Warning: Use of undefined constant ‘DISABLE_WP_CRON’ - assumed '‘DISABLE_WP_CRON’' (this will throw an Error in a future version of PHP) in /var/www/html/hadshon.macam.ac.il/wp-config.php on line 106

Warning: Use of undefined constant ajax_get_link_search_results - assumed 'ajax_get_link_search_results' (this will throw an Error in a future version of PHP) in /var/www/html/hadshon.macam.ac.il/wp-content/plugins/macam-serach/macam-search.php on line 7
מורה ומילואימניק – חדשון בעברית קלה
צבא וביטחון

מורה ומילואימניק

מורה ומילואימניק סמל צה"ל (ויקיפדיה)

מורה ומילואימניק

המכתב של רס"ן איתמר לוין לתלמידיו

רס"ן (במיל') איתמר לוין פרידמן ז"ל בן 34 מאילת נהרג השבוע ברצועת עזה. הוא הותיר אחריו אישה ושני ילדים.

איתמר היה מְחַנֵך כיתה ומורה למתמטיקה בבית הספר התיכון בעיר מְגוּרָיו.

רגע לפני שיצא לסֶבֶב מילואים נוסָף, כתב לתלמידיו מכתב. את המכתב ביקש להקריא בטֶקֶס יום הזיכרון האחרון שנערך בבית הספר, חודשים אחדים לפני שנפל בקְרָב.

הינה המכתב:

שמי איתמר, ואני מורה פה בבית הספר. חֶלְקְכֶם וַדַאי מְזַהים אותי מהשיעורים, מהמִסְדְרונות ואולי מחֲדר המורים. אבל לא על זה באתי לספר לכם היום. היום באתי לספר לכם על צד אחר שלי, על המילואימניק שֶבִּי. בִּי, ועוד ברבים אחרים.
ב-7 באוקטובר, הִתְעוֹרַרְתי לאותן חדשות נורָאיות שהִתְעוֹרַרְנו אֲליהן כולנו. כששמעתי אותן, היה לי ברור. צריכים אותי, עַכְשָיו. אין זמן, יש חיים לְהַצִיל, וצריכים לפעול מִייד. תוך שעות מספר כבר הייתי בשְׂדֵה הקְרָב של 7 באוקטובר, ביִישוּבֵי העוטֵף.
אני ואחיי לנשק קפצנו מאירוע לאירוע, נלחמנו, ואפילו הצלחנו להציל כמה וכמה נפשות בישראל. רבים שואלים אותי: פחדת? נלחצת? על מה חשבת? ואני תמיד מחזיר את אותה התשובה:
באותו הרגע לא חשבתי, כי אלו הם חייו של המילואימניק. ברגע אחד אתה שוכח הכול – אתה כבר לא מורה, לא נַגָר, לא מַנְכָּ"ל ולא נהג מונית. אתה לוחם בצבא ההגנה לישראל.
ברגע שקראו לי משהו ברֹאשי השתנה – חשבתי רק איך אני מגיע מוכן, כמה שיותר מהר, כדי לְבַצֵעַ את המְשִׂימה שהוּטְלה עלינו, כדי לעצור את האויֵב שחָדַר את גְבוּלוׁת ישראל. המַחְשָבות על השִגְרָה נָדַמוּ – הגיע זמן מלחמה.
אלו הם חייו של מילואימניק. ברגע אחד אתה קם, עוזב את המשפחה, את העבודה, את החיים, ויוצא להילחם.
הִשארתי את יְלָדַיי בבית, ויצאתי.
היה לי ברור שאֶעֱשֶׂה הכול כדי לְהַצִיל את חיי התושבים בעוטף, גם במחיר חיי שלי. והמחיר הזה כואב. המחשבה על הילדים כואבת. אבל מניחים אותה בצד וממשיכים לְהִסְתָעֵר.
זה המחיר שאנחנו המילואימניקים משלמים בכל פעם מחדש. ואולי אפילו בכל יום.
יש לנו משפחה, יש לנו חברים, אבל ברגע האמת אנחנו נעזוב הכול ונתגייס למַאֲמַץ המִלחמתי.
אל תשכחו אותו, את המחיר הזה. שלנו, חיילי המילואים, של החיילים הסדירים, של כוחות הביטחון, ובייחוד של אלו שנָפְלו.
הֱיוּ רְאוּיִים למחיר שאותו אנחנו מְשלמים.
דַאֲגוּ שתִהיה לנו חֶבְרה חזקה, מְאוּחֶדֶת, שבה מְכבדים אחד את השני, שבה לכל אחד יש מקום, שבה כדאי ואפשר לחיות חיים מאושרים. כי על זה אנחנו נִלחמים.
הֱיוּ רְאוּיִים למחיר ששילְמו חַלְלֵי מַעַרְכוֹת ישראל, כי הם עשו זאת לְמַעַנְכֶם ולְמַעַן מדינת ישראל.