Browsing Archives

אנשים

אבנרי אורי

אורי אבנרי

1913 – 2018

אורי אבנרי (ויקיפדיה)

פעיל השמאל, העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי, הלך הבוקר לעולמו, בגיל 95. אבנרי לחם כל חייו למען השגת הסכמי שלום עם מדינות ערב ועם הפלסטינים, נגד כפייה דתית ואפליה עדתית ובעד שוויון וזכויות אדם.

מגרמניה לישראל

אבנרי נולד בשנת 1923 בגרמניה, האחרון מתוך ארבעה ילדים במשפחת אוֹסטרמן. אב המשפחה היה בנקאי עשיר בהאנובר. בסוף שנת 1933, כעשרה חודשים אחרי שהנאצים עלו לשלטון, עזבה משפחת אוסטרמן את גרמניה, עלתה ארצה והתיישבה בתל אביב. שני ההורים עסקו כאן בעבודות כפיים כדי לפרנס את ילדיהם.

הבן הבכור במשפחה התגייס לצבא הבריטי, לחם במלחמת העולם השנייה ונהרג באפריקה. מצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר ואורי, הבן הצעיר, עזב את הלימודים כדי לעזור להוריו. הוא היה בן 14 בלבד כשהחל לעבוד בעבודות שונות. בשעות הפנאי הרבה לקרוא ספרים ורכש לעצמו השכלה.

מימין לשמאל

במקביל לעבודה וללימודים העצמאיים היה מעורב בפוליטיקה, ודווקא בצד הימני של המפה. למשך מספר שנים היה חבר באצ"ל, אחר כך שימש כמזכיר של יו"ר ההסתדרות הציונית החדשה (שהוקמה על ידי הרוויזיוניסטים) וגם כתב מאמרים לעיתונים והרצה  על מצבם של היהודים בארץ ובעולם.

בסוף שנת 1947, כשפרצה מלחמת העצמאות, הצטרף אבנרי להגנה והשתתף בעשרות קרבות. כעבור כשנה נפצע קשה ואושפז בבית החולים לשבועות ארוכים.

בתום המלחמה פרסם את הספר "בשדות פלשת – 1948", ובו דברים שכתב כחייל במהלך הקרבות. הספר זכה להצלחה גדולה, אבל אבנרי חש שהקוראים לא מבינים נכון את המסר האנטי מלחמתי שרצה להעביר ופרסם ספר נוסף, "הצד השני של המטבע", אשר תיאר את הצדדים המכוערים של המלחמה וגם העביר ביקורת קשה על הפוליטיקאים. פרסום הספר נאסר זמן קצר לאחר הופעתו.

השבועון 'העולם הזה'

בשנת 1950 השתמש בכסף שקיבל ממשרד הביטחון ובמה שהרוויח מספרו הראשון ורכש שבועון כושל בשם "העולם הזה". כעורך הראשי של השבועון הצליח אבנרי להפוך אותו לעיתון מצליח, אנטי ממסדי ולוחם, שחושף פרשיות שחיתות, מטיף לדו קיום בין יהודים לערבים, קורא להקמת מדינה פלסטינית ולוחם נגד שלטון מפא"י והאפליה העדתית.

אבנרי לא היסס להשתמש באמצעים של "עיתונות צהובה". אלה היו דברים יוצאי דופן בעיתונות הישראלית של שנות החמישים והששים. "העולם הזה" של אבנרי השפיע רבות על עולם העיתונות בארץ. עיתונאים רבים התחילו את הקריירה העיתונאית שלהם בעיתון זה.

חבר כנסת

בשנת 1965 הקים את תנועת "העולם הזה – כוח חדש" ונבחר לכנסת. לאחר שתי קדנציות היה שותף להקמת מחנה של"י (שלום לישראל, שוויון לישראל) וחבר כנסת מטעמו. בנוסף היה שותף בהקמת תנועות שלום כמו "גוש שלום" ו"הרשימה המתקדמת לשלום".

במסגרת הפעילות הפוליטית דיבר אבנרי על "המרחב השמי", רעיון האומר כי במרחב המזרח-תיכוני קיים לאום משותף – הלאום השמי – שכולל קבוצות שונות כמו הלאומים העברי והערבי. לדבריו, על הלאום השמי להתאחד ולהיאבק יחד נגד האימפריאליזם המערבי והסובייטי. אחרי מלחמת ששת הימים קרא אבנרי להקמת מדינה פלסטינית בשטחי רצועת עזה והגדה המערבית, שתהיה בקשרי פדרציה עם מדינת ישראל.

ביולי 1982, כחודש אחרי שהחלה מלחמת לבנון, עורר אבנרי סערה כאשר נפגש עם יאסר ערפאת בביירות.

בשנת 1990 מכר אבנרי את "העולם הזה" אך המשיך במאבקיו. הוא היה פעיל בכמה גופי שמאל רדיקלי ועד יום מותו לא חדל מדרישתו להקים מדינה פלסטינית ולהגיע להסדרי שלום עם שכנינו.

העברית

במהלך עבודתו העיתונאית היה אחראי למספר חידושים לשוניים בעברית, ובהם המלים בליין, אלתור, מחזמר, חינמון וחללית.

רחל

אבנרי היה נשוי לרחל, שנפטרה בשנת 2011. נישואיהם נמשכו 58 שנים, והם בחרו שלא להביא לעולם ילדים.

 

אלוני שולמית

שולמית אלוני

1928 – 2014

שולמית אלוני

שולמית אלוני

שולמית אלוני הייתה ממנהיגי השמאל בישראל.

היא הייתה יושבת הראש הראשונה של מפלֶגֶת מרצ, חברת כנסת במשך 28 שנים ושָׂרָה בממשלות ישראל:

שָׂרַת החינוך והתרבות, שרת התִקשורת ושרת המַדָע.

אלוני הייתה "הגברת הראשונה של זְכוּיוֹת הָאָדָם והאֶזרָח בישראל", ועל כך זָכתָה בִּפְרַס ישראל.

אפלפלד אהרון

אהרן אפלפלד

1932 – 2018

סופר, חתן פרס ישראל לספרות יפה

 

הצילום: ויקיפדיה

 

אהרן אפלפלד נולד בבוקובינה, מדרום-מערב לצ'רנוביץ, אז חלק מרומניה, כיום חלק מאוקראינה.

שבועות ספורים לאחר פְּלִישַת גרמניה הנאצית, יחד עם רומניה ובַעֲלוֹת בְּרִית אחרות, לברית המועצות, הוּשְלַם האִיחוּד מחדש של האזור לרומניה. השִלְטוֹנוֹת הרומניים, בְּשִיתוּף פְּעוּלָה עם כוחות גרמניים, התחילו בפעולות נגד היהודים.

אמו של אפלפלד נִרְצְחָה ברחוב, ואפלפלד ואביו גוֹרְשוּ אל גטו צ'רנוביץ. משם נלקחו במַסָע רַגְלִי ארוך למַחֲנֵה עֲבוֹדָה בטרנסניסטריה. אהרון היה אז בן 8 ואביו נְשָׂאוֹ על כתפיו.

לאחר זמן קצר הוּפְרַד מאביו, ולאחר מכן בָּרַח מהמחנה. הוא נָדַד ביְעָרוּת במשך שנתיים. מאוחר יותר מצא מַחֲסֶה בביתה של אישה כפרית אוקראינית.

בשנת 1944 נִלְווָה אל חיילי הצבא האדום שהתקדם לרומניה ולבולגריה. מבולגריה נדד עם ילדים נוספים לאיטליה. שם פגשו הילדים בנָזִיר שהכניס אותם למִנְזָר.

בישראל

בחודש יוני 1946 עלה אפלפלד לארץ ישראל במסגרת עֲלִייַת הַנוֹעַר. הוא למד בבֵית הַסֵפֶר הַחַקלָאִי עין כרם ובבית הספר החקלאי בנהלל ושֵירַת בצַהַ"ל. בשנת 1952 החל בלימודי ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תוֹאַר ראשון ושני.

בשנת 1957 פגש את אביו בישראל, לאחר שהאב עלה ארצה.

עוד כנַעַר כתב שירה. שיריו הראשונים הִתְפַּרְסְמוּ בעיתונות בשנת 1955.

אפלפלד כיהן כפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב משנת 1979 עד פְּרִישָתוֹ לגִמְלָאוֹת בשנת 2000. הוא הֶעֱבִיר את כתביו ועבודותיו לאַרְכִיוֹן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

אפלפלד היה חבר האקדמיה ללשון העברית.

הוא התגורר במבשרת ציון ואחר כך בירושלים.

נִפְטַר ב-4 בינואר 2018, בגיל 85. הוֹתִיר אישה, יהודית, ושלושה ילדים.

יצירתו    

אפלפלד כתב ופרסם כ-40 ספרים. סיפוריו מִתְרַחֲשִים חלקם במזרח אירופה וחלקם בארץ ישראל. רבות מיצירותיו מְשַקְפוֹת את חֲווָיוֹתָיו כנער בשוֹאָה או כצעיר נִיצוֹל הַשוֹאָה בישראל הצעירה.

ספרו האחרון "תִימָהוֹן" יצא לאור שלושה חודשים לפני מותו.

אפלפלד נָהַג לומר כי לא נוֹתְרוּ לו זִיכְרוֹנוֹת רבים מתְקוּפַת השואה – אף שעבר במקומות רבים, כולם נִמְחֲקוּ מזִיכְרונו. עם זאת, ביצירתו הוא מנסה לְשַחְזֵר תקופה זו.

 

ריאיון עם אהרן אפלפלד בעיתון 'שער למתחיל' בשנת 2005

 

 

הערך אהרן אפלפלד נמצא בידיעות: 07.01.18

image_print