וכך כתב:

משפחה יקרה

"משפחה יקרה, אם אתם קוראים את זה, סביר להניח שהדברים לא קרו כפי שתוכנן ונכשלתי. אני לא יודע איך לכתוב את המכתב הזה ולמה אני עושה את זה, אבל למקרה ו… רציתי שיהיה משהו שתוכלו למצוא ושאשאיר בשבילכם.

חייתי חיים נפלאים, ללא חרטות. עם המשפחה ובת הזוג הכי מדהימים שיש.

אני אוהב אתכם המון ומצטער אם גרמתי לכם לכאב.

עשיתי את מה שעשיתי ואת השירות הזה מתוך אהבה גדולה למדינה המוזרה שלנו, ואם הצלחתי וקידשתי חיי אדם בלכתי – אני לא מצטער על כלום, הצלחתי ונכשלתי במשימתי בו זמנית".

תודה

"אימא ואבא, אני מודה לכם על כל מה שעשיתם בשבילי ולמעני לאורך כל חיי. הערכתי את זה תמיד, גם אם לא הראיתי זאת. אני רוצה לראות אתכם שמחים ומאושרים ושיהיה לכם סיפוק נצחי.

שָלֵו וטוהר, תמשיכו ותצליחו בחיים שלכם. אתם כל כך מיוחדים וחכמים, אין לי שמץ של ספק שתגיעו רחוק. אל תשכחו שאני מסתכל עליכם מלמעלה.

המשפחה המורחבת, תודה לכם על השבתות והזיכרונות שלא אשכח, על צחוק וחיוך שלא יורד מהפנים. תודה מיוחדת לסבא וסבתא שגידלו אותי ועשו מעל ומעבר בשבילי.

שיר דובי שלי, הדבר הראשון שאני רוצה לומר לך הוא תודה רבה שלימדת אותי מה זה אהבה ראשונה ועל תקופה שאנצור לעד. על הרבה רגעים וזיכרונות מיוחדים. אוהב אותך לנצח".

והכי חשוב

בסיום מכתבו כתב אורי:

"עכשיו, כשסיימנו עם החלק הקיטשי והגענו ללוויה, אימא אני מבקש בלי נאומים סוחטי דמעות ומרגשים – בלי להביך.

אין לי הרבה בקשות, מלבד זה שתשאירו את החדר שלי כמו שהוא כדי שלא יהפוך לחדר מוזיקה. אוהב אתכם לנצח ואשמור עליכם לנצח,

אורי.

והחלק הכי חשוב שכמעט שכחתי – אשמח שתמשיכו אותי הלאה".

"לקרוא אחרי מותי" 

מכתבו האחרון של סמ"ר עדי ליאון

סמ"ר עדי ליאון נפל בקרבות בצפון רצועת עזה ב-31.10. ארבעה ימים לפני נפילתו, בערב שלפני שהגדוד שלו נכנס לעזה הוא התבקש לכתוב מכתב פרדה.

וכך כתב, בין השאר, במחברת שהיגיעה להוריו אחרי נפילתו. צוואה של איש צעיר, כמעט בן 21…

"לקרוא אחרי מותי" – זה השם שנתן סמ"ר עדי ליאון למחברת שבה כתב את מכתבו האחרון.

וכך פתח את מכתבו: "לא האמנתי שאני אצטרך לכתוב דבר כזה בחיים, ניסיתי לדחות ולדחות אבל הודיעו לנו שמחר נכנסים לעזה ויש מצב שלא נחזור".

"יש לי כמה דברים שאני חייב שתדעו לפני שזה נגמר", הסביר את החלטתו לשבת ולכתוב.

הוא הפנה דברים להוריו, לשתי אחיותיו הצעירות, למשפחתו המורחבת ולחבריו. 

אימא ואבא היקרים

להוריו כתב: "אימא ואבא היקרים, למרות שאני לא מראה לכם הרבה אהבה ולא מקדיש לכם הרבה זמן, תדעו שאני מעריך אתכם כל כך… תמיד דאגתם שיהיה לנו הכול ולא יחסר כלום, ואתם עובדים קשה מאוד בשביל זה. חינכתם אותנו בצורה מדהימה".
עוד כתב: "בתקופה האחרונה לא הייתי כמעט בבית, וגם כשהייתי לא באמת הייתי, אני כל כך מצטער על זה, שלא הקדשתי יותר זמן למשפחה ורק חיפשתי לבלות. בסופו של דבר המשפחה זה הכול, ואתם תמיד קיבלתם אותי כמו שאני. אתם כל עולמי".

אח בכור

לאחותו כתב: "עכשיו את האחות הבכורה. זאת משימה קשה אבל אני בטוח שתעמדי בה כי כזאת את. אחראית, חכמה, דואגת". 

לאחותו בת ה-10 כתב: "אני לא יודע איך ילדה בגילך אמורה לקרוא דבר כזה ואיך תקבלי את זה, אבל תזכרי תמיד שאני אוהב אותך ומתגעגע. ואם תרצי את יכולה לדבר איתי במחשבות, אני אקשיב לך גם מלמעלה".

מקווה שתזכרו אותי

את המכתב סיים עדי במילים האלה:

"אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה ולנקום את נקמתם של כל האזרחים והחיילים, התינוקות והזקנים וכל הנשים שהיו פשוט חסרי אונים מול התופת של החמאס.

זה החינוך שנתנו לי הוריי. בזה אני מאמין.

מקווה שתזכרו אותי".

וכך כתב, בין השאר: "אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו.

קודם כול –  במקרה שנחטפתי לשבי החמאס אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול, אז אנא – פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח עדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ.

אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תטעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה.

יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה!

אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו.

אז בבקשה מכם – תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן, חיים של אהבה תקווה טוהר ואופטימיות.

תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים!

בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתה לי הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להפך, זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם".

אימא ואבא יקרים!

אם אתם קוראים את המכתב הזה…

מְחיר המלחמה כָּבֵד מיום ליום.

שֵם ועוד שֵם ועוד שֵם ש'הוּתַר לפִרסום'… תמונה ועוד תמונה ועוד תמונה… משפחה ועוד משפחה…

עוד משפחה שמעה את 'הַדְפיקה בדלת'. עוד משפחה הִצְטרפה למשפחת השְכוֹֹל. 

קשה לְהָכִיל את שִבְרון הלב, את הכְּאב.

ההַלְוָויוֹת

להַלְוָויוֹת בבתי העלמין הצְבאיים באים אזרחים רבים שלא הִכִּירו את הנופל ומשפחתו. נושְׂאים את דגלֵי ישראל לאורך הדרכים המובילות לבתי העלמין. מבקשים לְכַבֵּד, לומר תודה.

בתוך הטֶקס הדתי והצבאי – בני המשפחה והחברים נושְׂאים הֶסְפֵּדים קוֹרְעֵי לב. חלק מההורים והאחים מַסְפידים בצרפתית, באנגלית, ברוסית…

חֶלקם מספרים על הדברים האחרונים שאמרו להם הנופלים. על הפגישה האחרונה. על שיחת הטלפון האחרונה, שבה אמרו להם: תִשְמוֹר על עצמך… והם ביקשו לְהַרְגִיעַ: אל תִדאגו…

בליבם הם ידעו שלא כל מי שיוצא למלחמה – חוזר…

זמרים שרים שיר שהנופל אהב, שיר שהמשפחה ביקשה. 

שלוש היְריוֹת בסוף הטקס מְפַלְחוֹת את האוויר. זוֹעֲקוֹת לשמיים.

כלֵי התִקְשורת מביאים את סיפור חייהם ונְפילתם. בני המשפחות והחברים מספרים עליהם בדְמעות, בגַאֲוָוה. מספרים מי היו ומה לא יהיו עוד. 

תַעֲצוּמוֹת הנֶפֶש והגְבורה של בני משפחות הנופלים מְעוֹרְרוֹת פְּליאה והַשְרָאָה. איזה אנשים!… הטובים שבטובים שגידְלו וחינְכו את הטובים שבטובים.

הצַוָואוֹת

יש חיילים שמַשאירים מכתב צַוָואה למשפחה. הם מַפקידים אותו אצל חבר. המכתבים פותחים במילים: אם אתם קוראים את המכתב הזה סימן שקרה לי משהו…

שניים מהמכתבים האלה פורסמו על ידי בני משפְּחותיהם בתִקְשוֹרֶת. נָביא אותם כאן:

צַוָואָתו של בן זוסמן

בן זוסמן רס"ל (במיל') מירושלים, לוחם בְגדוד ההנדסה הקְרבית, נפל ב-3 בדצמבר 2023 בקְרב בצפון רצועת עזה, בן 22 בנופלו.

כך כתב:

"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבָּסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מַכִּירים אותי, כנראֶה אין מְאוּשָר ממני כרגע.

לא סתם הייתי ממש לִקראת הַגְשָמַת החלום שלי בקרוב. אני שמח ומודֶה על הזְכות שתהיה לי לְהָגֵן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.

‏גם אם יִקֱרֶה לי משהו, אני לא מַרְשֶה לכם לִשְקוֹעַ בעֶצֶב. הייתה לי הזְכות לְהַגְשים את החלום והיִיעוּד שלי ותהיו בטוחים שאני מִסתכל עליכם מִלמעלה ומְחַיֵיך חִיוּך עֲנָק. כנראה שאֵשֵב ליד סבא ונַשלים קצת פְּעָרִים. כל אחד יְסַפר על החוויות שלו ומה הִשתנה בין מלחמה למלחמה. אולי גם נְדבר קצת פוליטיקה, נִשְאַל אותו מה דעתו.

‏אם חס וחלילה אתם יושבים 'שבעה', תַהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכֵיף. שיהיה אוכל, בְּשָׂרי כמובן, בירות, שְתייה מְתוקה, גרעינים, תה וכמובן כמובן עוגיות של אמא. תעשו צְחוֹקִים, תִשמעו סיפורים, תִפגשו את כל שְאר החברים שלי שעוד לא ראיתם. וואלה? מְקַנֵא בכם. הייתי רוצה לָשֶבֶת שם לראות את כולם.

‏עוד נְקודה חשובה מאוד מאוד. אם חלילה אֶפּוֹל בשֶבי, חי או מת – אני לא מוכן שחייל או אזרח אחד יִיפָּגְעו בגלל איזו עִסקה לשִחְרוּרי. אני לא מַרְשֶה לכם לא לנהל קמפיין או מַאֲבָק או משהו כזה. לא מוכן שיְשוחְרְרו מְחַבְּלים תְמוּרָתי. בשוּם דרך, צורה או עִסקה. אל תָפֵרו את המילים שלי בבקשה.

‏אני אַגִיד את זה שוב, יצאתי מהבית בלי שבִּכְלָל זוּמַנְתי למילואים. אני מְלֵא גַאֲוָוה ותְחוּשַת שְליחות ותמיד אמרתי שאם אֶצְטָרֵך לָמוּת הַלְוַואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. 'ירושלים, הִפְקַדְתי שומרים, שיום יַגִיעַ ואֶהיֶה אֶחד מהם'".

צַוָואָתו של יוסף גיטרץ

רב-סמל (במיל') יוסף גיטרץ מתל אביב, לוחם שיריון, נפל ב-25 בדצמבר 2023 בקרב בדרום רצועת עזה, בן 25 בנופלו.

כך כתב, בין השאר:

"אימא ואבא היקרים, אני מאוד אוהב אתכם. הכול כמו שאמור להיות. אני בעצמי בחרתי בזה. חייתי חיים טובים ומעניינים. יחד עם זאת מעולם לא פחדתי מהמוות. אני עשיתי את הבחירה הזאת בעצמי, והלכתי איתה עד הסוף. נָפַלְתי בכבוד לְמַעַן עמי. אין לי חֲרָטוֹת.

הייתי יכול לא ללכת לכאן ולְהִסְתַתֵר. אבל זה היה מְנוּגָד לכל מה שאני מַאֲמִין ומַעֲרִיך – ולמי שאני מַחְשיב את עצמי. לכן לא הייתה לי בְּרֵירה, והייתי עושה את אותו דבר אם הייתי יכול לִבְחוֹר שוב.

אני מאוד אוהב אֶתְכֶם וגֵאֵה שאתם ההורים שלי. נָתַתֶם לי הָמוֹן. היו לי חיים מאוד מעניינים, עשירים, מְאושרים, יְיחוּדיים. המָוֶות שלי רק מַדְגִיש זאת.

אתם בְּוַודָאוּת בִּכְאֵב רב. אבל אתם תִתְגַבְּרו על זה. מאוד הייתי רוצה בזה. זה הדבר העיקָרי שאני רוצה. לשניכם יש הרבה אנשים קְרובים שיִתְמְכוּ בכם. בבקשה תִמְצְאו בכל זה משהו חִיוּבִי. תהיו עם הנְכָדִים. תעזרו לישראל. אני בסדר".

משפחה יקרה,

לוחם אמיתי

בערב ראש השנה הותר לפרסום שמו של לוחם צה"ל, סרן איתן אוסטר, בן 22 ממודיעין-מכבים-רעות שנהרג בקרבות בלבנון.

ימים אחדים לפני הכניסה ללבנון שלח איתן סרטון לבני משפחתו. הסרטון פורסם לאחר נפילתו.

וכך אמר איתן:

"לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שִׂנְאתו למי שעומד מולו אלא באהבתו למה שעומד מאחוריו.

בתקופה האחרונה הִסְתובבתי ביִישובים בצפון וראיתי את קריית שמונה, מטולה, משגב עם שהפכו לעָרֵי רְפָאִים. הצפון כולו שׂרוּף ונָטוּש, זה אחד הדברים שהיו לי הכי קשים.

הִתכונַנו הרבה, זה העֲרָכים שגדלנו עליהם בבית.

המְשִׂימה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אנחנו מוכנים, מַגיעים חזקים, אני רואה את זה כזְכות היסטורית, בעזרת ה' שזה ישפיע על הדורות הבאים, לכל האַחְיָינים שלי שלא יִצטרכו להתעסק עם הדברים האלה.

אני מַכיר ומוּדָע לגודֶל הַאחריות שמוּנַחַת על כְּתפיי, ועל הלוחמים שנלחמים תחתיי.

אין גאה ממני להיות חלק מהמשפחה ולהוביל קדימה לקראת הגשמת המשימות.

זוהי הִזדמנות להגיד לכם: שנה טובה!

אני אוהב אתכם מאוד,

תִכְלֶה שנה וקִלְלותֶיהָ, ותבוא השנה עלינו לטובה עם כל בִּרְכוֹתֶיהָ.

מצטער שפגעתי השנה, אוהב אֶתכם מאוד מאוד מאוד!

אתם תמיד איתי בלב.

וזהו. עד הניצָחון.

אוהב מאוד".

פורסם ב- 05.10.24