עלייה וקליטה

אקסודוס תש"ז – תשע"ז

אקסודוס תש"ז – תשע"ז אוניית המעפילים אקסודוס (ויקיפדיה)

'אקסודוס' תש"ז – תשע"ז

יְציאת אירופה – שבעים שנה אחרי

ב-7 בספטמבר הִתקיים באוריטוריום חיפה אֵירוּעַ מרגש בִּמְלֹאת 70 שנה לאוניית המַעֲפִּילִים 'אקסודוס' שעולֶיהָ הִגִיעוּ לארץ המוּבְטַחַת ב-7 בספטמבר 1948 לאחר תְלָאוֹת רבות וקשות. בטֶקֶס הִשתתפו בני משפחות המעפילים וצִווְתֵי האונייה.

קָדַם לטקס יום עִיון במוזיאון ההעפלה בחיפה שכָּלַל הרצאות וביקור בתערוכה.
 

 תמונות בתערוכה

יציאת אירופה – האונייה, האנשים, המפקדים 

'אקסודוס' או 'יציאת אירופה תש"ז' הוא שמה של אוניית מעפילים שיצאה מחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,515 נוסעים נִיצוֹלֵי שוֹאָה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,282 נשים, 1,561 גברים, 1,017 נערים ו-655 ילדים.

רב החובל של האונייה היה אייק אהרונוביץ' (יצחק ארן), שהיה אז בן 23, והקצין הראשון היה ביל ברנשטיין, שהיה בן 24. מפקד המִבצע מטעם 'ההגנה' היה יוסי הראל (המבורגר), וסגנו, איש הפלי"ם מיכה פרי. מנהיג הפְּלִיטִים היה מרדכי רוזמן. בנוסף שָהוּ על האונייה עוד שמונה מְלַווִים ארץ-ישראליים, חברי ה'הגנה'.

הדרך

האונייה הִפליגה מנמל סֵט ליד מרסיי ב-11 ביולי 1947. הנוסעים הרבים הִצְטוֹפְפוּ בבטן האונייה שנִבְנְתָה לכ-1,000 נוסעים בלבד. מיד עם יְציאתה מהנָמֵל עָקבו אחריה מַפְציץ בריטי ואוניות סיור בריטיות שלִיווּ אותה עד חופי ישראל.

רוב הנוסעים היו ניצולי שואה. חֶלקם משפחות וחלקם בני נוער. בין הנוסעים היו גם תינוקות ונשים הָרוֹת. שני תינוקות נולדו בדרך ואם אחת נִפְטְרָה במהלך הלידה.

במהלך ההפלגה פעלו חברי תנועות הנוער החלוציות בְּקֶרֶב הנוסעים בעִידוּד, לימוד שירים עבריים והִתְגוֹנְנוּת עצמית.

מוּכָנִים לַכּוֹל

כוחות ה'הגנה' הֵכִינו מֵרֹאש את הספינה לקראת ניסיונות אפשָרִיים של חיילים בריטים לטפס ולְהִשְתַלֵט עליה. הם הִצִיבו בה גִדרות תַיִל והכינו זַרְנוּקִים להתזת מים ושמן על מי שיטפס על האונייה. כמו כן ריכזו קופסאות שימורים, תפוחי אדמה ויתֵדוֹת ברזל כִּכְלִי נשק נגד האויב. הנערים חברי תנועות הנוער היו מוכנים לקראת כל תַרְחִיש אפשרי.

הַמַאֲבָק

ב-18 ביולי 1947, כִּימָמָה לפני ש'אקסודוס' הייתה אֲמוּרָה להגיע לחופי ארץ ישראל, פגעו בה מַשְחָתוֹת בריטיות משנֵי צְדדיה. הבריטים הִצליחו להעלות לאונייה 50 חיילים ולכבוש את תא ההגה. ואולם, בכך לא הצליחו לכבוש את האונייה, שֶכֵּן רב החובל אהרונוביץ' נהג את הספינה מֵהגה חֲלוּפִי.

החיילים נִרְגְמוּ ב'תחמושת' שהוּכְנָה מֵרֹאש ועקב כך פתחו באש חיה כנגד המעפילים. מים הֵחֵלו לפרוץ לתוך האונייה.

במהלך מאבק קשה נֶהֶרְגוּ שלושה מנוסעי האונייה. עֶשְׂרות נוסעים נפצעו. לאור המצב הֶחליט מפקד האונייה יוסי הראל לְהִיכָּנַע.

האונייה הִפליגה לנמל חיפה מְלוּוָה על ידי שַייֶטֶת בריטית. עם כְּנִיסָתָם לנמל הֵחֵלו אלפי הנוסעים לשיר את 'התקוה'.

הגֵירוּש

בניגוד למדיניות הקודמת של גֵירוּש לקפריסין הֶחליטו הבריטים לְייַשֵׂם החלטת ממשלה, שהִתקבלה ימים אחדים קודם לכן, ולגרש את עולי 'אקסודוס' לנָמֵל שממנו הִפליגו.

בליל ה-18 ביולי הועֲלוּ המעפילים בנמל חיפה על שלוש אוניות גֵירוּש. על סיפון האוניות הוּצְבוּ גִדְרוֹת תַיִל. צילומים שהִתפרסמו בעיתונות, של פְּלִיטֵי מַחֲנוֹת הריכוז מאחורי גדרות תיל, עוֹרְרוּ זַעַם ורַעַש תִקְשוֹרְתִי בארץ ובעולם.

 

חיילים בריטים מורידים מהספינה מעפילים לפני גירושם (ויקיפדיה)

הַהְתְנַגְדוּת

ב-29 ביולי עָגְנו האוניות בנמל פורט דה-בוק בדרום צרפת. הניסיון של הבריטים להוריד את המעפילים לחוף נִכְשַל לאחר שהמעפילים הִתְבַּצְרו באוניות במשך שלושה שבועות.

ממשלת צרפת סֵירְבָה לְהֵיעָנוֹת לדרישה הבריטית להוריד את המעפילים לחוף בְּכוֹחַ, והודיעה שההורדה תִתְבַּצֵעַ רק אם המעפילים יֵרדו מֵרָצוֹן.

במהלך תקופה זו הִתנהלו באוניות חיים חֶברתיים ותַרבותיים עַצְמָאִייִם, כולל הוֹצָאַת עיתון, בסִיוּעַ נְצִיגֵי ה'הגנה' בצרפת ומְלַווִים ארץ-ישראליים שהִסְתַנְנוּ לאוניות.

השְהוּת בנמל בצרפת עוֹרְרָה מְהוּמָה תִקְשוֹרְתִית עולמית רבה. בתקופה זו אִרְגְנוּ המעפילים אירועי מחאה שונים בדרישה להחזירם לארץ ישראל, ובהם שְבִיתַת רָעָב של יום אחד ב-18 באוגוסט,

ביום שישי, 22 באוגוסט, הִפליגו אוניות הגֵירוש לנמל המבורג בגרמניה, אזור שהיה אז בשְלִיטַת בריטניה. בין הימים 8 ל-9 בספטמבר אוּלְצוּ רבים מהמעפילים בכוח לרדת מהספינות ושוּכְּנוּ בשני מחנות בצפון גרמניה, באזור הכיבוש הבריטי. בשתיים מתוך שלוש אוניות הגירוש גילו המעפילים הִתנגדות וסֵירבו לרדת לחוף. באונייה שלישית ירדו המעפילים לחוף במהירות וללא התנגדות. עובדה זו עוֹרְרָה את חֲשָדָם של הבריטים וכך גילו מִטְעַן חומר נפץ שהוּטְמַן באונייה על ידי חברי 'ההגנה'. המִטען לא גרם כל נזק.

 המעפילים (חלקם פצועים) והחיילים

הביתה

לאחר שְהוּת של כשנה במַחֲנוֹת המַעֲצָר בגרמניה עָלוּ רוב נוסעי האוניה לישראל, חֶלקם בעזרת נְייָרוֹת מְזוּיָפִים. ב-7 בספטמבר 1948 הועלו אחרוני מעפילי 'אקסודוס' ארצהּ.

האונייה, שנשארה בנמל ויוּעֲדָה להיות מוזיאון צָף לתולדות ההעפלה – עלתה באש בשנת 1952 בנְסִיבּוֹת עֲלוּמוֹת ונֶהֶרְסָה כָּלִיל.

החשיבות ההיסטורית

החשיבות הגדולה של פרשת 'אקסודוס' הייתה במהומה התקשורתית שהיא עוררה ברחבי העולם. תָרְמָה לכך נְחִישוּתָם של המעפילים.

ההֵד התקשורתי הגדול והתגובות המזוּעזעוֹת בעולם היו בין הגורמים שהביאו את ממשלת בריטניה למַסְקָנָה כי אין באפשרותה לטפל בבעיית הפליטים היהודיים וכי עליה למסור את הטיפול בארץ ישראל לידי האו"ם.

ההנצחה

בשנת 1958 יצא לאור הספר אקסודוס שכתב הסופר היהודי-אמריקני ליאון יוריס.

בשנת 1960 הוּפַק הסרט אקסודוס. הסרט, בְּבִימוּיוֹ של אוטו פרמינגר ובְכִיכּוּבוֹ של פול ניומן, מְבוּסָס ברובו על הספר. הסרט, שצוּלַם ברובו בארץ, זכה להצלחה קוּפָּתִית גדולה  והפך לשגריר של ישראל בעולם.

ב-18 ביולי 2017, בִּמְלֹאת 70 שנה להפלגת ה'אקסודוס', נֶחְנְכָה בכניסה לנמל הנוסעים של נמל חיפה אַנְדַרְטַת אוניית המעפילים 'אקסודוס'.

הילדים של 'אקסודוס' – 70 שנה אחרי

פרידה ואריה לוריא ובתם מיקי שנולדה במחנה בוילהלמספאן, גרמניה בנובמבר 1947

655 ילדים הִפליגו על 'אקסודוס'. בסוף המַסָע היו על האונייה 56 תינוקות בני פחות משנה, בהם כאלה שנולדו בדרך. בהמשך, במחנות, הִצטרפו לרשימה כמה עֲשָׂרוֹת נוספים. גם ממרחק של 70 שנה, חלק מ'ילדי אקסודוס' מרגישים את הַשְפָּעֲתָם של האֵירוּעים הדרמטיים על חייהם.

ה'ילדים' הֵקימו את קבוצת הפייסבוק 'אקסודוס 1947–2017', שיש בה כבר מאות חברים, רבים מהם מעפילים או בנים ונכדים של מעפילים שהיו על האונייה.

אחת מהן היא גליה אשכנזי שנולדה על סיפון אחת משלוש אוניות הגירוש.

"אִמי קיבלה צירים באונייה ב–9 באוגוסט 1947, והציעו לה לרדת לקבל טיפול במרפאה בנמל פורט דה בוק, אבל היא לא הסכימה", מספרת גליה. אחד המעפילים, רופא במקצועו יִילֵד אותה. "ארגז תפוזים, שרוּפַּד בעזרת גלגל הצלה, שימש לי כעֲרִיסָה. החולצות של אבא היו לי כחיתול" היא מספרת. "קראו לי גליה כיוון שנולדתי על הגלים", היא מסבירה.

התינוק הראשון נולד על ה'אקסודוס' ב–12 ביולי, יום אחרי שהִפליגה לדרכה מצרפת לארץ. "מזל טוב, נולד לנו בן. לאם ולבן שלום". זה היה נוסח ההודעה ששידרה אז האונייה למפקדי 'המוסד לעלייה ב". למעפילים ניסחו מנהיגי האונייה הודעה מרגשת יותר: "הבוקר נולד ילד באונייתנו. יְהֵא הרך הנולד סמל לרצוננו העַקשנִי לחיים. לילד שנולד בדרך אנו מאחלים שיצליח לְהַכּוֹת שורש באדמת ארצו".

בְּנָהּ של ציפורה ברוט, אחת התינוקות שנולדו בהמבורג ותחגוג השנה 70, פִּרְסֵם מכתב שכתב סָבוֹ ב–13 בנובמבר 1947: "שלושה תינוקות, ילדי אקסודוס, נולדו הלילה. אחת מהן שלי — שלנו… הִסתכלתי בתוך שתי העיניים השחורות והפתוחות, שעוד לא רואות כלום, אבל אני בתוֹכן ראיתי הרבה… העתיד שלי. ובתוך העיניים של יתר הילדים מהמחנה שלנו, הנולדים פה כל יום — את העתיד של עמנו".

70 שנה אחרי – מיקי שנולדה בגרמניה (במרכז) ואחיותיה הצבריות 

image_print