החיילים הצעירים שמתו  

מאת: ארצ'יבלד מקלייש

החיילים הצעירים שמתו לא ידברו,
ובכל זאת ייִִשָמַע קולם
בחלל הבתים שהִדמימו:
יש להם דומִייה, המדברת בַּעֲדָם בלילות,
וֹבְהַכּוֹת האוֹרלוֹגין.

הם אומרים:
צעירים היינו ומתנו –
זִיכרוּנו!

הם אומרים:
עשינו ככל אשר יכולנו,
אך אם לא יוּשְלַם המעשה
והיה כלֹא עשינו.

הם אומרים:
מיתותינו לא שלנו הן,
כי אם שלכם,
וַאֲשֶר תַעשו מהן –
רק הוא יהיה מַשְמָעָן.

הם אומרים:
אם חיינו ומיתותינו
נוֹעדו לשלום וּלתוחֶלֶת אחרת

או חלילה היו לשווא –
לא נוכל עוד לומר.
אתם החייבים לומר זאת!

הם אומרים:
הנה צִיווִינו לכם את מיתותינו,
תְנוּ להן את משמען:
תנו להן קץ למלחמה ושלום אמת,
תנו להן ניצחון הגומר מלחמות
ועושה שלום.
תנו להן את משמען.
כי צעירים היינו, –
אומרים הם.

מַתְנו –
זיכרונו, אתם החיים!

בתמונה: חיילי צה"ל עומדים דום בפני קברי חללים בהר הרצל בציון יום הזיכרון (ויקיפדיה)