השפה העברית

אַחְרָיוּת

אַחְרָיוּת

לוקְחים, מְקַבְּלים או נושְׂאים?

 

עיסוק לְשוני (לא פוליטי!) בנושֵׂא המילה אַחְרָיוּת מצאנו בימים אלה בעמוד הבית של אֲתַר האקדמיה ללשון העברית. וכך קראנו, בין השְאר:

בשִׂיח הכללי רגיל הצֵירוּף "לקח אחריות", ואולם בעלֵי הסִגְנוֹן מַעֲדִיפִים לְהִימָנַע מִמנו, משום שהוא בָּבוּאָה של take responsibility באנגלית. המַקְפִּידים לְהִתְנַסֵחַ ברוח העברית יֹֹאמרו 'קיבל עליו אחריות' או 'נָשָׂא בְּאַחְרָיוּת'. ואולם הצֵירופים האלה אֵינָם שָָוִִוים במַַשְְמָָעָָם בכל הֶקְשֵר. הינה פֵּירוּט הדברים.

קיבל עליו אַחְרָיוּת

הצֵירוף 'קיבל עליו אחריות' הוא מירוּשַת התַלמוד הבבלי, אלא שבלְשון התלמוד אחריות היא הִתְחַיְיבוּת כַּלְכָּלית דַוְוקָא. 'אחריות' במְקוֹרוֹת הקדומים היא בעיקָרה הִתְחַיְיבוּת כלכלית, ואִילו 'אחריות' בימינו, עִנְיָינָה כללי יותר: נְכוֹנוּת או הִתְחַיְיבות להִתְנַהֲלות תַקִינָה; מידַת הדְאָגָה לתִפְקוּד תקין של מה שמוּפְקָדים עליו.

בספרות ההלכה אדם 'מקבל עליו אחריות' כשם שהוא 'מקבל עליו' דברים אחרים: עול מלכות שמיים, עוֹל מִצְווֹת, ועוד. 

בימינו רבים נוֹקְטים "קיבל אחריות", בהַשְמָטַת מילת היַחַס 'על', ואולם בדרך זו מִשְתַנֶה המשמעות המקורית של הצירוף: 'קיבל עליו' משמעותו פעילה (אקטיבית), ואילו 'קיבל' סתם משמעותו סבילה (פסיבית). לפי זה השמטת מילת היחס 'על' אינה מוּמְלֶצֶת, ומוטב לדְבּוֹק בלשון המְקורות: 'קיבל עליו אחריות'.

נָשָׂא באחריות

הצירוף 'נָשָׂא באחריות' נוֹצַר בעברית החדשה, כנראה על פי צֵירופים דומים כגון 'נָשָׂא בעוֹל' בלשון חכמים, וסָבִיר שהוא הוּשְפַּע מאנגלית ואולי עוד קודם לכן מגרמנית.

הצירוף 'נשא באחריות' רווח במיוחד בלשון החוק. 'לשאת באחריות' מקביל אל 'לָתֵת את הדין' ולפי זה הוא מתאים יותר בהקשר של הוֹדָאָה באַשְמָה או כִּישָלוֹן: "הוא ידע על הפָּרָשָה ולכן עליו לָשֵׂאת באחריות ולְהִתְפַּטֵר".

'נָשָׂא ב־' משמש בימינו בהורָאָה דומָה גם בצֵירוף 'נָשָׂא בתוצָאות'.

סִיכּוּמוֹ של דבר

מי שמקבל עליו אחריות הוא מי שמסכים לְהִשְתַדֵל בעניין מְסוּיָם או להיות עָרֵב לו, ואילו מי שנושא באחריות הוא מי שמוּטֶלֶת עליו האחריות, ולאחר מעשה – הוא מי שמוֹדֶה שיֵש לו חֵלֶק בעניין שלא עלה יפה.

לָקַחַת אחריות זָר לעברית ומוּטָב לְהִימָנַע מִמֶנו.

אַחְרַאי, אַחְרָיוּת

כְּכֹל הנִראֶה המילה אַחְרַאי והמילה אַחְרָיוּת, המוּכָּרות לנו לְמִן לְשון המשנָה, נִגְזְרו ממילת היַחַס אַחַר (אַחֲרֵי) במוּבן מַתַן דין וחֶשבון אחרי מַעֲשָׂיו של מישהו, "עֲמִידָה" מאחורֵי הַבְטָחָה. גְזִירָה זו מיוחדת לעברית. בלְשונות אירופה מילים המְציינות אחריות גְזוּרוֹת ממילים שפירושן מַעֲנֶה, תשובה – על שם המַעֲנֶה שהאחראי צריך לתת בעניין שהוא אחראי לו, כגון באנגלית responsibility.

בלשון חכמים המילה אחראי מצריכה את מילת היחס ל־. זה הנִיסוּחַ המומלץ בכתיבה מוקפדת, לדוגמה: 'כל אדם בּוֹגֵר אחראי למעשיו'.

סביר שבעקבות הצירופים ממונה על ומופקד על הקישו דוברי העברית גם למילה אחרַאי, ובלשון ימינו רווח הניסוחַ אחראי על, אחריות על.

אַחְרַאי, אַחְרָאִי

יש לָשִׂים לב שבצֵירוף אַחְרַאי ל־ (או אַחְרַאי על) המילה נֶהֱגֵית ahray בלי תנועת i. לְעוּמַת זאת כשמדברים על תְכוּנַת אוֹפִי מִשְתַמשים בשֵם התוֹאַר אַחְרָאִי בתְנועת i, לדוגמה 'הוא אדם חָרוּץ, רְצִינִי וְאַחְרָאִי'.

 

בתמונה: בניין אליעזר בן יהודה בקמפוס האוניברסיטה העברית, תחת רישיון נחלת הכלל