Browsing Archives

אנשים

אבינרי שלמה

שלמה אבינרי

1933 – 2023

שלמה אבינרי (ויקיפדיה)

הלך לעולָמו פרופסור שלמה אבינרי

חתן פרס ישראל בחֵקֶר מַדַע המדינה

חתן פרס ישראל בחֵקֶר מַדַע המדינה, הפרופסור שלמה אבינרי, הלך לעולמו ביום שישי, בן 90.

אבינרי, יְליד פולין, היה פרופסור למַדְעֵי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, מוּמְחֶה מועֲרָך בעולם לפילוסופיה פוליטית וחבר באקדמיה הלְאומית הישְׂרְאלית למַדָעים.

אבינרי שימֵש פרופסור אורֵח באוניברסיטאות יוֹקְרתִיוֹת בארצות הברית ובאירופה. ספריו תוּרְגְמו לשפות רבות. בנוסָף לעשִׂייָתו האקדמית כִּיהֵן גם כמַנְכַּ"ל משרד החוץ בממשלתו הראשונה של יצחק רבין. 

 

בתמונה: Shlomo Avineri at the Halifax International Security Forum 2014, ע"י Halifax International Security Forum תחת רישיון

 

אבנרי אורי

אורי אבנרי

1913 – 2018

אורי אבנרי (ויקיפדיה)

פעיל השמאל, העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי, הלך הבוקר לעולמו, בגיל 95. אבנרי לחם כל חייו למען השגת הסכמי שלום עם מדינות ערב ועם הפלסטינים, נגד כפייה דתית ואפליה עדתית ובעד שוויון וזכויות אדם.

מגרמניה לישראל

אבנרי נולד בשנת 1923 בגרמניה, האחרון מתוך ארבעה ילדים במשפחת אוֹסטרמן. אב המשפחה היה בנקאי עשיר בהאנובר. בסוף שנת 1933, כעשרה חודשים אחרי שהנאצים עלו לשלטון, עזבה משפחת אוסטרמן את גרמניה, עלתה ארצה והתיישבה בתל אביב. שני ההורים עסקו כאן בעבודות כפיים כדי לפרנס את ילדיהם.

הבן הבכור במשפחה התגייס לצבא הבריטי, לחם במלחמת העולם השנייה ונהרג באפריקה. מצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר ואורי, הבן הצעיר, עזב את הלימודים כדי לעזור להוריו. הוא היה בן 14 בלבד כשהחל לעבוד בעבודות שונות. בשעות הפנאי הרבה לקרוא ספרים ורכש לעצמו השכלה.

מימין לשמאל

במקביל לעבודה וללימודים העצמאיים היה מעורב בפוליטיקה, ודווקא בצד הימני של המפה. למשך מספר שנים היה חבר באצ"ל, אחר כך שימש כמזכיר של יו"ר ההסתדרות הציונית החדשה (שהוקמה על ידי הרוויזיוניסטים) וגם כתב מאמרים לעיתונים והרצה  על מצבם של היהודים בארץ ובעולם.

בסוף שנת 1947, כשפרצה מלחמת העצמאות, הצטרף אבנרי להגנה והשתתף בעשרות קרבות. כעבור כשנה נפצע קשה ואושפז בבית החולים לשבועות ארוכים.

בתום המלחמה פרסם את הספר "בשדות פלשת – 1948", ובו דברים שכתב כחייל במהלך הקרבות. הספר זכה להצלחה גדולה, אבל אבנרי חש שהקוראים לא מבינים נכון את המסר האנטי מלחמתי שרצה להעביר ופרסם ספר נוסף, "הצד השני של המטבע", אשר תיאר את הצדדים המכוערים של המלחמה וגם העביר ביקורת קשה על הפוליטיקאים. פרסום הספר נאסר זמן קצר לאחר הופעתו.

השבועון 'העולם הזה'

בשנת 1950 השתמש בכסף שקיבל ממשרד הביטחון ובמה שהרוויח מספרו הראשון ורכש שבועון כושל בשם "העולם הזה". כעורך הראשי של השבועון הצליח אבנרי להפוך אותו לעיתון מצליח, אנטי ממסדי ולוחם, שחושף פרשיות שחיתות, מטיף לדו קיום בין יהודים לערבים, קורא להקמת מדינה פלסטינית ולוחם נגד שלטון מפא"י והאפליה העדתית.

אבנרי לא היסס להשתמש באמצעים של "עיתונות צהובה". אלה היו דברים יוצאי דופן בעיתונות הישראלית של שנות החמישים והששים. "העולם הזה" של אבנרי השפיע רבות על עולם העיתונות בארץ. עיתונאים רבים התחילו את הקריירה העיתונאית שלהם בעיתון זה.

חבר כנסת

בשנת 1965 הקים את תנועת "העולם הזה – כוח חדש" ונבחר לכנסת. לאחר שתי קדנציות היה שותף להקמת מחנה של"י (שלום לישראל, שוויון לישראל) וחבר כנסת מטעמו. בנוסף היה שותף בהקמת תנועות שלום כמו "גוש שלום" ו"הרשימה המתקדמת לשלום".

במסגרת הפעילות הפוליטית דיבר אבנרי על "המרחב השמי", רעיון האומר כי במרחב המזרח-תיכוני קיים לאום משותף – הלאום השמי – שכולל קבוצות שונות כמו הלאומים העברי והערבי. לדבריו, על הלאום השמי להתאחד ולהיאבק יחד נגד האימפריאליזם המערבי והסובייטי. אחרי מלחמת ששת הימים קרא אבנרי להקמת מדינה פלסטינית בשטחי רצועת עזה והגדה המערבית, שתהיה בקשרי פדרציה עם מדינת ישראל.

ביולי 1982, כחודש אחרי שהחלה מלחמת לבנון, עורר אבנרי סערה כאשר נפגש עם יאסר ערפאת בביירות.

בשנת 1990 מכר אבנרי את "העולם הזה" אך המשיך במאבקיו. הוא היה פעיל בכמה גופי שמאל רדיקלי ועד יום מותו לא חדל מדרישתו להקים מדינה פלסטינית ולהגיע להסדרי שלום עם שכנינו.

העברית

במהלך עבודתו העיתונאית היה אחראי למספר חידושים לשוניים בעברית, ובהם המלים בליין, אלתור, מחזמר, חינמון וחללית.

רחל

אבנרי היה נשוי לרחל, שנפטרה בשנת 2011. נישואיהם נמשכו 58 שנים, והם בחרו שלא להביא לעולם ילדים.

 

בתמונה: אורי אבנרי בשנת 2006  תחת רישיון נחלת הכלל

 

אברהם ב. יהושע

א"ב יהושע

1936 – 2022

הסופר א.ב. יהושע (Moshe Milner לע"מ)

הסופר א"ב יהושע, חתן פרס ישראל לספרות, הלך לעולָמו בבית החולים איכילוב שבתל אביב בגיל 85, לאחר מַאֲבָק מְמוּשָך במַחֲלַת הסַרְטָן

"כמה עָצוּב וכמה סִמְלִי שא"ב יהושע, מגְדולֵי סופרֵי ישראל בכל הדוֹרוֹת, הלך לעולָמו בשְבוע הסֵפר העִברי", סָפַד לו נשיא המדינה יצחק הרצוג. "יְצירותָיו שִיקְפו לנו אותנו כבתְמוּנַת מַרְאָה מְדוּיֶקֶת, חַדָה, אוהבת ולְעִיתִים גם כואֶבֶת".
"חתן פרס ישראל לספרות, הסופר א"ב יהושע היה מגדולי הסופרים העבריים", סָפַד לו שר התרבות והספורט חילי טרופר. "יהושע היה גם מורה ומרצה, שהִנְחִיל לתלמידיו את מְלֶאכֶת הסִפרות והכתיבה. מֵעבר לכִּישָרוֹן הנָדִיר, הִתְאַפְיֵין יהושע באִכְפתִיוּת וברְגישות גדולה לאֶתְגָרֶיהָ של החֶברה הישְׂרְאלית והיה פָּעִיל חֶבְרָתי ופוליטי במַאֲמָץ לתִיקוּן החֶברה על פי דַרְכו". 
תוֹלְדוֹת חַיָיו

אברהם בולי יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו הוא דור שלישי למשפחה ספרדית יוצאת סלוניקי שביוון. אימו נולדה וגדלה במרוקו.

יהושע למד בתיכון הגימנסיה העברית בירושלים והיה חֲנִיך בתְנועת הצוֹפים. הוא שֵירַת בצה"ל בחטיבַת הצַנְחָנִים. למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוּגים סִפרות ופילוסופיה.

יהושע הִתְגוֹרֵר בחיפה רוב חייו הבוגְרים. הוא לימד בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות. שימֵש כפרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והַשְוָואָתִית באוניברסיטת חיפה. שימֵש כמַרְצֶה אורֵחַ באוניברסיטאות הרווארד, שיקגו ופרינסטון. הוא קיבל תואר ד"ר לְשֵם כָּבוֹד מאוניברסיטאות בארץ, באיטליה ובצרפת.

יהושע היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במִקצועה, שנִפְטְרה בספטמבר 2016. בשנים האחרונות הִתְגוֹרֵר בגבעתיים. לזוג שלושה ילדים ושבעה נכדים.

אַרְכִיוֹנוֹ מוּפְקָד במחלֶקֶת האַרְכִיונים של הסִפרייה הלאומיתבירושלים.

מספריו:

המְאהב; גֵירושים מאוחרים; מוֹלְכוֹ; מר מאני; הַשִיבָה מהודו; מַסָע אל תוֹם האֶלףֶ; הכַלָה המְשַחְרֶרֶת; שְליחוּתו של המְמונֶה על מַשְאַבֵּי אֱנוֹֹש; אש יְדידוּתית; חֶסֶד ספרדי; נִיצֶבֶת; המִנְהָרָה; הבת היְחידה;

סִפרו האחרון 'המִקְדָש השלישי' יצא לאור לפני כחודשיים.

 

בתמונה: פסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים בירושלים 2010. בצילום, פורטרט של הסופר א"ב יהושע. Moshe Milner (לע"מ)

 

איזנקוט גדי

רא"ל גדי אַיזֶנקוֹט – הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל

גולני שלנו

איזנקוט, אוגוסט 2016 (ויקיפדיה)

רב אלוף גדי איזנקוט הוא הרַמטכ"ל ה-21 של צה"ל. בעבר שימֵש כמְפקד חֲטיבת גולני, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אהוד ברק, מפקד עוּצְבַּת נְתיב האש, מפקד אוגדת איו"ש, ראש אגף המבצעים, מפקד פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל.

איזנקוט נולד בשנת 1960 בטבריה, להורים שעָלו ממרוקו. הוא גדל והִתחנך באילת, למד בתיכון שבעיר במְגמה ימִית, ולמד לבַגרות בבית ספר ערב אקסטרני.

בנובמבר 1978 הִתגייס לצה"ל לחטיבת גולני, עבר מַסלוּל הַכשרה כלוחם וסִיים את הטירונות כחניך מִצְטַיין פְּלוגתי. בהמשך סִיים קורס מ"כִּים חי"ר וקורס קְצינֵי חי"ר. בְּמַהֲלַך הקורס נִפצע בְּרֹאשו מכדור מִקלע שחָדַר לתוך הנגמ"ש שבו נהג. לאחר שהִשְתַקֵם מן הפציעה שָב לחטיבה כמפקד מחלקה.

בשנים 1984–1985 פיקד על פלוגת הנ"ט של חטיבת גולני. הוא הוּדַח מתפקידו חודש לפני סיומו, לאחר שניהֵל ויכּוח פּוּמְבִּי עם מפקד החטיבה, וסירַב לפקודה להחזיר את פלוגתו באמצע חופשה.

בשנת 1997 מוּנָה למפקד חטיבת גולני. בשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש.

רמטכ"ל

איזנקוט היה סגנו של הרמטכ"ל ה-20 בני גנץ וב-16 בפברואר 2015 החל לכהן כרמטכ"ל. בתקופתו כרמטכ"ל אותרו ונהרסו מנהרות חמאס בדרום ומנהרות חיזבאללה בצפון וצה"ל פעל נגד ההתבססות של איראן בסוריה.

איזנקוט יִיזָכֵר כרמטכ"ל שברקורד שלו לא הייתה מלחמה. הוא זָכָה להַעֲרָכָה רבה על על אִישִיוּתוֹ ועל דרכו.

ב-15 בינואר 2019 הִשתחרר מצה"ל והֶעֱביר את הפיקוּד לרא"ל אביב כוכבי.

איזנקוט הוא בַּעַל תוֹאַר ראשון בהיסטוריה כללית מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה. הוא סִיים לימודֵי צבא וביטחון במכללת צְבא ארצות הברית בפנסילבניה.

בשנת 2017, בְּעֵת שכיהן כרמטכ"ל, עבר איזנקוט בהצלחה נִיתוּח להֲסָרַת גידול סַרְטָנִי בעַרְמוֹנִית.

איזנקוט נשוי לחנה, אדריכלית, ואב לחמישה ילדים. מִתְגוֹרֵר עם משפחתו בהרצליה.

 

תודה לחַייל מספר אחת

 

הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל, רא"ל גדי איזנקוט, נִפְרַד אתמול מתַפקידו בטֶקֶס שהִתקיים בבְסִיס הקריה בתל אביב בְּמַעֲמַד נְשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה ושר הביטָחון בנימין נתניהו ובנוכְחות הצַמֶרֶת הפוליטית והביטְחונית של ישראל ובני משפחתו של הרמטכ"ל היוצא. נָכחו בטקס, בין השאר: הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ וגבי אשכנזי, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר משה יעלון, מפכַּ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, ראש השַבַּ"כּ נדב ארגמן, היועֵץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, השר ישראל כץ, חברת הכנסת ציפי לבני, יו"ר הסוכְנות היהודית יצחק הרצוג ודובֵר צה"ל לשעבר אבי בניהו.

בדִבְרֵי בִּרְכָּתוֹ בטקס אמר הנשיא ריבלין, בין השאר: "אומרים שלכל אחד במדינת ישראל יש את גולני שלו, ואתה גדי – רמטכ"לנו – אתה הגולני שלנו. גדלת בחֲטיבה מספר אחת, מחייל ועד למח"ט, והיית לחייל מספר אחת שלנו במדינת ישראל".

ריבלין אמר לאיזנקוט כי הוא "מַמְלכְתִי וצָנוּעַ, עֶרְכִּי, אַמִיץ ואַחְרָאִי. אסטרטג מן המַעֲלָה הראשונה ואיש של אנשים".

עוד אמר הנשיא: "הֵישַרְתָ מַבָּט לשאלות המוּרְכָּבוֹת ביותר. לא הִיסַסְתָ ולא חָשַשְתָ לַעֲסוק בהן, גם כשסָפַגְתָ ביקורֶת. מתוך אותה תְפִיסָה שהמְפקד הוא אַחְרַאי ולאַחְרָיוּת יש מחיר".

"היית האדם הנכון במקום הנכון" אמר הנשיא לאיזנקוט. "אַשְרֵי העם שזָכָה לבן כמוך. אני יודע שאתה מַעֲדִיף להיות רחוק מֵאוֹר הזַרְקוֹרִים, ובכל זאת אני מְקַווה שעוד נראה אותך בחֲזִית העֲשִׂייָה מְמַלֵא תַפקידים צִיבּוריים".

נתניהו אמר לאיזנקוט, בין השאר, כי מעכשיו "תוכל לְהִתְעוֹרֵר בבקרים ביקִיצָה טִבְעִית, לְהִתְפַּנוֹת למשְׂחקי סקווש, והכי חשוב – תוכל להיות עם בני משפחתך שהם מְקוֹר הכוח האמיתי שלך. זה מַגִיעַ להם ומַגִיעַ לך".

 

בתמונה: גדי אייזנקוט ע"י Chairman of the Joint Chiefs of Staff from Washington D.C, United States תחת רישיון CC BY 2.0

 

אלוני שולמית

שולמית אלוני

1928 – 2014

שולמית אלוני

שולמית אלוני

שולמית אלוני הייתה ממנהיגי השמאל בישראל.

היא הייתה יושבת הראש הראשונה של מפלֶגֶת מרצ, חברת כנסת במשך 28 שנים ושָׂרָה בממשלות ישראל:

שָׂרַת החינוך והתרבות, שרת התִקשורת ושרת המַדָע.

אלוני הייתה "הגברת הראשונה של זְכוּיוֹת הָאָדָם והאֶזרָח בישראל", ועל כך זָכתָה בִּפְרַס ישראל.

 

בתמונה: אלוני בהפגנת שלום עכשיו בשנת 2002 ע"י Orrling תחת רישיון CC BY-SA 3.0

 

אפלפלד אהרון

אהרן אפלפלד

1932 – 2018

סופר, חתן פרס ישראל לספרות יפה

 

הצילום: ויקיפדיה

 

אהרן אפלפלד נולד בבוקובינה, מדרום-מערב לצ'רנוביץ, אז חלק מרומניה, כיום חלק מאוקראינה.

שבועות ספורים לאחר פְּלִישַת גרמניה הנאצית, יחד עם רומניה ובַעֲלוֹת בְּרִית אחרות, לברית המועצות, הוּשְלַם האִיחוּד מחדש של האזור לרומניה. השִלְטוֹנוֹת הרומניים, בְּשִיתוּף פְּעוּלָה עם כוחות גרמניים, התחילו בפעולות נגד היהודים.

אמו של אפלפלד נִרְצְחָה ברחוב, ואפלפלד ואביו גוֹרְשוּ אל גטו צ'רנוביץ. משם נלקחו במַסָע רַגְלִי ארוך למַחֲנֵה עֲבוֹדָה בטרנסניסטריה. אהרון היה אז בן 8 ואביו נְשָׂאוֹ על כתפיו.

לאחר זמן קצר הוּפְרַד מאביו, ולאחר מכן בָּרַח מהמחנה. הוא נָדַד ביְעָרוּת במשך שנתיים. מאוחר יותר מצא מַחֲסֶה בביתה של אישה כפרית אוקראינית.

בשנת 1944 נִלְווָה אל חיילי הצבא האדום שהתקדם לרומניה ולבולגריה. מבולגריה נדד עם ילדים נוספים לאיטליה. שם פגשו הילדים בנָזִיר שהכניס אותם למִנְזָר.

בישראל

בחודש יוני 1946 עלה אפלפלד לארץ ישראל במסגרת עֲלִייַת הַנוֹעַר. הוא למד בבֵית הַסֵפֶר הַחַקלָאִי עין כרם ובבית הספר החקלאי בנהלל ושֵירַת בצַהַ"ל. בשנת 1952 החל בלימודי ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תוֹאַר ראשון ושני.

בשנת 1957 פגש את אביו בישראל, לאחר שהאב עלה ארצה.

עוד כנַעַר כתב שירה. שיריו הראשונים הִתְפַּרְסְמוּ בעיתונות בשנת 1955.

אפלפלד כיהן כפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב משנת 1979 עד פְּרִישָתוֹ לגִמְלָאוֹת בשנת 2000. הוא הֶעֱבִיר את כתביו ועבודותיו לאַרְכִיוֹן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

אפלפלד היה חבר האקדמיה ללשון העברית.

הוא התגורר במבשרת ציון ואחר כך בירושלים.

נִפְטַר ב-4 בינואר 2018, בגיל 85. הוֹתִיר אישה, יהודית, ושלושה ילדים.

יצירתו    

אפלפלד כתב ופרסם כ-40 ספרים. סיפוריו מִתְרַחֲשִים חלקם במזרח אירופה וחלקם בארץ ישראל. רבות מיצירותיו מְשַקְפוֹת את חֲווָיוֹתָיו כנער בשוֹאָה או כצעיר נִיצוֹל הַשוֹאָה בישראל הצעירה.

ספרו האחרון "תִימָהוֹן" יצא לאור שלושה חודשים לפני מותו.

אפלפלד נָהַג לומר כי לא נוֹתְרוּ לו זִיכְרוֹנוֹת רבים מתְקוּפַת השואה – אף שעבר במקומות רבים, כולם נִמְחֲקוּ מזִיכְרונו. עם זאת, ביצירתו הוא מנסה לְשַחְזֵר תקופה זו.

 

ריאיון עם אהרן אפלפלד בעיתון 'שער למתחיל' בשנת 2005

 

 

הערך אהרן אפלפלד נמצא בידיעות: 07.01.18