אברהם זיגמן, מַלחין, מְשורר, סופר ואיש רדיו הלך מאיתנו והוא בן 72. זיגמן, שעבד שנים רבות כעורך מוסיקלי ומַגיש תוכניות בקול ישראל, תָרַם תְרוּמה מַשְמָעוּתִית לשימור הזֶמֶר העִברי, לאִיתוּר ופִרְסום של הַקְלָטוֹת נְדִירוֹת שהיו חֲבויּוֹת עד שגילה אותן.
אברהם, איש חב"ד, קיבל את בִּרכתו של הרבי להמשיך בשְלִיחוּתו בעבודה ברדיו, שבה הקים גשר ורקם קשר בין הלְבָבוֹת (כמו שכתב בשירו: אלעד ירד אל הירדן).
הוא הִשאיר אחריו אישה, בנים ובנות, כלות וחתנים ונְכדים וקָהָל גדול של חברים שאָהֲבו את האיש וכואֲבים את לֶכְתוֹ.
השיר האחרון שכתב והִלְחִין אברהם זיגמן והִתְפַּרְסֵם לפני שנים אחדות הוא השיר: מְקוֹמות, רְגעים,אֲנשים. עם מותו מְקַבְּלות המילים מַשְמָעוּת מְצַמְרֶרֶת.
הינה מילים מתוך השיר:
יֵשׁ מְקוֹמוֹת אוֹתָם קָשֶׁה לִשְׁכֹּחַ
גַּם אִם הַזְּמַן חוֹלֵף
כְּמוֹ שָׁרָשִׁים הֵם עֲמֻקִּים בַּלֵּב
וגַם אִם יֵעָקְרוּ
תָּמִיד יִשָּׁאֲרוּ
נִימִים סְמוּיִים שֶׁל הִתְקַשְּׁרוּת
לִפְרִי עָגֹל וָרַךְ
לְרֵיחַ לַיְלָה לַח
חוּטִים דַּקִּים שֶׁל חֲבֵרוּת
אֵיכְשֶׁהוּ עוֹבְרִים יָמֵינוּ
בּין הַטּוֹב לְבֵין הָרַע
וּמַעֲשִׂים קְטַנִּים שֶל חֶסֶד
הֵם מִקְלָט בְּיוֹם צָרָה
וּמֵעַל לַכֹּל הַחֲבֵרוּת בֵּינֵינוּ
הִיא מִגְדָּלוֹר בַּסְּעָרָה
וּלְאוֹרָהּ נַחְתֹּר בְּיַחַד שְׁנֵינוּ
אֶל הַטּוֹב שֶׁבַּשִּׁגְרָה
ריאיון עם אברהם זיגמן
כשיצא לאור סִפרו של אברהם זיגמן 'מִדְרַש נעמי' על אִזְכּוּרים מהמְקוֹרוֹת בשירֵי נעמי שמר, נִפגשתי איתו לרֵיאיון שהתפרסם בעיתון 'שער למתחיל' ('שער למתחיל', גיליון 1559, 15 בספטמבר 2009, גיליון 1660, 22 בספטמבר 2009, גיליון 1561, 30 בספטמבר 2009).
אני מפרסמת כאן את הריאיון, ברִגשי עצב, לזִכרו של אברהם, האדם היקר, ובאהבה גדולה למִשפחתו.
הוא נולד בשנת 1930 בברלין, בן יחיד לאב לא יהודי ולאם יהודיה מִמוצא איטלקי. לאחר עֲלִייַת הנאצים לשִלטוןהוא עלה עם הוריו לישראל בשנת 1936. הוא שֵירַת בצה"לבמלחמת העצמאות. הוריו התקשו לְהִסְתַגֵל לחיים בישראל וכִמעט שלא דיברו עברית. אביו שם קץ לחייו.
בשנים 1968 – 1978 חי באנגליה והִשלים לימודי דוקטורט בסִפרות. כשחזר לישראל לימד באוניברסיטת תל אביב ומוּנָה לפרופסור באוניברסיטת חיפה.
בשנת 2014 נִישָׂא זך לשרה אביטל לאחר 40 שנות זוּגִיוּת. זך בחר לא להביא ילדים לעולם. בגיל 84, אמר ברֵיאיוןבטלוויזיה, כי הוא מצטער מאוד על החלטה זו שלו.
בשְנותָיו האחרונות לָקָה באלצהיימר והִתְגוֹרֵר בבית אבות ברמת גן. הוא הלך לעולמו כחודש לפני יום הולדתו ה-90.
שירתו
זך נֶחשב לפוֹרֵץ דרך בשירה העברית. הוא הִשְתַיֵיך לחבורת 'לקראת' – משוררים שמָרְדוּ בפאתוס הלירי של המשוררים הציוניים.
הם יצאו נגד הסימטריה הנוּקְשָה, הריתמוס הקָבוּעַ והסימבוליזם הרב שאִפְיְינוּ את שירת אלתרמן, אַחַד המשוררים האהובים אז ועד היום.
לדעתם כל אלה מְכָנִיים ומְקוּבָּעִים, ולפיכך תמונת העולם שמִתְקבלת בשירה כזו היאמְלָאכוּתִית.
זך וחבריו סָבְרוּ שיש לכתוב שירה בשפה פשוטה, 'בגוֹבה העינַיים'. הם בָּחֲרוּ לכתוב שירה המְתארת את המְציאות כְּמוֹת שהיא, ללא המילים שנוֹעֲדוּ לְקַשֵט בלבד ולא באו לְתָאֵר חַוָויָה,מצבאו תמונה.
הם 'שברו' את המִבְנֶה השירי ואת החֲרִיזָה ששָלטו בשירה העברית עד שנות השישים של המאה ה-20. העקרונות החדשים האלה שולטים מאז בשירה העברית. מאז שנות ה-60 רק משוררים מעטים כותבים במבנה השירי הישן.
אני יושב על שפת הרחוב וּמִסתכל באנשים. הם אינם יודעים שאני בהם מסתכל.
האם כך מסתכל בנו האֵל, מבלי שנרגיש דבר, מבלי שנָבין, מבלי שנִשאל?
אינני יודע. יש דברים רבים שאני שואל. לפי שעה אני יושב על שפת הרחוב ומסתכל
איך זה שכוכב אחד / נתן זך
איך זה שכוכב אחד לְבַד מֵעֵז. איך הוא מֵעֵז, למען השם. כוכב אחד לְבַד. אני לא הייתי מֵעֵז. ואני, בעצם, לא לְבַד.
בתמונה: נתן זך, ע"י מאת מוטי קיקיון.Original uploader was צחי לרנר at he.wikipedia – Transferred from he.wikipedia; transferred to Commons by User:Magnus Manske using CommonsHelper.(Original text : moti kikayon), Attribution, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=7902056, תחת רישיון
זמיר נסע ללונדון ונפגש עם מרואן פחות מימָמָה לפני פרוץ המלחמה. מרואן נתן לו מידע על השעה שבה היא תִפרוץ, בשבת – יום הכיפורים – בשעת ערב. כידוע, המלחמה פרצה בשעה 14.00 בצוהריים.
המשורר והפזמונאי יורם טהרלב הלך לעולמו אתמול בגיל 84. טהרלב נפטר בביתו לאחר מחלה קשה. ארונו של טהרלב יוצבהבוקר בשעה 10:00 באולם מסקין בתיאטרון הלאומי הבימה, והקהל יוכל לעבור על פניו. הוא יובא למנוחות בקיבוץ יגור שבו נולד וגדל.
יורם טהרלב היה אחד היוצרים החשובים בתרבות הישראלית: משורר, פזמונאי, סופר, מתרגם, מחזאי ועורך ואפילו סטנדאפיסט. הוא כתב יותר מאלף שירים שהפכו לפסקול של כולנו – לפסקול של ישראל: שירי אהבה ושירי מולדת, שירי מלחמה ושלום, שירים ללהקות הצבאיות, שירים על דמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה, שירי ילדים, שירי הומור ועוד. מלחינים רבים הלחינו את שיריו, זמרים ולְהקות רבים שרו אותם וגם אנחנו כולנו.
שנים רבות, עד יומו האחרון כמעט, עמד על במות, קרא משיריו ומקטעי ההומור שכתב בחרוזים נפלאים.
טהרלב פרסם ספרי שירה וספרים על תולדות המדינה והזמר העברי. בשנים האחרונות כתב בעיקר ספרים בנושא יהדות, בהם: שְּמע בני (דברי חכמים על נושאי מוסר), שמחת תורה (פירושים על פרשת השבוע), על ברכי אבות (פירושים משלו לפרקי אבות).
יורם טהרלב האיש איננו עוד עימנו. אין כבר דרך חזרה, אבל תמיד עולה המנגינה. שיריו הרציניים והשובבים ימשיכו ללוות אותנו ואת הדורות הבאים.
ונסיים במילים שכתב:
בַּמָקוֹם שֶאֵלָיו אני הולך היו רַבִּים כבר לְפָנַיי. הִשְאִירו שְביל, הִשְאִירו עץ, הִשְאירו אֶבֶן לְרַגְלַיי, ומה אני אַשאיר אַחֲרַיי?
רב אלוף אביב כוכבי הוא הרמטכ"ל ה-22 של צה"ל. הוא נכנס לתפקידו ב-15 בינואר 2019.
כוכבי נולד בשנת 1964 בקריית ביאליק. לצבא התגייס ב-1982. את דרכו הצבאית החלבחטיבת הצנחנים. הוא הצטיין כמפקד בכל שלב ושלב, עד שמונה לתפקידמח"ט הצנחנים. בהמשך פיקד על אוגדת האש, שימש כראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים, ראש אגף המודיעין, מפקד אוגדת עזה, אלוף פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל גדי איזנקוט.
במהלך השירות למד כוכבי לתוארראשוןבפילוסופיה באוניברסיטה העברית ולתואר שני במינהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. הוא גר ביישוב קהילתי בצפון, נשוי ליעל, עורכת דין במקצועה, ואב לשלוש בנות.
מהמשוררים העבריים החשובים בעָת החדשה, סופרת למבוגרים ולילדים, מְתַרְגֶמֶת, מְבַקֶרֶת וחוֹקֶרֶת ספרות, עיתונאית ומבקרת תרבות, פרופסור לספרות כללית והַשְווָאָתִית באוניברסיטה העברית בירושלים, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970.
לאה גולדברג נולדה ב-29 במאי 1911 בקניגסברג שבמחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה (כיום רוסיה). בשנות חייה הראשונות התגוררה המשפחה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נֶאֶלְצו בני המשפחה לברוח לרוסיה. כששָבולליטא בתוֹםהמלחמה עִינו חיילים ליטאים מהצבא הלבן את אביה, שהואֲשַם בקומוניזם. כתוֹצָאָה מִכָּך, ככל הנראה, סבל האב ממחלת נפש.
גולדברג למדה בגימנסיה העברית בקובנה ובהמשך למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון. בתום לימודיה חזרה לליטא ועסקה בהוֹרָאַת הספרות בגימנסיה העברית.
בשנת 1935 עלתה לישראל. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון.
אמה עלתה לארץ שנה אחריה, והשתיים עברו להתגורר יחדיו בתל אביב.
גולדברג כתבה עבור העיתונים 'במחנה', 'דבר', 'על המשמר' ו'משמר לילדים', הייתה בין עוֹרְכֵי'דבר לילדים' וערכה את 'אורות קטנים', עיתון לילדי יהדות התְפוּצוֹת.
בשנת 1950 עברה עם אמה להתגורר בירושלים והקימה באוניברסיטה העברית את החוג לספרות כללית והשוואתית. היא עמדה בראשו במשך כעשור, עד יום מותה.
בְּנוֹסָף לכתיבה ולהוראה גולדברג תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: 'מלחמה ושלום' של טולסטוי, 'סיפורים' של צ'כוב, 'ילדות' של גורקי, מחזות ושירים של שייקספיר ושל איבסן. כמו כן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.
בשנת 2005 התפרסמו יוֹמָנֶיהֶ האישיים. היא החלה לכתוב אותם בעברית, באוקטובר 1921 בקובנה כשהייתה בת עשר בלבד.
לאה גולדברג חיברה יצירות רבות לילדים: היא כתבה ספרי ילדים, שארבעה דורותשל ילדים גדלו וממשיכים לגדול עליהם. ספרי הילדים שלה ובייחוד 'דירה להשכיר', 'איה פלוטו' ו'המפוזר מכפר אז"ר' – פופולריים מאוד ונמכרים היטב גם היום.
'ידידי מרחוב ארנון' הוא ספר הילדים הראשון שלה בפרוזה. הוא מביא סיפורים מהֲווַירחוב ארנון בתל אביב, שבו התגוררו לאה ואמה (בבית מספר 15). בנוסף כתבה שירי ילדים, אשר רבים מהם התפרסמו ואף זָכולִלְחָנִים.
פרס ישראל – לאחר מותה
לאה גולדברג, שהייתה מְעַשֶנֶת כְּבֵדָה, נִפְטְרָה ב-15 בינואר 1970 ממחלת הסַרְטָן. היא נִקברה בהר המְנוחות בירושלים, בחֶלְקַת הפרופסורים. את פרס ישראל לספרות יפה שבו זכתה באותה שנה, קיבלה בשמה אמה צילה, שנפטרה 11 שנים אחרי בתה. על מַצַבְתָה ביקשה צילה שייֵחָרְטו ארבע המילים: "אמהּ של לאה גולדברג".
בחודש נובמבר 2017 השיק בנק ישראל שטר חדש של 20 שקלים ועליו דיוקנה של לאה גולדברג
