חיים גורי, הנמנה עם משוררי דור תש"ח והפלמ"ח הלך לעולמו ב-31 בינואר 2018 בביתו בירושלים. בן 94 היה במותו. השאיר אחריו אישה, שלוש בנות ונכדים.
גורי נולד בתל אביב בשם חיים גורפינקל. הוא התחנך בבית החינוך לילדי עובדים בתל אביב, בחברת הילדים בקיבוץ בית אלפא, בבית-הספר המחוזי בגבעת השלושה ובבית הספר החקלאי כדורי.
שירו 'הנה מוטלות גופותינו', נכתב בתקופתמלחמת השחרור לזכרם של חבריו ממחלקת הל"ה, שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור. את השיר כתב גורי כשעוד היה בהונגריה והוא פורסם בעיתונות.
השיר'הרעות' (הלחן של סשה ארגוב), שבוצע במקור על ידי להקת הצ'יזבטרון שנה לאחר פתיחת מלחמת השחרור, הפך לשיר זיכרון לנופלים לדורותיהם: "ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר".
השיר "באב אל וואד"(הלחן של שמואל פרשקו) נכתב לזכר חבריו שלחמו ונפלו בְּשיירות האספקה לירושלים במלחמת השחרור והפך לסמל של המלחמה ההיא.
בשנת 2015 הוכרז גורי כזוכה פרס היצירה בתחום הציונות על ספרו 'אף שרציתי עוד קצת עוד'. גורי סירבלקבל את הפרס. הוא אמר: "אני ציוני מיום שנולדתי ואמות ציוני וכל חיי לחמתי למעןהציונות, אבל לא נראה לי שהספר הזה ראוילפרס הזה. הודיתי לשופטים שבחרו בו, שרצו לעשות משהו טוב ולכבד אותי, וביקשתי שיעניקו ליוצרים צעירים בתחילת דרכם".
סטיבן הוקינג נולד בעיר אוקספורד שבאנגליה. כשהיה בכיתה ו', העבירו הוריו אותו ואת אֶחיו לחינוך ביתי ושכרו להם מורים פרטיים שלימדו אותם בבית המשפחה.
הוא למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת אוקספורד ובהמשך באוניברסיטת קיימברידג'.
ב-1965 קיבל תואר דוקטור, וכעבור זמן קצר נעשה עמית לפיזיקה תיאורטית במכללה בקיימברידג'. הוא החל לחקור את גרמי השמים.
ב-1968 הצטרף למכון לאסטרונומיה תיאורטית של קיימברידג' והמשיך לפתח את התיאוריה המתמטית-פיזיקלית של חורים שחורים.
בשנים הבאות עסק בתחומים שונים של הקוסמולוגיה.
המחלה
בתחילת 1963, זמן קצר אחרי שהתקבל ללימודי דוקטורט בקיימברידג', אובחן הוקינג כחולה במחלה ניוונית חשוכת מרפא – ALS. רופאיו הודיעו לו כי מותו צפוי בתוך שנתיים עד שלוש שנים. הוא שקע בדיכאון עמוק. למזלו, זמן קצר לפני כן הכיר צעירה בשם ג'יין ויילד, והיא עזרה לו להתגבר על המשבר והפכה להיות אשתו.
אחרי קבלת תואר הדוקטור ב-1965 איבד הוקינג את השליטה באצבעותיו, ומאז לא היה מסוגל עוד לכתוב בעצמו, או להקליד במכונת כתיבה. מאוחר יותר הידרדרה יכולת הדיבור שלו. למרות זאת המשיך בעבודתו, וב-1966 זכה בפרס החשוב הראשון שלו מבין רבים מאוד, פרס אדמס למתמטיקה מטעם אוניברסיטת קיימברידג'. ב-1967 לא היה מסוגל עוד ללכת, ועבר לכיסא גלגלים.
ב-1974 נעשה הוקינג עמית החברה המלכותית – אחד הכיבודים הגבוהים ביותר שיכול מדען בריטי לזכות בהם. באותה שנה הידרדר מצבו, ומאז לא היה יכול לקום ממיטתו או לאכול בכוחות עצמו והוא נזקק מאז לטיפול סיעודי רצוף. למרות נכותו, הוא הרבה במסעות בעולם, והשתתף בכנסים בארצות רבות.
ב-1977 קיבל הוקינג תואר פרופסור בקיימברידג', וכעבור שנתיים קיבל את הקתדרה למתמטיקה ע"ש לוּקָס. הוא המשיך לצבור פרסים חשובים, ובהדרגה נעשה שמו מפורסם בעולם הרחב. הוא ניצל את פרסומו, בין השאר, לניהול מאבקים מרובים למען זכויות הנכים.
בשנת 1988 זכה בפרס וולף.
למרות תרומתו לחקר הפיזיקה לא זכה הוקינג בפרס נובל, שכן הפרס מוענק רק למדענים שהצליחו להוכיח את הגילויים שלהם על ידי ניסוי או תצפית.
המשפחה
הוקינג נשא לאישה את ג'יין ויילד ב- 1965. השניים הביאו לעולם שלושה ילדים.
ב-1990 התגרש הוקינג מאשתו. בשנת 1995 נשא לאישה את האחות שטיפלה בו שנים רבות, איילין מייסון שהתגרשה מבעלה, מהנדס המחשבים שהתקין את המחשב בכיסא הגלגלים של הוקינג. סטיבן ואיילין התגרשו ב-2006.
קיצור תולדות הזמן
מחוץ לקהילה המדעית התפרסם הוקינג בעיקר בזכות ספרו 'קיצור תולדות הזמן" – ספר מדע פופולרי, המתאר את התפתחות היקום למן המפץ הגדול.
הספר יצא לאור בשנת 1988 וזכה להצלחה רבה.
הוקינג החליט לכתוב את הספר כדי לממן את שכר הלימוד של ילדיו באוניברסיטה.
פרסום עולמי
הוקינג היה פיזיקאי מוכר, שהתפרסם לא רק בזכות עבודתו התאורטית, אלא גם בזכות ספרי המדע הפופולרי שכתב, תוכניות הטלוויזיה שבאו בעקבותיהם וסיפור חייו המרתק. הוקינג היה לאייקון תרבות המופיע בתוכניות טלוויזיה כמו 'מסע בין כוכבים: הדור הבא', 'משפחת סימפסון', 'המפץ הגדול'. הוא תרם לשיר של 'פינק פלויד' את קול הסינתיסייזר שמדבר את מחשבותיו.
ב-2014 הופק באנגליה הסרט 'התיאוריה של הכול' על חייו של הוקינג לפי תסריט שכתבה אשתו הראשונה ג'יין הוקינג.
המיזוג יוצא הדופן של יכולות אינטלקטואליות בלתי רגילות עם ניוון גופני כמעט מוחלט הפך את הוקינג לַמדען הפופולרי ביותר בעולם מאז אלברט איינשטיין.
הוקינג וישראל
הוקינג ביקר בישראל ארבע פעמים. ביקורו האחרון בארץ התקיים בשנת 2006. בחודש מאי 2013 הצטרף הוקינג לחרם האקדמי על ישראל וביטל את השתתפותו המתוכננת בוועידת הנשיא. זאת במחאה על יחסה של מדינת ישראל כלפי הפלסטינים.
מגלילאו גליליי, ניוטון ועד איינשטיין
הוקינג נולד ביום השנה ה-300 למותו של גלילאו גליליי, ובשנה ה-300 להולדתו של ניוטון.
הוא נפטר ב-14 במרץ, יום הולדתו של אלברט איינשטיין, שבו מציינים בעולם את יום המדע ויום הפאי (3.14).
הכהן נחשב לאחד החוקרים הגדולים של הזמר העברי מראשיתו. הוא זכה לכינוי: הכהן הגדול של הזמר העברי.
הוא כתב מאמרים רבים על תולדות הזמר העברי והנחה תוכניות רדיו וטלוויזיה בנושא, ביניהן: 'שרתי לך ארצי'.
בשנת 2013 זכה בפרס ישראל למפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשע"ג, "על תרומתו לתרבות העברית, בחקר השיר והפזמון".
בנימוקי השופטים נכתב, בין השאר: "אליהו הכהן הוא 'הכהן הגדול' לחקר תולדות הזמר העברי. הוא הקדיש לכך יותר מיובל. בפעילות ה'ארכיאולוגית' חשףו'חרש' את הארץ ודאגלהקליטעדויות חיותשל אחרוני העדים, וכך הצליח להציל משכחהודאיתמידעחיוניהמהווה עדות אותנטית לאֶפּוֹס הציוני, עדות שאין למצוא בספרי ההיסטוריה".
הרצוג נקרא על שם סבו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי האשכנזי הראשון. דודיו הם אבא אבן, שהיה שר החוץ, ויעקב הרצוג, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אחיו הוא תא"ל (מיל') מיכאל (מייק) הרצוג. בוז'י נשוי למיכל ואב לשלושה בנים.
הרצוג למד בחטיבת הביניים בבית הספר הממ"ד צייטלין בתל אביב. מגיל 15 למד כשלוש שנים בבית הספר התיכון ישיבת רמז בניו יורק, כשאביו היה שַגְרִיר ישראל באוּמוֹת המְאוחדות.
בתמונה השלישית: צילום מורחב של משפחת נשיא המדינה השישי חיים הרצוג, בביתו בהרצליה פיתוח. בצילום, עומדים מימין לשמאל- יצחק הרצוג ולידו רעייתו מיכל, עמי ורונית ברונסקי, הנכדה אריאלה, יואל הרצוג ולידו רעייתו מרגריט, הנכדה טלי ומיכאל (מייק) הרצוג. יושבים, מימין לשמאל -הבת רונית, חיים הרצוג, אורה הרצוג ושירין הרצוג. על המדשאה הנכדים, מימין לשמאל – נועם ומתן, ילדיהם של יצחק ומיכל הרצוג, אריאל ורנה, ילדיהם של יואל ומרגריט הרצוג. SA'AR YA'ACOV, לע"מ
יוסף זבדיה – מחנך, פעיל עלייה ואסיר ציון לשעבר, הלך לעולמו בגיל 76 והובא למנוחות בירושלים. הוא השאיר אחריו משפחה גדולה. אחותו, בלייניש זבדיה, הייתה שגרירת ישראל באתיופיה.
שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה אמרה עם היוודע דבר מותו כי יוסף זבדיה היה אסיר ציון שפעל ללא לאות תוך חירוף נפש וסיכון רב במבצעי עלייה חשאיים וחשובים של יהודי אתיופיה. "זו אֲבֵדָה גדולה לעם ישראל" אמרה השרה.
תולדות חייו
הוא נולד בשם אספה בכפר קטן באתיופיה. בילדותו עברה המשפחה אל הכפר אמבובר, שם החל ללמוד בבית הספר העברי במקום.
בשנת 1956 נשלח לישראל לתוכנית להכשרת מורים בכפר בתיה שליד רעננה. כאן קיבל את השם יוסף. הוא המשיך בלימודיו בבית הספר התיכון אורט שבנתניה.
בשנת 1964 חזר לאתיופיה והחל לעבוד כמורה ברשת בתי הספר של ביתא ישראל.
בעת שלטון החונטה הצבאית הקומוניסטית באתיופיה הוא נעצר כשלימד עברית בכיתה. הוא ריצה שלוש שנות מאסר, שבמהלכן עבר עינויים שפגעו בבריאותו. לימים הוכר כאסיר ציון.
זבדיה עלה לישראל בשנת 1984. הוא החל לעבוד בסוכנות היהודית ופעל לקליטתם של עולי אתיופיה. הוא עבד שנים רבות באגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך עד צאתו לגמלאות.