם בשפות אחרות.

כולנו רוצים לעשות 'חיים משוגעים' – לְבַלוֹת וְלֵיהָנוֹת.

כשאנחנו רוצים לתת מַחְמָאוֹת אנחנו אומרים: היא בחורה מְשַגַעַת! הנוֹף שם מְשַגֵעַ! האוכל היה משגע! המסיבה הייתה שיגעון!

כשמישהו אוהב מאוד מישהי אומרים שהוא מְשוּגָע אחריה או משוגע עליה.

כשאנחנו לא מִתְלַהֲבִים ממשהו אנחנו אומרים: אני לא ממש משתגע מהחבֵרוּת שלהם.ָ

אדם 'משוגע לדבר' הוא אדם הפועל באובססיביות לְהַשִׂיג מַטָרָה חשובה וטובה. אפשר לומר שאליעזר בן יהודה היה 'משוגע לדבר' בכל הקשור לְהַחְיָיאַת העברית.

לפעמים אנחנו רואים בשוק או בחנות שֶלֶט שמכריז: 'בעל הבית השתגע'. פירוש הדבר בשפת העם: כאן מוכרים משהו במחיר זול מאוד.

מעניין לדעת אם בעל הבית, ראש הממשלה בנימין נתניהו, מַכִּיר את השיר 'שני משוגעים' שבוצע על ידי הזמר הישראלי עומר אדם ונבחר כשיר השנה במצעד הפִּזְמוֹנִים העברי השנתי לשנת תשע"ח (2018) של גלגלצ ואתר ynet. הצעירים 'משוגעים' על השיר הזה.

וכולנו מְקַוִוים שאחרי הבחירות נחזור לנורמליות כזו או אחרת…

נא להכיר – אחרי 16 שנים

נא להכיר – אחרי 16 שנים

נא להכיר – אחרי 16 שנים

עברית לא צברית

ראיינה: ציפי מזר

לפני כ-16 שנים פרסמנו בעיתון 'שער למתחיל' את הכתבה עברית לא צברית. ראיינו בה סטודנטיות צעירות ממוסקבה הלומדות עברית.

לאחרונה נפגשתי בכנס מקצועי של מורים לעברית עם פרופסור יבגני מריאנצ'יק. פרופסור מריאנצ'יק, שהיה המורה של התלמידות שרואיינו ב'שער למתחיל', עלה לפני שנים אחדות לישראל וממשיך לתרום את תרומתו המשמעותית להנחלת השפה העברית בעולם. העליתי בפניו את הרעיון לכתוב ריאיון המשך ל'עברית לא צברית' שפרסמנו ב'שער למתחיל' לפני 16 שנים…

פרופסור מריאנציק נדלק אף הוא לרעיון וסייע לי לאתר אחדות מתלמידותיו, שעם רבות מהן הוא שומר על קשר עד היום. שלחתי לשלוש מהתלמידות מכתב בדואר האלקטרוני. שלושתן גרות היום במוסקבה. אחדות מהן הפכו את העברית למקצוע ומלמדות עברית. הן נענו ברצון לבקשה להתראיין שוב.

ביקשתי שיענו על השאלות הבאות:

ספרו על ההווה שלכן: מגורים, משפחה, עבודה;

איזה תפקיד תופסת העברית בחייכן כיום;

האם ההחלטה שלכן בצעירותכן ללמוד עברית הייתה נכונה? איך היא השפיעה על חייכן? לו יכותן לחזור אחורנית בגלגל הזמן – הייתן בוחרות בה שוב?  למה?

האם ביקרתן בישראל מאז הקורס בבית ברל?

האם יש לכן קשר עם ישראלים? עם ישראל? עם דוברי עברית ברוסיה?

האם אתן ממשיכות ללמוד עברית? האם / איך אתן מתחברות לעברית העכשווית?

מה אתן אוהבות בעברית?

הנה התשובות שקיבלנו. שלושתן כתבו בעברית נהדרת!

 

בתמונה:
בשורה הקרובה: ד"ר יוליה קונדרקובה, פרופסור יבגני מריאנצ'יק, סופיה טוטלמן, מרינה ינקובה.
השורה הרחוקה: אירינה ברקוסקי, קסניה מינקשיקה, יוליה אלכסייבה,  אלכסנדרה,  מרגריטה ריבקובה.

 

אלכסנדרה: ישראל תישאר בלבי לעולם

אני גרה במוסקבה. היו זמנים שרציתי לעלות לארץ ישראל אך בסופו של דבר נשארתי במקום וכנראה שזה לטובה. ממש בקרוב אני מתחתנת עם הבחור הכי מושלם בעולם אבל נכון לעכשיו אני באופן תאורטי רווקה שמגדלת שני כלבים חמודים (בעצם כלב וכלבה). איני יודעת מה מחכה לי בעתיד הקרוב אך בטוחה שישראל תישאר בלבי לעולם.

ישר אחרי סיום האקדמיה על שם רמב"ם התקבלתי לעבוד בשגרירות מדינת ישראל במוסקבה. במשך כל השנים הללו שיניתי מגוון תפקידים – עבדתי במדור התקשורת, בלשכת השגריר וכעת אני במדור המדיני. התמזל מזלי ובמהלך מילוי התפקיד פגשתי הרבה אנשים מעניינים. ראיתי במו עיניי ואפילו לחצתי יד לאנשי הממשלה של מדינת ישראל ולפקידים בכירים של המדינה.

רוב הזמן במשרד אני מדברת רק עברית, כמובן, אך משתמשת גם באנגלית וגם ברוסית. מלבד עבודה בשגרירות אני גם מלמדת עברית הן בקבוצות והן לתלמידים שמעדיפים ללמוד את השפה בעזרת מורה פרטית. ללמד את השפה – זה ניסיון אחר לגמרי. זה משהו שדומה לגידול צמח או כלבלב. התלמיד בא לשיעור הראשון ולא יודע אפילו אות אחת ופתאום אחרי חודש הוא כבר בונה את הסיפור הקצר  הראשון שלו. אחרי חצי שנה הוא יודע לספר על עצמו ועל התחביבים שלו ואחרי שנה הוא נוסע לטיול בישראל ומצליח להסתדר, לקנות בחנויות, לנסוע לעיר אחרת ואולי אפילו לנהל שיחה קצרה עם נהג המונית.

לאחר הקורס בבית ברל ביקרתי בישראל הרבה פעמים. יש לי בישראל הרבה חברים. שתי החברות הטובות ביותר שלי גרות עכשיו בישראל. אחת החברות היא גם התלמידה שלי לשעבר.

כמובן שיש לי קשר חזק עם ישראל ועם ישראל וחלק של החברים שלי הם דוברי עברית.

כל יום אני מנסה ללמוד משהו חדש בעברית. עד היום כל מילה חדשה שאני פוגשת אני רושמת במחברת מיוחדת וחוזרת על המילה הזאת כמה פעמים כדי לזכור אותה היטב. כל יום אני עוברת על העיתונים בעברית, לפעמים רואה סרטים בעברית ומדי פעם קוראת ספרים בעברית.

במבט לאחור אני רואה שבסופו של דבר למרות כל הקשיים וכל ההתלבטויות בחרתי במקצוע שמתאים לי במקצוע שנותן לי אפשרות לבטא את עצמי ולפעמים אפילו נותן לי כוח לחיות.

אני אוהבת בעברית את הכול, כל אות, כל מילה, כל פתגם. עברית היא שפה של החוכמה וגם של הרגשות, עברית היא שפה עתיקה ובאותו הזמן מודרנית, שפה חיה, שפה שעדיין מתפתחת.

 

קסניה: ללמוד עברית – החלטה אקראית, אך נכונה!

שמי קסניה מינשקינה. אני גרה ועובדת במוסקבה. נשואה, אימא של שתי ילדות. משנת 2003 מלמדת עברית. עבדתי כ-10 שנים בבית ספר "תחייה" (רוב התקופה במסגרת של תכנית "נטע"), משנת 2004 ועד עכשיו מלמדת באוניברסיטת מוסקבה, לימדתי בסמינר הקיץ, באקדמיה על שם רמב"ם ובקורסים לעברית…כרגע עוסקת גם בהוראה מרחוק (נותנת שיעורים מקוונים) בפרויקט עבריתניה.

איזה תפקיד תופסת העברית בחיי כיום? – זה מובן מאליו שתפקידה חשוב מאוד. הייתי אומרת שאם היא לא תופסת את כל חיי אז לפחות  מחציתם.

אין לי שום ספק שהחלטתי ללמוד עברית הייתה נכונה אף על היותה אקראית. היא השפיעה על חיי מאוד. היא הפכה לעבודת חיי. לו הייתי יכולה לחזור בגלגל הזמן לעבר, הייתי בוחרות ללמוד עברית שוב! זה אושר גדול לעשות את מה שאת אוהבת. אני מאוהבת בעברית, נהנית מהוראה. אני בת מזל שאני עובדת במקצוע ומתפרנסת ממה שמשמח אותי.

מאז הקורס בבית ברל ביקרתי בארץ, גם בענייני העבודה וגם כתיירת (לנוח, לטייל, לפגוש את החברים ואת התלמידים שלי).

קשר הדוק עם ישראלים אין לי. אין לי קרובים בישראל. אך יש לי הרבה חברים ומכרים בארץ. לרובם רוסית היא שפת האם. אבל יש גם דוברי עברית. ברוסיה נפגשתי עם דוברי עברית במסגרת עבודתי.

אני משתדלת לקדם את ידע השפה שלי: לראות סרטים, לקרוא ספרים ועיתונים  בעברית…

מה אני אוהבת בעברית? קשה לענות על השאלה הזאת. לא תמיד קל לנו להסביר למה אנחנו אוהבים… נפגשנו והתאהבתי. אך איך אפשר לא לאהוב אותה? הרי עברית היא שפה מיוחדת. יש בה סתירה. היא צעירה ועתיקה באותו זמן. היא זורמת ונשמעת כמו שיר, על אף שהיא מלאה בצלילי גרון חריגים לאוזן רוסית. היא הגיונית ומאורגנת, אך גם מתובלת בחריגות רבות. היא מושכת בייחודיותה ובחוסר עקביות וגם בלוגיקה שלה.

מרינה: הייתי בוחרת בעברית שוב!

 

אחרי שסיימתי את האוניברסיטה במוסקבה עבדתי שנתיים בישראל ובטח ששם דיברתי עברית הרבה.

הבחורות שפגשתי בבית ברל במהלך קורס העברית ביקרו אצלי כמה פעמים. עד עכשיו אנחנו ממשיכות להיות ידידות טובות, נפגשות מדי פעם ואפילו יוצאות לפעמים לחופשה ביחד. אנחנו עדיין זוכרות בהנאה את הזמן שהעברנו בבית ברל.

כיום העבודה שלי קשורה לשיתוף פעולה הומניטרי בין לאומית. בעבודתי אני משתמשת בעיקר באנגלית. אבל בכל זאת אני חושבת שההחלטה שלי ללמוד עברית הייתה נכונה. תקופת מגורים קצרה בארץ נתנה לי ניסיון חדש וגם הזדמנות טובה להכיר תרבות אחרת – כל כך שונה מהתרבות שלי ומתרבויות אירופיות קרובות לי, כל כך עתיקה. זה עוזר לי אפילו עכשיו – להבין אנשים בני מסורות אחרות, ללמוד שפות זרות, להתבונן במצב זה או אחר מזוויות שונות.

הלימודים שלי היו חלק גדול ובולט בחיי. אף על פי שלצערי אין לי שום קשר עם ישראל או דוברי עברית עכשיו, לו יכולתי לחזור אחורנית הייתי בוחרת בעברית שוב.

 

 

 

 

 

 

 

סלט ישראלי

סלט ישראלי
הצילום: ויקיפדיה

סלט ישראלי

יש תִקְוָוה לעברית

 

לאחרונה יצא לאוויר העולם שיר חדש: 'העברית החדשה' של הַתִקווה 6. את השיר כתב והִלְחִין עמרי גליקמן, סוֹלן הלהקה.

השיר מַציג בחֵן את התמונה של העברית העַכְשָוִוית שהיא 'סלט' ישְׂרְאֵלי של מילים שמְקוֹרָן בעברית לצַד מילים שְאוּלוֹת משָׂפות אחרות, ביניהן: אנגלית וערבית. "השיר הזה נולד כשפתאום שַׂמתי לב שחצי מהמילים שאני משתמש בהן בכלל לא בעברית", אומר עמרי גליקמן. "אנחנו כל הזמן מְשַלְבִים מילים באנגלית שנִשְמָעות לנו כבר חלק מהעברית, וזה מרגיש לנו כל כך טִבעי. עלה לי רַעיוֹן לְרַכֵּז את כל המילים האלה ולכתוב שיר. ככה אנחנו מדברים, זו העברית החדשה".

ואכן, זו העברית החדשה שאנו מדברים. הרחובות והקניונים מלאים בשְלטים של חנויות, בתי קפה ועֲסָקִים בעלי שמות לא בעברית.

התוֹפָעָה הזו של שְאִילַת מילים משפות אחרות לתוך העברית היא תופעה טבעית הקיימת בשפה לאורך כל ההיסטוריה. יש המְנַסִים ללחום בה. אבל בעולם גלובלי קשה ואין טַעַם להילחם בהַשְפָּעוֹת של שפה אחת על שְכֶנְתָה הקרובה או הרחוקה. יש המִתְעַקְשים להשתמש במילה עברית כשיש חֲלוּפָה כזו. ויש האומרים: הסלט הזה מוכִיחַ שהשפה חיה ומתפתחת, שהיא נורמלית. הסלט הזה טבעי, מלא חיים וחן. 

האקדמיה ללשון העברית מְחַדֶשֶת מילים רבות בעברית ומנסה לְהַחְדִיר אותן לשפה. המַאֲמָצִים האלה נושְׂאִים פְּרי במקרים רבים.

השיר מְשַקֵף תופעה נוספת הקיימת בעברית החדשה – רבים אינם מכירים את חוקי השפה ומדברים בשְגִיאוֹת. בשיר הזה, למשל, יש שתי טָעוּיוֹת. הם שרים על 'הביטוח המֵקיף' במקום לשיר: המַקיף. וגם: וְמַלְווים במקום וּמלווים. ובִכלל, לתופעה קוראים 'שְאִילַת מילים' ולכן צריך לשיר במקרה זה: שואלים ושואלים. 

גם תופעה זו של שגיאות קיימת בלשון לאורך כל ההיסטוריה. במקרים רבים 'שגיאות' כאלה הפכו לנורמה. גם בנושא זה של שגיאות בלשון יש קַפְּדָנִים ויש וַתְרָנִים. ה'טַהֲרָנִים' נלחמים בשגיאות. האם יצליחו במלחמתם או שזו מלחמת דון קישוט בטַחֲנוֹת הרוח?…

מעניין מה היה אליעזר בן יהודה אומר אילו שמע אותנו מדברים…האם היה מנסה להילחם במילים הלועזיות ובטעויות? ואולי היה אומר לעצמו: המַהפֵּכָה שלי הצליחה בגדול, לַמְרוֹת הכול…וזה מה שחשוב!

 

 

בתמונה: "קניון עזריאלי חיפה" בחיפה, אפריל 2005

מילים של משפחה

מילים של משפחה
הצילום: ויקיפדיה

מילים של משפחה

מדור לדור

לכבוד יום המשפחה אנחנו מביאים מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית כמה עובדות  על השימוש בעברית של מילים הקשורות למשפחה.

מתחתנים ונישאים

זוגות רבים שואלים אותנו מה עדיף לכתוב בהזמנה לחתונה – מתחתנים או נישאים.

בלשון ימינו מדובר בפעלים נרדפים, אך אפשר להצביע על הבדלים בהקשרים שהם משמשים בהם: מתחתנים בלשון היום־יום ונישאים בעיקר בהקשרים רשמיים ובלשון גבוהה. מבחינה זו ההכרעה מה לכתוב בהזמנה תלויה באופי שרוצים לשוות לה – פשוטה ואישית או טקסית וחגיגית.

והעיקר שיהיה במזל טוב!

אמא או אימא?

המילה אִמָּא נכתבת ללא ניקוד ביו"ד: אימא. צורת הרבים אִמָּהוֹת והשם המופשט אִמָּהוּת נכתבים גם הם ביו"ד: אימהוֹת, אימהוּת. עם פרסום כללי הכתיב המלא החדשים (תשע"ז) גם הצורות הנובעות ישירות מן המילה אֵם נכתבות ביו"ד: אימו, אימות־(קריאה), אימותינו וכדומה.

חם וחמות, חותן וחותנת

חם וחמות הם המונחים הרגילים לציון הורי בן הזוג, הן הורי האיש הן הורי האישה.

דוברי העברית בת ימינו הרוצים להבחין בין המושגים ינקטו את דרך לשון המקרא: חם וחמות להורי האיש וחותן וחותנת להורי האישה, ומי שמסתפק במונח אחד ינקוט תמיד חם וחמות על דרך לשון חז"ל.

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות.

למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן.

כך נוטות גם המילים אָח וחָם, למשל: אָחִיו, חָמִיו, אָחִיהָ, חָמִיהָ, אֲחִיכֶן. הקשר הדקדוקי בין אָח וחָם קיים גם בצורות הנקבה: אָחוֹת, חָמוֹת; וברבים אֲחָיוֹת, וכך גם חֲמָיוֹת.

לעומת אב, אח וחם, נטיית המילה סָב היא הנטייה הרגילה במילים במשקל זה, כגון רָץ, עָב: סָב, סַב־(המשפחה), סָבִי, סָבְךָ, סָבֵךְ, סָבוֹ, סָבָהּ, סָבֵנוּ, סַבְכֶם, סַבְכֶן, סָבָם, סָבָן. ובנקבה: סָבָה, סָבַת־(המשפחה), סָבָתִי, סָבָתְךָ, סָבָתוֹ, סָבָתֵנוּ וכו'. ברבים: סָבִים וסָבוֹת. לצד הצורות סָב וסָבָה משמשות ביחיד הצורות סַבָּא וסָבְתָא (שמקורן בארמית).

במקרא אנו מוצאים שָׂב בשי"ן שמאלית במשמעות זָקֵן. במהלך הדורות השתנה כתיבהּ של המילה לסמ"ך (מן הסתם בהשפעת הארמית), ובדורות האחרונים היא התייחדה לציון אבי האם או האב.

סבות או סבתות?

הצורות סַבָּא (במקור סָבָא) וסָבְתָא מקורן בארמית, והן משמשות לצד מקבילותיהן העבריות סָב וסָבָה. כשם שבצורת הזכר סבא עוברים ברבים לעברית – סָבִים, כך גם במילה סבתא – סָבוֹת (ולא סבתות).

סבא רבא, סבתא רבתא

השאלה איך נכנה את הורי סבֵינו היא שאלה כמעט יום־יומית בדור האחרון. האקדמיה בחרה בצירוף המהלך סַבָּא רַבָּא על דרך הארמית ('רבא' בארמית – גדול) ובנקבה קבעה סָבְתָא רַבְּתָא (רַבְּתָא היא צורת הנקבה הארמית של רַבָּא). לצד אלו אפשר להשתמש גם בצירופים סָב גָּדוֹל, סַבָּא גָּדוֹל; סָבָה גְּדוֹלָה, סָבְתָא גְּדוֹלָה.

ומה צורת הרבים? סָבִים גְּדוֹלִים, סָבוֹת גְּדוֹלוֹת.

חמה או חמות?

חָמוֹת – כמו אָחוֹת; וברבים חֲמָיוֹת – כמו אֲחָיוֹת.

איך נקרא נכד האח?

לציון נכד האח או האחות נקבע המונח נֶכְדָּן (בנקבה נֶכְדָּנִית). ליחס ההפוך נקבעו הצירופים דּוֹד רַבָּא ודוֹדָה רַבְּתָא ולצידם גם דּוֹד גָּדוֹל ודוֹדָה גְּדוֹלָה.

בן הנין – ריבע או חימש?

בדורות האחרונים רבים זוכים לראות לא רק נכדים ונינים אלא גם בנים ובנות של נינים. על השאלה מהו כינויו של בן הנין היו הדעות חלוקות: מקצת האנשים נקטו את המילה המקראית רִבֵּעַ, ואחרים את המילה המחודשת חִמֵּשׁ, חידוש המיוחס לביאליק.

המחלוקת בין 'ריבע' ל'חימש' הונחה על שולחנה של הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה. הוועדה הפנתה את השאלה לציבור, והתברר שבקרב דוברי העברית יש עדיפות ל'חימש'. הנימוק להעדפה זו הוא שטבעי יותר לאדם לספור גם את עצמו בחישוב הדורות – ובן הנין הוא החמישי למניין הדורות כולל סב הסב. ואומנם בשנת תשע"ה אישרה האקדמיה את המונח חִמֵּשׁ (בלי ניקוד חימש) לציון בן הנין. צורת הנקבה היא חִמֵּשָׁה (בלי ניקוד חימשה) וברבים חִמֵּשִׁים (בלי ניקוד חימשים).

בת דוד או בת דודה?

שתי דרכי הבעה מצויות בלשוננו: בדרך הראשונה מתאימים את הצירופים לקרבה המדויקת: 'בן דודה', 'בני דודה', 'בת דוד' וכדומה. נוהגים בה בייחוד דוברים ממוצא מזרחי. בדרך השנייה נוהגים להחיל את ההתאם במין ובמספר על הצירוף כולו: זכר יחיד – 'בן דוד'; נקבה יחידה – 'בת דודה'; זכר רבים – 'בני דודים'; נקבה רבות – 'בנות דודות'. דרך זו נוקטים בייחוד דוברים ממוצא אשכנזי. לשתי הדרכים יש על מה לסמוך, ושתיהן כשרות.

האם אחד משלישייה נקרא תאום?

המילה תאומים נתפסת בדרך כלל כמציינת שניים בגלל השימוש הרווח בה, ואולם היא טובה גם לציון שלושה ויותר. צורת המילה תאומים היא צורת רבים רגילה ולא צורת זוגי. בעבר דנה הוועדה למילים בשימוש כללי בסוגיה והצעתה היא "תאומי שלישייה".