המנהלת והמתמחה

בקליניקה ובאולפן

הלימודים בכיתת אולפן מזמנים מפגשים בין עולים מארצות שונות, בעלי מקצועות מגוונים, בגילים שונים. כך קורה, לפעמים, שבכיתה אחת לומדת מנהלת בית חולים יחד עם המתמחה שלה.

כך קרה לשתי רופאות ילדים שעלו מברזיל – ד"ר בטי מושקוביץ, מנהלת בית חולים, והמתמחה שלה –  ד"ר מישל פיקס-צוקרמן. שתיהן לומדות בקורס 'מכינה רפואית' באולפן רעננה.

וכך סיפרו השתיים לאסתי אשר, מורתן באולפן:

בטי

בטי מושקוביץ (66), רופאת ילדים, עלתה מברזיל בחודש אוגוסט עם בעלה אלברטו, בעל חברת נדל"ן. הם מתגוררים בכפר סבא. בטי התחילה את לימודיה באולפן רעננה בחודש ספטמבר. כשבועיים לאחר עלייתם נכנסה ישראל לסגר שני בתקופת החגים. הלימודים באולפן התקיימו מרחוק בזום.

לבטי ולאלברטו שני ילדים ושמונה נכדים. הבן גר בסאו פאולו. הוא נשוי ואב לשתי בנות ועובד בחברת ייעוץ. הבת עלתה לישראל עם בעלה לפני 20 שנה. היא עורכת דין, יש להם 6 ילדים והם מתגוררים באלעד.

בברזיל למדה בטי כ-5 שנים בבית ספר יהודי והייתה חברה בתנועת הנוער 'בני עקיבא'. כילדה למדה מעט עברית בביה"ס וגם מאביה (שדיבר עם אימה באידיש). לפני 3 שנים החלה בטי ללמוד בברזיל באולפן פרטי פעם בשבוע כדי שתוכל לדבר עם הנכדים שלה המתגוררים בארץ. ואכן, היום מדברים בטי ובעלה עם נכדיהם בעברית, והנכדים שואלים אותם שאלות בפורטוגזית.

בטי היא רופאת ילדים מומחית, שלמדה באוניברסיטה בריו. בנוסף להתמחות ברפואת ילדים היא סיימה תואר שני בניהול בתי חולים וניהלה במשך יותר מ-35 שנה בית חולים לילדים בריו. בנוסף עבדה גם כמנהלת בית חולים רגיל.

כששאלתי אותה מדוע בחרה להיות רופאה, ענתה, שהיא הושפעה בצעירותה ממחלת אימה שחלתה בסרטן השד…

בטי, אלברטו ושבעה מנכדיהם בטיול בישראל

בטי בבית החולים בריו

בטי ומטופל בבית החולים

מישל

מישל פיקס-צוקרמן (46), רופאת ילדים מסאו פאולו בברזיל, עלתה לארץ לפני בעלה, פלביו. פלביו, מהנדס העובד בבנק בברזיל, נאלץ להישאר לעבוד בברזיל עד סוף השנה הזו. מישל ופלביו הורים ל-3 ילדים.

מישל עלתה לארץ בחודש מרץ ונכנסה ישירות לבידוד עם שלושת ילדיה: הגדולה, בת 17, סיימה תיכון ומתכוונת ללמוד במכינה באוניברסיטת בר אילן לקראת לימודי הפסיכולוגיה ב-IDC בהרצליה. התאומים רפאל ומרים בני 15.

גם מישל קיבלה חינוך יהודי-דתי בבית ספר דתי עד כיתה ח' ובבית ספר יהודי עד לסיום התיכון. עברית היא למדה בבית הספר שבו נלמדו שיעורים שונים בעברית. בשנה שעברה התחילה מישל ללמוד מרחוק בזום באולפן של הסוכנות היהודית בארגנטינה פעמיים בשבוע. עד היום היא משתתפת כצופה בשיעורים אלה בימי שני (בחצות הלילה לפי שעון ישראל).

כמו בטי, גם מישל למדה רפואה באוניברסיטת ריו ואחר כך התמחתה ברפואת ילדים ובתת התמחות לאלרגיה.

לשאלתי, מדוע בחרה במקצוע הרפואה, ענתה מישל בצחוק קל: "בבית שלי הייתה רק אופציה אחת. אבא שלי רופא נשים, אחי אורתופד, הדודה שלי רופאת ילדים…אימא שלי, אימא יהודייה… נתנה לי אפשרות אחת ויחידה – להיות רופאה !!!".

בברזיל עבדה מישל בשלושה מקומות: בבי"ח בסאו פאולו היא עבדה יומיים במשמרות הלילה כדי שתוכל להיות עם הילדים במשך היום…בבוקר הייתה לה עבודה קבועה ומסודרת בקופת החולים הציבורית כרופאת ילדים, ובנוסף הייתה לה מרפאה פרטית לרפואת ילדים.

מישל בבית החולים בסאו פאולו בתקופת הקורונה

מישל, פלביו ושלושת ילדיהם באירוע משפחתי

קולגות וחברות

"איך נפגשתן?", אני שואלת את בטי ומישל, והן מספרות:

הפגישה הראשונה הייתה במסגרת הקהילה היהודית בריו בשיעור של הרבנית בבית הכנסת המשותף. שתיהן מספרות על הרבנית בעיניים מעריצות ומעריכות.

בהמשך, מישלי (שם החיבה שבטי נתנה למישל) ביקרה את הבת של בטי, בת גילה. הצעירים בקהילה היו מגיעים לביתם של בטי ואלברטו, שהיה פתוח לכולם. סדר הפסח שלהם היה מפורסם בין החברים בזכות השירים וההגדות המיוחדות שליוו אותו.

כאשר מישל הגיעה לשלב הסטאז' –  התמחות ברפואת ילדים, הזמינה אותה בטי לעשות זאת אצלה בבית החולים שאותו ניהלה בריו. בבית החולים בריו, בשונה מבית החולים בסאו פאולו, רופא הילדים נוכח בזמן הלידה. לכן, בזכות בטי, מישל השתלמה יום בשבוע בחדר הלידה ולמדה גם ליילד.

כשמישל מדברת על בטי רואים את ההערכה וההערצה שהיא חשה כלפיה. כשצופים בהן מדברות זו עם זו, הן נשמעות כמו אימא ובת ביחסי חברות חזקים ולא כמו מנהלת ומתמחה.

הקשר ביניהן ובין המשפחות שלהן התהדק והתחזק מאז העבודה בבית החולים. בטי סיפרה כי הלכה עם אימה של מישל לחפש שמלה לחתונתה, ואלברטו, בעלה של בטי, היה הכהן שבירך את מישל בחתונתה.

עולות לישראל

ההחלטה לעלות לארץ הפתיעה את המשפחות של שתיהן. כשמישל הכירה את בעלה, הם לא תכננו לעלות לארץ. ואולם, כשהתאומים חגגו בר ובת מצווה לפני 3 שנים, המתנה הייתה טיסה לישראל. הנסיעה הזאת גרמה לבעלה של מישל להתאהב בארץ והם התחילו לחשוב על עלייה.

בטי מספרת, שכשנולד הנכד השמיני שלהם בישראל, לפני שנתיים בזמן הקורונה, היא השתתפה בברית דרך הזום. זה שבר אותה והיה אחד המניעים שלה לעלות לישראל עכשיו.

בטי עלתה לארץ לפני מישל, ולאחר שסיימה אולפן ראשוני היא נרשמה ללימודים בקורס 'מכינה רפואית' באולפן רעננה. בקורס הזה לומדים הרופאים מונחים (טרמינולוגיה) רפואיים במשך שלושה חודשים.

בטי המליצה למישל, שהייתה עדיין בברזיל, להצטרף לקורס המכינה שנפתח במרץ, ומישל הצטרפה בזום ללימודים. 

בטי ומישל שמחות ללמוד ביחד בקורס הרפואי שמסתיים בימים אלה. שתיהן תלמידות רציניות ומשקיעות, מתייצבות ראשונות בכיתה, מכינות שיעורי בית. חלומה של כל מורה…

שתיהן מחמיאות האחת לחברתה. בטי מעידה על מישל שהיא אימא נהדרת, אישה חזקה שהולכת עם המטרות שלה עד הסוף. מישל מסתכלת על בטי ואומרת שהיא חברה טובה ושהיא האימא שלה עכשיו בישראל.

מישל, שהגיעה בלי בעלה, נאלצת להתמודד בישראל עם כל הסידורים לבדה: הטכנאי מגיע להתקין משהו, ההובלה מגיעה, משרד הקליטה, משרד הבריאות… מישל מתנצלת שהיא צריכה לצאת מהכיתה מוקדם לסידורים השונים, ובטי מעודדת אותה ואומרת לה שזה בסדר שהיא יוצאת ושהיא לא צריכה להתנצל כל הזמן…

באמצע מאי, כאשר התחילו האזעקות במבצע 'שומר החומות', קיבלו בטי ומישל טלפונים ממטופלים מודאגים בברזיל, ששמרו איתן על קשר (גם בשל מחלת הקורונה…), המטופלים שאלו לשלומן והביעו דאגה מהמצב הביטחוני בישראל.

למרות המצב הביטחוני ולמרות השנה הקשה שעברה עליהן, בטי ומישל אופטימיות. הן מגלות שיש להן חלום משותף: לפתוח ביחד בישראל מרפאת ילדים, מרפאה בסגנון ברזילאי, כלומר לא להקדיש רק 5 דקות לחולה כמו בארץ אלא לתת לחולה ולמשפחתו יחס מיוחד ובמשך זמן רב יותר.

בהצלחה!