Browsing Category

בית ומשפחה

ילדים בימי קורונה

ילדים בימי קורונה

ילדים בימי קורונה

מי אמר שמשעמם?

בימים אלה של קורונה כל אחד מאיתנו מנסה למצוא לעצמו עיסוקים שימלאו לו את הזמן. גם המבוגרים, גם הילדים וגם ההורים לילדים…

הנה תמונות של חלק מהפעילויות עם הילדים במשפחה מקיבוץ בעמק חפר בימים אלה: מדורה בגבעה הצמודה לבית, קמפינג (ישנים באוהל שבחצר), וגם עבודה (מסיידים את הקירות). כי בבית הספר של החיים צריך ללמוד גם לעבוד ולא רק ליהנות… 

 

הקורונה ואנחנו

הקורונה ואנחנו
הצילום: ויקיפדיה

הקורונה ואנחנו

איך מִתְמוֹדְדִים עם המַשְבֵּר?

בימים אלה העולם כולו, ובתוכו מדינת ישראל, מִתְמוֹדַד עם מַגֵפָה עולמית, שהעולם לא ידע כמוה בדוֹר שלנו.

הרופאים, המַדְעָנִים והמַנהיגים מְנסים להתמודד עם האֶתְגָר ומחפשים את הדרכים הטובות והנכונות ביותר לִמְנוֹעַ את הִתְפַּשְטוּת המחלה. האתגר קשה במיוחד מסיבות רבות, ביניהן: הנְגִיף מְדַבֵּק מאוד; יודעים עליו מעט מידי; אין עדיין חִיסוּן או תְרופות; מַעַרְכוֹת הבריאות במדינות רבות אינן עֲרוּכוֹת לטפל במספר רב מאוד של חולים; לכל צַעַד יש הַשְפָּעָה גוֹרָלִית לא רק על הבריאות אלא גם על הכַּלְכָּלָה.

איש אינו יודע לַחֲזוֹת את העתיד – לא האופטימיסטים ולא הפסימיסטים…

לְרוב בני האדם קשה להתמודד עם מַצָב של אִי וַדָאוּת. אי ודאות גורמת לחֲשָשוֹת מפני העתיד. זה המצב שרובנו נמצאים בו עכשיו. אנחנו לא יודעים כמה זמן יימשך המצב הזה – וזה מכניס רבים מאיתנו ללַחַץ, לַחֲרדה, לְבֶהלה ולדיכָּאוֹן (כמה מילים לא נְעימות…). כל אחד מֵאִיתנו מִתמודד עם המצב על פי האִישִיוּת שלו וניסְיוֹן החיים שלו…

את ההַחְלָטוֹת והמֶחקרים והטִיפול נשאיר לאנשי המקצוע. צריך לְקַווֹת שהם פועלים בחוכמה, באַחְרָיוֹת ובזְהירוּת ולא בהיסטריה או משִיקוּלים לא רְאוּיִים.

אנחנו נדבר על צעדים שכל אחד מאיתנו צריך ויכול לעשות. ננסה לְהַצִיעַ כמה רַעיוֹנוֹת לפעולה כדי לעבור את המַשְבֵּר בדרך הקלה ביותר האפשרית בנְסיבּוֹת הקיימות.  

הכי חשוב, לא להיכנס לפאניקה, אבל גם לא להיכנס לשַאֲנָנוּת. עברנו תקופות קשות, כל אחד מאיתנו כאדם וכולנו כמדינה. צריך לקוות שהמשבר יַחֲלוֹף ונצא ממנו בריאים וַחזקים. וכמו שאנחנו נוהגים לומר: עברנו את פרעה, נעבור גם את זה…

אז מה כל אחד מאיתנו יכול וצריך לעשות?

 

לְצַיֵית להַנְחָיוֹת

משרד הבריאות מְפַרסם הַנְחָיוֹת שמַטְרָתָן לִמְנוֹעַ את הִתפשטות הנְגיף. כולנו חַיָיבִים לְצַיֵית להוֹרָאוֹת, גם אם לפעמים זה לא קל. רק אם כולנו נקיים את ההוראות יש לנו סיכוי לְהִתְגַבֵּר על הנְגיף ועל המשבר. כל אחד מאיתנו מְחויב לעצמו, למשפחתו ולכל אֶזְרְחֵי המדינה! אל תגידו: 'לי זה לא יִקרֶה'.

אם אנחנו חייבים להיות בבִידוּדנְבַצֵעַ אותו בקַפְּדָנוּת לפי ההוראות. נְבַצֵע בְּדִיוּק לפי ההוראות. לא 'בְּעֵרֶך'.

ואם אנחנו לא חייבים בבידוד – נְצַמְצֵם למינימום את מספר היציאות שלנו מהבית ואת המַגָע עם אנשים.

 

היגיינה

הכי חשוב: לשמור על היגיינה. לרחוץ ידיים היטב לפני ואחרי כל דבר. לא להתקרב לאנשים. לְהִשְתַעֵל ולהִתְעַטֵש לשַרְווּל… 

 

מֵידָע

מֵידָע רב על הקורונה זורֵם אלינו מכל עבר. חֶלקוֹ – מְדוּיָק. חלקו – ממש לא! אנחנו חייבים לבדוק כל מידע ולְוַודֵא שלא מְדובר בשְמוּעָה או בפִרְסוּם לא אחראי.

המוּמְחים לומדים את המידע על הנְגיף החדש 'תוך כדי תְנועה'. הם לומדים גם מהניסָיון שנִצְבַּר בסין, שבה פָּרַץ הנְגיף, וממדינות אחרות. אין עֲדַיִין מידע מספיק על התנהגות הנגיף. לַמְרוֹת זֹאת כדאי לְהַקְשִיב למידע. הוא יכול לעזור לנו. וחשוב לא פחות: לְהִתְעַלֵם ממידע שָגוּי שמְפרסמים 'מוּמְחִים'. 

 

חדשות

חייבים להאזין לחדשות, אבל לא לכל החדשות. חלק גדול מהפאניקה נובע מהעדכונים 24/7 בתקשורת. תחנות הרדיו והטלוויזיה חייבות 'למלא' את הזמן ולכן חוזרות שוב ושוב על העדכונים ומביאות עוד ועוד מרואיינים. גם הם יכולים רק לנחש מה יהיה. ולכן ממש לא בריא להתמכר לדיבורים ברדיו ובטלוויזיה אלא מומלץ להתנתק מהם. מספיק להאזין למהדורות החדשות פעם בשעה.

 

אוכל

חשוב לאכול אוכל בריא – הרבה ירקות ופירות. הם יחזקו את המערכת החיסונית שלכם. לא כדאי למלא את הבית ואת הבטן במתוקים. חשוב לשמור על ארוחות מסודרות.

 

פעילות גופנית

אם אפשר לצאת החוצה – כדאי ללכת. אין כמו הליכה לשיפור הבריאות ומצב הרוח. ואם אי אפשר לצאת מהבית – אפשר לצעוד בתוך הדירה או הבית. שימו שיר לֶכֶת, תצעדו, תשירו, תזיזו את הגוף. תעשו תרגילים. גם כשאתם צופים בטלוויזיה.

 

כסף

המשבר בכלכלה עמוק. רבים מאיתנו הפסידו או יפסידו כסף. לרבים אין עבודה. צריך לעשות צעדים שקולים, לא למהר לפתוח חשבונות חיסכון או למכור מניות. להקשיב למומחים ולקוות, שכמו בפעמים קודמות בעבר, אחרי הרע יגיע הטוב והכלכלה העולמית תתגבר על המשבר.

 

חברים

אם אי אפשר לפגוש חברים, אפשר לדבר אתם בטלפון. כולם פנויים יותר עכשיו. רבים אינם עובדים בימים אלה. לכולם התבטלו תוכניות רבות. כדאי לדבר לא רק על הקורונה ועל הממשלה. 

 

הומור

אין כמו ההומור להורדת המתח, הדאגה וחוסר הוודאות. הווטסאפ מלא בסרטונים ובבדיחות מקוריים ומצחיקים. הם מתפשטים אפילו יותר מהר מהנגיף…

 

מוסיקה

האזנה למוסיקה שאנחנו אוהבים תורמת להפחתה של המתח והדאגה. שירו! השירה משחררת! ואם אתם יודעים לנגן – נגנו את היצירות והשירים שאתם אוהבים ולִמדו יצירות ושירים חדשים.

 

ריקודים

אפשר לרקוד בסלון לצלילי מוסיקה. המוסיקה והתנועות ישפרו את מצב הרוח וגם יתרמו לבריאות.

 

משחקים

זה הזמן לשחק. לשחק עם הילדים במשחקי קופסה, ועם הגדולים: בשח, שש בש, ברידג'.

 

תשבצים

זה הזמן לחידות, תשבצים, סודוקו.

 

קריאה

זה הזמן לקרוא את הספרים שלא הספקנו. אפשר גם לחזור לקלאסיקה.

 

לימודים

כמה פעמים אמרנו לעצמנו: אילו היה לי זמן הייתי לומד את כל המילון בעל פה… דחינו את זה לפנסיה… אז הנה עכשיו הזמן! כדאי לנצל את הזמן ללמוד משהו: עברית, תנ"ך, נגינה. כך נמלא את הזמן בדרך מהירה ונעימה יותר.

 

סדר וניקיון

כדאי לנצל את הזמן לעבודות של סדר וניקיון בבית, לשיפוצים קלים, לצביעת קירות. סוף סוף יש לנו זמן לסדר ארונות, למיין חשבונות ומסמכים. זה הזמן לזרוק את כל מה שאנחנו לא צריכים ולפנות מקום למה שנקנה כשנוכל לצאת מהבית…

 

יצירה, אומנות

זה הזמן להקדיש לתחביבים הישנים או החדשים: לצייר, לעבוד בקרמיקה, לסרוג, לרקום

 

איך לְהַרְגִיעַ את הילדים?

הילדים שומעים, כמונו, את הקולות המַפְחִידִים. הם מרגישים שמשהו לא רגיל קורֶה. חשוב לְהַרְגִיעַ אותם. אם אנחנו נהיה רגועים – הרוגע שלנו ידביק גם אותם. אם אנחנו נהיה לחוצים – זה ילחיץ אותם, גם אם נגיד להם להיות רגועים.

חשוב לדבר עם הילדים. לתת להם מידע מרגיע – מידע אמיתי, אָמִין, אבל מרגיע. כדאי להקשיב להם. לתת להם לדבר על התְחוּשוֹת שלהם. 

 

איך לְהַעֲסִיק את הילדים?

הילדים בבית, וגם חלק מההורים. חשוב לקבוע סדר יום מסודר: מתי קמים בבוקר, מתי הולכים לישון בערב. מתי לומדים. חשוב לקבוע סדר ארוחות. לאכול יחד, לא מול הטלוויזיה, לא כל הזמן…

אי אפשר לצאת למקומות בילוי הֲמוֹנִיים. צריך למצוא תַחְלִיפִים בתוך הבית: לא רק טלוויזיה ומָסַכִּים. גם לקרוא, גם לדבר, גם להכין יחד אוכל, גם לשחק במשחקים שהילדים אוהבים, גם לרקוד יחד, לפתור חידות ותשבצים, לעשות עבודות יצירה: לצייר, להדביק, לגזור. וגם: לסדר את החדר…לקפֵּל כביסה…לעבוד בגינה…לשטוף את המכונית…

חשוב שהילדים יהיו בפעילות גופנית.

חשוב לאפשר גם פעילות חברתית, כל עוד אפשר: פגישות בבתים עם חבר או קבוצה קטנה של חברים. אפשר לעשות תורנות בין ההורים. בכל יום הורה אחר מפעיל את קבוצת הילדים בביתו. 

כדאי לְעוֹדֵד את בני הנוער להפעיל את אחיהם הצעירים ואת חבריהם של האחים. כך יהיו כולם עסוקים.

כדאי לעודד את הילדים לִיזוֹם פרויקטים מעניינים: לכתוב על השורשים של המשפחה, לכתוב סיפור, לכתוב שירים, להכין הצגה או קליפ.

 

הקְשִישִים

קשישים הם קְבוּצַת סיכּוּן לחלות ב-covid-19. אם יש לנו קרובי משפחה או חברים מבוגרים נִדְאַג לשאול בשלומם ולעזור להם לעבור את התְקוּפָה הקשה הזו. נִדְאַג שלא יֶחְסַר להם בבית דבר. נדאג לכך שלא ירגישו ששוֹכְחִים אותם.

 

 

 

 

 

 

 

 

המשפחות שלנו

המשפחות שלנו
הצילום: אופיס

המשפחות שלנו

נתונים לקראת יום המשפחה

לקראת 'יום המשפחה' פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על משפחות בישראל. הנתונים נכונים לשנת 2018.

הנה נתונים אחדים:

בשנת 2018 היו בישראל כ-2.1 מיליון משפחות.

המשפחה הישראלית כוללת 3.71 נפשות בממוצע, ללא שינוי בעשור האחרון.

מגורים במסגרת משפחה הם הנפוצים ביותר.

כמחצית מהמשפחות מורכבות מזוג הורים ולפחות ילד אחד עד גיל 17.

אחוז הזוגות ללא ילדים במשפחות היהודיות (כ-28%), גבוה מהאחוז במשפחות הערביות (כ-11%).

כ-12% מכלל המשפחות עם ילדים עד גיל 17, הן משפחות חד-הוריות, בדומה לאחוז בעשור האחרון. בראש כ-86% ממשפחות אלה עמדה אישה. כ-18% מהאימהות החד-הוריות עם ילדים עד גיל 17, הן רווקות, לעומת כ-14% לפני עשור.

משקי בית עם ילדים מוציאים 14% מההוצאות שלהם על חינוך, תרבות ובידור, פי 2.7 ממשקי בית בלי ילדים.

ל-84% ממשקי הבית עם ילדים יש מכונית אחת לפחות, לעומת 62.6% בלבד ממשקי בית ללא ילדים.

כ-95% מהזוגות בישראל הם זוגות נשואים, והיתר הם זוגות החיים יחד ללא נישואין.

 

מרוצים?

שיעור ה'מרוצים מאוד' מחייהם גבוה יותר בקרב הנשואים בכל קבוצות הגיל, בעיקר בקרב בני 75 ומעלה.

בקרב האוכלוסייה היהודית בגיל 40 ומעלה, שיעור ה'מרוצים מאוד' מחייהם בדרך כלל עולה ככל שמספר הילדים גבוה יותר. 

97% מרגישים כי בני משפחתם מעריכים אותם. 84% חשים כך 'במידה רבה', 13% – 'במידה מסוימת'.

 

מה הגיל הרצוי לנישואין?

בקרב היהודים: 37% סבורים שהגיל הרצוי לגבר להקמת משפחה הוא 30 ומעלה; 16% סבורים שהגיל הרצוי לאישה להקמת משפחה הוא 30 ומעלה.

94% מהחרדים סבורים שהגיל הרצוי לאישה להקמת משפחה הוא עד 24.

מה מספר הילדים הרצוי?

מחצית מהחילונים (52%) סבורים כי מספר הילדים הרצוי למשפחה הוא שלושה. לעומתם, כשני שלישים מהחרדים (68%) מעדיפים משפחה עם 6 ילדים או יותר.

חדש בחדשון

חדש בחדשון
הצילום: ויקיפדיה

חדש בחדשון

הכול נִשְאָר במשפחה

 

המָדוֹר 'הכול נשאר במשפחה' היה (והוא עדַיִין!) אחד המְדורים הפופולריים ביותר ב'שער למתחיל' – שבועון החדשות בעברית קלה של האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך שהוצָאתו לאור הופסקה ב-2012, לְצַעַר מורים ולומדים רבים.

המדור משמש חומר לימוד ונושא לשיחה בכיתות רבות ללימוד עברית בארץ ובעולם לאורך כל השנים, גם כיום. אף על פי שעבר זמן רב מאז נכתבו הפרקים, הניסיון מלמד כי לֹא נָס לֵחָם. רבים מהם רלבנטים גם היום. כנראה שהבעיות הבְּסיסיות במשפחה קַיָימות מֵאז ומִתמיד…

ואולם, אנחנו הִשְתַנֵינוּ. המשפחות הִשְתַנוּ. ולכן, החלטנו לחדש את המדור הזה בחדשון. בצד הכתבות מתוך האַרְכִיוֹן הדיגיטלי של 'שער למתחיל' (ראו בטור השְׂמָאלִי) נְפַרְסֵם בחדשון פרקים חדשים הלְקוּחים מחיי המשפחה שלנו בהווה.

**********************************************************************************

הילדים מְכוּרִים למַסַכִּים

שרון כותבת: אני אם לארבעה ילדים מקסימים בני 16, 13, 9 ,6. יש דבר אחד המשותף לכולם: כולם מְכוּרִים למַסַכִּים.

כשאני נכנסת הביתה אחרי יום עבודה ואומרת 'שלום' בשמחה ובקול רם – אף אחד מהילדים לא שומע אותי ולא עונה. כל אחד מהם יושב או שוכב מול המסך שלו או מול הטלוויזיה שבסלון. הם מרוכזים עד כדי כך בתוכנית ובמשחק עד כי הם באמת לא שומעים אותי. גם אם אגיד להם שהבאתי פיצה והמבורגר וארטיק – הם לא ישמעו אותי (ואולי את זה הם כן ישמעו)…

כשאני מזמינה אותם לשולחן לאכול – אין תְגוּבָה. בעלי ואני צריכים להתקרב לכל אחד מהם ולהזמין אותו לשולחן באופן אישי. התשובה תמיד היא: בסוף הפרק, או: בסוף המשחק. רק רגע… אבל הפרק והמשחק לא נגמרים אף פעם. וכשהם מגיעים לשולחן, הגדולים מביאים את הטלפון הנייד, כאילו היה זה כלי אוכל. הם לא מבינים למה צריכים לשבת ליד השולחן אם אפשר לאכול מול הטלוויזיה. אפילו האיום שלי "יהיו נְמָלִים" לא מַפְחִיד אותם.

בקיץ נסענו עם הילדים לשבוע לאיטליה. בעלי ואני רצינו לטייל ולהראות להם מקומות מעניינים. אבל אותם עניין רק דבר אחד – הם רצו רק להישאר במלון ולִצְפּוֹת במסכים. כעסנו עליהם מאוד. בקושי הצלחנו לְשַכְנֵעַ אותם לפעמים לבוא לבריכה במלון (עם הטאבלט והטלפון, כמובן).

אני שואלת: מה לעשות כנגד התוֹפָעָה. אֵיך מִתְמוֹדְדִים איתה? האם לקחת מהם את המכשירים? האם לְהַגְבִּיל את שעות הצפייה ביום?

———————————————————————————————-

היִתְרוֹנוֹת, החֶסְרוֹנוֹת, הסַכָּנוֹת, הפִּתְרוֹנוֹת

הבעיה ששרון מעלה מַטְרִידָה הורים רבים. אפשר לומר כמעט בביטחון שהיא מטרידה את כל ההורים והמחנכים. אכן, הילדים שלנו (וגם אנחנו) מוּצָפִים במסכים שגורְמִים לחלקנו לְהִתְמַכֵּר להם: הטלוויזיה, המַחְשֵב, הטאבלט, הטלפון הנייד.

היִתְרוֹנוֹת

יש למכשירים האלה יִתְרוֹנוֹת רבים. הם עושים את חיינו קלים יותר. הם מאפשרים לנו למצוא בקלות מידע חשוב ומעניין. הם מאפשרים לנו להתחבר עם אנשים קרובים ורחוקים. הם ממלאים את שְעות הפְּנַאי במוסיקה ובמשחקים ובקשרים עם אנשים.

ובוֹאוּ נוֹדֶה: הם הבייבי סיטר הזול ביותר והקל ביותר להַשָׂגָה. תְנו לילד מסך – ויהיה לכם, ההורים, שֶקֶט, ותוכלו לְהִתְמַכֵּר לטלפון שלכם…

החסרונות והסכנות

אבל יש במכשירים גם חֶסְרוֹנוֹת וסַכָּנוֹת, בעיקר אם משתמשים בהם שעות רבות מדי, אם מתמכרים להם:

ישיבה ממושכת וחוסר פעילות גופנית מַזִיקוֹת לבריאות. צפייה ממושכת במסכים מַזִיקָה לעיניים, ולא רק לעיניים.

זאת ועוד: התמכרות למסך עלולה לבוא במקום פעילויות חשובות אחרות: קריאה, ספורט, טיולים. היא עלולה להזיק לקשר החברתי שלנו עם בני אדם.

אם מתחילים את ההתמכרות בגיל צעיר, הנזקים הבריאותיים והחברתיים גדולים בהרבה.

העוּבְדָה שכולם אנונימיים ברֶשֶת מְסוּכֶּנֶת. אתה לא יודע עם מי באמת אתה מתכתב ומהן הכַּוָונוֹת שלו.

כל האמור כאן נכון פי כמה כשאנחנו מדברים על ילדים. ילדים אינם מוּגָנִים מפני הסכנות שבקשר עם זרים. הם עלולים לפתח קשרים עם גורמים מסוכנים.

איך מתמודדים?

ההתמכרות למסכים היא התמכרות ויש לנסות לִמְנוֹעַ אותה או לטפל בה כמו שמטפלים בהתמכרות.

יש צורך לנסות להילחם בתופעה. לא נוכל לחסל אותה. אבל חובה עלינו כהורים להגביל אותה. עלינו להיות מוּדָעִים לסכנות ולהיות כל הזמן עם היד על הדוֹפֶק.

תַפְקידֵנו כהורים הוא לשים לילדים גבולות בכל התְחוּמים, וגם בתחום הזה. ההורים צריכים לְשׂוֹחֵחַ עם הילדים על הסכנות – כל ילד על פי המַתְאִים לגילו. ההורים (וגם המורים!) צריכים לִקְבּוֹעַ חוקים ולְהַקְפִּיד על קִיוּמָם. למשל: לא באים לשולחן עם טלפון; בשעת הארוחה משוחחים בלי מַכְשִירִים; צופים בטלוויזיה או משחקים במחשב רק אחרי שמסיימים להכין שיעורים ולהתכונן למבחן; צופים בטלוויזיה רק שעה, שעתיים, או שלוש ביום (כל משפחה בהתאם לבחירה שלה); לבית הספר באים בלי מסכים (אלא אם כן יש צורך להשתמש בהם בשיעור), ועוד.

חשוב לקבוע חוקים שאפשר לַעֲמוֹד בּהֵם, וחשוב לא פחות – לדאוג לכך שהילדים יקיימו את החוקים. 

וגם: חשוב למצוא תַחְלִיפִים שיעניינו את הילדים ויקימו אותם מהכיסא: לארגן פעילויות מְשוּתָפוֹת לכל המשפחה: טיול, משחקי קופסה, תַשְבֵּצים וחִידוֹת, סודוקו, צעידה, פעילות אירובית משותפת לצלילי מוזיקה, קריאה של ספר ושיחה עליו, בישול ארוחות…; לְהטִיל על הילדים מְשִׂימוֹת בבית: לשטוף כלים, ללכת למינימרקט, לנקות את החדרים שלהם, לשמור על האחים הקטנים, להכין סלט, לערוך שולחן, לקפל כביסה…

אם הילדים יִהְיוּ עֲסוּקִים בִּפְעילויות המְעניינות אותם הם יִיפָּרְדוּ מהמסך לכמה דקות או שעות…

בהצלחה!

 

בתמונה: ילד משחק במשחק מחשב (ויקיפדיה)

ההוצאה הממוצעת לתייר בישראל: כ-1,400 דולר

ההוצאה הממוצעת לתייר בישראל: כ-1,400 דולר
הצילום: Moshe Milner לע"מ

ההוצאה הממוצעת לתייר בישראל: כ-1,400 דולר

האתר המתויר ביותר: הכותל המערבי

משרד התיירות פרסם לאחרונה את סקר התיירות הנכנסת לשנת 2018. הסקר כולל תשובות מכ-15 אלף תיירים.

בשנת 2018 יצאו ממעברי הגבול של ישראל 4,103,768 תיירים ששהו בישראל לפחות לילה אחד.

הכנסות המדינה מתיירות נכנסת ב-2018 נאמדות ב-20.88 מיליארד שקלים. ההוצאה הממוצעת לתייר בשנת 2018 הייתה כ-1,402 דולר (ללא כרטיס טיסה).

מי הם התיירים?

יותר ממחצית מהתיירים המבקרים בישראל הם נוצרים, יותר מרבע מהם יהודים  וכ-2.4% מוסלמים.

21% מהתיירים הם בני 24 ומטה ו-24% בני 55 ומעלה.

מרביתם הִגִיעו לבדם (55 אחוזים מהתיירים), חלקם (30 אחוזים) הגיעו בזוגות ומיעוטם (14 אחוזים) הגיעו בהרכב משפחתי של לפחות זוג וילד.

איפה הם מבקרים?

העיר המתוירת ביותר היא כמובן ירושלים (77% מכלל התיירים), אחריה תל אביב (67%). במקום השלישי אזור ים המלח (48%) ובמקום הרביעי טבריה והכנרת (36%).

הכותל הוא האתר המתויר ביותר: 72% מהתיירים מבקרים בו. אחריו ברשימה: במקום השני כנסיית הקבר (52 אחוזים), במקום השלישי יפו העתיקה (51 אחוזים), במקום הרביעי הר הזיתים (47 אחוזים), בחמישי ויה דולורוזה (47 אחוזים), במקום השישי נמל תל-אביב (38 אחוזים) ובמקום השביעי הרובע היהודי בירושלים (31 אחוזים).

מה הם חושבים על ישראל?

שביעות הרצון מהביקור הייתה גבוהה במיוחד: 93% מהתיירים ציינו שהביקור היה טוב עד מצוין. 53% מהתיירים אמרו כי דעתם על ישראל השתנתה לטובה לאחר הביקור, 46% אמרו כי הביקור לא שינה את דעתם ו-1.2% אמרו כי הביקור שינה את דעתם על ישראל לרעה.

האתר שהוגדר על ידי התיירים "הנגיש והנקי ביותר" הוא נמל תל אביב. במקום השני מצדה ובמקום השלישי מוזיאון תל אביב.

ממשרד התיירות נמסר כי מגמת העלייה במספרי התיירים לישראל נמשכת השנה.

 

 

 

בתמונה: הכותל המערבי בעיר העתיקה בירושלים. Moshe Milner לע"מ

יום המשפחה בישראל

יום המשפחה בישראל
הנרייטה סאלד (ויקיפדיה)

יום המשפחה בישראל

מִיום האם ליום המִשפחה

יום המשפחה נוֹעַד לְצַיין את חֲשִיבוּת המשפחה והאימָהוֹת בחיינו והוא נָהוּג בישראל ובמדינות אחרות בעולם. בישראל מְצוּיָן יום המשפחה ב-ל' בשבט, יום מותָהּ של הנרייטה סאלד, 'אֵם הילדים', מְייסֶדֶת ההסתדרות הציונית הדסה, ארגון הנשים הציוניות. סאלד, שלא היו לה ילדים מִשֶלה, הייתה דְמוּת אֵֵם לרבים מהילדים שעָלו לארץ ללא הורים בשְנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בעולם מְצוין יום המשפחה ביום הראשון השני בחודש מאי.

היוֹזְמָה הראשונה לציון יום האם בישראל הייתה של אגודת 'עֶזרה', אגודה לעזרת נשים יולְדות, שחגגה את היום ב-21 במאי 1947 בירושלים.
ארבע שנים אחר כך זכה היום ליוזמה מְחודשת, הפעם של חנה חושי, רַעייתו של ראש העיר חיפה. אבא חושי קבע את התאריך ל-כ"ז בכסלו, היום השלישי של חג החנוכה. הרַעיון הִתקבל גם בערים אחרות בישראל, אבל היו שצִיינו את היום ב-ט"ו בשבט.
בשנת 1951 הִצִיעָה ילדה בת ה-11 בעיתון ילדים לציין את יום האם ביום מותה של הנרייטה סאלד. הצעתה התקבלה ומשרד החינוך החליט כי 'יום האם' יְצוין בישראל ב-ל' בשבט, יום מותה של סאלד.

היום של כל המשפחה

בשנות התשעים של המאה הקודמת הוחלט בישראל לקרוא ל'יום האם' – 'יום המשפחה'. יום זה בא לְהַדְגִיש את הקשר בין כל בני המשפחה ואת מְחוּיָבוּתָם ותְרוּמָתָם המְשוּתֶפֶת לתָא המשפחתי.
ביום המשפחה ולִקראתו נֶעֱרָכִים אֵירועים מיוחדים למשפחה בגני הילדים ובבתי הספר. כל משפחה מציינת את היום בדרכה שלה: בפעילות משותפת, עם בְּרָכות וחיבוקים והרבה אהבה.

 

המשפחות שלנו

המשפחות שלנו

המשפחות שלנו

נְתונים לְרֶגֶל יום המשפחה

לְרֶגֶל יום המשפחה החל השבוע פִּרְסְמָה הלִשְכָה המרכזית לסְטטיסטיקה נְתוּניִם על משפחות בישראל. הנתונים נכונים לשנת 2016.

הנה נתונים אחדים:

בשנת 2016 היו בישראל כ-2 מיליון משפחות.

מספר הנְפָשוֹת המְמוּצָע במשפחה בישראל הוא 3.7. בנתון זה אין שִינוּי בֶּעשור האחרון.

מגורים במִסְגֶרֶת משפחה הם הנְפוֹצִים ביותר בישראל.

כמחצית מהמשפחות מוּרְכָּבוֹת מזוג הורים ולפחות ילד אחד עד גיל 17.

אֲחוּז הזוגות ללא ילדים גבוה יותר במשפחות שבהן ראש מֶשֶק הבית יהודי (28%), מאשר במשפחות שבהן ראש משק הבית ערבי (11%).

כְּ-11% מהמשפחות עם ילדים עד גיל 17, הן משפחות חַד-הוֹרִיוֹת (כ-123 אלף). נתון זה דוֹמֶה לנתונים בתחום זה בעשור האחרון. בראש כ-90% מהמשפחות החד-הוריות עמדה אישה. כ-19% מכלל האימהות החד-הוריות עם ילדים עד גיל 17 הן רַווָקוֹת, בְהַשְווָאָה לִכְ-14% לפני עשור.

כְּ-95% מהזוגות בישראל הם זוגות נשואים, והיֶתֶר (כִּ-84 אלף זוגות) הם זוגות החיים יחד ללא נישואין. בהשוואה למדינות מְפוּתָחוֹת שִיעוּר הזוגות הלא נשואים החיים יחד הוא נמוך.

ההוצאות

ההוֹצָאָה החודשית הממוצעת לתִצְרוֹכֶת במשקי בית בישראל הייתה 15,805 ש"ח. משקי בית עם ילדים הוציאו בממוצע פִּי 1.4 ממשקי בית ללא ילדים (18,744 ש"ח לְעוּמַת 13,411 ש"ח).

ההוצאה של משקי בית עם ילדים על חִינוּך הייתה 1,587 ש"ח. ההוצאות הגדולות ביותר היו על מְעוֹנוֹת יום, מִשְפַּחְתוֹנִים וגנִים פְּרָטִיים – 472 ש"ח (שהם 29.8% מההוצאות לחינוך), על חוּגִים ושיעורי עֵזֶר – 321 ש"ח (20.2%) ועל צַהֲרוֹנִים – 154 ש"ח (9.7%).

חילוניים, דתיים, מסורתיים, חרדים

בְּקֶרֶב המשפחות היהודיות 46.5% הִגְדִירוּ את אוֹרַח החיים של המשפחה "חִילוֹנִי", 25.9% – "מַסוֹרְתִי", 11.9% – "דָתִי", 2.2% – "דתי מאוד", 10.2% – "חרֵדִי" ו-3.1% – "אורח חיים מְעוֹרָב".

בקרב המשפחות הערביות 56.3% הגדירו את אורח החיים של המשפחה "מסורתי", 29.1% – "דתי/דתי מאוד", 11.9% – "חילוני" ו-2.6% – "אורח חיים מעורב".

 

בתמונה: שייט על סירה באגם המלאכותי בפארק הלאומי, ברמת גן. 
ISRAELI TSVIKA צביקה ישראלי (לע"מ)

סטטיסטיקה של אהבה

סטטיסטיקה של אהבה
הצילום: ויקיפדיה

סטטיסטיקה של אהבה

על כלות וחתנים, רווקים ונשואים

לרגל ט"ו באב פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על נישואין בישראל.

הנה נתונים אחדים על נישאים בישראל בשנת 2014:

50,797 זוגות התחתנו בישראל בנישואים במוסדות הדת. כ-73% מהם יהודים.

גיל הנישואין הממוצע בקרב החתנים שנישאו לראשונה היה 27.6 (27.9 בקרב החתנים היהודיים).

גיל הנישואין הממוצע בקרב הכלות שנישאו לראשונה היה 25 (25.9 בקרב הכלות היהודיות).

פער הגילים הממוצע בנישואין ראשונים בין הֶחתן לבין הכלה הצטמצם מאז 1970. פער הגילים ב-2014 היה 2.6 שנים בכלל האוכלוסייה, שנתיים בקרב היהודים, 4.2 שנים בקרב המוסלמים.

כתוצאה מהעלייה בגיל הנישואין באוכלוסייה היהודית, אחוז הגברים היהודיים הרווקים בגיל 29-25 עלה מ-28% בסוף 1970 ל-65% בסוף שנת 2014.

אחוז הנשים היהודיות הרווקות בגיל 29-25 עלה בתקופה המקבילה מ-13% ל-50%.

אחוז הגברים היהודיים הרווקים בגיל 49-45 באוכלוסייה היהודית עלה מ-3% בסוף 1970 לְ-11% בסוף שנת 2014.

אחוז הנשים היהודיות הרווקות בגיל 49-45 עלה בתקופה המקבילה מ-2% ל-9%.

בשנת 2014, דוּוְחוּ למרשם האוכלוסין 8,782 מקרי נישואין שנערכו בחו"ל ושבהם לפחות אחד מבני הזוג היה רשום במרשם האוכלוסין.

שלושה גני סיפור חדשים בחולון

שלושה גני סיפור חדשים בחולון
הצילום: יחסי ציבור

שלושה גני סיפור חדשים בחולון

קלסיקה בגן המשחקים

לכבוד החופש הגדול חונכת העיר חולון – עיר הילדים שלושה גני סיפור חדשים:

צל של יואב", המבוסס על ספרו של חבר הכנסת יאיר לפיד; "המלך מחפש חבר", על פי ספרו של יוסי אלפי; "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור", על פי ספרם של אפרים סידון ויוסי אבולעפיה.

הגנים החדשים מצטרפים לפרויקט "גן סיפור" שהחל בחולון לפני יותר מעשור.

יש בו כיום יותר מארבעים גני שעשועים לילדים שבהם יצרו אומנים פסלי סביבה בהשראת ספרי ילדים מוכרים ואהובים – מיטב הקלסיקה הישראלית.

הנה חלק מרשימת הגנים:

"איה פלוטו", "דירה להשכיר" ו"המפוזר מכפר אז"ר" על פי ספריה של לאה גולדברג;

"אליעזר והגזר" על פי ספרו של הסופר לוין קיפניס;

"הכינה נחמה" בהשראת ספרו של מאיר שלו;

"והילד הזה הוא אני" על פי ספרו של יהודה אטלס;

"איתמר מטייל על קירות" ו"איתמר פוגש ארנב"  –  על פי סדרת הספרים של דוד גרוסמן;

"האריה שאהב תות" לפי ספרה של תרצה אתר;

"מגדל של קוביות בניתי" לפי ספר של דבורה עומר;

"ציפור הנפש" לפי ספרה של מיכל סנונית;

"תיבת נח" –  גן פסלים בנושא הסיפור על תיבת נח, על פי ספרו של מאיר שלו "סיפורי התנ"ך לילדים";

"הביצה שהתחפשה" בהשראת ספרו של דן פגיס;

"קול דודי שמחה" על פי "דודי שמחה" מאת ע. הלל;

"שפת הסימנים של נועה" בהשראת ספרה של נירה הראל;

"תירס חם" של מרים רות.

הצילום: אבישי טייכר

הצילום: אבישי טייכר

הצילום: אבישי טייכר

הצילום: אבישי טייכר

הכניסה לכל גני הסיפור חופשית בכל שעות היום.

פרטים באתר העירוני:

www.holon.muni.il

 

התמונה העליונה: הצל של יואב. הצילום באדיבות יח"צ

התמונה האמצעית: הביצה שהתחפשה

התמונה התחתונה: תירס חם

ארץ זבת חלב ודבש

ארץ זבת חלב ודבש
הצילום: ויקיפדיה

ארץ זבת חלב ודבש

החלב והדבש בישראל בשנת 2015

לרגל חג השבועות הציגה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים עַדכָּנִיים על החלב והדבש בישראל.

תְפוּקַת החלב הכוללת בשנת 2015 הייתה כ-1,433 מיליון ליטרים. זו ירידה של כ-5% לעומת שנת 2014.

התְנוּבָה המְמוּצַעַת של פרה בשנת 2015 הייתה  11,772 ק"ג חלב לשנה. זו ירידה של  2.6% לעומת שנת 2014. עם זאת, תנובת החלב של פרה בישראל היא עדיין הגבוהה ביותר בעולם.

בשנת 2015 פעלו בישראל 801 רפתות, ובהן – 122,000 חולבות.

כמות חלב הבקר מהווה כ-97% מכמות החלב. כמות חלב הצאן מהווה כ-3% מכמות החלב.

הדבש:

תפוקת הדבש בשנת 2015 הייתה כ-3,000 טון. זו ירידה של  כ-6% לעומת שנת 2014. הסיבה לירידה בכמות הדבש: פגעי מזג האוויר ומחסור בפריחה בעונת האביב.

את הדבש סיפקו כ-110,000 כַווָרוֹת. היְבוּל הממוצע בכל כוורת היה כ-27 ק"ג. כמות זו לא סיפקה את כל הביקוש המקומי לדבש במדינת ישראל. בשנת 2015 יִיבְּאָה ישראל כ-1,100 טון דבש, לעומת 900 טון בשנת 2014.

הצילום: ויקיפדיה

הצילום: ויקיפדיה