הַבַּיְתָה או לַבַּיִת?

גם וגם, אבל...

באתר האקדמיה ללשון העברית אנחנו קוראים:

שני הנִיסוּחים 'הִגַעתי הַבַּיְתָה', 'הגעתי לַבַּיִת' כְּשֵרים. הצורה 'הביתה' מַקְבילה לצורה 'לבית' בְּדומֶה לזוּגוֹת מצרימה–למצרים, ירושלימה–לירושלים, הָעִירָה–לעיר. ה"א זו, המְכוּנָה ה' המגמה, באה בסופם של שמות מקומות וכדומה לציון כִּיווּן – 'אל', 'ל'.

ה' המגמה שְכִיחָה מאוד בלְשון המקרא, ומשמשת בלשון ימינו בעיקר במילות כיוון, כְּגון 'צָפונה', 'יָמינה', 'החוצה', 'קָדימה', וכן בביטויים קְְפוּאים כְּגון 'אַרְצָה' וכך גם 'הביתה'.

בשימוש הרוֹוֵחַ נוצרה הַבְחָנָה במַשְמָעוּת בין 'הביתה' ובין 'לבית': 'הִגעתי הביתה' פֵּירושו 'הגעתי לביתי', ואילו 'הִגעתי לַבַּיִת' יכול להיות לכל בית.

בתמונה: ציור ילדים אופייני של בית מגורים, ע"י User talk:Carlo.benini, תחת רישיון