עוד עולה מהנתונים כי במדְעי החֶברה נרשמה התייצבות במספר הסטודנטים לְעוּמַת השנה שקדמה לה, אך בתוך עשר שנים נרשמה בתחום זה ירידה חדה במספר הסטודנטים.
המספרים
35,041 סטודנטים למדו בשנה האחרונה במקצועות ההנדסה. במקצועות מדְעֵי המַחשב (כולל סטטיסטיקה ומתמטיקה) למדו בשנת הלימודים האחרונה 16,780 סטודנטים.
בשנת 2009 למדו בחוגים למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות 15,790 סטודנטים, לעומת 12,223 בשנת הלימודים האחרונה. במדְעי הרוח נִמשכה בשנה שעברה מְגָמַת היְרידה במספר הסטודנטים: 10,698 סטודנטים.
בתמונה: מראה כללי של סטודנטים הלומדים באולם הספרייה, בפקולטה למדעי המחשב בטכניון בחיפה. MILNER MOSHE (לע"מ)
שרון מספרת:אנחנו הורים לשלושה ילדים מתבגרים: בננו הבכור בן 16, הבת האמצעית בת 14 ובתנו הקטנה בת 12.
בימים האחרונים אני מתהלכת עם סוג של מוּעָקָה ודְאָגָה. הפִּרסומים בתִקשורת על מה שנקרא 'פרשת האוֹנֶס בקפריסין' ושינה את שמו ל'פרשת קפריסין' או 'פרשת המין בקפריסין' מַַדִירִים שֵינה מֵעֵינַיי. ואני שואלת את עצמי: האם אלה הילדים שלנו? האם ככה חינכנו אותם? האם ככה נראית החברה שלנו? והשאלה הבּוֹעֶרֶתמכולן: מה עלינו כהורים לעשות כדי שילדינו יִנְהֲגו כבני אדם?
———————————————————————————————————————
פרשה מְזַעֲזַעַת
שרון מְבַטֵאת את הזַעֲזוּעַהעָמוֹק שחָשו רבים בישראל מול הפרשה הקשה הזו. גם בלי להתייחס לנושא המשפטי – הפרשה מְזַעֲזַעַת. היה אונס או לא היה; היו יְחסים בהסכמה או לא בהסכמה; האם ואיך צריך להעניש את הנערה שהִתְלוֹנְנָה במשטרה, תלונה שהייתה כנראה תְלוּנַת שָוְוא, או את הנערים שצילמו והעבירו ברֶשֶת – את השאלות האלה יִבדקו המִשפטנים. גם לא נִתייחס לתִקשורֶתשקראה להם אַנָסִים בלי שהדבר הוּכַח בבית המשפט ושפרסמה פרטים רבים שחלק מהם לא היו ולא נִבְרְאוּ.
אותנו כבני אדם וכהורים מעסיקה התוֹפָעָה שבאה לידי ביטוי בפרשה: חבורת נערים צעירים יוצאים לחופשה ופורקים כל עוֹל. שותים אלכוהול בלי גְבולות ומְקיימים יחסי מין לא באינטימיות אלא בחֲבוּרָה, בקבוצה. ואת כל זה הם מצלמים ומעבירים במִרְשֶתֶת! והפרטנרית שלהם מחליטה בשָלָבמְסוּיָם– מסיבה זו או אחרת – להתלונן במשטרה. פשוט מְזַעֲזֵעַ. אין מילה אחרת לְתָאֵר את הדבר. וכשהם חוזרים הביתה – במקום לְהִתְבַּיֵיש במה שקרה, מקבלים אותם כאילו היו גיבּוֹרים.
מה כל אחד מאיתנו היה עושה כהורה?
רבים כתבו ודיברו בימים אלה בתקשורת על הפרשה. זה היה נושא שיחה סביב כל שולחן בישראל מאז התפרסמה הפרשה. רוב הדוברים אמרו: אילו הבן שלי היה משתחרר מבית מעצר בקפריסין וחוזר הביתה – הייתי שמח. הייתי אוהב אותו ומחבק אותו. מודה על כך שחזר הביתה ולא עמד לדין על משהו שעשה או לא עשה. אבל – הייתי מתבייש וכועֵס על עצמי שאולי לא חינַכְתי אותו נכון.
כל ההורים אמרו גם: כמה ימים אחר כך הייתי לוקח אותו לשיחה קשה, קשה מאוד. הייתי מסביר לו למה ההתנהגות של הנערים והנערה הייתה חוֹלנִית!
האלימות המילולית והלא מילולית
רבים קשרו את ההתנהגות האַלִימָה בקפריסין לאלימות המילולית והלא מילולית בישראל. פוליטיקאים מרשים לעצמם לדבר באלימות על יריביהם ועל קהלים שונים בארץ; גם תוכניות הריאליטי המֵצִיפוֹת אותנו תוֹרְמוֹתלאלימות המילולית ולזִלְזוּל של רבים אלה באלה.
אז מה הפלא שבישראל של 2019 הרג אדם מבוגר אדם אחר בגלל ויכוח על חֲנִייָה?! והרי כבר רצחו כאן ראש ממשלה בגלל ויכוח אידאולוגי ופנאטיות, וצעירים נִרְצְחו בשל נְטִייָה מינית, רק כי מישהו חשב שהיא אינה לגיטימית.
הילדים והנוער חֲשׂוּפים לכל אלה ומוּשְפָּעִים מהם. בנוסף: הם משחקים במשחקי מחשב אלימים וצופים בסרטים פורנוגרפיים ברשת. כל אלה מְעַוְותִיםאת העולם שלהם. הם לא יודעים להבחין בין נורמלי ומְכַבֵּד לבין אַלִים ופוגע.
אנחנו הדוגמה
תפקידנו כהורים הוא קודם כל לשמש דוגמה. כשהילדים גדלים בבית שבו השיח רגוע, מכבד, סוֹבְלנִי– הם יונְקים אותו. כשילדים גדלים בבית שבו ההורים מכבדים זה את זה וגם את הילדים ואת שאר בני המשפחה ומִתְחַשְבִים זה בזה ובשאר בני המשפחה – זו הדוגמה שאותה יְחַקוּ. אותה יעבירו גם לילדיהם.
לְשׂוֹחֵחַ
לפני הכול אנחנו חַיָיבים לשוחח עם הילדים, להסביר להם מה לגיטימי ומה לא. להזהיר אותם מפני הסכנות. להסביר להם מה מעוות. ללמד אותם שמין הוא דרך תקשורת בין שני אנשים שאוהבים ומכבדים זה את זה; שמין הוא קשר אינטימי בין שני אנשים; שמין הוא קשר בין שני אנשים שרוצים בו שניהם; מין הוא לא פעילות חברתית המונית ולא אֵירוּעַ שמצלמים ושולחים לכל העולם. פרטנר למין הוא חבר – לא חֵֵפֶץ שמשתמשים בו וזורקים אותו. ממש ממש לא!
102.8 מיליארד שקלים הוציאו מדינת ישראל ואזרָחיה בשנת 2017 על חינוך. סכום זה מהווה 8.1% מהתוצר המקומי הגולמי. זו עלייה של כארבעה אחוזים לעומת השנה הקודמת, ואין זה מפתיע, כי מאז שנת 1984, ההוצאה על החינוך הולכת וגדלה בכל שנה.
את הנתונים פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקראת החזרה ללימודים. המספר 102.8 מיליארד שקלים כולל את ההוצאה השוטפת בכל מוסדות החינוך הציבוריים והפרטיים בכל הדרגים (מֵחינוך קדם-יסודי עד להשכלה גבוהה), את ההוצאות לבניית מוסדות חינוך חדשים ולרכישת ציוד ואת ההוצאות של הורים על שיעורים פרטיים, ספרי לימוד וכלי כתיבה.
מהנתונים של הלמ"ס עולה עוד כי ההורים מממנים כחמישית (22.5%) מההוצאה הלאומית והמגזר הממשלתי (הממשלה, הרשויות המקומיות ומוסדות ממשלתיים ללא כוונת רווח) מימן כ-77.5% מכלל ההוצאה הלאומית לחינוך.
ההוצאה השוטפת לתלמיד עולה עם העלייה בדרג החינוך; ההוצאה לתלמיד בחינוך הגבוה גבוהה כמעט פי שניים מההוצאה לתלמיד בחינוך העל-יסודי, ופי שלושה מההוצאה לתלמיד בחינוך הקדם-יסודי.
האוניברסיטה העברית בירושלים מְדוֹרֶגֶת בין 100 האוניברסיטאות הטובות בעולם. כך עוֹלֶה מהדֵירוּג השנתי שפִּרְסֵם היַרְחוֹן הלונדוני TIMES בשבוע שעבר. האוניברסיטה הִגִיעָה לעשִׂירִייָה האחרונה מבין 100 האוניברסיטאות הטובות, והיא האוניברסיטה הישראלית היְחִידָה ברְשִימָההיוֹקְרָתִיתהשנה.
המוֹסָד האקדמי הישרְאלי האחרון שהִגִיעַ לרשימה המְכוּבֶּדֶת היה הטכניון בשנת 2014. מאז לא נִכְלַל ברשימה אף מוסד אקדמי ישראלי, עד עַתָה.
שלוש האוניברסיטאות המוֹבִילוֹתבדֵירוּג הן אמריקאיות: אוניברסיטת הארוורד במקום הראשון, MIT, במקום השני ואוניברסיטת סטנפורד במקום השלישי. את שני המקומות הבאים תופסות אוניברסיטאות בריטיות: קיימברידג' ואוקספורד. ברקלי האמריקאית במקום השישי ואחריה פרינסטון, ייל, אוניברסיטת קליפורניה (UCLA) ואוניברסיטת שיקגו.
במשרד החינוך הבינו שצריך גם למצוא דרכים לחבר את התוכנית לאמצעים הטכנולוגיים המודרניים, וכעת בּוֹחֲנִים כיצד לעשות זאת. בין היתר עובדים במשרד על פִּיתוּחַתוכנית אינטראקטיבית להגדלת אוצר המילים ובודקים טכנולוגיות וכלים דיגיטליים, שכבר פועלים בארצות אחרות ומְשַמְשִים לעידוד קריאה וכתיבה.
בתמונה: תלמידים קוראים יחדיו ספר במהלך הפסקה בבית הספר בקיבוץ מעלה החמישה HERMAN CHANANIA (לע"מ)
