Browsing Category

ידיעות

מי שמַצְבִּיעַ – מַשְפִּיעַ

מי שמַצְבִּיעַ – מַשְפִּיעַ
הצילום: ויקיפדיה

מי שמַצְבִּיעַ – מַשְפִּיעַ

אין לכם זְכוּת לְוַותֵר על הזְכוּת!

ועדת הבחירות המרכזית פֳּרְסְְמָה את ההודעה הבאה:
ועדת הבחירות המרכזית מעלה בכל אֶמְצָעֵי התִקְשוֹרֶת האלקטרוניים, במדיה החברתית ובשילוּט החוּצוֹת קמפיין עידוּד הצבעה לכנסת ה-22.
מֶחְקָר מַקְדים, שנערך בחודש יוני 2019, העלה כי שִיעוּרֵי ההַצְבָּעָה בקֶרֶב כלל האוכלוסייה (בני 54-18) צְפוּיִים לרדת בבחירות הקרובות. ועדת הבחירות המרכזית החליטה לנסות להעלות את אחוז ההצבעה על ידי קמפיין מרגש לעידוד ההצבעה.
את הקמפיין מובילים 21 בני נוער מרחבי הארץ (שאינם בעלי זכות הבחירה) המְיַיצְגִים את החברה הישראלית על גווניה. בני הנוער פונים בפנייה יְשירה ורִגְשית להורים, לאחים, לחברים בעלי זכות ההצבעה ולקרובים אליהם, לא לְוַותֵר על הזְכוּת לבחור – "כשאתה או את  א מצביעים, אתם נותן למישהו אחר להחליט עליי".

"אין לכם זְכוּת לְוַותֵר על הזְכות"!

ב-17 בספטמבר  – כולם הולכים לְהַצְבִּיעַ, כי מי שמַצְבִּיעַ – משפיע!

 

עולים לבית הספר

עולים לבית הספר

עולים לבית הספר

אַלְפַּיִים תלמידים ותלמידות עלו הקיץ מ-37 מדינות

כ-2,000 ילדים ובני נוער שעלו לישראל הקיץ מ-37 מדינות מתחילים את שנת הלימודים החדשה בישראל. ביניהם: 31 תלמידים ותלמידות שעשו את דרכם בַּחֲשָאִיוּת עם בני משפְּחותיהם ממדינות עוֹיְנות או ממדינות שאין לישראל יחסים דיפלומטים איתן כמו איראן, תימן, טוניסיה, ונצואלה.

המדינות שמהן עלה המספר הרב ביותר של תלמידים הן: רוסיה (כ-880 תלמידים ותלמידות), ארצות הברית (כ-400), צרפת (כ-270) ואוקראינה (כ-150). תלמידים עולים הגיעו הקיץ גם מארמניה, סין, תאילנד, קפריסין, הונג קונג, הודו, פנמה ומדינות שלא ניתָן לפרסם את שמן.

לקראת פתיחת שנת הלימודים נפגש יו"ר הסוכנות היהודית, יצחק הרצוג, בלשכתו בירושלים עם חלק מהילדים והמשפחות שעלו בחשאי במהלך השנה האחרונה והעניק להם כשַי – ציוד לבית הספר.

בפגישה אמר יו״ר הסוכנות לילדים ולהורים: "כולכם עליתם בחודשים האחרונים מארצות מאוד מיוחדות ומורכבות, ממדינות ערב ודרום אמריקה, ממקומות מְסוּבָּכִים ואנחנו שמחים מאוד שאתם בארץ וכולנו רוצים לאחל לכם שנת לימודים הכי מוצלחת בעולם. שתרגישו פה בטוחים, במדינה שלכם, בארץ הקודש, במדינת ישראל. אתם ממשיכים את מוֹרֶשֶת הדורות ואנחנו מאוד גֵאִים בכם".

 

 

בתמונה למעלה: הילדים עם יצחק הרצוג בלשכתו של דוד בן גוריון

בתמונה למטה: הילדים באולם שבו ישבה ממשלת ישראל הראשונה

שילובים מוסיקליים

שילובים מוסיקליים

שילובים מוסיקליים

הרמוניה בעכו

בעכו מתקיימת בימים אלה הזמרייה ה-67, זמריית 'שילובים', המשלבת בין מוסיקה יהודית לערבית. אירועי הזמרייה נפתחו ביום ראשון ויסתיימו מחר.

במוקד זמריית 'שילובים' עומד שיתוף הפעולה בין מקהלות ערביות ומקהלות יהודיות השרות בקונצרטים ביחד ולחוד. בערב הפתיחה הופיע דיוויד ברוזה עם אנסמבל פוליפוני מנצרת.

בכל יום, החל משעות הצהריים, מתקיימים מופעים של הרכבים מוסיקליים יהודים-ערביים, כיתות אמן וסדנאות עם יוצרים ואמנים מהשורה הראשונה.

בטקס הפתיחה של הזמרייה דיברו כל המברכים בשבח החיים יחד בהרמוניה.

"המוסיקה היא מעל הכול, מעל כל מחלוקת. בחרנו להתעלות מעל כל רעשי הרקע ולהתרכז במשותף ובמחבר" אמר ראש העיר, מר שמעון לנקרי, בפתיחת הזמרייה.

בצילום: דיוויד ברוזה ואנסמבל פוליפוני צילום א.ג

הכול נשאר במשפחה

הכול נשאר במשפחה
הצילום: AYALON MAGGI לע"מ

הכול נשאר במשפחה

הילדים לא קוראים

רינת כותבת: אנחנו הורים לשלושה ילדים: בת 10, בן 8 ובת 4. שלושת הילדים מקסימים וסַקְרנִים. הגדולים תלמידים מצוינים, אבל לצערי הם לא קוראים ספרים. כשהבת והבן הגדולים היו קטנים קראנו להם כל ערב סיפור והם נהנו מאוד וביקשו שנקרא להם שוב ושוב. גם לקטנה אנחנו קוראים סיפור לפני השינה.

אבל הגדולים, שכבר יודעים לקרוא בעצמם, לא רוצים לקרוא. אני בגילם קראתי המון והעולם שלי התעשר מהספרים. גם היום אני קוראת. בעלי ואני מְנוּיִים בספרייה העירונית. יש לי תמיד ספר ליד המיטה או בתיק ובחדר המשפחה שלנו יש כּוֹנָנִית מלאה ספרים.

מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי לְעוֹדֵד את הילדים לקרוא?

————————————————————————————————————- 

הקריאה מַעֲשִירָה את עולמו של הילד. היא מפתחת את הדִמְיוֹן ואת החֲשִיבה, הרבה יותר מצְפִייה בסרט. היא מעשירה גם את לְשוֹנו. לכן חשוב לעודד את הילדים לקרוא.

כשאנחנו היינו ילדים הספרים היו מְקוֹר היֶדַע וההעשרה העיקרי. היום יש להם 'מִתְחָרִים' רבים מאוד. רבים מידיי…כשאנחנו היינו ילדים קנינו זה לזה ספרים כמתנה. איש לא העביר אז כסף בטלפון הנייד…

חשוב לומר כבר בהתחלה. חשוב שהילדים יִקראו. לא חשוב באיזה מֶֶדיוּם. שיקראו מנייר, מטאבלט, ממָסָך. העיקר שיקראו. וכדאי שיקראו משהו שמעניין אותם, משהו שיעשיר את עולָמָם ויִגרום להם הֲנָאָה.

איך לעודד אותם ולְהִתְחָרוֹת בפִּיתוּיִים שמסביב – זאת השאלה.

במערכת החינוך מנסים לעודד קריאה. יש בתי ספר שמתחילים את היום ברבע שעה של קריאה, יש בבתי הספר ספריות השאלה, יש מפגשים עם סופרים, וכמובן – יש שיעורי ספרות.

ננסה להביא כאן כמה רעיונות לנו, ההורים:

קודם כל חשוב שנדע: ילדים קוראים אם יוצרים סְבִיבָם את ההֶרְגֵל;

ילד שגָדֵל בבית עם ספרים וילד שההורים שלו קוראים  – הסיכויים שהוא יִקרא גדולים יותר מֵאשר של ילד שאין בביתו ספרים ושהוא לא רואה את הוריו מחזיקים ספר;

ילד שקראו לו ספרים מיום שנולד – הסיכוי שיִקרא ספרים כשיִגדל ושיקרא ספרים לִילדיו גדול יותר;

חשוב לדבר עם ילדים על ספרים. לספר להם על הספרים שאנחנו קוראים, לְשַתֵף אותם בפרטים מעניינים מהספרים שאנחנו קוראים; לספר להם על ספרים שאהבנו ביַלְדוּתֵנו;

נַמְלִיץ להם על ספרים שקראנו;

נבקש מהם לספר לנו על ספרים שהם קוראים. אם יַסְכימו – נִקרא גם אנחנו את הספרים שהם קוראים ונְשׂוֹחֵח עליהם;

נִרשום אותם לספרייה;

נלך איתם למפגשים עם סופרים;

נְעוֹדֵד אותם לקרוא לאחותם הקטנה. היא תִהְיֶה מְאוּשֶרֶת, וגם הם עֲשׂוּיִים לֵיהָנוֹת מהיַחַד;

אם יִרצו – נמשיך לקרוא להם אף על פי שהם יכולים לקרוא בעצמם. החַוָויָה של הורה וילד יושבים יחד וההורה קורא לילד  – היא חוויה חשובה, מְחַבֶּרֶת, שאפשר להמשיך אותה גם כשהילדים גדולים. כשיִגְדלו הם יִקְרְאו שירי אהבה לאֲהוּבֵיהֶם ולאֲהוּבותֵיהֶם…

נלך לסרטים שנכתבו בְּעִקְבוֹת סרטים ונקרא את הספר לפני או אחרי הסרט. נדבר על מה שקראנו, ראינו, נַשְוֶוה בין הספר לסרט;

נְקַיֵים בבית פְּעילויות וטיולים בעקבות ספרים: יום בִּלְבִּי, יום פיטר פן, יום הארי פוטר…אלה שְעות אֵיכוּת משפחתיות חשובות. אפשר להזמין חברים שלהם לְהִצְטָרֵף.

ילדים קטנים יֹאהֲבוּ ללבוש תַחְפּוֹשׂוֹת ולשחק דְמוּיוֹת מתוך ספרים;

חשוב לא לְהַכְרִיחַ את הילדים לקרוא כדי לא לַהֲרוֹס להם את חַוָויַת הקריאה. החוכמה היא למצוא את הכֵּיף בקריאה ומסביב לה.

 

בתמונה: יריד שבוע הספר העברי בירושלים. בצילום, שתי אחיות קוראות בספר שהוריהן רכשו עבורן,1987. AYALON MAGGI לע"מ

 

הכול נשאר במשפחה

הכול נשאר במשפחה
אחד מחופי אַיָה נַאפָּה (ויקיפדיה)

הכול נשאר במשפחה

פרשת קפריסין ואנחנו

 

שרון מספרת: אנחנו הורים לשלושה ילדים מתבגרים: בננו הבכור בן 16, הבת האמצעית בת 14 ובתנו הקטנה בת 12.

בימים האחרונים אני מתהלכת עם סוג של מוּעָקָה ודְאָגָה. הפִּרסומים בתִקשורת על מה שנקרא 'פרשת האוֹנֶס בקפריסין' ושינה את שמו ל'פרשת קפריסין' או 'פרשת המין בקפריסין' מַַדִירִים שֵינה מֵעֵינַיי. ואני שואלת את עצמי: האם אלה הילדים שלנו? האם ככה חינכנו אותם? האם ככה נראית החברה שלנו? והשאלה הבּוֹעֶרֶת מכולן: מה עלינו כהורים לעשות כדי שילדינו יִנְהֲגו כבני אדם?

———————————————————————————————————————

פרשה מְזַעֲזַעַת

שרון מְבַטֵאת את הזַעֲזוּעַ העָמוֹק שחָשו רבים בישראל מול הפרשה הקשה הזו. גם בלי להתייחס לנושא המשפטי – הפרשה מְזַעֲזַעַת. היה אונס או לא היה; היו יְחסים בהסכמה או לא בהסכמה; האם ואיך צריך להעניש את הנערה שהִתְלוֹנְנָה במשטרה, תלונה שהייתה כנראה תְלוּנַת שָוְוא, או את הנערים שצילמו והעבירו ברֶשֶת  – את השאלות האלה יִבדקו המִשפטנים. גם לא נִתייחס לתִקשורֶת שקראה להם אַנָסִים בלי שהדבר הוּכַח בבית המשפט ושפרסמה פרטים רבים שחלק מהם לא היו ולא נִבְרְאוּ.

אותנו כבני אדם וכהורים מעסיקה התוֹפָעָה שבאה לידי ביטוי בפרשה: חבורת נערים צעירים יוצאים לחופשה ופורקים כל עוֹל. שותים אלכוהול בלי גְבולות ומְקיימים יחסי מין לא באינטימיות אלא בחֲבוּרָה, בקבוצה. ואת כל זה הם מצלמים ומעבירים במִרְשֶתֶת! והפרטנרית שלהם מחליטה בשָלָב מְסוּיָם – מסיבה זו או אחרת – להתלונן במשטרה. פשוט מְזַעֲזֵעַ. אין מילה אחרת לְתָאֵר את הדבר. וכשהם חוזרים הביתה – במקום לְהִתְבַּיֵיש במה שקרה, מקבלים אותם כאילו היו גיבּוֹרים.

מה כל אחד מאיתנו היה עושה כהורה?

רבים כתבו ודיברו בימים אלה בתקשורת על הפרשה. זה היה נושא שיחה סביב כל שולחן בישראל מאז התפרסמה הפרשה. רוב הדוברים אמרו: אילו הבן שלי היה משתחרר מבית מעצר בקפריסין וחוזר הביתה – הייתי שמח. הייתי אוהב אותו ומחבק אותו. מודה על כך שחזר הביתה ולא עמד לדין על משהו שעשה או לא עשה. אבל – הייתי מתבייש וכועֵס על עצמי שאולי לא חינַכְתי אותו נכון.

כל ההורים אמרו גם: כמה ימים אחר כך הייתי לוקח אותו לשיחה קשה, קשה מאוד. הייתי מסביר לו למה ההתנהגות של הנערים והנערה הייתה חוֹלנִית!

האלימות המילולית והלא מילולית

רבים קשרו את ההתנהגות האַלִימָה בקפריסין לאלימות המילולית והלא מילולית בישראל. פוליטיקאים מרשים לעצמם לדבר באלימות על יריביהם ועל קהלים שונים בארץ; גם תוכניות הריאליטי המֵצִיפוֹת אותנו תוֹרְמוֹת לאלימות המילולית ולזִלְזוּל של רבים אלה באלה.

אז מה הפלא שבישראל של 2019 הרג אדם מבוגר אדם אחר בגלל ויכוח על חֲנִייָה?! והרי כבר רצחו כאן ראש ממשלה בגלל ויכוח אידאולוגי ופנאטיות, וצעירים נִרְצְחו בשל נְטִייָה מינית, רק כי מישהו חשב שהיא אינה לגיטימית.

הילדים והנוער חֲשׂוּפים לכל אלה ומוּשְפָּעִים מהם. בנוסף: הם משחקים במשחקי מחשב אלימים וצופים בסרטים פורנוגרפיים ברשת. כל אלה מְעַוְותִים את העולם שלהם. הם לא יודעים להבחין בין נורמלי ומְכַבֵּד לבין אַלִים ופוגע.

אנחנו הדוגמה

תפקידנו כהורים הוא קודם כל לשמש דוגמה. כשהילדים גדלים בבית שבו השיח רגוע, מכבד, סוֹבְלנִי – הם יונְקים אותו. כשילדים גדלים בבית שבו ההורים מכבדים זה את זה וגם את הילדים ואת שאר בני המשפחה ומִתְחַשְבִים זה בזה ובשאר בני המשפחה – זו הדוגמה שאותה יְחַקוּ. אותה יעבירו גם לילדיהם.

לְשׂוֹחֵחַ

לפני הכול אנחנו חַיָיבים לשוחח עם הילדים, להסביר להם מה לגיטימי ומה לא. להזהיר אותם מפני הסכנות. להסביר להם מה מעוות. ללמד אותם שמין הוא דרך תקשורת בין שני אנשים שאוהבים ומכבדים זה את זה; שמין הוא קשר אינטימי בין שני אנשים; שמין הוא קשר בין שני אנשים שרוצים בו שניהם; מין הוא לא פעילות חברתית המונית ולא אֵירוּעַ שמצלמים ושולחים לכל העולם. פרטנר למין הוא חבר – לא חֵֵפֶץ שמשתמשים בו וזורקים אותו. ממש ממש לא!

לְפַקֵחַ ולשים גְבוּלוֹת

אנחנו צריכים להיות כל הזמן עם יד על הדוֹפֶק. אנחנו צריכים לפקח על הילדים שלנו כדי לשמור עליהם. לפקח ברְגישוּת. לא בחַטְטָנוּת. מתוך אַחְרָיוּת שלנו כהורים וכָבוֹד אֲלֵיהֶם כאל אנשים מִתבגרים. חובָתנו וזְכוּתֵנוּ לדעת איפה הם נמצאים, עם מי הם מבלים, במה הם צופים, אילו משחקים הם משחקים. לפני שהם יוצאים לבילוי יש לְנַסֵחַ כְּלָלִים בְּרוּריִם של הִתְנַהֲגוּת.

עלינו לכוון אותם ואם צורך – להגביל אותם ואפילו לֶאֱסוֹר עליהם. כמו שאומר הפתגם החכם: חושֵׂך שבטו שונא בנו.

'תֵן' – הִזְדַמְנוּת ל'תיקון עולם'

'תֵן' – הִזְדַמְנוּת ל'תיקון עולם'

'תֵן' – הִזְדַמְנוּת ל'תִיקוּן עוֹלָם'

כדורגל, ריקוד ושַחְמָט

יו"ר הסוכְנות היְהודית, יצחק הרצוג, ביקר בשבוע שעבר באחד ממרכזי ההִתְנַדְבוּת של הסוכנות היהודית בדרבן שבדרום אפריקה. המתנדבים במרכז פועלים במסגרת פרויקט 'תן' בכפר של בני הזולו ומפעילים תוֹכְנית חינוּכית המְסַיַיעַת לַילדים ולבני הנוער לִרְכּוֹש כֵּלִים שיַעֲצִימוּ את היְכוֹלוֹת שלהם לאורך זמן. פעילות זו היא חלק מפעילות 'תיקון עולם' של הסוכנות היהודית ברחבי העולם, המסייעת לאוכלוסיות חַלָשוֹת בתְחוּמֵי החינוך, הבריאות והחַקְלָאוּת.

הפרויקט מְשַגֵר מִדֵי שָנָה מאות מתנדבים למרכזי 'תן' באוגנדה, בגאנה, בפורטו ריקו, בוואחקה שבמקסיקו, בדרבן שבדרום אפריקה ולשני מרכזי 'תן' באֲזורֵי הפריפריה בישראל.

הרצוג, שלִיוָוה את המִתנדבות היִשְׂרְאליות מִטַעַם הסוכנות היהודית בפעילות החינוכית שהן מקיימות בבתי הספר היְסודיים במקום, למד מהתלמידים המקומיים כיצד משחקים כדורגל במקום שאין בו לעתים כדור ואת הצְעָדִים של ריקוד זולו מַסוֹרְתִי. בהמשך ביקר גם בתיכון המקומי בכפר ונֶחְשַׂף לתוכנית לימודים יִיחוּדִית ללימודֵי שַחְמָט שפותחה על ידי המתנדבות. מַטְרַת התוכנית – לסייע לנערים ולנערות בכפר לרכוש כלים לחשיבה בִּיקוֹרְתִית ועַצְמָאִית כדי לצאת ממַעְגַל הָעוֹנִי.

 

בתמונה העליונה: הרצוג משחק בכדורגל עם הילדים; בתמונה התחתונה: רוקדים ריקוד זולו מסורתי

השמות הנפוצים בישראל 2018

השמות הנפוצים בישראל 2018
דוד בן-גוריון (ויקיפדיה)

השמות הנפוצים בישראל 2018

דוד, תמר, מוחמד, מרים

הלִשכה המרכזית לסטטיסטיקה פִּרְסְמָה נתונים על השמות הפְּרטיים הנְפוֹצִים ביותר שנִיתְנו לתינוקות שנולדו בשנת 2018. הנה נתונים אחדים:

השם הנפוץ ביותר בקרב הבנים היהודים היה דוד. 1,447 ילדים נקראו בשם זה ב-2018, שהם כ-2% מהבנים שנולדו בשנה זו. אחריו ברשימה היו אריאל, נועם, לביא, יוסף, אורי, איתן, דניאל, יהודה ומשה – יותר מ-1,000 בנים יהודים נקראו בכל אחד מהשמות הללו.

השם הנפוץ ביותר בקרב הבנות היהודיות היה תמר, זו השנה השלישית ברציפות. 1,289 בנות נקראו בשם זה, שהן 2% מכלל הבנות שנולדו בשנה זו.  אחרי תמר ברשימה: השמות מאיהאביגיל, נועה, איילה, יעל, שרה, אדל, שירה ורומי.

השם מוחמד הוא השם הנפוץ ביותר בישראל בִּכְלָל ובְקֶרֶב הבנים המוסלמים בִּפְרָט אך הוא במְגמָה מִתמשכת של ירידה, ופחות ופחות בנים נקראים בשם זה.

בְּקרב הבנות המוסלמיות השם הנפוץ ביותר היה מרים.

לאורך שנים רבות היה נועה השם הנפוץ ביותר, ובשנים 2008 ו-2009 הוא ניתן ל-3.5% מהבנות בשְנָתוֹן. בשנים שלאחר מכן הוא הפך פחות ופחות שָכִיחַ, ובשנת 2018 הוא ניתן ל-1.9% בלבד מהשנתון.

השמות איילה, אביגיל, ארבל, אופיר, כרמל, שי-לי, אביב, עומר, גפן, ליבי, הלל, הללי, מיאל, אריאל, אנאל, ענהאל, עמנואל וטוהר במגמת עלייה בשנים 2018-2000, כמו גם השמות ארייה, מיילי, מילה, אמילי, רומי, ליב, לני, אלמה, אמה, איב, גאיה ואן.

בשנים אלה היו השמות הבאים במגמת ירידה: איה, הילה, יסמין, ליאל, ליאם, ליהי, ליהיא, לינוי, ליעד, לירון, נופר, עדן, רעות, שירה, שלי ושני.

 

תמר איש-שלום (ויקיפדיה)

 

 

נא להמתין: רק 6 דקות

נא להמתין: רק 6 דקות
הצילום: Haim Zach לע"מ

נא להמתין: רק 6 דקות

סוף להמתנה ללא סוף…?

ב-25 ביולי נִכנס לְתוֹקְפּוֹ תיקון לחוק הֲגָנַת הצָרְכָן שמְחַיֵיב את מוֹקְדֵי השֵירוּת לענות ללָקוֹחוֹתֵיהֶם בתוך 6 דקות.

החוק חל על שירותי התִקְשוֹרֶת, חברות החשמל, הגז והמים, שֵירותֵי הרְפואה הדְחוּפה, הבנקים, חֶברות האַשְרַאי, חֶברות הביטוח והפנסיה. לא נִכְלָלִים בו משרְדֵי הממשלה, רָשוּיוֹת מקומיות וגופים מֶמשלתיים כמו הביטוח הלאומי וההוצאה לפועַל.

בשלושה מַצָבִים על נותְנֵי השֵירוּת לעמוד בזמן הקָצוּב: טיפול בתַקָלוֹת, בֵּירוּר מצב חשבון וסיום התקשרות.

החוק נֶחְקַק כבר לפני כשנה אך נכנס לתוקפו רק עַתָה כדי לאפשר לחֲבָרוֹת לְהֵיעָרֵך בהֶתְאֵם, בעיקר בנושא גִיוּס והַכְשָרָה של כוח אדם.

סְפִירַת הדקות מתחילה עם מַעֲנֵה הנַתָב האוטומטי בתחילת שיחה, כלומר מרגע תחילת השיחה ולא מהרגע שבו ענה מַעֲנֶה אֱנוֹשִי. הצרכן יכול לבחור אם לְהַמְתין או לבקש שיחה חוזרת.

חֲבָרוֹת שלא יַעַמְדו בַּדְרישות יהיו צְפוּיוֹת לקְנָסוֹת כספיים.

 

בתמונה: המוקד הטלפוני של עיריית אשדוד בזמן מבצע צוק איתן 2014. Haim Zach לע"מ

 

 

 

חדש בחדשון

חדש בחדשון
הצילום: ויקיפדיה

חדש בחדשון

הכול נִשְאָר במשפחה

 

המָדוֹר 'הכול נשאר במשפחה' היה (והוא עדַיִין!) אחד המְדורים הפופולריים ביותר ב'שער למתחיל' – שבועון החדשות בעברית קלה של האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך שהוצָאתו לאור הופסקה ב-2012, לְצַעַר מורים ולומדים רבים.

המדור משמש חומר לימוד ונושא לשיחה בכיתות רבות ללימוד עברית בארץ ובעולם לאורך כל השנים, גם כיום. אף על פי שעבר זמן רב מאז נכתבו הפרקים, הניסיון מלמד כי לֹא נָס לֵחָם. רבים מהם רלבנטים גם היום. כנראה שהבעיות הבְּסיסיות במשפחה קַיָימות מֵאז ומִתמיד…

ואולם, אנחנו הִשְתַנֵינוּ. המשפחות הִשְתַנוּ. ולכן, החלטנו לחדש את המדור הזה בחדשון. בצד הכתבות מתוך האַרְכִיוֹן הדיגיטלי של 'שער למתחיל' (ראו בטור השְׂמָאלִי) נְפַרְסֵם בחדשון פרקים חדשים הלְקוּחים מחיי המשפחה שלנו בהווה.

**********************************************************************************

הילדים מְכוּרִים למַסַכִּים

שרון כותבת: אני אם לארבעה ילדים מקסימים בני 16, 13, 9 ,6. יש דבר אחד המשותף לכולם: כולם מְכוּרִים למַסַכִּים.

כשאני נכנסת הביתה אחרי יום עבודה ואומרת 'שלום' בשמחה ובקול רם – אף אחד מהילדים לא שומע אותי ולא עונה. כל אחד מהם יושב או שוכב מול המסך שלו או מול הטלוויזיה שבסלון. הם מרוכזים עד כדי כך בתוכנית ובמשחק עד כי הם באמת לא שומעים אותי. גם אם אגיד להם שהבאתי פיצה והמבורגר וארטיק – הם לא ישמעו אותי (ואולי את זה הם כן ישמעו)…

כשאני מזמינה אותם לשולחן לאכול – אין תְגוּבָה. בעלי ואני צריכים להתקרב לכל אחד מהם ולהזמין אותו לשולחן באופן אישי. התשובה תמיד היא: בסוף הפרק, או: בסוף המשחק. רק רגע… אבל הפרק והמשחק לא נגמרים אף פעם. וכשהם מגיעים לשולחן, הגדולים מביאים את הטלפון הנייד, כאילו היה זה כלי אוכל. הם לא מבינים למה צריכים לשבת ליד השולחן אם אפשר לאכול מול הטלוויזיה. אפילו האיום שלי "יהיו נְמָלִים" לא מַפְחִיד אותם.

בקיץ נסענו עם הילדים לשבוע לאיטליה. בעלי ואני רצינו לטייל ולהראות להם מקומות מעניינים. אבל אותם עניין רק דבר אחד – הם רצו רק להישאר במלון ולִצְפּוֹת במסכים. כעסנו עליהם מאוד. בקושי הצלחנו לְשַכְנֵעַ אותם לפעמים לבוא לבריכה במלון (עם הטאבלט והטלפון, כמובן).

אני שואלת: מה לעשות כנגד התוֹפָעָה. אֵיך מִתְמוֹדְדִים איתה? האם לקחת מהם את המכשירים? האם לְהַגְבִּיל את שעות הצפייה ביום?

———————————————————————————————-

היִתְרוֹנוֹת, החֶסְרוֹנוֹת, הסַכָּנוֹת, הפִּתְרוֹנוֹת

הבעיה ששרון מעלה מַטְרִידָה הורים רבים. אפשר לומר כמעט בביטחון שהיא מטרידה את כל ההורים והמחנכים. אכן, הילדים שלנו (וגם אנחנו) מוּצָפִים במסכים שגורְמִים לחלקנו לְהִתְמַכֵּר להם: הטלוויזיה, המַחְשֵב, הטאבלט, הטלפון הנייד.

היִתְרוֹנוֹת

יש למכשירים האלה יִתְרוֹנוֹת רבים. הם עושים את חיינו קלים יותר. הם מאפשרים לנו למצוא בקלות מידע חשוב ומעניין. הם מאפשרים לנו להתחבר עם אנשים קרובים ורחוקים. הם ממלאים את שְעות הפְּנַאי במוסיקה ובמשחקים ובקשרים עם אנשים.

ובוֹאוּ נוֹדֶה: הם הבייבי סיטר הזול ביותר והקל ביותר להַשָׂגָה. תְנו לילד מסך – ויהיה לכם, ההורים, שֶקֶט, ותוכלו לְהִתְמַכֵּר לטלפון שלכם…

החסרונות והסכנות

אבל יש במכשירים גם חֶסְרוֹנוֹת וסַכָּנוֹת, בעיקר אם משתמשים בהם שעות רבות מדי, אם מתמכרים להם:

ישיבה ממושכת וחוסר פעילות גופנית מַזִיקוֹת לבריאות. צפייה ממושכת במסכים מַזִיקָה לעיניים, ולא רק לעיניים.

זאת ועוד: התמכרות למסך עלולה לבוא במקום פעילויות חשובות אחרות: קריאה, ספורט, טיולים. היא עלולה להזיק לקשר החברתי שלנו עם בני אדם.

אם מתחילים את ההתמכרות בגיל צעיר, הנזקים הבריאותיים והחברתיים גדולים בהרבה.

העוּבְדָה שכולם אנונימיים ברֶשֶת מְסוּכֶּנֶת. אתה לא יודע עם מי באמת אתה מתכתב ומהן הכַּוָונוֹת שלו.

כל האמור כאן נכון פי כמה כשאנחנו מדברים על ילדים. ילדים אינם מוּגָנִים מפני הסכנות שבקשר עם זרים. הם עלולים לפתח קשרים עם גורמים מסוכנים.

איך מתמודדים?

ההתמכרות למסכים היא התמכרות ויש לנסות לִמְנוֹעַ אותה או לטפל בה כמו שמטפלים בהתמכרות.

יש צורך לנסות להילחם בתופעה. לא נוכל לחסל אותה. אבל חובה עלינו כהורים להגביל אותה. עלינו להיות מוּדָעִים לסכנות ולהיות כל הזמן עם היד על הדוֹפֶק.

תַפְקידֵנו כהורים הוא לשים לילדים גבולות בכל התְחוּמים, וגם בתחום הזה. ההורים צריכים לְשׂוֹחֵחַ עם הילדים על הסכנות – כל ילד על פי המַתְאִים לגילו. ההורים (וגם המורים!) צריכים לִקְבּוֹעַ חוקים ולְהַקְפִּיד על קִיוּמָם. למשל: לא באים לשולחן עם טלפון; בשעת הארוחה משוחחים בלי מַכְשִירִים; צופים בטלוויזיה או משחקים במחשב רק אחרי שמסיימים להכין שיעורים ולהתכונן למבחן; צופים בטלוויזיה רק שעה, שעתיים, או שלוש ביום (כל משפחה בהתאם לבחירה שלה); לבית הספר באים בלי מסכים (אלא אם כן יש צורך להשתמש בהם בשיעור), ועוד.

חשוב לקבוע חוקים שאפשר לַעֲמוֹד בּהֵם, וחשוב לא פחות – לדאוג לכך שהילדים יקיימו את החוקים. 

וגם: חשוב למצוא תַחְלִיפִים שיעניינו את הילדים ויקימו אותם מהכיסא: לארגן פעילויות מְשוּתָפוֹת לכל המשפחה: טיול, משחקי קופסה, תַשְבֵּצים וחִידוֹת, סודוקו, צעידה, פעילות אירובית משותפת לצלילי מוזיקה, קריאה של ספר ושיחה עליו, בישול ארוחות…; לְהטִיל על הילדים מְשִׂימוֹת בבית: לשטוף כלים, ללכת למינימרקט, לנקות את החדרים שלהם, לשמור על האחים הקטנים, להכין סלט, לערוך שולחן, לקפל כביסה…

אם הילדים יִהְיוּ עֲסוּקִים בִּפְעילויות המְעניינות אותם הם יִיפָּרְדוּ מהמסך לכמה דקות או שעות…

בהצלחה!

 

בתמונה: ילד משחק במשחק מחשב (ויקיפדיה)

שֶבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת

שֶבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת
הצילום: ויקיפדיה

שֶבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת

הסיפור של ישראל

נִדְמֶה כי אין מסיבת סיום שנת הלימודים בגנֵי הילדים ובבתֵי הספר במדינת ישראל בחודש יוני השנה, שבה הילדים לא שרו בשמחה את השיר: שֶבֶט אחים ואחיות.

השיר הוּפַק ביוֹזְמַת תחנת הרדיו 'גלגלצ' והוא יצא לאור באפריל 2019 בְּמַהֲלַך חול המועד פסח. את מילות השיר כתב דורון מדלי (מי שֶכתב את מילות השיר Toy), הִלְחִין אותו עידן רייכל. בהַקְלָטַת השיר הִשְתַתפו 34 זמרים ישראלים. המַטָרָה המוּצְהֶרֶת של יוצְרֵי השיר הייתה ליצור אִיחוּד בעם ואִיחוּי השְסָעִים. הרְוָוחִים מן השיר יִיתָרְמוּ לתוכנית סח"י – סַיֶירֶת חֶסֶד יִיחוּדִית העוסֶקֶת בהַעֲצָמַת נוֹעַר בְּסִיכּוּן.

הקליפ לשיר מורכב מצילומי סלפי של האוֹמָנים המשתתפים בשיר. כל אומן בחר את המקום שבו יִצְטַלֵם, מקום שיש לו מַשְמָעוּת מְיוחדת בעֵינָיו. בסיום הקליפ מופיע נשיא המדינה, ראובן ריבלין, המְצַטֵט את פזמון השיר.

בשיר ישנם אִזְכּוּרִים לטקסטים יְדועים. 'שבט אחים' הוא הַבְרָקָה נִפְלָאָה המחברת בין 12 שבטֵי ישראל לבין שיר העם "הנה מה טוב ומה נעים שֶבֶת אחים גם יחד". במילים “על מה היה ומה נִהְיָה ואיך נפשי עוד הוֹמִייָה” יש אִזכור להמנון הלאומי 'התִקווה', ובמילים “אדם הוא נוף מולַדְתו, חוֹרֵט קַוִוים בכף ידו” יש אזכור למילותיו של המשורר שאול טשרניחובסקי: "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָא תַבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתוֹ".

 

הנה רשימת האומָנים המשתתפים בשירה:

דודו אהרון, קובי אוז, קובי אפללו, ירדנה ארזי, שמעון בוסקילה, אניה בוקשטיין, חנן בן-ארי, מוש בן ארי, דנה ברגר, דויד ברוזה, עמרי גליקמן, דיקלה, רוני דלומי, עידן רפאל חביב, אברהם טל, עברי לידר, מוקי, מירי מסיקה, מארינה מקסימיליאן, אליעד נחום, ליאור נרקיס, סאבלימינל, סטטיק ובן-אל תבורי, ברי סחרוף, הראל סקעת, עילי בוטנר וילדי החוץ, נסרין קדרי, אסתר רדא, דני רובס, עידן רייכל, לאה שבת.

 

גִרְסָאוֹת שנוֹצְרו בהַשְרָאַת השיר

מאז פִּרסום השיר נוצְרו גִרְסָאוֹת אחדות בהַשְרָאֲתוֹ: לכבוד יום העצמאות 2019 הוציאה משטרת ישראל גרסה חדשה לשיר, שבה נראים שוטרים, שוטרות ולוחמי משמר הגבול שרים אותו על רֶקַע תמונות מישראל. פרויקט 'תַגְלִית' הוציא גִרסה באנגלית של השיר בהשתתפות יותר ממאה צעירים יהודים. נוצרה גרסה המתאימה לטֶקֶס שֶבע הברכות בחתונה. חלק מהגִרסאות הן פרודיות שיצרו קומיקאים. לא כולן מצחיקות…

 

שֶבֶט אחים וַאֲחָיוֹת

מילים: דורון מדלי  לחן: עידן רייכל

 

70 שנה בַּמכונית

אני נוסע ומַבִּיט

על מה היה ומה נִהְיָה

ואיך נפשי עוד הומִייָה

 

מֵהמצדה של הזריחוֹת

ירושלים בַּסליחות

מֵחוף כנרת ואכזיב

מֵהמסיבות של תל אביב

 

אבי חלם והתפלל

לחיות בארץ ישראל

היום יַלְדִי אותי שואל

מה הסיפור של ישראל

 

כאן זה בית, כאן זה לב

ואותָך אנ'לא עוזב

אבותינו – שורשים

וַַאֲנחנו הפרחים, המנגינות

שבט אחים וַאֲחיות

 

אותה שכונה, אותו רחוב

תריסר בנים של יעקב

אוספים ביחד נדודים

בתוך תרמיל געגועים

 

אדם הוא נוף מולדתו

חורט קווים בְּכַף ידו

בין התפילות לַנדרים

ריחות פרדס של הדרים

 

וּבְעֵיניה של אימי

תמיד אֶמְצָא את מקומי

על הגיטרה מִתנגן

ניגון עתיק שמְכַוֵון

 

כאן זה בית כאן זה לב…

 

מִבְּרֵאשית הכל תפור

טְלאים, טלאים של הסיפור

כמו שתי מילים – להתחבר

בְּחוט זהב של משורר

 

אני מכאן, אני שייך

וכל חבר שלי כמו אח

אַת הפועֶמֶת בִּלְבָבִי

אני מזרח-מַעֲרָבִי

 

כאן זה בית כאן זה לב…

 

הנה השיר המקורי וכמה גרסאות נוספות:

שבט אחים ואחיות – גלגלצ

 

משטרת ישראל – שבט אחים ואחיות

 

שבט אחים ואחיות – חתן כלה

 

שבט אחים – פרויקט תגלית

 

שבט אחים ואחיות – גרסת מלחמת אחים ואחיות

 

שבט אחים – פרודיה על השיר