באולפן

עולים בשביל

עולים בשביל

עולים בַּשְבִיל

רק בישראל

בשבוע שבו מרגישים באוויר ובנשמה את יום הזיכרון ויום העצמאות קיבלנו במערכת החדשון מכתב מרגש מחיים הבר, עולה חדש מבריטניה, רופא צעיר, עד לפני שלושה חודשים תלמיד בָּאולפן בקיבוץ מעגן מיכאל והיום חייל בצה"ל חניך בקורס לרופאים צבאיים. על חיים ועל הביקור בכיתתו באולפן כתבנו במדור זה. הנה הקישור.

הפעם חיים שלח לנו רשמי מסע שלו ושל חברו לכיתה באולפן ב'שביל ישראל'. הוא כתב כי ידידה ישראלית תיקנה את הדקדוק. אנחנו מביאים כאן את הדברים שכתב ככתבם וכלשונם. אנחנו התרגשנו.

 

שני חברים יצאו למסע

צפצוף הפלאפון שובר את הדממה באוהל ומסמל את הקץ של שינה עמוקה. לאחר כמה דקות ללא מילים החלפנו את ברכת הבוקר הקבועה שלנו…״קפה?“.

הוצאנו את הפינג׳אן והרתחנו מים בניסיון להתחמם. השעה 05:00 בבוקר ובחוץ שש מעלות – קפה לא היה מעולם רצוי יותר. אחרי שהתענגנו על קפה הבוקר שלנו אנחנו אוזרים אומץ לצאת מהאוהל לתוך החושך רגע לפני עלות השחר. יצאנו לָתור את חניון הקמפינג בסביבה, הסימן היחיד לציביליזציה. היו רק כמה אבנים מסודרות במעגל ששימשו עד לא מזמן להגנה על מדורה מהרוח. אנחנו אורזים את כל התיקים ומקפלים את האוהל. תוך שלושים דקות אנחנו עומדים עם כל הציוד על גבנו, מוכנים ללכת. שמנו ווילי נלסון – “ on the road again“ בפול ווליום ובכך השלמנו את טקס הבוקר שלנו. מטרת היום? אותו הדבר כמו בכל יום – הולכים לכיוון צפון.

 

אז למה עשינו את זה?

 

תוואי השביל (ויקיפדיה)

אם להיות כן, כששמענו על 'שביל ישראל' לראשונה, לא יכולנו להאמין שאנשים עושים אותו בפועל. מסע של 1100 ק"מ לאורך כל הארץ – דרך הרים, מדבריות ואפילו כמה מכתשים – ברגל? יש ודאי דרכים יותר טובות לבלות שישה שבועות. אבל ככל שחלף הזמן וככל ששמענו על הרפתקאותיהם של אחרים, הרעיון קסם לנו יותר ויותר. התחלנו ללמוד שמדובר ביותר מאשר בהליכה ארוכה; המסלול מאתגר מנטלית ולוגיסטית, מהווה הזדמנות לחוות בדידות אמיתית בטבע, ויותר מהכול מאפשר לכל צעיר לחקור את הארץ הנפלאה שלנו. לעשות עלייה זה צעד גדול אבל אם אנחנו באמת רוצים לגור בישראל אז כדאי להכיר אותה כמיטב יכולתנו, והאם יש דרך יותר טובה לעשות זאת מאשר פשוט לקחת תרמיל וללכת?

 

ההתחלה…

כשהגענו לסוף האולפן שלנו בקיבוץ מעגן מיכאל התכנון שלנו נעשה מוחשי יותר – עכשיו יש לנו תרמילים, אוהל ו(הכי חשוב) הספר האדום המפורסם. הספר הזה, שנותן הדרכה מקיפה לכל המסלול, הוא הכרחי לכל אדם אמיץ (או משוגע) מספיק שמתחיל ללכת את השביל. לפתע, החלום הפך למציאות.

התחלנו את השביל באמצע ינואר. האנשים שפגשנו בדרך התרשמו (והופתעו) מכך שאנחנו מטיילים בתקופת החורף. מסתבר, שאנשים נורמליים מתחילים לטייל בעונת האביב מכיוון דרום צפונה (להימנע משמש הקיץ החזקה) או בסתיו מכיוון צפון דרומה. כתוצאה מכך, פגשנו יחסית מעט שביליסטים בדרך שלנו, אבל כל מפגש היה משמעותי ומעניין ביותר.

 

המסע!

 

11 בינואר הגיע! נסענו באוטובוס בדרך לאילת – נקודת ההתחלה שלנו, כבר אין לאן לברוח. זו הייתה שעת לילה מאוחרת , יכולנו להבחין רק בקווים המעורפלים של המדבר, שבמהרה יהפוך להיות חברנו הטוב.

אחרי לילה של יוקרה – לינה במלון ”אילת קלאב“, יצאנו ליום הראשון שלנו – רק 13 ק"מ אבל מתוכם עלייה של יותר מ- 1000 מטרים בסך הכול.

שני הדברים החשובים ביותר שלמדנו מהיום הזה?

חשוב לבדוק מראש את התלילות (השיפוע) של המסלול.

הֱיֵה ממושמע כאשר אתה אורז את תרמילך – יש הבדל ענק בין 15 ק"ג ל- 25 ק"ג על הגב בעת טיפוס על ההר.

השבועיים הבאים עברו עם השמש, החול והנופים המדהימים. יום רגיל שלנו התחיל בסביבות 06:00, כאשר אנחנו (בתיאוריה) התכוונו להתחיל ללכת עם זריחת החמה ולסיים שעתיים לפני השקיעה. למרות ששמונה שעות של הליכה נראות הרבה, מהר מאוד מתרגלים, וכאשר נהיה קשה מדיי, ההפסקות הופכות להיות ארוכות יותר. היה בזה משהו כמעט מִקראי – לנוח תחת הצל של עץ שיטה בודד באמצע המדבר כשאתה נהנה מהמים הקרים שלך וחטיף Nature Valley.

 

מסיבת מים

 

נושא חוזר ונשנה לאורך ההרפתקה שלנו היא תחושה של הכרת תודה. כשאתה סוחב על גבך את כל מה שאתה זקוק לו כדי לשרוד, תוך ניסיון לחסוך משקל, כל מה שיש לך הופך ליקר יותר. כל יום היינו צריכים לתכנן בקפידה את כמות המים שנזדקק לה עד שנגיע למקור המים הבא, שיכול להיות במרחק יומיים או אפילו יותר. באותם זמנים, כל שלוק של מים היה צריך להיות מוצדק. מצד שני, אם יש מים בכמות גדולה מהצורך אז הגיע הזמן לחגיגה! מצב כזה קרא להפסקה ממושכת; עם תה, קפה, מרק וכל מיני חטיפים תלויים במים – קראנו לזה 'מסיבת מים'.

 

מעורר השראה

בשבילנו היה משהו מאד מיוחד בשביל ישראל שמבדיל אותו מטיולים אחרים. הליכה חופשית דרך ארץ מלאה במורשת העם היהודי שהייתה מחוץ לתחום עבורנו לאורך זמן רב – עוזרת לך להעריך שאנחנו בני מזל שמדינת ישראל קיימת. להכיר כל כך הרבה קהילות בודדות מלאות באנשים שבאמת מאמינים באידיאולוגיה הציונית – היה דבר מעורר השראה. אהבת האדמה הזו אפילו יותר ברורה לשביליסטים – אנשים שכל כך גאים בישראל ורוצים לעזור לכל מי שבא לחקור את היופי שלה: כאן נכנסים לתמונה 'מלאכי השביל'.

 

מַלְאֲכֵי השְבִיל

'מלאכי השביל' הם דוגמה מושלמת של לב טהור ונתינה לזולת. הם זן ייחודי של בני אדם שמוכנים לעשות הכול במטרה להקל על החיים של המטיילים בשביל. שיחה קצרה בטלפון כדי לוודא את הזמינות שלהם, וזהו!

פגשנו את אחד המלאכים במדרשת בן גוריון, סמוך לשדה בוקר. בסופו של יום הליכה מפרך, יובל אירח אותנו בדירה שלו ומיד הציע כיבוד ושתייה. הוא שלף את המפות הגדולות שלו של האזור והתחיל להדריך אותנו איך להמשיך את המסע והציע גם כמה דרכים אלטרנטיביות יותר יפות לטעמו. ישבנו בסלון הנוח שלו, התרפקנו על כך שהיינו במקום חם ויבש, מודים על האירוח המלבב שקיבלנו. לאחר שלושים דקות הוא יצא לעבודה ואנחנו נשארנו לבד בדירה שלו עם ההוראות להרגיש בבית – רק בארץ.

 

בשביל זה יש חברים

החסד שחווינו לא היה מוגבל למלאכי השביל. בהזדמנויות רבות אנשים יצאו מגדרם לוודא שיש לנו הכול.

היום שבו טיילנו בנחל ברק היה מקסים, כולל קניונים מרשימים שעברנו באמצעות יתדות מתכת וסולמות חבלים, ואחר כך החלקנו במורד הסלעים יחד עם התיקים על הגב. בדיוק סיימנו להקים את המחנה והייתה דממה מוחלטת. קרני השמש האחרונות נסוגו ואנחנו נהנינו מהשלווה שיש רק בנגב.

פתאום שמענו שקשוק מרחוק. בתוך כמה שניות הופיעו באופק שלושה טרקטורונים. הם סטו מהמסלול שלהם ונסעו ישר לחניון הלילה שלנו. שקלנו האם לפחוד, עד שהנהג הסיר את הקסדה שלו וחייך חיוך רחב:

”אהלן חברים! אתם צריכים משהו? אוכל? מים?“

התברר שהם היו באמצע ההרפתקה שלהם – נסיעה מתל אביב דרך המדבר לאילת ביום אחד! התחברנו מיד על בסיס אהבתנו המשותפת לארץ. סיפור זה הוא אחד מיני סיפורים רבים על אנשים נפלאים שפגשנו לאורך השביל.

 

חושבים שזה בשבילכם?

'שביל ישראל' לא בהכרח מחייב אתכם לתרום חודש וחצי ברצף מהחיים שלכם. הרבה אנשים משלימים את השביל בחלקים קטנים – היתרון בשיטה זו הוא שאפשר לבחור את הטיולים הכי טובים ולבצע אותם בעונה המתאימה. אבל לפני שתקפצו מהכסא שלכם בלהט, נרגשים להתחיל את הסיפור שלכם, שתדעו שהשביל דורש הכנה מראש, אם המטרה שלכם היא לסיים אותו. יש המון אתרים יפים ופורומים שמוכנים לעזור, וברור שהכי טוב לדבר עם אנשים שכבר עברו את התקופה הזאת ולשמוע איך הם התגברו על האתגרים בדרך. תזכרו, ככול שתתאמצו יותר, כך התמורה גדולה יותר.

 

חיים חדשים. בית!

 

הטיול הזה היה אחד הדברים הכי שווים שעשינו, במיוחד כעולים חדשים. הייתה זו זכות אמיתית להכיר את ישראל באופן כל כך אישי. בזמן שאנו מטיילים במסלולים השונים, קיבלנו תובנות על התרבות הישראלית, ההסטוריה, והכי חשוב, האנשים שעושים את ישראל למי שהיא.

הטיול מצטרף לכל הדברים שאנחנו אוהבים במדינה ומציג לנו דברים חדשים שלא ידענו שאהבנו. את החוויות שלנו מהשביל ניקח איתנו לעולם! השביל מהווה בשבילנו התחלה לחיינו החדשים בארץ שאנחנו יכולים לקרוא לה בית.

אז למה אתם מחכים?

חיים הבר

ג׳וש בן-אדיבה

 

 

 

image_print