לֶחֶם
לחם/ האחיות הניה ואילה כרמל
הָיִיתִי רוֹצָה בְּלֶחֶם
לֶחֶם כָּזֶה גָדוֹל וְלָבָן
רַק לְעְַצמִי, שָלֵם –
עֲדַייִן טָרִי, לוֹהֵט,
סָפוּג רֵיחַ כַּמוּן,
עם קְלִיפָּה חוֹרֶקֶת
שְחוּמָה, מְצַפְצֶפֶת –
לֶחֶם.
וְלִנְעוֹץ אֶת השִינַיִים וּלְהִתְעַנֵג בְּהִתְלַהֲבוּת
שָעָה אֲרוּכָּה על הטַעַם, לְהַרְגִיש בְּעוֹנֶג בַּחֵיך,
לָחוּש כֵּיצַד הוּא מְרַפֵּא, מְלַטֵף
אֶת הַקֵיבָה הַמִשְתוֹקֶקֶת בִּרְעָבָהּ הַנִִצְחִי…
לֶחֶם.
מתוך: 'בדמי ילדותם', אינגה דויטשקרון, ספריית מעריב. מתוך: 'יד ועד' עדויות ותעודות מן השואה בהוצאת האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך,עמוד 66.