עידן עמדי
הזַמָר עידן עמדי נִפְצַע קשה בעזה
כְּאֵב של לוחֲמים
צה"ל מְפרסם את שמות הנופלים. שמות הפְּצועים הרבים אינם מתפרסמים. על הסֵבֶל שלהם מדברים בתִקשורת, אבל פחות. על הנִפגעים בנֶפֶש מדברים עוד פחות.
אתמול פורסם כי הזמר עידן עמדי נפצע קשה בקרב בעזה. הוא מְאוּשְפָּז בבית החולים שיבא. הוא מוּרְדָם ומוּנְשָם. מַצָבו קשה אך יַצִיב.
עידן, שנולד וגדל בירושלים, התפרסם בשנת 2010 בתוכנית 'כוכָב נולד', לאחר שהִשְתַחְרֵר משֵירות קרבי בצה"ל. הוא שר בתוכנית את שירו: כְּאֵב של לוחמים.
מאז – עמדי הוא אחד הזַמָרים האֲהוּבים בישראל. הוא אחד מכּוֹכְבי סִדְרַת הטלוויזיה המַצליחה 'פאודה'.
ב-7 באוקטובר עמדי גוּיַס למילואים. בעיתונים הִתפרסמו תְמונות שלו במַדים עם הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי. הוא פִּרסם לאורך המלחמה פוסטים מתוך הרְצועה.
קוֹלָם של לוחמים
בפוסט שפִּרסם ב-25 בדצמבר כתב, בין השאר:
כְּאב של לוחמים
מילים ולחן: עידן עמדי
ערב ראשון של לְבד,
יושב וכותב לך מכתב
על כל הדברים שהיו
כל מה שקרה בְּדִיוּק
אותיות מופיעות על הקיר
אני הפַּחַד – נָעים לְהַכִּיר,
הדְמוּיוֹת אוהבות לְשַׂחֵק
זזות כאן בבית הריק, הריק
ואַת, אַת לא יודעת כמה
מִמֵך נִיסִיתִי לְהַסְתיר
את כל הסִיוּטִים בלילה
צְרָחוֹת ודם על המַדִים.
את לא מבינה כבר למה
אני מִזְמַן כבר לא אני.
תְמונות רָצות מאותו לילה
דְמָעוֹת, כְּאֵב של לוחמים
זה עֶרֶב ראשון שאַת שָם,
שוכֵב וחושב, לא נִרְדָם.
השֶקֶט לְאַט מִתְנַגֵן
מַקְדִיש לך עכשיו שיר בְּלִי שֵם
שיר בלי שם
ואַת, אַת לא יודעת כמה…
זה ערב ראשון של לְבַד,
יושב וכותב לך…
השליחות של עידן עמדי
נס הגוף, הנפש והרוח
הזמר והשחקן עידן עמדי, שנפצע קשה לפני כשבועיים בעת שלחם ברצועת עזה, שוחרר ביום חמישי מבית החולים שיבא תל השומר לשיקום בביתו. לפני שחרורו ערך עידן מסיבת עיתונאים מרגשת בבית החולים. הגיעו אליה עיתונאים מכלי התקשורת בישראל ומכלי התקשורת בארה"ב, איטליה, צרפת וגרמניה.
כשהוא חבוש בשתי ידיו וסימני הפציעה ניכרים על פניו – עמד עמדי ליד הפודיום וביקש להודות לצוותים הרפואיים שטיפלו בו בשטח ובבית החולים והצילו את חייו. הוא הודה לבני משפחתו – אשתו, שני ילדיו, הוריו ואחיו, לחבריו ולקהל שעטף אותו באהבה.
חיבוק למשפחות השכולות
בפתח דבריו אמר: "אני רוצה בראשית דבריי לשלוח חיבוק למשפחות השכולות. אני יודע שאין מילים שינחמו את הלב. חשוב לי שתדעו שהבנים והבנות שלכם הם הגיבורים שלי עד סוף ימיי. הייתה להם משמעות עצומה.
"הגעתי לכאן שרוף ומפויח, מורדם ומונשם", סיפר. "למרבה האירוניה הייתי בלתי ניתן לזיהוי, ועל התָג נכתב 'אלמוני בן 22'. המבצע שבו נפצעתי היה מבצע חשוב וערכי. הדברים שמצאנו שם הדירו שינה מעינינו".
"ביקשתי לקיים את מסיבת העיתונאים הזו מכמה סיבות", הסביר, "הראשונה – להודות לצוותים הרפואיים. אֶתכם אני רואה כלוחמים בשטח. אין בפי מילים להודות לכם. חשוב לי שעם ישראל ידע שהוא זכה בצוותים הרפואיים המסורים והמקצוענים ביותר.
בנושא השבויים והנעדרים אמר: "במהלך השנים האחרונות הייתי חלק ממטה השבויים והנעדרים. במשך שנים במפגשים השונים, חזרנו ואמרנו, חבריי ואני – בעיית השבויים היא בעיה של כמה משפחות בודדות, אבל אם מדינת ישראל לא תְפַתֵח אסטרטגיה, זו תהפוך לבעיה של רבים. כואב לי לגלות שצדקנו.
"יש לנו משימה כאומה להישאר מאוחדים, לא להתפרק. להוכיח לאלה שהקריבו את חייהם למעננו שההקרבה שלהם לא הייתה לשווא. אם לא נדע להשתנות ולהפסיק עם הקשקושים והריבים – אני מפחד שדברים כאלה יקרו שוב. אנחנו צריכים להפסיק עם השיח המטומטם והשטוח. אני באמת מאמין שרק ביחד ננצח.