באולפן

אהבה באולפן

אהבה באולפן יעל וגאבור

אהבה באולפן

כשגאבור ויעל נפגשו בישראל

הוא הגיע מקנדה, היא מארגנטינה, הם למדו עברית יחד באולפן רעננה ו… בעוד חודשיים מתחתנים!

בסיפור הזה יש גם ציונות וגם עלייה וגם לימודי עברית וגם אהבה. מרגש. נכון?

גאבור קולטאי ויעל ברמן עלו ארצה לפני כשנתיים. כל אחד מהם עזב חיים נוחים, עיר יפה, משפחה והגשים חלום שליווה אותו כבר שנים: לעלות לישראל. העובדה שכאן גם מצאו זה את זו, הופכת את החלום הזה לטוב עוד יותר.

טורונטו

גאבור, כפי שהשם שלו מרמז, נולד בהונגריה. דור הסבים במשפחה שלו עבר את השואה וסבל במחנות ריכוז ובמחנות עבודה. אחרי המלחמה חזרו לבודפשט ושיקמו את חייהם.

הוריו של גאבור היגרו עם שני ילדיהם לקנדה בשנות השמונים. הוא היה בן 6 והתאקלם במהירות בבית הספר היהודי בטורונטו. שם גם נדבק ב"חידק הציוני" ובגיל 18 הגיע ארצה בפעם הראשונה בחייו. "הרגשתי שזה הבית שלי ורציתי לעלות", הוא מספר, אבל תוך כדי הכנות חלתה אמו בסרטן והעלייה נדחתה. בינתיים קרו החיים: זוגיות וחתונה ועבודה כאיש נדל"ן מצליח. אבל מדי שנה הגיע לביקור בישראל, והרצון לעלות לא נעלם.

לפני כמה שנים, כשהוא כבר גרוש ללא ילדים, חלתה סבתו והוא נסע להונגריה לבקר אותה. "ישבנו לילה אחד ודיברנו על הכול. היא סיפרה לי כל מה שעבר עליה בשואה ועל החיים שלה בכלל, ושאלה אותי על החיים שלי. אמרתי לה שאני לא מרוצה, לא טוב לי, מרגיש תקוע. היא עזרה לי להבין שמה שאני רוצה באמת הוא לעלות לישראל, וגם נתנה לי את האומץ לקום ולעשות את זה".

חצי שנה אחר כך הגיע לישראל כעולה חדש, שמדבר מעט עברית במבטא קנדי. יחד אתו הגיעה לילי – ג'ינג'ית מתולתלת, ארוכת רגליים ויפיפייה, מלאת שמחת חיים ואהבה לאנשים. בקיצור: כלבת "פודל ענק", שאי אפשר לא לעצור לידה, להתפעל ממנה וללטף אותה.

אחרי שלמד עברית במרכז הבין תחומי בהרצליה, הגיע גאבור לאולפן רעננה.

בואנוס איירס

יעל ברמן נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה. היא גדלה בבית יהודי חם והוריה הקפידו לחגוג את החגים היהודיים, לשמור על קשר עם קרובי המשפחה הרבים שחיים בישראל ולעקוב אחרי הנעשה בה. אמה של יעל הייתה מורה לשירה בבית ספר יהודי ויעל למדה במוסדות יהודיים מהגן ועד סוף התיכון. בהמשך הפכה למורה לספרדית ולימדה סטודנטים זרים באוניברסיטה בבואנוס איירס.

בפעם הראשונה הגיעה יעל לישראל במסגרת 'תגלית'. השנה הייתה 2003 וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. "עוד קודם ידעתי שאני רוצה לעזוב את ארגנטינה, אבל לא חשבתי על ישראל, זאת לא הייתה אופציה. כשהגעתי ארצה במסגרת 'תגלית' הבנתי שכאן אני רוצה לחיות. הייתי כאן חודשיים, הכרתי את בני המשפחה וחזרתי לארגנטינה בידיעה שאני רוצה לעלות ארצה".

בשנת 2006 הגיעה לביקור נוסף וכעבור עשר שנים סוף סוף הגשימה את החלום. "רציתי לגור בחיפה, שמאוד מצאה חן בעיניי, אבל כל המשפחה חיה באזור השרון, ובן דוד של אבא שלי גר ליד מרכז הקליטה ברעננה. לכן הגעתי לבסוף לשם".

רעננה

הם למדו באותה כיתה, ואף אחד מהם לא תכנן שמהלימודים הללו תצא חתונה. גאבור מספר בחיוך שקבע לעצמו שלושה חוקים בקשר למציאת בת זוג בארץ: "בלי ג'ינג'יות, כי הקשרים הקודמים שלי היו עם ג'ינג'יות ולא הצליחו; רק עם ישראלית, כי אני רוצה לשנות את החיים שלי; ובטח לא להפוך לקלישאה ולהיות עם מישהי שלומדת אתי באולפן".

החוקים הללו עמדו למבחן כבר ביום הראשון באולפן, כשגאבור הבחין ב"ג'ינג'ית יפה שמיד מצאה חן בעיניי, אבל חשבתי שהיא בטח בת עשרים וחמש ותחשוב שאני מבוגר ממנה". בהמשך יתברר לו שהיא מבוגרת יותר ואולי יש סיכוי.

יעל שומעת את הדברים וצוחקת. היא מציינת שהקשר הרומנטי ביניהם החל רק אחרי שהסתיימו הלימודים באולפן. "דיברנו הרבה והפכנו לחברים טובים, היו לנו הרבה חברים משותפים שהמשיכו לשמור על קשר גם אחרי האולפן, אבל לא היינו זוג".

הקשר נשמר גם כשגאבור נסע לקנדה, ללוות את אחיו שחלה בסרטן. כשהאח נפטר הוא שב ארצה ויעל הייתה שם כדי לנחם ולחזק. "אז הבנתי שיש כאן משהו אחר, והחברוּת בינינו צמחה והפכה לאהבה. יעל לא ענתה על שום קריטריון שקבעתי לעצמי, ובכל זאת התאהבתי בה. זה הוכיח לי שהקשר בינינו עמוק ואמיתי".

שניהם מתארים את התקופה באולפן במלים חמות. ושניהם מדברים עברית מצוינת. "כשהחלטתי לעלות ארצה התחלתי לצפות בסרטוני יוטיוב בעברית", מספרת יעל, "אבל לא דיברתי, רק הקשבתי. באולפן הכניסו אותי לכיתה ג' ונבהלתי. לא הבנתי כלום, אבל החלטתי שאם אני רוצה לדבר עברית מהר, אני נשארת בכיתה. למדתי המון ונהניתי מאוד".

האולפן, כך הם אומרים, הוא הרבה יותר מקורס ללימוד עברית. המורות עושות הכול כדי לעזור לעולים להתרגל לחיים בארץ ולהכיר את המנטליות הישראלית. החברים לכיתה הופכים לחברים לחיים, ויש תחושה שבמשך כמה חודשים לא צריך לדאוג לפרנסה ואפשר רק ללמוד ולהתרגל לאט לאט לחיים החדשים. "כמו מחנה קיץ", מסכימים שניהם.

קנדה נחשבת לאחת המדינות הנוחות והטובות בעולם. איך עוזבים מקום כזה?

גאבור: "בקנדה, אם אין לך משפחה ואין לך חיבור למקום ולאנשים, הבדידות היא עצומה. בעיקר בחורף שהוא גם ארוך מאוד וגם קשה מאוד. הרגשתי לבד כל החיים שלי, גם כשהייתי נשוי. לא התחברתי לקנדה מעולם. הרגשתי ציוני ואחרי הביקור אצל סבתא בהונגריה ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא".

ספר על ההבדלים בין החיים כאן לבין החיים בקנדה.

"ההבדלים עצומים. החיים כאן מאוד אינטנסיביים ולחוצים, המדינה קטנה וצפופה. קנדה ענקית והכול בה גדול. גרתי בבית פרטי נהדר של 250 מטר עם גינה גדולה, וזה לא משהו יוצא דופן. צריך להתרגל לחיים בבית שכור, קטן בהרבה, בתוך בניין דירות בעיר צפופה. מבחינת העבודה, אף על פי שקיבלתי רישיון תיווך ישראלי לא הצלחתי להיכנס לעולם הזה כי המנטליות כל כך שונה. אז אני משקיע בנדל"ן ביוון".

ואיך היו החיים בבואנוס איירס?

יעל: "בואנוס איירס עיר גדולה ויפה, אבל החיים בארגנטינה לא פשוטים. הסיפור עם החקירה של הפיגוע בבניין הקהילה היהודית גרם לי להבין כמה אנטישמיות יש וידעתי שאני לא רוצה לחיות כך. גם מבחינה כלכלית לא חסרות בעיות".

חדרה

לא מזמן עברו מדירה קטנטונת ברמת גן, "חמישים מטר מרובע בלי מזגן", לדירה גדולה ויפה יותר בחדרה. ממרפסת הדירה רואים את הים, ובערב הם נהנים מהבְּריזה ומהנוף. הקיץ הישראלי, על החום והלחות שלו, עדיף בעיניהם על הקור הקנדי או החורף האירופאי.

"אנחנו מרגישים בתוך הרפתקה גדולה. יש לנו הרבה תוכניות, ובעיקר אנחנו מקווים להקים משפחה. הילדים שלנו ידברו עברית, אנגלית, ספרדית ואולי גם הונגרית".

היום יעל מלמדת ספרדית ומקווה להמשיך לעסוק במקצוע. גאבור, כאמור, עוסק בתחום הנדל"ן. הוא מקווה שהוריו יעלו ארצה בקרוב, היא מספרת שאביה נפטר ואמה כבר יצאה לפנסיה ומרגישה מבוגרת מכדי לעלות, אך הקשר עמה נשמר.

וכולם יגיעו כמובן לחתונה שתתקיים בנובמבר. מזל טוב!

 

הכלבה לילי על רקע הוורדים שקנה גאבור לכבוד האירוסין

 

image_print