לרגל ט"ו באב – חג האהבה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על נישואין בישראל.
הנתונים נכונים לשנת 2022.
הינה נתונים אחדים:
51,643 זוגות נישאו בישראל במוסדות הדת המורשים לערוך נישואין. זו עלייה של 0.1% לעומת מספר הזוגות שנישאו בשנת 2021. כ-72% מהם יהודים.
בשנים האחרונות חלה עלייה בַּאֲחוז הצעירים היהודים שחיים במגורי יחד (מגורים משותפים של בני זוג שאינם נשואים זה לזה), במקביל לירידה בשיעור הנישָׂאים.
ירידה בהיקף הנישואין באוכלוסייה היהודית
כתוצאה מהירידה בהיקף הנישואין באוכלוסייה היהודית, עלה אחוז הרווקים בקרב הגברים היהודים בגיל 49-45 מ-6% בסוף שנת 2000 ל-14% בסוף שנת 2022. אחוז הרווקות בקרב הנשים היהודיות בגיל 49-45 עלה באותה תקופה מ-6% ל-12%.
בערים הגדולות שמנו יותר מ-100,000 תושבים, אחוז הרווקים בגיל 49-45 נע בין 4.5% בבית שמש ל-34.2% בתל אביב-יפו. אחוז הרווקות בגיל 49-45 נע בין 2.2% בבית שמש ל-30.6% בתל אביב-יפו.
גיל הנישואין
גיל הנישואין הממוצע בקרב החתנים היהודים שנישאו לראשונה היה 27.3 (גיל זהה לגילם בכלל האוכלוסייה). לשם השוואה, בשנת 2021 היה גיל זה 27.5 הן בקרב היהודים והן בכלל האוכלוסייה, ובשנת 2020 – 26.8 בקרב היהודים (26.9 בכלל האוכלוסייה).
גיל הנישואין הממוצע בקרב הכלות היהודיות שנישאו לראשונה היה 25.6 (25.1 בכלל האוכלוסייה). לשם השוואה, בשנת 2021 היה גיל זה 25.8 (25.2 בכלל האוכלוסייה), ובשנת 2020 – 25.2 (24.6 בכלל האוכלוסייה).
רווקים ורווקות
כתוצאה מהעלייה בגיל הנישואין באוכלוסייה היהודית, אחוז הרווקים בקרב הגברים היהודים בגיל 29-25 עלה מ-57% בסוף שנת 2000 ל-64% בסוף שנת 2022. אחוז הרווקות בקרב הנשים היהודיות בגיל 29-25 עלה באותה תקופה מ-36% ל-51%.
בערים הגדולות שמנו יותר מ-100,000 תושבים, אחוז הרווקים בגיל 29-25 נע בין 19.4% בבני ברק ל-88.3% בתל אביב-יפו. אחוז הרווקות בגיל 29-25 נע בין 14.1% בבני ברק ל-80.6% בתל אביב-יפו.
דיווחים על נישואין בחו"ל
בשנת 2022, דווחו למרשם האוכלוסין 9,126 מקרי נישואין שנערכו בחו"לושבהם לפחות אחד מבני הזוג היה רשום במרשם האוכלוסין.
חלק מהנישואין שנערכו בחו"ל הם נישואין אזרחיים וחלקם נערכו במסגרת דתית, אך ללמ"ס אין אפשרות להבחין ביניהם באופן מוחלט.
נכון לחודש יולי 2023 היו בישראל כ-2.9 מיליון דירות/יחידות דיור למגורים. מתוכן 2.05 מיליון דירות בבעלות שהן 70.8% מכלל הדירות, כ-829 אלף דירות בשכירות (28.6% מהדירות) וְכַ-5 אלפים דירות בדיור המוגן הפרטי (0.6%).
בשנים 2023-2013, קֶצֶבהגידול המְמוּצָעהשנתי של מספר הדירות בשכירות היה 3.4%, גבוה מקצב הגידול הממוצע השנתי של כלל הדירות – 1.9%.
המשפחות הערביות גדולות יותר מהמשפחות היהודיות. במשפחות היהודיות יש – 3.58 נפשות בממוצע, ובמשפחות הערביות – 4.3 נפשות בממוצע.
מספר הנפשות הממוצע במשפחות חרדיות – 5.33, במשפחות דתיות מאוד– 4.79 ובמשפחות הדתיות – 3.85. במשפחות חילוניות ממוצע הנפשות במשפחה הוא 3.18.
בערים הגדולות ממוצע הנפשות הגבוה ביותר למשפחה נמצא בבית שמש (4.96), בבני ברק (4.73) ובירושלים (4.25),לעומתהממוצע הארצי – 3.69.
כמחצית מהמשפחות מורכבות מזוג הורים ולפחות ילד אחד עד גיל 17.
זוגות ללא ילדים
אחוז הזוגות ללא ילדים במשפחות היהודיות (כ-29%) גבוה מהאחוז במשפחות הערביות (כ-12%).
האחוז הגבוה ביותר של משפחות שכוללות זוגות ללא ילדים היה בתל אביב-יפו – 41%, לעומת כ-26% בממוצע הארצי.
זוג הורים, משפחות חד הוריות
כ-2.94 מיליון ילדים עד גיל 17 התגוררו במשפחות. מרביתם התגוררו עם שני ההורים (כ-91%), והיתר התגוררו עם הורה אחד בלבד.
כ-12% מכלל המשפחות עם ילדים עד גיל 17, הן משפחות חד-הוריות(כ-143 אלף). בראש כ-86% ממשפחות אלה עמדה אישה. כ-22% מכלל האימהות החד-הוריות עם ילדים עד גיל 17, הן רווקות.
סטודנטים
27.3% מהסטודנטים (גברים ונשים) שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה בתשפ"ג היו נשואים. 26.1% מהסטודנטיות היו אימהות (13.6% מהסטודנטיות לתואר ראשון).
7% מהסטודנטים החדשים לתואר ראשון בשנת תשפ"ג היו דורראשון להשכלה הגבוהה (כלומר, לאף אחד מהוריהם לא היה תואר אקדמי).
מספר הנְפשות הממוצע למשפחה עולה כְּכֹל שרָמַת הדָתִיוּת גבוהה יותר. הפַּעַר בין דָתיים לחילוניםבְּקֶרֶב המשפחות היהודיות גבוה יותר מהפַּעַר בקֶרֶב המשפחות הערביות.
בימים אלה של קורונה כל אחד מאיתנו מנסה למצוא לעצמו עיסוקים שימלאו לו את הזמן. גם המבוגרים, גם הילדים וגם ההורים לילדים…
הנה תמונות של חלק מהפעילויות עם הילדים במשפחה מקיבוץ בעמק חפר בימים אלה: מדורה בגבעה הצמודה לבית, קמפינג (ישנים באוהל שבחצר), וגם עבודה (מסיידים את הקירות). כי בבית הספר של החיים צריך ללמוד גם לעבוד ולא רק ליהנות…
איש אינו יודע לַחֲזוֹת את העתיד – לא האופטימיסטים ולא הפסימיסטים…
לְרוב בני האדם קשה להתמודד עם מַצָבשל אִי וַדָאוּת. אי ודאות גורמת לחֲשָשוֹת מפני העתיד. זה המצב שרובנו נמצאים בו עכשיו. אנחנו לא יודעים כמה זמן יימשך המצב הזה – וזה מכניס רבים מאיתנו ללַחַץ,לַחֲרדה,לְבֶהלה ולדיכָּאוֹן(כמה מילים לא נְעימות…). כל אחד מֵאִיתנו מִתמודד עם המצב על פי האִישִיוּתשלו וניסְיוֹןהחיים שלו…
אנחנו נדבר על צעדים שכל אחד מאיתנו צריך ויכול לעשות. ננסה לְהַצִיעַ כמה רַעיוֹנוֹת לפעולה כדי לעבור את המַשְבֵּר בדרך הקלה ביותר האפשרית בנְסיבּוֹת הקיימות.
הכי חשוב, לא להיכנס לפאניקה, אבל גם לא להיכנס לשַאֲנָנוּת. עברנו תקופות קשות, כל אחד מאיתנו כאדם וכולנו כמדינה. צריך לקוות שהמשבריַחֲלוֹףונצא ממנו בריאים וַחזקים. וכמו שאנחנו נוהגים לומר: עברנו את פרעה, נעבור גם את זה…
ואם אנחנו לא חייבים בבידוד – נְצַמְצֵם למינימום את מספר היציאות שלנו מהבית ואת המַגָע עם אנשים.
היגיינה
הכי חשוב: לשמור על היגיינה. לרחוץ ידיים היטב לפני ואחרי כל דבר. לא להתקרב לאנשים. לְהִשְתַעֵל ולהִתְעַטֵשלשַרְווּל…
מֵידָע
מֵידָע רב על הקורונה זורֵםאלינו מכל עבר. חֶלקוֹ – מְדוּיָק. חלקו – ממש לא! אנחנו חייבים לבדוק כל מידע ולְוַודֵא שלא מְדובר בשְמוּעָה או בפִרְסוּם לא אחראי.
חייבים להאזין לחדשות, אבל לא לכל החדשות. חלק גדול מהפאניקה נובע מהעדכונים 24/7 בתקשורת. תחנות הרדיו והטלוויזיה חייבות 'למלא' את הזמן ולכן חוזרות שוב ושוב על העדכונים ומביאות עוד ועוד מרואיינים. גם הם יכולים רק לנחש מה יהיה. ולכן ממש לא בריא להתמכר לדיבורים ברדיו ובטלוויזיה אלא מומלץלהתנתק מהם. מספיק להאזין למהדורות החדשות פעם בשעה.
אוכל
חשוב לאכול אוכל בריא – הרבה ירקות ופירות. הם יחזקו את המערכת החיסונית שלכם. לא כדאי למלא את הבית ואת הבטן במתוקים. חשוב לשמור על ארוחות מסודרות.
פעילות גופנית
אם אפשר לצאת החוצה – כדאי ללכת. אין כמו הליכה לשיפור הבריאות ומצב הרוח. ואם אי אפשר לצאת מהבית – אפשר לצעוד בתוך הדירה או הבית. שימו שיר לֶכֶת, תצעדו, תשירו, תזיזו את הגוף. תעשו תרגילים. גם כשאתם צופים בטלוויזיה.
כסף
המשבר בכלכלה עמוק. רבים מאיתנו הפסידו או יפסידו כסף. לרבים אין עבודה. צריך לעשות צעדים שקולים, לא למהר לפתוח חשבונות חיסכון או למכור מניות. להקשיב למומחים ולקוות, שכמו בפעמים קודמות בעבר, אחרי הרע יגיע הטוב והכלכלה העולמית תתגבר על המשבר.
חברים
אם אי אפשר לפגוש חברים, אפשר לדבר אתם בטלפון. כולםפנויים יותר עכשיו. רבים אינם עובדים בימים אלה. לכולם התבטלו תוכניות רבות. כדאילדבר לא רק על הקורונה ועל הממשלה.
הומור
אין כמו ההומור להורדת המתח, הדאגה וחוסר הוודאות. הווטסאפ מלא בסרטונים ובבדיחותמקורייםומצחיקים. הם מתפשטים אפילו יותר מהר מהנגיף…
מוסיקה
האזנה למוסיקה שאנחנו אוהבים תורמתלהפחתה של המתח והדאגה. שירו! השירה משחררת! ואם אתם יודעים לנגן – נגנו את היצירות והשירים שאתם אוהבים ולִמדו יצירות ושירים חדשים.
ריקודים
אפשר לרקוד בסלון לצלילי מוסיקה. המוסיקה והתנועות ישפרו את מצב הרוח וגם יתרמו לבריאות.
משחקים
זה הזמן לשחק. לשחק עם הילדים במשחקי קופסה, ועם הגדולים: בשח, שש בש, ברידג'.
זה הזמן לקרוא את הספרים שלא הספקנו. אפשר גם לחזור לקלאסיקה.
לימודים
כמה פעמים אמרנו לעצמנו: אילו היה לי זמן הייתי לומד את כל המילון בעל פה… דחינו את זה לפנסיה… אז הנה עכשיו הזמן! כדאי לנצל את הזמן ללמוד משהו: עברית, תנ"ך, נגינה. כך נמלא את הזמן בדרך מהירה ונעימה יותר.
סדר וניקיון
כדאי לנצל את הזמן לעבודות של סדר וניקיון בבית, לשיפוצים קלים, לצביעת קירות. סוף סוף יש לנו זמן לסדר ארונות, למייןחשבונות ומסמכים. זה הזמן לזרוקאת כל מה שאנחנו לא צריכים ולפנות מקום למה שנקנה כשנוכל לצאת מהבית…
הילדים שומעים, כמונו, את הקולות המַפְחִידִים. הם מרגישים שמשהו לא רגיל קורֶה. חשוב לְהַרְגִיעַ אותם. אם אנחנו נהיה רגועים – הרוגע שלנו ידביק גם אותם. אם אנחנו נהיה לחוצים – זה ילחיץ אותם, גם אם נגיד להם להיות רגועים.
חשוב לדבר עם הילדים. לתת להם מידע מרגיע – מידע אמיתי,אָמִין, אבל מרגיע. כדאי להקשיב להם. לתת להם לדבר על התְחוּשוֹתשלהם.
איך לְהַעֲסִיק את הילדים?
הילדים בבית, וגם חלק מההורים. חשוב לקבוע סדר יום מסודר: מתי קמים בבוקר, מתי הולכים לישון בערב. מתי לומדים. חשוב לקבוע סדר ארוחות. לאכול יחד, לא מול הטלוויזיה, לא כל הזמן…
אי אפשר לצאת למקומות בילויהֲמוֹנִיים. צריך למצוא תַחְלִיפִיםבתוך הבית: לא רק טלוויזיה ומָסַכִּים. גם לקרוא, גם לדבר, גם להכין יחד אוכל, גם לשחק במשחקים שהילדים אוהבים, גם לרקוד יחד, לפתור חידות ותשבצים, לעשות עבודות יצירה: לצייר, להדביק, לגזור. וגם: לסדר את החדר…לקפֵּל כביסה…לעבוד בגינה…לשטוף את המכונית…
חשוב שהילדים יהיו בפעילות גופנית.
חשוב לאפשר גם פעילות חברתית, כל עוד אפשר: פגישות בבתים עם חבר או קבוצה קטנה של חברים. אפשר לעשות תורנות בין ההורים. בכל יום הורה אחר מפעיל את קבוצת הילדים בביתו.
כדאי לְעוֹדֵד את בני הנוער להפעיל את אחיהם הצעירים ואת חבריהם של האחים. כך יהיו כולם עסוקים.
כדאי לעודד את הילדים לִיזוֹם פרויקטים מעניינים: לכתוב על השורשים של המשפחה, לכתוב סיפור, לכתוב שירים, להכין הצגה או קליפ.
הקְשִישִים
קשישים הם קְבוּצַת סיכּוּן לחלות ב-covid-19. אם יש לנו קרובי משפחה או חברים מבוגרים נִדְאַג לשאול בשלומם ולעזור להם לעבור את התְקוּפָה הקשה הזו. נִדְאַג שלא יֶחְסַר להם בבית דבר. נדאג לכך שלא ירגישו ששוֹכְחִים אותם.
כמחצית מהמשפחות מורכבות מזוג הורים ולפחות ילד אחד עד גיל 17.
אחוז הזוגות ללא ילדים במשפחות היהודיות (כ-28%), גבוה מהאחוז במשפחות הערביות (כ-11%).
כ-12% מכלל המשפחות עם ילדים עד גיל 17, הן משפחות חד-הוריות, בדומה לאחוז בעשור האחרון. בראש כ-86% ממשפחות אלה עמדה אישה. כ-18% מהאימהות החד-הוריות עם ילדים עד גיל 17, הן רווקות, לעומת כ-14% לפני עשור.
משקי בית עם ילדים מוציאים 14% מההוצאות שלהם עלחינוך,תרבות ובידור, פי 2.7 ממשקי בית בלי ילדים.
ל-84% ממשקי הבית עם ילדים יש מכונית אחת לפחות, לעומת 62.6% בלבד ממשקי בית ללא ילדים.
כ-95% מהזוגות בישראל הם זוגות נשואים, והיתר הם זוגות החיים יחד ללא נישואין.
מרוצים?
שיעור ה'מרוצים מאוד' מחייהם גבוה יותר בקרבהנשואים בכל קבוצות הגיל, בעיקרבקרב בני 75 ומעלה.
בקרב האוכלוסייה היהודית בגיל 40 ומעלה, שיעור ה'מרוצים מאוד' מחייהם בדרך כלל עולה ככל שמספר הילדים גבוה יותר.
המָדוֹר 'הכול נשאר במשפחה' היה (והוא עדַיִין!) אחד המְדורים הפופולריים ביותר ב'שער למתחיל' – שבועון החדשות בעברית קלה של האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך שהוצָאתו לאור הופסקה ב-2012, לְצַעַר מורים ולומדים רבים.
המדור משמש חומר לימוד ונושא לשיחה בכיתות רבות ללימוד עברית בארץ ובעולם לאורך כל השנים, גם כיום. אף על פי שעבר זמן רב מאז נכתבו הפרקים, הניסיון מלמד כי לֹא נָס לֵחָם. רבים מהם רלבנטים גם היום. כנראה שהבעיות הבְּסיסיות במשפחה קַיָימות מֵאז ומִתמיד…
ואולם, אנחנו הִשְתַנֵינוּ. המשפחות הִשְתַנוּ. ולכן, החלטנו לחדש את המדור הזה בחדשון. בצד הכתבות מתוך האַרְכִיוֹן הדיגיטלי של 'שער למתחיל' (ראו בטור השְׂמָאלִי) נְפַרְסֵם בחדשון פרקים חדשים הלְקוּחים מחיי המשפחה שלנו בהווה.
שרון כותבת:אני אם לארבעה ילדים מקסימים בני 16, 13, 9 ,6. יש דבר אחד המשותף לכולם: כולם מְכוּרִים למַסַכִּים.
כשאני נכנסת הביתה אחרי יום עבודה ואומרת 'שלום' בשמחה ובקול רם – אף אחד מהילדים לא שומע אותי ולא עונה. כל אחד מהם יושב או שוכב מול המסך שלו או מול הטלוויזיה שבסלון. הם מרוכזים עד כדי כך בתוכנית ובמשחק עד כי הם באמת לא שומעים אותי. גם אם אגיד להם שהבאתי פיצה והמבורגר וארטיק – הם לא ישמעו אותי (ואולי את זה הם כן ישמעו)…
כשאני מזמינה אותם לשולחן לאכול – אין תְגוּבָה. בעלי ואני צריכים להתקרב לכל אחד מהם ולהזמין אותו לשולחן באופן אישי. התשובה תמיד היא: בסוף הפרק, או: בסוף המשחק. רק רגע… אבל הפרק והמשחק לא נגמרים אף פעם. וכשהם מגיעים לשולחן, הגדולים מביאים את הטלפון הנייד, כאילו היה זה כלי אוכל. הם לא מבינים למה צריכים לשבת ליד השולחן אם אפשר לאכול מול הטלוויזיה. אפילו האיום שלי "יהיו נְמָלִים" לא מַפְחִיד אותם.
בקיץ נסענו עם הילדים לשבוע לאיטליה. בעלי ואני רצינו לטייל ולהראות להם מקומות מעניינים. אבל אותם עניין רק דבר אחד – הם רצו רק להישאר במלון ולִצְפּוֹת במסכים. כעסנו עליהם מאוד. בקושי הצלחנו לְשַכְנֵעַ אותם לפעמים לבוא לבריכה במלון (עם הטאבלט והטלפון, כמובן).
הבעיה ששרון מעלה מַטְרִידָה הורים רבים. אפשר לומר כמעט בביטחון שהיא מטרידה את כל ההורים והמחנכים. אכן, הילדים שלנו (וגם אנחנו) מוּצָפִים במסכים שגורְמִים לחלקנו לְהִתְמַכֵּר להם: הטלוויזיה, המַחְשֵב, הטאבלט, הטלפון הנייד.
היִתְרוֹנוֹת
יש למכשירים האלה יִתְרוֹנוֹת רבים. הם עושים את חיינו קלים יותר. הם מאפשרים לנו למצוא בקלות מידע חשוב ומעניין. הם מאפשרים לנו להתחבר עם אנשים קרובים ורחוקים. הם ממלאים את שְעות הפְּנַאיבמוסיקה ובמשחקים ובקשרים עם אנשים.
ובוֹאוּ נוֹדֶה: הם הבייבי סיטר הזול ביותר והקל ביותר להַשָׂגָה. תְנו לילד מסך – ויהיה לכם, ההורים, שֶקֶט, ותוכלו לְהִתְמַכֵּר לטלפון שלכם…
החסרונות והסכנות
אבל יש במכשירים גם חֶסְרוֹנוֹת וסַכָּנוֹת, בעיקר אם משתמשים בהם שעות רבות מדי, אם מתמכרים להם:
ישיבה ממושכת וחוסר פעילות גופנית מַזִיקוֹת לבריאות. צפייה ממושכת במסכים מַזִיקָה לעיניים, ולא רק לעיניים.
זאת ועוד: התמכרות למסך עלולה לבוא במקום פעילויות חשובות אחרות: קריאה, ספורט, טיולים. היא עלולה להזיק לקשר החברתי שלנו עם בני אדם.
אם מתחילים את ההתמכרות בגיל צעיר, הנזקים הבריאותיים והחברתיים גדולים בהרבה.
העוּבְדָה שכולם אנונימיים ברֶשֶת מְסוּכֶּנֶת. אתה לא יודע עם מי באמת אתה מתכתב ומהן הכַּוָונוֹת שלו.
כל האמור כאן נכון פי כמה כשאנחנו מדברים על ילדים. ילדים אינם מוּגָנִים מפני הסכנות שבקשר עם זרים. הם עלולים לפתח קשרים עם גורמים מסוכנים.
איך מתמודדים?
ההתמכרות למסכים היא התמכרות ויש לנסות לִמְנוֹעַ אותה או לטפל בה כמו שמטפלים בהתמכרות.
יש צורך לנסות להילחם בתופעה. לא נוכל לחסל אותה. אבל חובה עלינו כהורים להגביל אותה. עלינו להיות מוּדָעִיםלסכנות ולהיות כל הזמן עם היד על הדוֹפֶק.
תַפְקידֵנו כהורים הוא לשים לילדים גבולות בכל התְחוּמים, וגם בתחום הזה. ההורים צריכים לְשׂוֹחֵחַ עם הילדים על הסכנות – כל ילד על פי המַתְאִים לגילו. ההורים (וגם המורים!) צריכים לִקְבּוֹעַ חוקים ולְהַקְפִּיד על קִיוּמָם. למשל: לא באים לשולחן עם טלפון; בשעת הארוחה משוחחים בלי מַכְשִירִים; צופים בטלוויזיה או משחקים במחשב רק אחרי שמסיימים להכין שיעורים ולהתכונן למבחן; צופים בטלוויזיה רק שעה, שעתיים, או שלוש ביום (כל משפחה בהתאם לבחירה שלה); לבית הספר באים בלי מסכים (אלא אם כן יש צורך להשתמש בהם בשיעור), ועוד.
חשוב לקבוע חוקים שאפשר לַעֲמוֹד בּהֵם, וחשוב לא פחות – לדאוג לכך שהילדים יקיימו את החוקים.
וגם: חשוב למצוא תַחְלִיפִים שיעניינו את הילדים ויקימו אותם מהכיסא: לארגן פעילויות מְשוּתָפוֹת לכל המשפחה: טיול, משחקי קופסה, תַשְבֵּצים וחִידוֹת, סודוקו, צעידה, פעילות אירובית משותפת לצלילי מוזיקה, קריאה של ספר ושיחה עליו, בישול ארוחות…; לְהטִיל על הילדים מְשִׂימוֹת בבית: לשטוף כלים, ללכת למינימרקט, לנקות את החדרים שלהם, לשמור על האחים הקטנים, להכין סלט, לערוך שולחן, לקפל כביסה…
משרד התיירות פרסם לאחרונה את סקר התיירות הנכנסת לשנת 2018. הסקר כולל תשובות מכ-15 אלף תיירים.
בשנת 2018 יצאו ממעברי הגבול של ישראל 4,103,768 תיירים ששהו בישראל לפחות לילה אחד.
הכנסות המדינה מתיירות נכנסת ב-2018 נאמדות ב-20.88 מיליארד שקלים. ההוצאה הממוצעת לתייר בשנת 2018 הייתה כ-1,402 דולר (ללא כרטיס טיסה).
מי הם התיירים?
יותר ממחצית מהתיירים המבקרים בישראל הם נוצרים, יותר מרבע מהם יהודים וכ-2.4% מוסלמים.
21% מהתיירים הם בני 24 ומטה ו-24% בני 55 ומעלה.
מרביתם הִגִיעו לבדם (55 אחוזים מהתיירים), חלקם (30 אחוזים) הגיעו בזוגות ומיעוטם (14 אחוזים) הגיעו בהרכב משפחתי של לפחות זוג וילד.
איפה הם מבקרים?
העיר המתוירת ביותר היא כמובן ירושלים (77% מכלל התיירים), אחריה תל אביב (67%). במקום השלישי אזור ים המלח (48%) ובמקום הרביעי טבריה והכנרת (36%).
הכותל הוא האתר המתויר ביותר: 72% מהתיירים מבקרים בו. אחריו ברשימה: במקום השני כנסיית הקבר (52 אחוזים), במקום השלישי יפו העתיקה (51 אחוזים), במקום הרביעי הר הזיתים (47 אחוזים), בחמישי ויה דולורוזה (47 אחוזים), במקום השישי נמל תל-אביב (38 אחוזים) ובמקום השביעי הרובע היהודי בירושלים (31 אחוזים).
מה הם חושבים על ישראל?
שביעות הרצון מהביקור הייתה גבוהה במיוחד: 93% מהתיירים ציינו שהביקור היה טוב עד מצוין. 53% מהתיירים אמרו כי דעתם על ישראל השתנתה לטובה לאחר הביקור, 46% אמרו כי הביקור לא שינה את דעתם ו-1.2% אמרו כי הביקור שינה את דעתם על ישראל לרעה.
האתר שהוגדר על ידי התיירים "הנגישוהנקי ביותר" הוא נמל תל אביב. במקום השני מצדה ובמקום השלישי מוזיאון תל אביב.
ממשרד התיירות נמסר כי מגמת העלייה במספרי התיירים לישראל נמשכת השנה.
בתמונה: הכותל המערבי בעיר העתיקה בירושלים. Moshe Milner לע"מ
יום המשפחהנוֹעַדלְצַיין את חֲשִיבוּת המשפחה והאימָהוֹת בחיינו והוא נָהוּג בישראל ובמדינות אחרות בעולם. בישראל מְצוּיָן יום המשפחה ב-ל' בשבט, יום מותָהּ של הנרייטה סאלד, 'אֵם הילדים', מְייסֶדֶתההסתדרות הציונית הדסה, ארגון הנשים הציוניות. סאלד, שלא היו לה ילדים מִשֶלה, הייתה דְמוּת אֵֵם לרבים מהילדים שעָלו לארץ ללא הורים בשְנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בעולם מְצוין יום המשפחה ביום הראשון השני בחודש מאי.
היוֹזְמָההראשונה לציון יום האם בישראל הייתה של אגודת 'עֶזרה', אגודה לעזרת נשים יולְדות, שחגגה את היום ב-21 במאי 1947 בירושלים. ארבע שנים אחר כך זכה היום ליוזמה מְחודשת, הפעם של חנה חושי, רַעייתו של ראש העיר חיפה. אבא חושי קבע את התאריך ל-כ"ז בכסלו, היום השלישי של חג החנוכה. הרַעיון הִתקבל גםבערים אחרות בישראל, אבל היו שצִיינו את היום ב-ט"ו בשבט. בשנת 1951 הִצִיעָהילדה בת ה-11 בעיתון ילדים לציין את יום האם ביום מותה של הנרייטה סאלד. הצעתה התקבלה ומשרד החינוך החליט כי 'יום האם' יְצוין בישראל ב-ל' בשבט, יום מותה של סאלד.
