השפה העברית

אדוני ראש הממשלה

אדוני ראש הממשלה

על בן גוריון והעברית

כך קראנו באתר האקדמיה ללשון העברית:

הנְזיפה העברית של דוד בן־גוריון

ילד בן 11 שלח מכתב לראש הממשלה הראשון של ישראל לאחר שעבר לשְׂדֵה בוקר בנגב. בן־גוריון הֵגִיב באֲדיבות ובְנימוס, אבל לא היה יכול שלא לְהָעִיר לילד על העברית שלו – על בן־גוריון, על עברית ועל שאלות שמעניינות ילד בן 11 ברֵאשית ימי המדינה.

"בן־גוריון נִפרד מתל אביב" הִכריזה הכותרת בעיתון. בשנת 1953 הִפְתִיעַ דוד בן־גוריון את הציבור בישראל כשהודיע שהוא מִתְפַּטֵר מתַפקידו כראש ממשלה ועובר עם רַעיָיתו פולה לקיבוץ שְׂדֵה בוקר בנגב. כך הפך בן־גוריון לחבר קיבוץ מן המִנְיָין, אך מֵחֲלִיפַת המכתבים שבהמשך אנחנו לְמֵדִים שבניגוד ליום עבודה בן שמונה שעות שהיה נָהוג בקיבוץ, דוד בן־גוריון (שהיה אז בשנות השישים המְאוחרות לחייו) עבד במֶשֶק רק ארבע שעות ביום. את שְאַר זְמנו הִקְדִיש לפעילות ציבורית.

לפנינו מכתב שכתב ילד בן 11 לבן־גוריון ותְשובתו של בן־גוריון (באדיבות "צריף בן־גוריון"). הם מְשַקְפים בצורה חביבה את החֲשיבות שראה בן־גוריון בהַקְפָּדָה על השָׂפה העברית, וגם חושְׂפים את האופֶן שבו תָפַס את עצמו ראש הממשלה הראשון של ישראל – לא רק מנהיג מדיני אלא גם מְחַנֵך.

 

כך כתב דוד גדליהו בן ה־11 לדוד בן־גוריון ב־14 במאי 1954:

לדוד בן גורין שלום! לדוד שלום: אני בן למשפחה בנוה-עוז. נוה עוז זאת שכונת פועלים חקלאים, ליד פ"ת גילי 11 ואני לומד בכיתה ו'. קם בשעה 7:00 בבוקר והולך לבית הספר. בשעה 8:00 אנחנו מתחילים לילמוד. אני לומד 5 שעות. משמונה עד אחת. קראתי אליך בעיתונים, ושמעתי אליך ברדיו שאתה ואישתך. עברתם מתל-אביב, לשדה בוקר. קראתי את מאמרך בעיתון דבר, וכל כך אני מחפש מה ליקרוא אליך. ואני מוצא כצת. אז החלטתי לשלוח מכתב אליך, ואולי תענה לי. חשבתי בליבי, ואם תענה לי על השאלות השמח מאד. 1. באיזה שעה אתה קם? 2. כמה שעות אתה עובד? 3. במה אתה עובד? 4. איפו היה לך יותר טוב בעיר או כאן בשדה בוקר? 5. כמה מכתבים מגיעים לך ביום. 6. האם נשאר לך רכוש פרטי כגון טקסי, רדיו, וכ"ו. אם רק תוכל תענה על השאלות, אני לא ממליץ אליך מפני שאני יודע שמגיעים לך הרבה מכתבים כל יום ובזה שלום.

 

תשובת ראש הממשלה

במכתב של הילד דוד אפשר למצוא יותר משגיאה אחת בעברית, ומתברר שראש הממשלה הראשון של ישראל לא יכול היה לעבור על זה בשתיקה. כבר בפתיחת מכתב התגובה הוא כותב:

במכתבך יש הרבה שְגיאות, ועליך ללמוד הרבה.

לאחר מכן, הוא מֵשיב בנימוס לשאלותיו של גדליהו:

קמים פה לפני שבע בבוקר, אוכלים ויוצאים לעבודה. כולם עובדים לפחות 8 שעות ביום, אני עובד רק 4 שעות. העבודה היא בשדה או בדיר. חורְשים, זורְעים חציר לצֹאן, ומטפלים בצֹאן בַּדִיר.
יש לי רדיו , אבל לא טקסי.
אילו לא היה יותר טוב בשדה בוקר – לא הייתי בא הנה. פה טוב – כי פה מִדְבּר שְמָמָה, ויש ליצור הכל מחדש. אפילו אדמה יש לְהַשְבִּיחַ למען תַצְמִיח. ואין שמחה או תַעֲנוּג יותר גדולים מלהתחיל מִבֵּרֵאשִית.

וגם בחתימת המכתב, חוזר בן־גוריון לעניין השפה:

לפי שעה תִסְתַפֵּק בזאת – ועד שתֵדַע הֵיטֵב עברית אל תִשְאֲלני שאלות חדשות.
בברכה, דוד בן-גוריון.

 

בתמונה: ראש הממשלה דוד בן גוריון במשרדו, בשדה בוקר. 1962, COHEN FRITZ, לע"מ