הילד שנָפַל ביום שלישי האחרון לתוך בְּאֵרבצְפון מרוקו, חוּלַץ מהבְּאֵר בתוֹם יותר מארבעה ימים של מַאֲמַצֵי חילוץ. למַרְבֵּה הצַעַר הילד חוּלַץ ללא רוח חיים. החִילוּץ אָרַך זמן רב עֵקֶב העוּבְדָה שרוֹחַב פֶּתַח הבְּאר – 45 ס"מ, לא אִפְשֵר למְחַלְצִים להיכנס פנימה לבּוֹר שעוֹמְקוֹכ-30 מטרים ולְחַלֵץ את הילד בשלום. הצְוָותיםחָפְרו וקָדְחו בִּזְהירות במַקְבִּיל לבְּאֵר, כדי לְהִימָנַע ממַפּוֹלוֹתשיִפְגְעו בילד. כשהִגִיעו לילד חילְצו אותו מהבאר. הילד הוּבַל באמבולנס לבית החולים אך הרופאים נֶאֶלְצוּ לקְבּוֹעַ את מוֹתוֹ.
אברהם זיגמן, מַלחין, מְשורר, סופר ואיש רדיו הלך מאיתנו והוא בן 72. זיגמן, שעבד שנים רבות כעורך מוסיקלי ומַגיש תוכניות בקול ישראל, תָרַם תְרוּמה מַשְמָעוּתִית לשימור הזֶמֶר העִברי, לאִיתוּר ופִרְסום של הַקְלָטוֹת נְדִירוֹת שהיו חֲבויּוֹת עד שגילה אותן.
אברהם, איש חב"ד, קיבל את בִּרכתו של הרבי להמשיך בשְלִיחוּתו בעבודה ברדיו, שבה הקים גשר ורקם קשר בין הלְבָבוֹת (כמו שכתב בשירו: אלעד ירד אל הירדן).
הוא הִשאיר אחריו אישה, בנים ובנות, כלות וחתנים ונְכדים וקָהָל גדול של חברים שאָהֲבו את האיש וכואֲבים את לֶכְתוֹ.
השיר האחרון שכתב והִלְחִין אברהם זיגמן והִתְפַּרְסֵם לפני שנים אחדות הוא השיר: מְקוֹמות, רְגעים,אֲנשים. עם מותו מְקַבְּלות המילים מַשְמָעוּת מְצַמְרֶרֶת.
הינה מילים מתוך השיר:
יֵשׁ מְקוֹמוֹת אוֹתָם קָשֶׁה לִשְׁכֹּחַ
גַּם אִם הַזְּמַן חוֹלֵף
כְּמוֹ שָׁרָשִׁים הֵם עֲמֻקִּים בַּלֵּב
וגַם אִם יֵעָקְרוּ
תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ
נִימִים סְמוּיִים שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת
לִפְרִי עָגֹל וָרַךְ
לְרֵיחַ לַיְלָה לַח
חוּטִים דַּקִּים שֶׁל חֲבֵרוּת
אֵיכְשֶׁהוּ עוֹבְרִים יָמֵינוּ
בּין הַטּוֹב לְבֵין הָרַע
וּמַעֲשִׂים קְטַנִּים שֶל חֶסֶד
הֵם מִקְלָט בְּיוֹם צָרָה
וּמֵעַל לַכֹּל הַחֲבֵרוּת בֵּינֵינוּ
הִיא מִגְדָּלוֹר בַּסְּעָרָה
וּלְאוֹרָהּ נַחְתֹּר בְּיַחַד שְׁנֵינוּ
אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּשִּׁגְרָה
ריאיון עם אברהם זיגמן
כשיצא לאור סִפרו של אברהם זיגמן 'מִדְרַש נעמי' על אִזְכּוּרים מהמְקוֹרוֹת בשירֵי נעמי שמר, נִפגשתי איתו לרֵיאיון שהתפרסם בעיתון 'שער למתחיל' ('שער למתחיל', גיליון 1559, 15 בספטמבר 2009, גיליון 1660, 22 בספטמבר 2009, גיליון 1561, 30 בספטמבר 2009).
אני מפרסמת כאן את הריאיון, ברִגשי עצב, לזִכרו של אברהם, האדם היקר, ובאהבה גדולה למִשפחתו.
