הילקוט כבר מוכן?
הילקוט כבר מוכן?
לכל תיק יש שם
לקראת שנת הלימודים החדשה מביא אתר האקדמיה ללשון העברית דברים על תולדות המילה ילקוט ועל תיקים בעברית. הנה לקט דוגמאות מתוכם, ועוד:
בילקוט של ילדינו יש ספרים, מחברות, כלי כתיבה ואוכל. אך בילקוט הראשון המוכר לנו היו דווקא אבנים, כמסופר על דוד לפני מלחמתו בגלית: "וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט" (שמואל א יז, מ). הילקוט, משורש לק"ט, היה כנראה תרמיל של רועים שבו הם ליקטו את חפציהם. בימי הביניים קיבל הילקוט משמעות של קובץ חיבורים, כגון לקט המדרשים ילקוט שמעוני. מכאן גם 'ילקוט הכזבים' – אוסף סיפורי כזב מהווי הפלמ"ח.
בעברית בת ימינו הילקוט שייך בעיקר לבית הספר, ואילו המילה הכללית היא תִּיק. מקור המילה תיק ביוונית ומשמעה היסודי תיבה, קופסה. בעברית החדשה נוצר מן התיק הפועל תִּיֵּק.
התיק הקטן שבו שמים כסף הוא ארנק. משקפיים שמים בנרתיק. בגדים וחפצים לנסיעה אורזים במזוודה.
מלשון חז"ל קיבלנו את המילה תַּרְמִיל. בעברית המודרנית המילה תרמיל התייחדה לתיק הגב של המטיילים, או אם תרצו – של התרמילאים.
בספרות העברית פוגשים לעיתים את המילים אַמְתַּחַת או צִקְלוֹן, שמקורן בתנ"ך.
תיקי החיילים הם שַׂק חֲפָצִים (קיטבג) וצִיּוּדָן (צ'ימידן). המילה 'ציודן' חודשה בשנת תשע"ג (2013).
להנחת התיק על הגב או על הכתף אין בעברית פועל מיוחד. לאחר ששמים את התיק על הגב, על השכם או על הכתף – נושאים אותו.